קיפודים

מקבץ קרמיקה חלק ב' (ובלוגולדה!)

2012-01-29T22:26:00.000+02:00

*

לפני הכל תודה-תודה-תודה על כל התגובות המפרגנות בפוסט הקודם. אני מעריכה ומוקירה כל אחת מהתגובות ומהמגיבות גם אם אין לי יכולת טכנית להגיב באופן אישי. התגובות שלכן מעודדות, מצמיחות ולעתים אף נותנות לי כיוון, בפרט כשלי עצמי קשה לראות את התוצרים שלי באופן אובייקטיבי. לעניין זה אני חייבת לציין שמידת האהבה שבה התקבלו סלי הקרמיקה – הפתיעה אותי. תודה!!!

מתוך רצון כנה להודות לכן על הליווי המפרגן והמתמיד, שאינו מובן מאליו - הפוסט הזה יסתיים בבלוגולדה (אבל אל תרוצו ישר לסוף, יש דברים מעניינים בדרך :-))
לשרכי ולכל מי ששאלה – אני לומדת אצל איילת המקסימה כאן, ולעינת – אני לא מעבירה סדנאות קרמיקה, אבל כשתהיי בארץ את מוזמנת לבקר בכיף! )

כפי שכבר ציינתי כאן, השתתפתי בחנוכה בשלושה ימי סימפוזיון קדרות. מכיוון שהתבקשתי לספר קצת יותר – אני ארחיב מעט: מדי שנה עורך איגוד אומני הקרמיקה בישראל בשיתוף עם מכללת תל-חי סימפוזיון קדרות בן שלושה ימים. בכל סימפוזיון שכזה מתארחים שלושה אומני קרמיקה מעניינים ובולטים מהעולם ומציגים את תהליכי העבודה שלהם. משתתפי הסימפוזיון עוקבים מקרוב ברמה המעשית אחר עבודתם של המאסטרים (המשתתפים אינם עובדים אלא רק צופים). המאסטרים עובדים על הבמה באודיטוריום או בכיתות אמן סמוכות וניתן לעבור ביניהם – להתרשם, ללמוד, לרשום, לצלם, לשאול שאלות… עבורי זו היתה הפעם הראשונה בה השתתפתי בסימפוזיון וקיבלתי המון העשרה - הן ברמה הטכנית והן מבחינה רעיונית.

אחד האומנים שהתארח בסימפוזיון הוא הקדר האירי Marcus O'Mahony שעבודותיו מתאפיינות בחזרה לכלים "בראשיתיים" - אי-דיוק, קווים פחות עדינים, מכות ודפיקות בדפנות הכלים… התיאור אולי לא נשמע מלהיב, אבל מרקוס הותיר בי חומם עמוק!

כחלק מה"השפעה המרקוסית" יצרתי סט של שישה כדים, שבאופן מכוון "חיבלתי" בהם, אם כי, בינתיים, די בעדינות.

מכיוון שהכדים הזכירו לי כלים יפניים מסורתיים, העברתי על הגלזורה מריחות והשפרצות מכחול של צבע טבעי כחול (קובלט) שנותנות תחושה קלה של קליגרפיה יפנית.

ניתן לראות כי בכדים ישנם שקעים שנוצרים ממש ב"עבודת יד" כאשר הכלי חצי יבש, על ידי מכות קטנות ומעיכות קלות שמוסיפים עניין לתוצאה הסופית.

את ששת הכלים צילמתי בהמון קומפוזיציות (חסכתי לכם את הרוב :-)) ובפרט נהניתי מההתאמה שלהם לציור שבמקרה תלוי אצלנו בבית…

לפני כמה וכמה פוסטים העליתי כאן צילומי ספלים שהכנתי בהזמנה עבור משפחה נחמדה בהשראת ספרי ילדים כבקשתם. בדרך עקיפה הגיע הצילום לעיניה של ורדה (תודה שבלוליק :-)), אמה של הסופרת מירי רוזובסקי, וזו הזמינה ממני עבור בתה ארבעה ספלים של "רוני מקרוני" – סדרת הספרים שכתבה מירי.

מצד אחד רציתי שהספלים יראו כמו סדרה, ולא ייצרו במטבח משפחת רוזובסקי "בלאגן בעיניים", ומצד שני - לא רציתי ליצור עבורם ארבעה ספלים זהים.
הפתרון (שלא הצטלם טוב) היה לאפיין כל ספל בצבע אחר ולתת לרוני מצב-רוח בצבע המתאים ("יש לי מצב-רוח כחול" הוא חלק מהטקסט באחד מהספרים בסדרה).

אלו צבעי הספלים (משמאל למטה – ירוק סרבן צילום :-))

וזהו צידם האחורי – כשמות הספרים בסדרה…

את ורדה פגשתי השבוע והספלים החליפו ידיים. ורדה מאוד שמחה בספלים ואני מקווה שיתקבלו באותה שמחה בבית הסופרת – כבוד! :-)

ובסגנון אחר לגמרי – זהו כדור קרמיקה חלול שנוצר גם הוא על אובניים -

למען האמת לא יצרתי אחד אלא כמה וכמה, שעוטרו בחומרים שונים ובגלזורות שונות, וחלקם נותרו חשופים. החימר בבסיס הוא חימר אדום -

לפרקטיות שבינינו – תפקידם של הכדורים הוא לנוי בלבד -

צילמתי אותם בתוך ערימת קערות טריה בצבעים תואמים -

ולמי ששרדה עד הלום, וכפי שהבטחתי – בלוגולדה.

במה זוכים? בסט של שני כלים לאמבטיה מסדרת שמוליקיפוד: לסבון ולמברשות שיניים. נחמד גם בתור כלי לעפרונות :-)

איך זה נראה מזוית אחרת? (גם בכלי למברשות שיניים יש חורי ניקוז…)

איך משתתפים? משאירים תגובה (לא לשכוח לוודא ששמכן מופיע בה…).

עד מתי? עד 10 בפברואר בחצות.

במידה וכמות התגובות תעבור את ה 50, אוסיף גם קערית מאותה סדרה. על כל 50 תגובות נוספות- כנ"ל…

מה אם לא מצליחים להשאיר תגובה? זו ההזדמנות לכל מי שלא מצליחה להשאיר תגובה בבלוגר ללמוד לעשות זאת – מנסיוני, אם מגיבים כאנונימי (ולא לשכוח לרשום את שמכן בגוף התגובה!) לא אמורה להיות בעיה (או שיש בעיה בדפדפן ואפשר לנסות לעבוד עם דפדפן אחר… גוגל כרום שולטטט). אם ממש לא מסתדר להשאיר תגובה -תשלחו לי תגובה במייל (הוא מופיע בפרופיל שלי למעלה...) ואני אעדכן אותה בעבורכן.

בהצלחה (ומבטיחה בלוגולדות נוספות בקרוב...)!

*

מקבץ קרמיקה חלק א'

2012-01-20T23:02:00.002+02:00

*

שבועיים שקטים בבלוג לא מעידים במקרה הזה על חוסר פעילות - אפילו הקור לא ריפה את ידיי, אלא העסיק אותן בעיקר בסריגה (המשך יבוא…). יחד עם זאת חלפו ויצאו מהתנור המון עבודות שסוף סוף מזג האויר שהתבהר אפשר לי לצלם, השלל יחולק לכמה פוסטים.

נתחיל בחגיגת יום ההולדת של אורית - מונגר, אלופת העוגיות והעוגות המוווושלמות. החלטתי לפנק אותה במשהו מתוק שלא יהווה תחרות למתוקים המושלמים שלה ושמוליקיפוד נחלץ לעזרתי -

מכיוון שלא מגישים צלחת ריקה תפרתי לחגיגה גם כמה תותי לבד, שהולכים מצויין עם הקוצים של שמוליק…

תותים :-)

וכך נמסרה המתנה באהבה לאורית (ארוזה כמובן…!)

לכלת יומולדת אהובה אחרת הנושאת את אותו שם הבטחתי כבר מזמן ספל ורוד ואופטימי בסגנון צרפתי, והצלחתי השבוע סוף סוף לקיים -

והנה הבפנוכו שלו מתוך סשן צילומים חורפי באווירה פריזאית סתווית…

ובסגנון קצת אחר – אלו סלים מחימר. הסלים מתחילים את דרכם ככלים סימטריים על האובניים, ובהמשך אני מעוותת ומשחקת אתם על מנת לקבל יציבה ותנועתיות שמדמות נייר או בד. טבילה בגלזורות בלבד יצרה נזילות בלתי צפויות ומעניינות.

להעמקת המראה ה"גס" והתעשייתי הטבעתי בנקודות החיבור של הידיות צורות של אומים וברגי פיליפס-

והסל שקיבל את הכינוי – מה שיותר עמוק יותר כחול!

זהו השימוש החביב עלי לסלי החימר -

פרחי בר בכלל וכלניות בפרט -

היצירה הינשופית בהשראת akio takamori, פסל יפני אמריקאי מרתק שנחשפתי אל תהליכי העבודה שלו כשהשתתפתי בסימפוזיון קדרות של שלושה ימים שנערך בסוף חנוכה במכללת תל-חי.

הרעיון הוא הרמת גוף גלילי על האובניים והפיכתו בהמשך ליצירה פיסולית ע"י השקעות, הבלטות וצבע…

אמנם בינתיים רק השתעשעתי במשחק של השראה, אבל זהו בעצם הנסיון הראשון שלי בפזילה לעולם הפיסול, ואפילו יצא ממנו משהו שימושי ומשמח (בוודאי עבור הינשוף שקיבל אותו במתנה!)...

בפוסט הבא – מקבץ קרמיקה חלק ב' ו…בלוגולדה, אפשר להתחיל להתאמן בלהשאיר תגובות - יש למה לצפות!
;-)

שבת שלום ושלווה...

*

תה עם ג'ינג'ר

2012-01-03T23:25:00.001+02:00

*
בשבוע שעבר חגגנו יומולדת לחברה אהובה מאוד, מוכשרת מאוד וצנועה מאוד. שרון חוגגת יומולדת בקריסמס, ולכן מי מהחוגגות הגתה רעיון מבריק – להכין לה עץ קישוטים והפתעות קטנות. אמנם ההגדרה היתה בפירוש שאין צורך להצמד למנהגי החג, אבל לא יכולתי להתאפק – אם כבר קריסמס אז עד הסוף!

חלקי בעץ המקושט כלל בובת איש ג'ינג'ר קטנטן מלבד, מחופש לסנטה קלאוס עם כובע פליז מאולתר, כולו תפור ביד כמובן, וכך הוא נראה תלוי על העץ ליד ביתי – הברוש הלימוני הפך לאשוח מייד אין תאילנד…

מכיוון שלא הייתי מרוצה מהצילומים הביתיים של ננס הלבד, ביקשתי משרון צילומים יותר איכותיים שלו – בצילומים הבאים באדיבות שרון הוא נראה הרבה יותר מפתה!

"מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני…

…עכשיו תקחו את התקליט ותהפכו לצד שני!"

שרון אף פינקה אותי בתמונה של ג'ינג'ר וחברים – כולם מעשי ידי ונמסרו לשרון בנסיבות שונות בעבר (הגמדים בהחלפה לפני שנים, הפטריה במשחק חטיפות). תודה, יקירתי על ההשקעה בקיבוץ החפצים לכדי צילום מקסים ומשעשע :-)

יומולדת דורשת גם מתנה, כ-מ-ו-ב-ן. מכיוון שאני לא מתיימרת לתפור לשרון כלום וכלי קרמיקה כבר העמסתי עליה מספיק, החלטתי לזרום עם חיבתה של שרון לתה, אם כבר יש בבית ספלים מתוצרת קיפודים, למה לא לצרף אליהם קופסת תה?

הקופסא עצמה נרכשה באקוורל, ואני רוצה לציין את מבחר הגדלים של קופסאות התה שיש להם במלאי – מרשים!

החלטתי ללכת על מראה רגוע (יחסית :-)) ורומנטי למדי…קופסת העץ צבועה, משוייפת ומיושנת בקצוות.

את הציור של הילדה ורודת הלחיים מצאתי ברשת (תודה חגית על העזרה בחיפושים) והדפסתי. עם תוספת מסגרת מנייר אורז ובעזרת מכחול, הפך הציור לחלק בלתי נפרד מהקופסא.

הכיתובים נעשו באמצעות שבלונה וחותמת בהתאמה, הוורדים – ממפיות והבלינגים מפוזרים בא-סימטריה חיננית (אני מקווה…)

לא קיפחתי את פנים הקופסא,

שנמסרה לשרון כך -

ביום ראשון בערב העברתי וובינר בנושא קרמיקה. במסגרת הסדנא הוירטואלית העברתי הסבר קולי מלווה במצגת על תהליך הכנה של כלי קרמיקה.
כל מי שפספס/ה ורוצה לדעת יותר על איך הופך אחד מגושי החימר שמימין לקערה שמשמאל מוזמן לצפות במצגת, ללוות את התהליך ולהאזין להסברים ולשיחה שקיימתי עם המאזינים באונליין, באתר של סודות מחדר התפירה כאן.

ההצעה פתוחה גם למי שסתם רוצה לראות אותי בתנועות וירטואוזיות מהסוג הזה-

תבואו - אומרים שהיה מעניין :-)

*

הארנב הכי מחובק בשכונה

2011-12-26T21:16:00.003+02:00

*

ולפני הכל – webinar !

webinar הוא מעין קורס, או ראיון רדיו אינטרנטי בשילוב מצגת תמונות, בו המאזינים יכולים גם לשאול שאלות (ולקבל תשובות כמובן…) תוך כדי הראיון.

ביום ראשון הקרוב בשעה 21:00, אני אתארח ב webinar אצל נחמה שור מ"סודות מחדר התפירה". הנושא הוא "קרמיקה", ואני אציג ואסביר את התהליך הקסום שבו הופך גוש חימר אפרפר לכלי קרמיקה מעוטר.

ההרשמה ל-webinar היא בחינם - ע"י לחיצה על הקישור כאן. לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם הוראות להתקנה של תוכנה קטנה שתאפשר לכן להשתתף ולשמוע - וגם כמובן לשלוח שאלות.
כל מי שתרשם תקבל במהלך יום ראשון תזכורת לגבי ה webinar.
מומלץ להתקין את התוכנה מראש מאחר וה-webinar מתחיל בזמן ואין אפשרות לטפל בתקלות טכניות.
למי שבמקרה פספסה את הwebinar בשידור חי (או למי שתעדיף על פניו את האח הגדול רחמנא ליצלן…:-)) - ניתן יהיה לראות את המצגת ולהאזין ל webinar בחינם למשך כמה ימים נוספים ולאחר מכן ההקלטה תהיה פתוחה רק לחברות מועדון "סודות מחדר התפירה".

מזמינה את כולם להשתתף!

ואם בקדרות עסקינן, אז כמה כלים באוירה סתווית הצטרפו השבוע אל מדפי הסטודיו. בהם קערת פירות גדולה, מעוטרת רק בגלזורות שהשילוב ביניהן הוליד את הצבע הטורקיזי היפהפה שבמרכזה -

ובזוית שמש קצת אחרת -

ביום שצילמתי היתה רצפת החצר מכוסה בעלי שלכת צהובים של עץ הרימון, מה שהזכיר לי ממש ים של עלים -

את הסירה המקסימה קיבלתי מזמן-מזמן בהחלפה מהפיה לולית -

בראש השנה תרם לי ערן המון פתיתי קלקר בתוך פוף ענק וישן שהפך מיותר בחדר החדש שלו (חדר של גדולים!). בהמשך התברר לי שלא מדובר בתרומה אלא בהחלפה פרטית - איש העסקים בן השבע ביקש בתמורה לערימת פתיתי הקלקר – נחש "כמו בבלוג שלך". לקח לי קצת זמן להשלים את חלקי בעסקה, ולכבוד הנר החמישי של חנוכה הגיע הנחש סוף סוף לידיים של ערן המרוצה :-)

מכיוון שערן כבר גדול, הנחש נתפר בצבעוניות גברית שמותאמת לחדר שלו. הפעם השקעתי בצילום האפליקציות. ערן חובב דינוזאורים :-)

זוכרים את הארנב ממעבר יונקים שחיכה כאן בסבלנות?

היה שווה לו לחכות בכדי להגיע באותה הזדמנות לידיים המחבקות של הארנבת מיכל -

האהבה שמיכל מרעיפה על בובות בכלל, ועל אלו שאני תופרת לה מדי פעם בפרט תמיד מרגשת אותי מחדש. את הבובה עם השיער הורוד תפרתי למיכל לפני שנתיים, ולהפתעתי מיס סלוקומב הקטנה שורדת ואהובה עד היום, ומיכל שבינתיים פיתחה העדפות משלה גם עשתה לה custom – ציירה לה אף, קצת שערות וקעקועים – כמה נחת :-)

בקורס הצילום אצל דנה למדתי שאחת התכונות הרצויות אצל צלמים היא היכולת לבחור בין התמונות ולסנן. במקרה הזה – פשוט לא יכולתי :-)

(והבהרה למי שחדש כאן – לא מדובר בילדים הפרטיים שלי, ולמרות זאת הם משגעים ;-))

ובנימה אופטימית זו -

נותרו עוד מקומות בודדים לסדנת קיפודי לבד ב- 12 בינואר 2012 בשעה 20:00 פרטים כאן.

אל תשכחו להאזין ולהשתתף בוובינר :-)

המשך שבוע הפלא!

מקבץ

2011-12-20T23:46:00.002+02:00

*

מזמן מזמן כאן הכנתי לעצמי תיק יעודי לשאת כלים משיעורי הקרמיקה הביתה, מה שעורר את קנאת חברי לסטודיו בו אני לומדת. לפני חודש חגגנו בשיעור יומולדת לחבר לאובניים, ואני תפרתי לו תיק ייעודי משלו - מבוטן ומרופד היטב.
מכיוון שמדובר בבחור עם חוש הומור נפלא (בין יתר האיכויות :-)) הרשיתי לעצמי להשתמש בקנווס קומיקס שקניתי פעם בשוק בברצלונה, ובתור בד סגירה שארית מבד קנווס אדום מנוקד איתו ריפדתי כאן את הכסא בחדר העבודה שלי.

יצא תיק משעשע :-)

בשל הריפוד המסיבי התיק עומד בכוחות עצמו. גזרתו היא ריבועית (35X35X20)- כמו תיק קניות, אבל יש לו סגירה כמו של תיק בנטו – כך ניתן להעמיס בו המון כלים ולא לחשוש שיפלו או יישברו.

ידידי המקדר שמח שמחה גדולה ויומיים לאחר מכן קיבלתי ממנו בקשה לתפור תיק נוסף - עבור החברה שלו שראתה את התיק בבית וחמדה אותו לעצמה :-)

על מנת לשמור על שלום בית – נרתמתי, וזה מה שיצא...

על הרקפות היפהפיות – אחראית גיסתי היקרה (תודה!), ואת הכסא צבעתי פעם בצבעים לא-קונבנציונאליים ושפשפתי מכל הכיוונים :-)

וקצת כלים, או לפחות אלו שעברו תחת ידי לאחרונה:

כלי תכלת לחמאה עם פעמון -

תואם לקערות תכלת בינוניות בגודלן -

קערות גדולות -

וסדרה נסיונית של פטריות קטנטנות שמאוד נהניתי לצלם עם במבי הדוגמן האולטימטיבי :-)

ממש ממש נהניתי לצלם…

מכל זווית אפשרית :-)

והנה הן בהשוואה לפטריות גינה בגודל "רגיל" -

ואשאיר משהו לפוסט הבא…

מועד נוסף לסדנת קיפודים מלבד – 12 בינואר 2012 בשעה 20:00

זהו פרוייקט כייפי וממכר שמתאים לכל אחת (ואחד - נראה אתכם ;-)). התפירה היא ידנית ועם חוטי רקמה - הידע הבסיסי הנדרש הוא יכולת להחזיק חוט ומחט.

מחיר הסדנא 120 ש"ח והוא כולל את כל החומרים, שתיה וכיבוד קל – אין צורך להביא אתכן כלום למעט מחט ומספריים, ואלו התוצרים -

הסדנא תתקיים, כאמור, בתאריך 12 בינואר 2012, יום ה', בשעה 20:00 בביתי שבכפר סבא.
מי שמעוניינת יכולה ליצור אתי קשר במייל ykipodim@gmail.com. הסדנא מיועדת למקסימום 10 משתתפות ותיפתח עבור 5 נרשמות ומעלה (חלק מהמקומות כבר תפוסים).

לגבי כלים למכירה – מכיוון שאני מכינה כמויות קטנות ועל פי הזמנה, אין לי חנות מקוונת. להזמנות ניתן לפנות אלי במייל.

מודה מקרב לב על כל תגובותיכן החמות והאוהבות לפרשנות שלי למסיבת הבדים של נונה. מכיוון שנונה נגעה בנפשי – זה יקר לי שבעתיים.

ולכל מי שהגיעו עד הלום אני מאחלת חג אורים מתוק, דל קלוריות (במידת האפשר) ושמח!

מסיבת הבדים של נונה

2011-12-14T19:29:00.005+02:00

*
לפני מספר חודשים פרצה לחיי בסערה ג'ינג'ית חיננית ומלאת עוצמה אורית גידלי, (קצרה יריעתי מלתאר… רוצו להתרשם בעצמכם!) התמזל מזלי בכלל והתזמון המופלא בפרט, להכיר את אורית אך מעט לפני יציאתו של ספר הילדים הראשון פרי עטה לחנויות. כך יצא שזכיתי לחוות אתה לפחות קמצוץ מהצירים האחרונים שלפני הדפסת הספר.
על נונה ועל תהליך הולדתה מספרת אורית כאן.

את השקת הספר החליטה אורית לחגוג בדרך מקורית ויצירתית ולארגן לנונה מסיבת בדים. איוריה הנפלאים של איה גורדון נוי תורגמו בקצב מסחרר לבדי כותנה מודפסים בדמויותיהן של נונה וחברים, ואני קיבלתי לידיי הנרגשות את הספר "נונה קוראת מחשבות", בתוספת בדים מנוקדים בשלל צבעים ופיסת "בד נונה". מכל ההשראה הזאת התבקשתי להוציא תחת ידי פרויקט חגיגי למסיבת הבדים.

כשלב ראשון של הפרוייקט – התיישבתי בטקס חגיגי לקרוא את הספר. מי שמכיר אותי יודע שאין לי בבית מלאי של ילדים בגיל תואם, מה שלא מנע ממני להתפעם בעצמי מהקסם ממש כמו ילדה קטנה...

"הסיפור על נונה ומכשיר הקסמים,

הכלב של השכנים,

הדג המדבר

ולא מגלים יותר"

"נונה קוראת מחשבות" הוא אחד מספרי הילדים הענוגים שעברו תחת ידי. הספר הוא מלאכת מחשבת מתואמת להפליא בין סיפור ואיורים מלאי אהבה, חן והומור. מכשיר הקסמים מספק לילדים ולילדים בנפשם דרך מופלאה להסתכל על העולם ולהתמודד אתו באהבה, ואני בהחלט ממליצה (ומסתכנת בלהשמע כמו ג. יפית…) על מכשיר הקסמים לשימוש יומיומי גם למבוגרים שבינינו!

ונחזור לחגיגת הבדים שלשמה התכנסנו -

כאמור, קיבלתי לידי את בד נונה בתוספת בדים מנוקדים בארבעה צבעים. לאחר התחבטויות לרוב החלטתי לתפור מהם משהו שידבר ישר לידיהם של ילדים. מכיוון שלאורית ולי יש רומן משולש עם הארנב של טילדה (ובכלל אני בפרץ ארנבים) החלטתי להקדיש לנונה ארנב טלאים מנוקד, אותו אלביש בשמלת נונה צחורה ומלכותית.

שלב א' בפרוייקט – תפירת ארנב טלאים ערום. עיניכן אינן טועות - הארנב איננו ארנב טילדה רגיל אלא מגה-ארנב מוגדל.

את הבדים המנוקדים חתכתי ל 144 פיסות רבועיות של ''2.5 ומהן תפרתי שתי יריעות מטולאות (8X9 טלאים בכל יריעה). שמלת האפליקציות למגה-ארנב נתפרה מבד כותנה לבן ומעט מבריק.

את גזרת הארנב המקורית הגדלתי ב 25% על מנת שדמותה המקסימה של נונה תוכל להכנס בשלמותה לשמלה המלכותית ואני לא אצטרך (חלילה) לקפד לה את הרגליים :-)

הכפתור הימני בשמלה מוקם כך שיראה כאילו הוא בועה המשכית לבועות שיוצאות מפיו של הדג והסרט הוורדרד נבחר על מנת לתת לכל הנקודות בסביבה קצת קונטרה משובצת :-)

לשם המחשה צילמתי את המגה-ארנב עם חבר בגודל "אמיתי" (שנמצא כאן ב"מעבר יונקים" מכיוון שטרם נמסר לידיים הקטנטנות שאמורות לקבל אותו!)

במהלך הצילומים היה זה אך מתבקש להתייחס אליו בתור מגה-ארנבית ולבקש ממנה שתספר סיפור לבנה הקטן…

אחרי הסיפור המשכנו וערכנו מסיבה צנועה -

אבל התמונה עם הפירות מעלינו הזכירה לי יותר מסיבת עיתונאים מאשר מסיבת בדים, ולכן מיהרתי להזמין לחגיגה הספונטנית עוד חברים ותיקים, או לפחות את אלו שהיו בבית וזמינים באותו רגע :-)
הכיבוד הדיאטטי כלל בלוטים סרוגים לסנאי, הופעת בכורה של פטריות קרמיקה קטנטנות מדגם חדיש ועוגיות אוריאו מפימו שאורית המגה-מוכשרת פינקה אותי בהן פעם.

וכך חגגנו לנו בקטנה את המחשבות מלאות הקסם של נונה!

ממליצה בחום לכולכם לחגוג לעצמכם או לילדיכם את המחשבות האלו גם!

ולעניין קצת אחר – הפוסט הקודם נכתב בהשראת אקמול, ואני מודה לכן מאוד מאוד על ההתעניינות, איחולי ההבראה המחבקים וההצעות המעשיות למרק עוף עד הבית - התרגשתי (והבראתי)!...

בנוסף נפלה עלי למחרת התרגשות נוספת עת זכה "קיפודים" להכלל (בחברה משובחת) בין ששת בלוגי היצירה השווים ברשת בכתבה המפרגנת של גלית וינקלר ב XNET .

מברכת את כל הקוראים החדשים שהתווספו לכאן ומקווה שתמצאו כאן עניין והשראה להישאר!

*

שבועיים ושני אקמול

2011-12-04T21:07:00.000+02:00

*
שבועיים זה מרווח הזמן המקסימלי שיצא לי לא לעדכן כאן, ולכן אני עושה את זה כעת - אמנם בהשפעה נקודתית של שני אקמול להורדת החום, אבל מי סופר?

הסיבה שהזנחתי את הכתיבה במהלך השבועיים הללו, היא בעיקר מכיוון שאני עסוקה עד מעל הראש בפרוייקטים שונים ומשונים, ולכן לא מספיקה לצלם או לכתוב – צרות טובות. הפוסט הזה יקבץ את מה שכן הספקתי לצלם ולמסור :-)

בהחלפת משאלות שבה השתתפתי ביקשה צליל "בובה תפורה ומתוקה", ואני, שדגדג באצבעותי לנסות לתפור ארנב טילדה מפליז שיחדתי את חתולי (שארגנה את ההחלפה) כדי שזו תהיה המשאלה שאוכל להגשים (אמנם לצליל, אבל גם לעצמי... ברור!)

מלבושי הארנב הותאמו לצליל מבחינת הצבעים העדינים והרגועים…

והפעם גם שיניתי לטילדה המקורי את אופן חיבור האוזניים במקצת – הרבה יותר מוצלח כאשר לא חובשים לו כובע!

ועוד צילום דרמטי בתאורת חלון -

תפרתי כבר ארנבי טילדה מפשתן, ויניל, והגרסה הזו – מפליז (מדובר בפליז "קשיח" שאינו נמתח) היא הנעימה מכולן – גם לתפירה וגם לחיבוק, וכבר הספקתי לתפור עוד אחד דומה שטרם נמסר ליעדו.

עוד פרוייקטים שעברו תחת ידי הם כמה ספלים מוזמנים ואישיים שהכנתי – מכייוון שהם יצאו מהתנור בימי מזג אויר קודר ומבאס לצילום – אלו התמונות היחידות שתיעדתי.

שלושה מהספלים הוזמנו על ידי אמא יפה אחת לשלוש בנותיה על פי ספרי הילדים האהובים עליהן. הרביעי - "ספל הברז" (הימני העליון) הוזמן על ידי עדיה כמתנת יומולדת לבעלה חובב הקפה, ומצוייר עליו ברז קפה שמקיף את הספל וממלא את הבטריה בנוזל החום. בבלוג של עדיה תוכלו לראות צילומים טובים מזה, ובכלל עבודות צבעוניות, מוקפדות ומקסימות שלה :-)

באותו יום צילום סגרירי התרחבה לה גם משפחת כלי שמוליקיפוד וצולמה אך בקושי-

אני פשוט אוהבת את ליין הכלים הזה, ונהנית מכל אחד יחיד ומיוחד שיוצא תחת ידי!

ולכבוד יום ההולדת של יקירתי גלי, נתבקשתי להכין דגלון אישי שיחובר לו יחדיו עם דגלוני חברותי לשרשרת דגלונים אישית ויצירתית. זו היתה התנסותי הראשונה עם עולם הדגלונים הטרנדי, וזה מה שיצא -

ציור הילדה הוא חלק שנזגר מדוגמא של בד (כאן ניתן לראות אותו בשלמותו), ואת בועת הטקסט הדפסתי במדפסת ביתית על כותנה רגילה על פי השיטה הזאת .

וזה צידו האחורי של הדגלון, עם תוית שקיבלתי פעם מזוהר, וחותמת קיפודית -

פינת התשובות לשאלות מפוסט קודם: למושית 10 – הפטריות צבועות בצבעי אנגובים אדומים ומעליהן גלזורה שקופה מבריקה.

(לכל מי שמחכות לפטריות/כלים ממני – לא שכחתי אף אחת, אני בשלבי ייצור מתקדמים והפטריות בוא תבואנה…אוטוטו!)

זהו, השפעתם של שני האקמול עלי עומדת להתפוגג ואני חוזרת למיטה, ומאחלת לכולכן המשך שבוע מקסים, רגוע ובריאות לכל!

צבעים של חורף

2011-11-20T22:00:00.008+02:00

*
לפני הכל – תודה על הפרגון והברכות ל"קיפודים בסגנון" בפוסט הקודם. מאחר ועשיתי את זה בעיקר בשביל השעשוע (נו, טוב...גם בשביל שתהיה לי על המדף חוברת סגנון להראות לנכדים בבוא היום :-)) הרי שתגובותיכן המפרגנות הן השכר המקסים להרפתקה הזאת – המון תודה!

השבוע החלטתי לפנק את עצמי ולהתלבש סוף סוף על פרוייקט שאני חולמת עליו כבר המון זמן. לצורך העניין אני אוספת בקפידה כבר למעלה משנה חולצות טריקו אהובות שיצאו מכלל שימוש - שלי ושל בני הבית. בהיותי טיפוס סנטימנטלי, אני קשורה באופן אישי לכל אחת ואחת מפיסות הטריקו הרכות והנעימות… שהפכו בדמיוני במשך שנה שלמה לצעיף טלאים זרוק ומרופט כהלכה.
אין כמו מזג אויר חורפי נפלא כדי לתת את הדחיפה האחרונה לפרוייקט, ואחרי יום של בילוי בחיתוך חלקים ראויים ומעניינים, תכנון והינדוס הצבעים והדוגמאות בהשראת הגשם השוטף שבחוץ, וחיבור כל החלקים תוך קללות בהונגרית, התקבלה התוצאה הבאה -

בצילום הזה ניתן לראות מעט מחלקו האחורי של הצעיף, גם הוא ממוחזר מחולצה ישנה וירקרקה, עם בד עבה ונעים שנחתכה לפיסות שנוצלו עד קצה השרוול בכדי לחבור ליריעה אחת ששימשה כבסיס הצעיף.

אל הבסיס האחורי חיברתי בתפר זיגזג את כל הטלאים הרבועים – בהיותי מצויידת במכונת תפירה ביתית רגילה - קל זה לא היה (ע"ע קללות בהונגרית...).

בין שני החלקים הכנסתי רצועת טריקו דקיק שקיצרתי מאיזו חולצה. לאחר החיבור, חתכתי אותה לרצועות שנקשרו לכדי פרנזים מתאימים -

והנה – הצעיף החדש והאקולוגי שלי בצילום דוגמנות מהמם (ותודה לינשוף על הצילומים!)

כפטריות אחר הגשם יצא מהתנור שלי מאז הפוסט הקודם שלל הפטריות הזה שנועד לענות על הביקוש הגואה… (אבל בינתיים עוד לא הדבקתי את הקצב :-)). אם אתן רוצות לראות איך נראות הפטריות כשמתרוצצים סביבן ומעליהן דרדסים – אתן מוזמנות לפוסט החורפי המקסים של לילך - ויטרינה.

גם סט הכוסות והקנקן הזה יצא מהתנור – לטובת חברה יקרה שהזמינה אותו וחיכתה לו הרבה זמן ועם המון סבלנות (תודה!)

בפוסט הקודם הראיתי תמונה של הכלים הללו לאחר השריפה הראשונה, וכאן אני מצרפת תמונה של "לפני ואחרי" (לפני ואחרי - גלזורה ושריפה שניה). השריפה השניה משפיעה גם על החימר החשוף (בחלק התחתון של הכלים) שמשנה את צבעו מחרדל לטרקוטה.

צבעים חורפיים של ממש קיבל גם זוג הקומקומים האלה -

מחימר טרקוטה עם שכבות של גלזורות שונות -

בצורתן של הקומקומים יש משהו גמלוני שמאוד שעשע אותי בזמן העבודה עליהם. בשביל לחדד את האפקט עיצבתי את החיבור בין הזרבובית לגוף הקומקום בצורת משושה -

וכך נראה קומקום ממעוף ציפור… :-)

ולסיום סיומת, מכיוון שיצאתי כל כך מרוצה מצילומי הדוגמנות של הצעיף, אני מרשה לעצמי לפרגן לינשוף הצלם ולהעלות כאן עוד תמונה אחת… ושיהיה המשך שבוע נפלא !

*

קיפודים בסגנון

2011-11-11T23:38:00.002+02:00

*
(והזמנה לסדנא בסוף הפוסט!)

יציאתו לאקרנים של הסרט "אלגנטיות של קיפוד" פתחה טרנד קיפודי חדש, וכך התגלגלה אלי בשבוע שעבר שיחת טלפון מכתבת סגנון של מעריב (תודה אילאיל :-)) שביקשה לצרף קיפוד שלי לדף בנושא היצורים הקוצניים שיתפרסם במוסף. הסכמתי בשמחה, אלא שאז התברר שהצילומים ששמורים אצלי מעשרות הקיפודים שכבר תפרתי לא עומדים בסטנדרטים - הם לא איכותיים מספיק, ולא על רקע לבן, ולכן אני צריכה לצלם מחדש.
לבושתי הרבה, הסנדלר הולך יחף, ולצורך צילום לא היה לי בבית אף לא קיפוד אחד לרפואה. לטובת העניין התיישבתי לתפור שני קיפודים טרנדיים ועשיתי להם בוק בסטייל הולם את מעמדם הסלבריטאי ;-)

זו התמונה שאני הכי אהבתי –

וזו התמונה שעורכת המדור הכי אהבה -

וכך הופיעו הקיפודים שלי בעמוד העיתון היום – כבוד למגזר הקיפודי!

תפירת הקיפודים הוותה אתנחתא מהמשימה העיקרית שבה אני עוסקת בשבועיים האחרונים, מאז התפרסמה כאן ובפייסבוק תמונת פטריות הסתיו. אחרי ספתח פטריות נאה של נתנאלה, קיבלתי לא מעט הזמנות ללהיט המנוקד, מה שאומר שאני בעיצומו של "מבצע פטריות"!
כך נראה כעת הסטודיו שלי, עם מלאי פטריות לאחר שריפה ראשונה, ממתינות לקבל גלזורה, ולחזור לתנור לשריפה שניה בסופה הן תצאנה מבריקות ויפות!

ואם כבר סיור על המדפים – גם הכוסות האלו ממתינות לשריפה… בפוסט הבא אני מקווה כבר להראות אותן בתצורתן הסופית – שכרגע קצת קשה לדמיין אותה :-)

ובכל זאת כמה דברים מוכנים שטרם העליתי לכאן (וכולם כבר מצאו להם בתים חדשים וטובים!)

צלוחיות פרחוניות קטנות -

ואלו ידיותיהן של קנקנים חדשים -

שנראים כך בזוית הנכונה -

ובסגנון קצת אחר – קעריות בכל מיני משחקי גלזוורת צבעוניות -

בעקבות הטרנד הקיפודי, אני מזמינה אתכן לסדנת קיפודים כייפית ומפנקת שבה נתפור קיפודי לבד. התפירה היא ידנית ועם חוטי רקמה - זהו פרוייקט כייפי וממכר שמתאים לכל אחת (ואחד ;-)). הידע הבסיסי הנדרש הוא יכולת להחזיק חוט ומחט.

מחיר הסדנא 120 ש"ח והוא כולל את כל החומרים, שתיה וכיבוד קל – אין צורך להביא אתכן כלום למעט מחט ומספריים!

הסדנא תתקיים בתאריך 8 בדצמבר, יום ה', בשעה 20:00 בביתי שבכפר סבא.

מי שמעוניינת יכולה ליצור אתי קשר במייל ykipodim@gmail.com. הסדנא מיועדת למקסימום 10 משתתפות ותיפתח עבור 5 נרשמות ומעלה.

שיהיה סוף שבוע קיפודי ורגוע!

הארנב שטילדה לא דמיינה

2011-10-29T23:31:00.004+02:00

*
כששואלים אותי למה אני נרשמת להחלפות כשיש לי כל כך הרבה דברים לעשות ממילא, אני תמיד מסבירה שהדברים היצירתיים, המיוחדים, והמגניבים באמת נוצרים בהחלפות.
אני תמיד משתדלת שמה שאני מכינה יתאים לראש של הנמענת, אבל גם יפתיע עם איזה טויסט משמח. במקרה של ההחלפה הוורודה שהכנתי ל רוני-מילשייק בקומונת צומת צבעים (וכבר סיפרתי כאן שהיא בחורה צבעונית ומגניבה ביותר :-)), ידעתי מראש מה החומר שאני עומדת להשתמש בו, אבל שברתי לא מעט את הראש לגבי מה אני עומדת להכין ממנו.

החומר הנבחר שצעק לי "רוני" היה בד-ויניל בצבע ורוד עז שקניתי פעם והשתמשתי בו כבר כאן למטרה אחרת לגמרי. לבחירת הפרוייקט המתאים הלכתי עם הלב והאהבה לארנבים של טילדה, ועם החלום שלי לנסות לתפור אותם מחומרים לא קונבנציונאליים.

מכיוון שממש לא ידעתי איך יתנהג הויניל בזמן הפיכת החלקים הדקיקים והמילוי, עשיתי קודם כל ניסוי – תפרתי ומילאתי רגל ארנבית אחת, ומשהניסוי עבר בשלום – המשכתי לשאר החלקים…

בסופו של פרויקט שהיה פחות מסובך ממה שחשבתי, נולד ארנב הטילדה הוורוד והמאאאגניב, אני די בטוחה שטילדה לא דמיינה את הארנבים שלה בתצורה הזאת :-)

ומכיוון שהתאהבתי בו - זכה הארנב לסשן צילומים שלא היה מבייש את בר רפאלי…

אחרון ודי… בתור סלקטור על סף דלת הבית :-)

אם יש מקרים שבהם קשה לי להפרד ממשהו שהכנתי, הרי שזה בדיוק המקרה… אבל אני יודעת שהוא הגיע לידיים טובות שאוהבות אותו מאוד!

משפחת הפטריות ביער שלי גדלה לכדי פס ייצור נאה – והפעם הן צולמו באווירה סתווית משהו…

חלק מהפטריות נמסרו זה מכבר, וחלקן מונחות על המדף – ומוצעות למכירה (לפרטים ניתן לפנות אלי במייל)

בשבוע שעבר חיפשתי רעיון למתנת יומולדת שתהיה גם משמחת ומשפרת מצב רוח על הדרך…
תפרתי שני ארנקונים מבד פטריות שרכשתי באמסטרדם (גם סרטי הפטריות מאותה אמסטרדם ממש :-))

ומתנתי בסימן הפטריות נמסרה באהבה - שתי פטריות קרמיקה עם ארנקון פטריות משמח, תחת הסלוגן "פטריות למצב-רוח טוב!" - מה שנכון, נכון :-)

וכאן בפה פעור – הבד הפנימי הופך את מתנה הפטריות למתנה מנוקדת במיוחד!

הפוסט הקודם זיכה אותי בהרבה תגובות חמות, הרבה מיילים והרבה שאלות. אז הנה כמה תשובות -

ספל שמוליקיפוד – אני מכינה כעת המשך לסדרה, ואוכל למכור בכמות מוגבלת.

כלים פרחוניים – יש מלאי קטן, וניתן לפנות במייל לגבי הזמנות.

הכיתוב yanshoofim love kipodim על כיסוי המחשב הוטבע באמצעות סט חותמות של אותיות באנגלית על פס מבד כותנה מגוהץ לפליזלין.

ואישית לרוסאנה – השארתי לך תגובה מתחת לתגובה שלך.

תודה לכן על המילים החמות והמפרגנות תמיד!!!

ולא נסיים בלי רגע של נחת -

לימים ורודים שקטים ואופטימיים :-)

שמוליקיפוד ועוד...

2011-10-21T23:24:00.006+02:00

*
(בסוף הפוסט פרטים לגבי סדנת כיסוי יומן שאני מקיימת).
*
אחת מהסיבות לכך שהינשוף מכונה כך, היא כמות הספרים שהוא קורא וממלא בהם את המדפים בבית. לצערו של הינשוף, זוגתו עסוקה עד מעל הראש בעולם הקיפודים, והרבה זמן לקרוא לא נותר לה. יחד עם זאת, הינשוף מאוד אוהב לרכוש ספרים גם לזוגתו, ועל כן קיבלתי ממנו במתנה את הספר המקסים (ומתאים להספקי הקריאה שלי בתקופה האחרונה) – שמוליקיפוד. מכיוון שאין לי למי לספר סיפורים לפני השינה, יצא שכבר שנים לא דפדפתי בו, ומצאתי אותו כעת קסום במיוחד בגלל שלוש סיבות חשובות -
בראש ובראשונה – הציורים מתוקים להפליא. השניה היא שבכל עמוד שמוליק מצוייר אחרת, מה שאומר שהספר הוא חגיגה של קיפודים, והשלישית – כמעט כל משפט בספר הזה הוא פנינה העומדת בפני עצמה גם בלי קשר לסיפור.

לאחר דפדוף קל והרבה השראה התיישבתי לאייר את ספל "שמוליקיפוד" הראשון -

ואני כל כך אוהבת את התוצאה שצילמתי אותו מהמון המון כוונים…

למי שמתעניין בפרטים – הכיתוב וקווי המתאר - עם עפרון קרמי לפני שלב הגלזורה.

וצילום אחרון כי – אני באמת אוהבת!

בתור מתנת גומלין קיבל ממני הינשוף כיסוי למחשב החדש והקטנטן שלו. כפי ש"איימתי" בעבר – משנמצא בד הינשופים הגברי המתאים, יש לי הרבה רעיונות למתנות…

הכיסוי מרופד היטב בשכבת לבד (תודה, חגית :-)) ולמען נוחות השימוש בחרתי עבורו סגירה ע"י סקוצ' -

מכיוון שהגזרה לגמרי מהראש על פי מידות המחשב הספציפי, החלטתי לעשות לעצמי חיים קלים ולא למדוד במדויק את מיקום הסקוצ' לפני חיבור החלקים אלא לחבר אותו לאחר שהכיסוי כבר גמור ומוכן – כך שהכל יסגר היטב ובמדויק על מידותיו של המחשב הקטן -

בכדי שהתפר של חיבור הסקוצ' לא יראה מבחוץ – יצרתי פס כותנה מוחתם ומפלוזלן במידות של הסקוצ' ותפרתי אותו מבחוץ, במקביל לסקוצ' וממש על אותו תפר, בכך הפכתי "כמעט דפקט" לאפקט, והכיסוי המרופד קיבל ברגע האחרון שדרוג בצורת תוספת אישית –

ובזוית צילום מחמיאה -

לפני כמה חודשים הכנתי צלחת קטנטנה לחמאה, על פי בקשה מיוחדת, למשפחתו חובבת החמאה של אחי היקר. הצלחת התקבלה בשמחה, אבל לאחר כמה שבועות שימוש קיבלתי תלונה רשמית שהחמאה מתייבשת על הצלחת ונדרש פתרון מערכתי כולל. על כן החלטתי לפתור להם את הבעיה אחת ולתמיד וייצרתי להם צלוחית לחמאה עם מכסה פעמון תואם -

על מנת שלא ללכלך את הכלי עוד בטרם נמסר ליעדו (ובקיצור – התעצלתי לשטוף :-)) צילמתי את הדוגמנית הזעירה עם עוגיות מבית הלחמי -

ומבט על -

למי שהתעניינו לגבי צביעת הכלים שאני מכנה "ווש" – מדובר באנגובים לפני ביסק, ומעליהם גלזורה שקופה.

הזמנה לסדנא לכיסוי יומן:

ברוח "אחרי החגים" ועל פי בקשת הקהל אני פותחת תאריך אחד לסדנת כיסוי יומן על פי ההדרכה שפרסמתי כאן.

הסדנא תתקיים ב 10 בנובמבר, יום ה' בשעה 20:00 בביתי שבכפר סבא. הסדנא בעלות של 120 ש"ח מיועדת לבעלות מכונת תפירה ובעלות ידע בסיסי בשימוש בה. המחיר כולל יומן במידות המתאימות, שתיה וכיבוד קל.

מי שמעוניינת יכולה ליצור אתי קשר במייל ykipodim@gmail.com. כדי לתת תשומת לב אישית הסדנא מיועדת למקסימום 8 משתתפות ותיפתח עבור 5 נרשמות ומעלה. תינתן עדיפות לבנות שכבר היו אצלי בסדנא (ועודדו אותי לקיים סדנא נוספת – תודה, יקירות!)

הכל מכל וכל - חלק ב'

2011-10-15T20:46:00.000+02:00

*

כל תנור שאני פותחת בסטודיו הקטן שלי, משמח אותי מקודמו. עוד לא ממש הפנמתי את העובדה שאני באמת זו שאחראית על כל התהליך מתחילת העבודה על כדור החימר, ועד לתוצר המוגמר, ובכל פעם שאני חושבת על זה – זה מפתיע ומרגש אותי מחדש!

קצת לפני החג הוצאתי תנור נוסף וממנו יצאו כמה וכמה אוצרות.
מבחינתי, גולת הכותרת הן הקערות השטוחות האלה -

הקערות, מצד אחד הן בעלות מראה כפרי וצביעת ווש "מחוספסת" שמגלה חלק ממראה החימר שמתחתיה, ומצד שני הן קלות, עדינות ומבריקות -

לכבוד החג צילמתי אותן גם ב"סצנת רימונים" -

לא התאפקתי מלהכין להן גם קנקן תואם -

שזכה אף הוא ל"סצנת רימונים" משל עצמו…

לעניין הרימונים – אני חייבת להתוודות שלמרות שיש לנו בחצר עץ רימונים נדיב ומניב – הרימונים המצולמים בכתבה מקורם בעץ של הסופר… כי בעוד הרימונים שעל צמרת העץ שלנו נראים כך, הרחק הרחק ממגע ידינו -

אנחנו מתעצלים להגיע לצמרת כדי לקטוף אותם!

לעומתם, אלו הנמוכים, התלויים בגובה העיניים, התייבשו עד בוש, ותלויים כתזכורת על עצלנותנו לדראון עולם (או עד שהם יפנימו את האמרה "מה שמתייבש - נופל") ומעוררים בינתיים קונוטציות משעשעות בקרב דיירי הבית (רק הזכרים, כמובן…:-))

ונחזור לענייננו -
בין השאר הניב התנור גם שישיית כוסות מחימר אדום (טרקוטה שחלקו נותר חשוף) בצבעי ווש כחולים -

מכל הדרך המוקפדת, בסופו של דבר נמשך הלב אל הנזילות הבלתי צפויות…

ובהחלפת מגנטים שבה השתתפתי, נבחרתי להכין החלפה לרוני מילשייק המגניבה והחייכנית (שמזמן לא עדכנה את הבלוג שלה!)… ניסיתי להכנס לראש הצבעוני, הצעיר והמיוחד של רוני, וליצור מגנטים בסגנון "פופ ארט" מחימר תוך שאני מנצלת חותמות הטבעה מפלסטיק שקיבלתי בירושה משרון רותם האחת והיחידה כשהיא עשתה סדר בחדר העבודה שלה (ואם היא לא היתה מוסרת לי אותן, אני אפילו לא הייתי יודעת עד כמה הייתי זקוקה להן! תודה, יקירתי :-))

אלו פיסות החימר האישיות שהכנתי לרוני -

וכאן – מתפקדות כמגנטים ומדגמנות איך הן יודעות להחזיק את ציור ראש השנה המקסים שקיבלתי מערן ומיכל המתוקים (תודה!) שהם גם צעירי הקוראים בבלוג… (או לפחות מסתכלים בתמונות :-))

מכיוון שלא התחשק לי למסור את המגנטים סתם כך, ואפילו (מודה באשמה) התחשק לי לשחק קצת בנייר, שידרגתי קופסת קרטון קטנה שהתאימה לי בדיוק -

חייבת להודות ששדרוג הקופסא לקח לי יותר זמן מאשר הכנת המגנטים עצמם :-)
כך היא נראית כשהיא סגורה על אוצרותיה -

במקום לקשור את הקופסא עם סתם חוט, החלטתי להכין שרשרת חרוזים קטנה שתוסיף צבע לעיניים, וניצלתי חרוז פימו פרוס שפעם קשת הכינה בתור הדגמה פשוטה באיזו סדנא (כשלא זורקים כלום לפח הכל מוצא את יעודו בסופו של דבר... :-))
ומעוד זוית, כי כמה כבר יוצא לי ליהנות מסקראפ... ?

רוני אהבה מאוד את ההחלפה הצבעונית!

ובאגף התפורים (לפחות אלו שאני כבר יכולה להעלות לבלוג) הכנתי, על פי ההדרכה של… שלי (!!!) כאן (ואיזה מזל שכתבתי הדרכה מסודרת ואני לא צריכה להתחיל למדוד את הכל מחדש!) כיסוי יומן, לקשת, חברתי האהובה, הנדיבה והנשמה הטובה (יצא לי שיר :-)) -

כדי שקשת תדע שאני באמת אוהבת אותה, "בזבזתי" עליה בד של צעצועי רטרו שאני ממש אוהבת :-)

וגם הוספתי נגיעה אישית על הכיסים המיועדים לכרטיסי אשראי -

כדי שלא יצא "מתוק מדי" שילבתי את הבד הילדותי עם בד רטרו בסגנון קצת אחר…

וכך תימסר המתנה שלי לקשת, ממש עוד מעט!

ולכל מי ששאלה, שואלת או תשאל – הכלים, שאני מכינה בינתיים בכמויות קטנות, בשביל הכיף ובאהבה - מועמדים למכירה (לפחות אלו שלא נמסרו…). מי שמעוניינת מוזמנת לפנות אלי במייל לגבי כלים שהועלו כאן או בפוסטים קודמים, או לגבי הזמנות אישיות.

שיהיה לנו שבוע מעולה, עם שני חגים שמחים במיוחד ועם המשך בשורות שמרחיבות את הלב…

הכל מכל וכל…(ויש אפילו עוד)

2011-10-08T18:36:00.002+02:00

*
אמנם יוצא לי לכתוב כאן פחות, אבל אני דווקא עושה יותר. חלק מהדברים עוד לא לפרסום, וחלקם (בפרט כשמדובר בקרמיקה) פרוייקטים ארוכי טווח.
השבועות האחרונים היו מאוד משמחים מבחינת העשייה, והתאפיינו בשלל עיסוקים מסוגים, גוונים, חומרים וסגנונות רבים ושונים.

שתי הזדמנויות נפלו בחיקי לחזור לתפור את הקיפודים החביבים עלי בהזמנה…משום מה הם לא משעממים אותי אף פעם – הם ממש פרויקט כיס חמוד וקצר יחסית, עם תוצאה מחייכת!

וכהמשך לפטריות מפוסט קודם, יצאה סוף סוף מהתנור גם אחותם הבבושקה הפטרייתית הראשונה.

מכיוון שהיא צולמה על מדף בסטודיו שלי, הרחבתי מעט את הפריים לטובת כל מי שביקר בו וקיטר שהסטודיו "נקי מדי"… אז הנה, יש קצת בוץ על המדפים :-) וגם כלים בדרך לשריפה, ועוד רגליים שנועדו לעוד פטריות!

החריץ לרוחב הבבושקה הפטרייתית מלמד על תפקודה הפוטנציאלי כקופסא -

ובתחום הכלים היותר "רציניים" יצאו מהתנור תבניות קרמיקה ירקרקות עם משחק גלזורות -

חלקן נמסרו למתנות, חלקן עומדות על המדפים – למכירה.

וגם קנקן אחד גדול כי… אני פשוט אוהבת להכין קנקים!

והיתה גם ארוחת חג עם המון אורחים ושולחן ענק וצבעוני ועליו המון המון כלים מ…קרמיקה כמובן!

וקיבלנו סלסלה אחת מלאה בכל טוב, שנראתה כך לפני שטיפלתי בה -

וכך היא נראתה אחרי טיפול של ספריי צבע ירקרק ותפירת בטנה חדשה, על מנת שתתאים למקום המיועד לה…

המקום המיועד לה הוא עגלת עץ שבניתי עבור מתקן תמי 4 חדש שהוחלף -

ובין לבין גם הספקתי להיות שוב באמסטרדם, ובחנות הידועה בתור "זאת עם כלי האמאייל בשוק אלברטקאופף" מצאתי את התליון הקסום הזה -

והעליתי אותו לארץ (יחד עם הכלוב הענק שעליו הוא תלוי…) על מנת להכין ממנו תכשיט לעצמי. זה מה שיצא -

וגם הינשוף צ'ופר שוב וקיבל מתנה שהתבשלה כבר מזמן – ספל ינשופים שהוא לקח איתו לעבודה -

על מנת לצייר ינשוף כתבתי בגוגל how to draw an owl וגילית מבחר קישורים להמוני ינשופים בסגנונות שונים כאן. כך אפשר להגיע דרך הגוגל לצייר ממש כל דבר…!

הענף שהינשוף יושב עליו משתרג סביב הספל, וזהו צידו השני על מנת שלאף אחד במטבחון לא יהיו אי אלו ספקות -

ויש עוד המון המון עבודות – כלים, תפורים, קטנים, גדולים והפתעות – אבל אני אשאיר משהו לפוסט הבא :-)

תודה על ברכות יום ההולדת המרגשות שלכם לבניי. מסרתי להם נשיקה על כל ברכה, עד שהם נהיו דביקים…

שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה!

*

א' בתשרי - 19

2011-09-28T13:20:00.001+03:00

*
שנתיים עברו מאז פרסמתי כאן לראשונה את התמונה הזאת, וסיפרתי כאן איך נולדתם לי שלושתכם, כמתנת חג לשנה החדשה, א' בתשרי, מתנת חיי המופלאה…

התמונה הזו עולה כאן שוב ושוב, כי אין תמונה שמייצגת אתכם נכון יותר, עד היום -מחוברים והרמוניים, בלי יותר מדי מילים, כמובן מאליו, גם כשהיום כל אחד מכם נמצא במקום אחר וגם כשלעתים לא יוצא לכם להפגש במשך חודשים ארוכים, כי השבתות שלכם לא חופפות.

השנה, אתם חיילים, והכל שונה ואחר. עברתי כמה שבועות של חששות שהשנה זו תהיה היומולדת הראשונה שתצטרכו לציין בנפרד, אבל מישהו שמע את התפילה שלי, והגשים את המשאלה הקטנה שלי לחג, עם קצת רצון טוב וחמלה של מ"פ אחד, ועם הטלפון שבישר לי שגם השלישי בדרך הביתה, וסביב שולחן החג, שהוא תמיד גם שולחן היומולדת, נוכל לשמוח כולנו יחד… כמה טוב שבאתם הביתה!

אני מאחלת לכם, גברים מקסימים, נפלאים ואהובים שלי, שתהיה לכם יומולדת שמחה, שלושתכם יחד וכל אחד לחוד, ושנוכל תמיד לחגוג יחד, את המזל הטוב, שנה אחר שנה…

ולכל הקוראות, החברות, הגלויות והסמויות, המוכרות והנחבאות, אני רוצה לאחל שנה טובה, שנת בריאות, שלום ושלווה - שתהיה לכם שנה נהדרת!

ינשופי לילה ופטריות סתיו

2011-09-24T11:08:00.003+03:00

*
לינשוף יש כלפי שתי טרוניות קבועות וחוזרות על עצמן. עם הראשונה "את כל הדברים היפים את תמיד מחלקת, כלום מזה לא נשאר בבית" אני לא מתווכחת. מה שנכון - נכון, ואני לא מתכוונת לסתור את הטענה הזו גם בעתיד. על השניה (אותה יש לקרוא באינטונציה המתלוננת הנכונה) - "את אף פעם לא מכינה לי כלום" יש לי כמה השגות (הנה כאן), ובפרט כשהינשוף זכה במפעל כולו, ובכל זאת, חיכיתי להזדמנות להכין לו משהו ינשופי.

רצה הגורל ואת יום נישואינו העשירי שחל בדיוק לפני שבוע, נאלץ הינשוף לחגוג בהיעדרי בעודי חוגגת בלעדיו בדרך לאמסטרדם עם בנות המשפחה שלי (אמא ושתי גיסות :-))... על מנת למזער את עוגמת הנפש שלו, נערכתי מבעוד מועד והזמנתי מחו"ל בד ינשופים מקסים, ובאופן מפתיע אפילו גברי למדי!
החלטתי להפתיע אותו עם ציפית לכרית השינה שלו, למקרה שיזלגו מעיניו דמעות קנאה על הבילוי האמסטרדמי שלי, שלפחות תספגנה בבד ינשופים אוהב.

על מנת שלא יהיה יותר מדי ינשופי ואינטנסיבי, הוספתי קצת בד משובץ שחור – לבן (סוף סוף הבנתי בשביל מה קניתי אותו…), והוספתי פיסת "יחס אישי " בדמות הקדשה מוחתמת עם דיו ייעודי לבדים.

כך, בשלמותה על הכרית…

וכך נמסרה -

או בעצם כך, עם כרית שינה חדשה -

הינשוף המרוצה ציין שהכרית על שלל ציפוריה, היתה שקטה מאוד בהיעדרי ולא הפריעה לו לישון בלילה (בניגוד אלי???), ומכיוון שנשאר לי עוד בד ינשופים גברי כזה – הוא יכול לצפות לעוד מתנות בסגנון, עד שהוא יתלונן שאני מכינה לו יותר מדי ;-)

וקצת כלים – סט של שני קנקנים, ושני ספלים עגלגלים ותואמים, טבולים בכמה גלזורות שיוצרות את הפסים המעניינים והמרקמים -

את עוגיות האוריאו המושלמות מפימו, שזו להן הפעם הראשונה בה הן מצטלמות כדוגמניות הבית, קיבלתי במתנה מחברה חדשה ויקרה לי, אורית גידלי בן-ארי. בשביל לא לצאת משתפכת ודביקה אני שולחת את מי שלא מכיר להתרשם בעצמו מג'ינג'י (אמהות, שירה, יצירה), ומהעושר המטורף שמצוי בבחורה המיוחדת והמרתקת הזו על כל גווניה…

העוגיות כל כך מתעתעות, ועוררו פה לא מעט צחוקים כשארבעה מתוך חמשת מתבגרי הבית נפלו בפח וניסו לנגוס בהן!

לקראת הגשם המשמח של אתמול, היצבתי בחצר גם את פטריות הקרמיקה הראשונות והנסיוניות בסדרה מתוכננת -

הפטריות בגובה של כ 15 ס"מ, אבל הן, כאמור נסיוניות ואני בטוחה שהנסיון הזה יוביל אותי לעוד הרבה פטריות מכל מיני גדלים וצבעים - כי נקודות בכלל, ופטריות מנוקדות בפרט תמיד גורמות לחיוך מטופש להמרח לי על הפרצוף…

שלושה שבועות לא כתבתי כאן, זה באמת הרבה, ויש לי נסיבות מקלות :-)

הפוסט הקודם היה פוסט ההדרכה לכיסוי היומן שאמנם נכתב מזמן אבל נשאלו עליו לא מעט שאלות – ואני עונה :-)

-טשופילה "האם הכנסת לבד כעוד שכבה באמצע פוטרת מפליזלין?" – אולי בחלק החיצוני אפשר לוותר על פליזלין, אבל הכיסים חייבים להיות מיוצבים ולבד יהפוך את שכבות הבד בכיסים לעבות מדי.

-ציקוש – תפירה ידנית – נראה לי שתהיה מאוד קשה, בגלל הצורך לעבור עם המחט שכבות של פליזלין בתפירה צפופה…

לגבי סדנא – אציע כזו, אבל אוכל להתפנות אליה רק אחרי החגים. עד אז אפשר להשתמש ביומנים "ערומים" ולהלביש אותם יפה לקראת הסתיו האמיתי.

שיתחיל לנו שבוע נפלא ויביא איתו עוד הרבה מהדמו-סתיו הזה…

כיסוי יומן - הדרכה מצולמת

2011-09-01T22:20:00.000+03:00

*
ולפני ההדרכה – התייחסות קצרה לשאלות הרבות שנשאלתי בתגובות לפוסט הקודם:

פתיתי קלקר (לנחשים ובכלל) ניתן להשיג בנחלת בנימין, שקית של קילו ב 40 ש"ח (בחנות שמחזיקה מילויים לכריות, ככל הנראה מול רחוב השומר), ולפי האינטרנט אפשר להשיג גם בקישון 44 ת"א, 30 ש"ח לחצי ק"ג (ותודה למיטל על האינפו). אפשר גם לשדוד את הפוף המרופט והישן שכבר אף אחד לא משתמש בו – זה מה שאני עושה!
שאלות לגבי גלזורות (גלי מ.) – נא להפנות אלי במייל ykipodim@gmail.com
ושאלת השאלות שחוזרת על עצמה – מתי והיכן אפשר לרכוש כלים שלי? בינתיים הייצור שלי מצומצם והכלים מצטברים לי על מדפים יעודיים (שבניתי לצורך העניין…:-)). ספציפית, מי שמעוניינת בספלים או תבניות פרחוניות מהפוסט הקודם יכולה לפנות אלי במייל (כרגע קיים מלאי קטן). בעתיד, (כשלא ישאר לי מקום על המדפים :-)), אני מתכננת מכירה מוגבלת, או אפילו ייצור על פי הזמנה. כשאהיה ערוכה לזה – אודיע.

תודה על התגובות הנפלאות, על ההתעניינות ועל השאלות. העובדה שאתן מתרגשות יחד אתי בכל שלב של חיי הסטודיו הצעיר שלי, והעניין הרב שאתן מגלות בכלים – יקרה בעיני וקסומה לי!

ולעניין שלשמו התכנסנו -

בתיק שלי, שאני סוחבת אתי לכל מקום, נמצא היומן שלי. יומן לא קטן ולא גדול, עטוף בכיסוי שתפרתי לו כבר לפני כמה שנים, מרופט אך מלא אופי, עמוס לעייפה ברשימות, תזכורות, פתקים, כרטיסים, פגישות – חיים שלמים ורומנטיקה ששום יומן אלקטרוני לא יכול להציע.

מדי שנה לקראת החגים תורם לי הבנק יומן חדש, אותו אני מחליפה בתוך הכיסוי המרופט שממשיך אתי הלאה…

לפי בקשות שקיבלתי, החלטתי לשנס מותניים לפני שבועיים, ולצלם הדרכה לתפירת כיסוי יומן לקראת השנה החדשה המתקרבת. יומיים אחרי שסיימתי את מלאכת התפירה והצילום, העניק לי הבנק את היומן לשנה הקרובה, ואז גיליתי לחרדתי שהמידות של היומן החדש השתנו מעט, והכיסוי שתפרתי לצורך ההדרכה לא מתאים. גרוע מכך, היומן החדש לא יתאים לכיסוי המרופט שלי, ולכן עלי לתפור גם לעצמי כיסוי חדש ליומן.

על מנת שאהיה בטוחה שכל אחת יכולה להשיג לעצמה יומן בגודל הזה – עברתי באופיס דיפו וסקרתי את כל היומנים הקיימים בשוק. רוב רובם של היומנים בסגנון הזה מתאימים למידות החדשות (יומן סטנדרטי כזה עולה 15 ש"ח), ויש גם להשיג דגם אחד של יומן במידות הישנות (קצת יקר יותר).

תפרתי כיסוי חדש תוך התאמה למידות החדשות (על מנת שהיומן יוכל לשאת לרוחב כרטיסי אשראי מידות האורך לא השתנו).

ההקדמה הארוכה נועדה להסביר מדוע ולמה ההדרכה מתייחסת לשני גדלים של יומנים!

בכיסוי היומן יש כיסים קטנים ייעודיים לארבעה כרטיסים, כיס גדול לפתקים שונים, סימניה וסגירה עם רצועת עור בעלת נופך רומנטי המאפשרת לסגור את היומן גם כשהוא מלא ונפוח בניירות שונים…

…ולעבודה (את כל התמונות ניתן להגדיל על ידי לחיצה!) -

1. החומרים הדרושים בצורת טבלה – שימו לב שאת ארבע השורות הראשונות (הבד החיצוני, ו"עמוד השדרה") אפשר לגזור בשתי אופציות לפי שני גדלים של היומנים הקיימים בשוק (המידות של היומנים מצויינות בהערות).

על מנת שיהיה קל להבין את החלקים הם מוצגים גם בצורה מצולמת -
אלו ה"אביזרים" (בתמונה זו מופיע היומן במידות הישנות)

וזה יומן במידות החדשות -

אלו הבדים שיש לחתוך – את כל הבדים (למעט אלו המיועדים לרצועות לעט) יש לגהץ עם פליזלין -

2. רצועות לעט -
במידה ותחליטו על רצועות מבד יש לקחת את פיסת הבד במידות 14X6 (בלי פליזלין), לסמן את האמצע על ידי גיהוץ, לקפל את האורך משני הצדדים עד לקו האמצע ולגהץ את הקיפולים.

לקפל פעם נוספת את שני הצדדים זה על זה, לגהץ ולתפור תפר לאורך הרצועה (קרוב ככל האפשר לקצה) משני הצדדים. קיבלנו רצועה באורך 14 ס"מ, וברוחב 1.5 ס"מ. נגזור אותה באמצע כך שנקבל שתי רצועות באורך 7 ס"מ.
אפשרות נוספת – להשתמש ברצעות עור באותו אורך או בסרטים עבים שיתאימו למטרה של נשיאת עט -

3. לשני החלקים שנגזרו לכנפיים (20X9.5), ושלוש החלקים שנזגרו לכיסים (20X6,6,8.5) נגהץ מכפלת של ס"מ אחד לאורכם, ונתפור להם גימור יפה.

זוהי תמונה של הגימורים – החלקים מונחים אחד על השני רק לצורך הצילום.

4. הרכבת הכנף עם כיסי כרטיסי האשראי :
ניקח אחת מהכנפיים מסעיף קודם, ואחד מכיסי כרטיסי האשראי (20X6). נניח את שניהם כשהגימור היפה כלפי מעלה, הכיס לכרטיס במרחק של 2 ס"מ מהקצה התחתון, ונתפור לאורכם תפר מחבר במרחק 0.5 ס"מ מהקצה התחתון של הכיס.

נניח את הכיס השני בקו ישר עם החלק התחתון ונתפור על קו האמצע, תפר מאונך שחוצה את הכיסים במרחק 10 ס"מ מכל צד, כשנגיע לקצה התפר נסתובב ונחזור על אותו התפר – כך שנקבל תפר כפול "סגור" בקצה העליון.
ניתן לראות את ההסבר בתמונה -

קיבלנו כנף עם כיסים ומחיצה המחלקת אותם לכיסים המתאימים לארבעה כרטיסי אשראי -

5. הרכבת הכנף עם הכיס הגדול -
נניח את הכנף השניה ועליה נניח את הכיס הגדול (20X8.5) כשהגימור היפה כלפי מעלה, והכיס מיושר עם החלק התחתון. לשם הנוחות בלבד נחבר את שניהם לאורכם בתפר במרחק מינימלי מהקצה התחתון (לא יותר משוליים של 0.25 ס"מ, לתפר אין חשיבות ואם תתפרו אותו נכון, ממש על הקצה, לא אמורים לראות אותו לאחר חיבור כל החלקים).

6. טיפול בחלק החיצוני (הוספת ה"טלאים", שרוך העור והכפתור) :
נניח את הבד החיצוני (גובה 20 ס"מ, רוחב 22 ס"מ או 24.5 ס"מ לפי מידות היומן) כשחלקו הרחב פונה כלפינו.
נתפור אליו את שתי פיסות הבד (שגודלן 4X5 ס"מ) בצורת אפליקציה (תפר זיגזג או כל תפר צפוף אחר מסביב לפיסת הבד). מתחת לפיסה השמאלית נוסיף את שרוך העור (הסבר בהמשך).
שתי הפיסות צריכות להתחבר על פי המרחקים שמצויינים בצילום הבא (ס"מ וחצי מהקצוות לרוחב, ובאמצע לגובה):

את שרוך העור באורך 35 ס"מ (שמטרתו להכרך סביב הכפתור כשסוגרים את היומן) נקפל כך שצד אחד באורך 15 ס"מ והצד השני באורך 20 ס"מ, (אם שרוך העור דק או שטוח נעשה קשר קטן בחלק המקופל) ונניח את החלק המקופל שלו (עם או בלי הקשר) בין הבד החיצוני לטלאי האפליקציה. רצוי להוסיף בין שני החלקים פיסת לבד קטנה (במידות 4X3) שתהיה מוסתרת מתחת לאפליקציה. (הצילום מהיומן השני שתפרתי ולכן הבדים שונים…)

כך זה צריך להיראות לאחר תפירת הטלאי.

ניקח כפתור "בולט" (אם אין כפתור בולט אפשר להוסיף מתחת לכפתור בזמן התפירה שני עיגולי לבד קטנים שיתנו לו גובה) – כאן צילמתי את שתי האפשרויות -

את הכפתור נחבר (חזק! רצוי עם חוט רקמה) במרכז הטלאי הימני.

הכפתור צריך להיות בולט כדי ששרוך העור יכנס מתחתיו בקלות כש"קושרים" את היומן -

7. כעת יש לנו את כל חלקי הכיסוי מוכנים ונשאר רק לחבר אותם זה לזה – אלו החלקים שצריכים להיות לנו בשלב הזה:

חלק חיצוני עם שרוך וכפתור
כנף ימנית עם שני כיסים לכרטיסי אשראי
כנף שמאלית עם כיס גדול
"עמוד שדרה" (שעוד לא טיפלנו בו)
רצועות לעט
סימניה (סרט באורך 30 ס"מ)

בשלב הזה נעזר במסקינגטייפ להחזיק חלק מן החלקים -
נניח לפנינו את החלק החיצוני כמו בצילום ונדביק את שרוך העור פנימה כדי שלא יפריע לחיבורים (שלא יבלוט ולא יתפס בתפרים החיצוניים).

את הכנף עם הכיסים נניח הפוכה על החלק החיצוני מהצד הימני צמוד לקצה (צילמתי את המיקום המדוייק לפני שהנחתי) -

נקפל לשתיים כל אחת מן הרצועות לעט, ונחבר אותן בסיכות או במסקינגטייפ כשהחלק המקופל שלהן פונה פנימה (הצד שמתחת למסקינטייפ) והחלק הפתוח בולט 0.5 ס"מ החוצה. העט נמצא שם רק כדי להדגים את הפרופורציות. בצילום הבא תראו את המרחקים המדוייקים להנחת הרצועות. (החיבור הזה נוח יותר ומתאים למי שימנית, בהמשך אסביר איך להפוך את היומן כך שיהיה נוח יותר לשמאליים – כי אני שמאלית!)

המרחקים בצילום אמורים להיות ברורים, רק אדגיש שלא להדביק את המסקינגטייפ צמוד לשולי הבד כדי שלא נתפור עליו בטעות בהמשך…

על קונסטרוקציית המסקינגטייפ נניח כעת את הכנף השמאלית כמו בצילום -

כעת הכיסוי נראה כך.

נוסיף את הסרט המיועד להיות סימניה – המיקום שלו צריך להיות בין מרכז היומן לבין הכנף השמאלית, בולט מעט מן הקצה העליון. גם כאן נוח מאוד לקבע אותו באמצעות מסקינגטייפ רק יש להקפיד לגלגל אותו פנימה ולהדביק את החלק ה"חופשי" הרחק מהשוליים של הכיסוי כך שלא נתפור אותו בטעות בהמשך.

כעת נניח את החלק שקראתי לו "עמוד שדרה". יש להניח אותו לאורך, מקצה לקצה, כאשר ברוחב הוא נמצא ממש במרכז כך שהוא מכסה את החלקים החשופים.

כך זה נראה אחרי הנחת כל החלקים וחיבור כל השכבות בסיכות -

למי ששמאלית אפשר ליצור אחיזה נוחה יותר על ידי הפיכת הסימניה והרצועות לעט, כפי שעשיתי בכיסוי השני שמיועד לעצמי. שאר ההוראות והכיוונים ללא שינוי!

כעת נתפור מסביב לכיסוי במרחק 0.5 ס"מ מהקצה. חשוב לשמור על המרחק הזה! (תפירה בשוליים רחבים יותר תקטין את הכיסים של כרטיסי האשראי כך שאי אפשר יהיה להשתמש בהם!). יש לתפור מסביב את כל ההיקף - אין צורך להשאיר פתח להיפוך.

לפני שהופכים את הכיסוי זה הזמן להוציא את הסיכות, ליישר קצוות בולטים (כמו למשל קצוות מחזיקי העט), לגזור חוטים מיותרים ולקטום קצוות -

דרך הפתח שבין עמוד השדרה לשאר הכיסוי, נהפוך את הכסוי…

נוריד את המסקינגטייפ, נדחוף החוצה את הפינות ונגהץ.
את החלק הקצר של שרוך העור נקשור בקשר רגיל סביב חלקו הארוך (אפשר לראות את הקשר על ידי הגדלת הצילום הבא).
אפשר לחבר חרוזים בקצה השרוך ובקצה הסימניה.

נכניס את היומן המתאים – כך נראים כיסי כרטיס האשראי כשהם ריקים -

וכך הם נראים כשהם מלאים -

וזהו הכיס הגדול של הכנף השניה -

ואלו הכיסויים מושלמים ומצפים להתחיל את השנה הבאה…(שימו לב שכיווני הסימניה והעט שנמצאת בלולאות - הפוכים - היומן הרומנטי מיועד לימניים והמשוגע - לשמאליים).

מקווה שהכל מובן – ואם לא – אפשר לפנות אלי במייל! הערות והארות תתקבלנה בברכה…

בהצלחה!
:-)
*

בהתחלה זה כואב, אח"כ יוצא החוצה

2011-08-27T22:00:00.004+03:00

*
אפתח, בהמשך לכמה שאלות שנשאלתי, בהסבר קצרצר לגבי שלבי תפירת הנחשים שהעליתי בפוסט הקודם (ומי שצריכה הסבר יותר מפורט – נא לפנות אלי במייל):
1. חיתוך 10 חתיכות פליז ברוחב 22 ס"מ וגובה 20 ס"מ.
2. תפירת אפליקציות (מפלוזלנות) במרכז 9 חתיכות פליז.
3. חיבור כל רצועות הפליז רוחב לרוחב לכדי רצועה ארררררררוכה.
4. קיפול הנחש לאורכו ימין לימין ותפירת אורך הנחש לכדי גליל פתוח משני הצדדים.
5. מיקום ותפירת העיניים וסגירת החלק הקדמי של הנחש (זה הזמן להכניס את הלשונות), לשים לב שהפה לא נתפר כהמשך לתפר מסעיף 4 אלא מתקפל במאונך לו (התפר מסעיף 4 ממוקם בתחתית הנחש, באמצע הפה, מתחת ללשונות).
6. מילוי דרך החלק האחורי (אני ממלאה בפתיתי קלקר – אמנם עלול לנשור החוצה אבל הנחש יוצא כך מעניין, משעשע וחי…).
7. סגירת התפר הפתוח והתפעלות כללית.

לאחר עבודה של כחודש בסטודיו הביתי והדנדש שלי, הצלחתי בשבוע שעבר לצבור די כלים לכדי מילויו של התנור הראשון. כתלמידה מעולם לא העמסתי תנורים ולא היתה לי נגיעה לכל מה שקשור לטיפול בתהליך השריפה, ולכן התנור הראשון שלי לווה בהתרגשות גדולה!

לתנור נכנסו לא מעט כלים (את חלקם הקטן רואים בקומה העליונה והשאר מועמסים בקומות התחתונות על מדפים ייעודיים) שעברו שתי שריפות (ביסק וגלזורה). עברנו (ברבים - גם הינשוף היה שותף!) שתי יממות (יממה לכל שריפה וקירור) של מתח, ציפיה ובדיקת התרמוסטט כל חמש דקות בזמן שהכלים סגורים בתוך התנור ואי אפשר לראות מה קורה אתם. השעות שלי היו מלוות בחרדה מכל אסון אפשרי – ששום מדף לא יקרוס בזמן השריפה עם כל הכלים שמעליו ומתחתיו, ששום כלי לא יתפוצץ, שהגלזורות לא ייזלו ויהרסו את הכלים והמדפים, וכו' וכו'…

חיכינו... וחיכינו, וחיכינו ו...בסוף כבר לא היתה לי סבלנות לחכות ופתחתי את התנור בעודו די חם בכדי להוציא ממנו את ההפתעות הרותחות הבאות -

ערימת ספלים, פרחונית ונאה למדי בשלל צבעים.

הצבעים חדשים עבורי, ולכן לא ידעתי מראש מה עומדות להיות התוצאות. את חלקם ערבבתי בעצמי כדי לנסות להגיע לגוונים הרצויים – כמו למשל הניסיון הלא רע ליצור ירוק כפרי -

או זוג הכלים הנסיוניים לייבוש סכו"מ וששת -

כחלק מהכיף של סטודיו עצמאי, השתעשעתי עם כמה גלזורות חדשות שלא הכרתי קודם ולכן לא יכולתי לצפות את ההתנהגות והתוצאות שלהן. מסיבה זו ההתייחסות שלי לכלים הבאים היא בבחינת – לימוד התוצאות והחומר לשימוש עתידי נבון -

זו לדוגמא, גלזורה שניסיתי, ומצאתי שהיא מאוד נוזלית ולכן למרות שנמרחה באופן די אחיד בחלקו הפנימי של הכלי, נזל, במהלך השריפה החומר למטה תוך יצירת אפקט "להבות" :-) איזה מזל שלא מרחתי את הגלזורה הזאת בחלק החיצוני של הכלי!

לא רק בסטודיו שלי התנור פועל – אלא גם בסטודיו שבו אני לומדת – וממנו יצאו לי שלוש תבניות פרחוניות לפשטידה -

לשתי נשים יקרות ואהובות עלי, שאני חייבת להן הרבה על הדרך שעשיתי בעת האחרונה, הבטחתי כבר מזמן נרתיקי משקפיים.
אחת, זו האמא היקרה שלי :-) שאת קשת הצבעים האהובה עליה אני מכירה היטב. השניה, זו איילת, המורה הנהדרת שלי לקרמיקה שביקשה שהנרתיק יהיה בצבע האהוב עליה – כתום!!! :-)
הפעם ידעתי שאני יכולה בשקט ליצור שני נרתיקים זהים (כמעט) ולקלוע בול לטעמן של שתי המקבלות – השתמשתי בשאריות בדי ריפוד ובסרט שאספתי ב"קחתן" (ריבי – את מזהה??)

והנה בפה פעור…

את איילת החלטתי לצ'פר גם בהפתעה נוספת, כאות תודה על הליווי, הפרגון והעידוד לפתיחת הסטודיו העצמאי שלי (ולא…אנחנו לא נפרדות, אני ממשיכה ללמוד), ולכן חזרתי לתחביבי הישן, שדרוג נעלי אצבע לפי ההדרכה הזו.

את הכתום מיתנתי על ידי הוספת טורקיזים למיניהם…

תפרתי לה גם שקית בד כתומה אליה נכנסו נעלי האצבע ונרתיק המשקפיים

במהלך הצילום שמתי לב פתאום לתמונה הבאה -

הרגל שלי נעולה בנעלי האצבע שהכנתי לעצמי בשנה שעברה השתרבבה לפריים - אני הולכת איתן המון! הן מאוד נוחות ומסתבר שגם מחזיקות מעמד…

את המגה-פוסט הזה אני מסיימת עם טיזר קטן לפוסט הבא -

על פי דרישת הקהל, אעלה במהלך השבוע הקרוב הדרכה מצולמת לכיסוי יומן.

*

קיפודים וילדים

2011-08-20T22:19:00.010+03:00

*
בשבוע שעבר הוזמנו לארוחת ערב שישי אצל אחי. את סיר האורז שהתבקשתי להביא החלטתי לסחוב בתיק הנקודות המרופד שתפרתי בפוסט הזה, תיק שנועד במקור לשאת תוצרת כלי קרמיקה מהסטודיו לבית. הדרדס הקטן של אחי גילה התעניינות רבה בתכולת התיק ומאוד התאכזב לגלות שברגע שסיר האורז יצא ממנו – התיק נשאר ריק (אל דאגה, המתנות היו בשקית נפרדת…).
בשביל לא לבאס אותו הצעתי לו להכנס לתיק בעצמו, ומכאן הדרך לעשות לתיק מבחן כושר עמידה היתה קצרה מאוד – התיק התרומם מהרצפה, הידיות שרדו והדרדס הקטן היה מאושר.
שימו לב לדרדס הגדול בתמונה משמאל, היד אמנם מלטפת את אחיו הקטן, אבל אי אפשר לטעות במבט ה"גם אני רוצה" שלו…

*עדידי, בן שנתיים וחצי

לדרדס הגדול הודעתי שמפאת גילו ומשקלו, המקסימום שהוא מקבל זאת אופציה לשבת בתוך התיק, אם הוא בכלל יצליח לדחוס את עצמו פנימה. אבל הדרדס הוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון, ומסתבר שילד בן 5 ש"רוצה גם" יכול להתקפל למימדים מפתיעים… אני, לעומת זאת הוכחתי שהפיתוי האינפנטילי להניף את התיק על תכולתו הכבדה והדחוסה חזק מכל הגיון פיזיולוגי – או כמו שהגדיר את זה אחי, שגם צילם את הארוע - "חדש!!! לא רק באיקאה!! גם בקיפודים עורכים מבחני ריסוק!".

* יהלי, בן חמש

התוצאות – דודה ושני ילדים שמחים וצוחקים, לתיק שלום, הגב שלי כבר התאושש מאז…

לפני כמעט שנה הכנתי זוג נחשים לרוני ועידו, הצאצאים של קשת. לאחר מספר חודשים שלחה לי קשת סדרת תמונות ממיסה של עידו בפוזה הזו -

מאז עברו הרבה זמן והרבה פרוייקטים מתחת למחט, ולקראת הלידה של גלי החלטתי לממש הבטחה ישנה ולתפור סוף סוף נחשים גם לתןתן ונועם, האחים הגדולים המיועדים...

הנחשושית של נועם -

הנחש של יונתן -

נועם ותןתן חיכו להולדת אחותם הקטנה, וכך חיכו גם הנחשים שלהם אצלי בארון עד שגלי ילדה את טליה המתוקה (אחחח….היה שווה לחכות!) ומיד כשניתן לה שמה הוספתי מיד לשני הנחשים את אחותם הוורדרדה.

הנחשושית של טליה -

וכך לוהקה שלישיית הנחשים לבית גליש – על כל אחד מהם אפליקציות עם אותיות שמו של הצאצא המיועד -

השלישיה עברה סדרת צילומים ארוכהההה במיוחד, שבסופה אין הרבה צילומים מוצלחים, ובכל זאת…

נסיון נואש ואחרון לצלם את האפליקציות -

הנחשים נמסרו עם המון אהבה לנועם, יונתן וטליה המקסימים והחברותיים בביקור בית שאמנם היה קצר אבל נהניתי משמחת החיים המרוכזת שלהם בכל רגע ורגע…

כמה ימים אח"כ פרסמה גלי בפייסבוק את התמונה הזאת של יונתן עם הקדשה חמה-

התמונות של עידו ויונתן צולמו על ידי קשת וגלי בלי שום תיאום או קשר אחת לשניה, ואין דבר יותר מחמם את הלב ומשמח מפידבק שכזה…

שלום כתה א' (אקשטיין...)

2011-08-14T14:07:00.010+03:00

*
הבהרה: ילדי הפרטיים כבר מזמן לא עולים לכתה א', ולמעשה זו השנה השניה בה הם כבר באופן רשמי אינם נמנים עם אוכלוסיית התלמידים המתחילים את שנת הלימודים (ובבית נותר תיכוניסט אחד שלא ממש מתעניין בקישוט מחברות…). לכן, את כל הזדהותי עם ההתרגשות שלקראת שנת הלימודים החדשה (מהמקום הזה כבר לא רואים את הבאסה שבסיום החופש הגדול :-)) אני מיישמת בפרוייקטים לקטנטנים אחרים.

ערן עולה השנה לכתה א', ותכנית המגירה היתה לתפור לו קלמר במתנה. לצורך המשימה אף הצטיידתי כבר מזמן בפיסת בד דינוזאורים, החיה האהובה עליו, שתרמה לי שרון רותם המופלאה. ככל שחלף הזמן עלו בי הרהורי חרטה לגבי עניין הקלמר – כי ברור לי שבסופו של עניין ערן ילך לכתה א' עם קלמר חדש קנוי ותואם-ילקוט, וקלמר הדינוזאורים התפור יוותר ללא שימוש רשמי, כך שהחלטתי לשנות קצת את המטרה והמידות, ותפרתי לערן "נרתיק דינוזאורים" לפי ההוראות והגודל של נרתיק הטיטולים המפורסם שאני מוצאת אותו שימושי להרבה ענייני ערכות ומתנות למיניהן.

את נרתיק הטיטולים לא מסרתי ריק, אלא הכנסתי אליו ערימת דינוזאורים נאה, ששימחה אותי מאוד כשהגעתי לצלם את התוצרת -

את שמו של ערן (ושם המשפחה שנמחק מהצילום) החתמתי עם האותיות של קסם שימושי (שתמצאנה מאוד שימושיות לאורך כל הפוסט הזה) -

והצצה את תוך לוע נרתיק הדינוזאורים -

ערכת הדינוזאורים נמסרה כבר מזמן מזמן. ערן שמח ואהב מאוד ואף הצליח לדחוס אליה עוד המון דינוזאורים מהאוסף הפרטי…

לפני כמה שבועות אירחתי בביתי קבוצת חברות לתפירת פרויקט משותף. הלכנו על נרתיק איפור, שניתן בקלות להסבה לקלמר - מההדרכה הזו.

בדרך הקשה גילינו שההדרכה לא שלמה לגמרי, ובשביל לקבל גימור יפה בקצוות הרוכסן צריך לאלתר פתרון יצירתי… שימו לב אם אתן משתמשות בהדרכה!

יצא קטן, מתוק, ושימושי – אבל לא קלמר!

כך נותרתי עם תאוות תפירת הקלמר בידי, עד שמצאתי זמן להתגייס לפרויקט מקסים שארגנה מלכת התפירה הצפונית מיכל פ' שאפשר לי לממש גם תפירת קלמר, גם כיסוי לקלסר, ועל הדרך גם תרומה לקהילה (הקלסר והקלמר מיועדים לילדי עולים ומשפחות קשות יום בחיפה – עוד פרטים לגבי הצטרפות של הרגע האחרון לפרויקט אפשר למצוא כאן).

זהו הקלסר הלבוש (הגזרה אולתרה תוך כדי עבודה)…

באמצעות שילוב של חותמת מתוך סט תגיות שימושיות ממסטיקים, וחותמות האותיות של קסם שימושי הכנתי תגית ראויה לבית הספר -

על הדופן הפנימית של הכיסוי תפרתי כיס – למדבקות, סרגל ומה שמתחשק…

והבטחתי גם קלמר אז הנה הצצה לקלמר התואם -

ובמלוא הדרו וייעודו -

לקלמר יצרתי גזרה חדשה המשלבת תובנות שלי מכמה גזרות שעבדתי איתן בעבר, כולל זו של נרתיק הדובדבנים. מכל גזרה לקחתי את היתרונות שאהבתי, בכדי ליצור את "הקלמר האידיאלי" בעיני. יש לו רוכסן של 20 ס"מ וגם BOXING על מנת לתת לו נפח ואפשרות עמידה יציבה.

ובפה פעור -

והנה הסט השלם שיגיע השבוע למיכלפ. הדג אמנם לא כל כך קשור לנוף אבל חיפשתי משהו נחמד לתפוס על הרוכסן וזה מה שהיה בבית…

לא סתם פתחתי את הרשומה עם אמירה לגבי ילדי הפרטיים. אחד מהם הגיע הביתה לשבת, והפתיע אותי עם תעסוקת "שלום כתה א'" מסוג אחר לגמרי.

- "אמא, את יכולה לתפור לי משהו?"

- "ברור מתוק, מה אתה צריך?" (ברורררר שברור… לתומי חשבתי שמדובר על חיזוק כפתור במדים, קרע בחולצה, שפצור רצועה לנשק או משהו בסגנון).

או אז שלף לי החייל הצעיר שלושה שפנים מהכובע, או ליתר דיוק שלושה כובעים (חדשים לגמרי) מהצ'ימידן.

- "או.קיי, אני צריך שתתפרי לי את השם שלי על הכובע, וגם לשני חברים שלי כי אמרתי להם שאת תופרת ממש מקצועי".

דה? נסיון משותף להבין למה התכוון המשורר הוביל למסקנה העגומה שהמחמאה לגבי ה"תופרת ממש מקצועי" תעלה לי ביוקר… כי לא מדובר בתפירה אלא ברקמה, לא מדובר בסתם רקמה אלא ברקמת פונטים בדפוס, ולא מדובר בשמות הפרטיים שלהם אלא בשמות המשפחה, להלן – בר, לוי ו….אקשטיין ("תגיד, לא יכולת למצוא חבר עם שם קצר יותר?")

מכיוון שלא מצאתי דרך הגיונית מבחינת שעות עבודה להעביר פונטים "כמו במחשב" (דוגמת david) אל הכובעים, "הסתפק" החייל האמיץ בר בפונטים של החותמות שיש לי, שוב - קסם שימושי (הבטחתי לכן הרבה שימושיות בפוסט הזה!). את השמות החתמתי בתור בסיס באפור כהה על הכובעים, ועל ההחתמות רקמתי תוך כדי כיסוי הדיו והיצמדות לפונט המוחתם.

כך ביליתי את מיטב שעותיי בשבת תוך כדי שאני מעודדת את עצמי בשירת "א' אקשטיין ב' זה בר…"

את לוי ואקשטיין (השמות המלאים שמורים במערכת) אני לא מכירה באופן אישי, אבל החייל האמיץ בר יצא מרוצה וגם קצת מתנצל:

-"מה, אמא, את עוד תופרת? חשבתי שיש לך מכונה שעושה את זה".
- "אני לא תופרת, אני ר-ו-ק-מ-ת!!!"

"קיפודים בשרות צה"ל" מקווה שגם לוי ואקשטיין מרוצים – חסר להם שלא!

קיפופיל

2011-08-06T23:59:00.003+03:00

*
את יום ההולדת שלי (ותודה לכן על כל הברכות! :-)) חגגתי השנה יד ביד עם חברתי היקרה הילה, האוחזת בבלוג המושחז אל הפילים בערב כייפי עם חברות טובות. לחגיגת יום ההולדת דבק הכינוי "קיפופיל" או "פילפוד", ממוחה הקודח של כלת יום ההולדת הצעירה מבינינו (וזו לא אני! :-)).

בין האוכל, הפטפוטים וטקס פתיחת המתנות המסורתי, החלטנו, הילה ואני, לאפשר לבנות פעילות יצירתית בזמן היומולדת במידה והאצבעות ידגדגו להן. מצד שני, לא רצינו לגרום להן להגיע מצוידות בחצי בית, וגם רצינו לשמור על אלמנט ההפתעה, ולכן החלטנו שכל פעילות היצירה תהיה במסגרת ערכות שנכין מראש.
לצורך כך עלעלנו בספר הזה, מתוכו לקחנו שני אלמנטים שצירפנו לכדי ציור אחד, גייסנו את מיטב הסבלנות של שתינו, ערימת לבד, סיכות, מחטים, חוטי רקמה ו…יצאנו לדרך החתחתית שכללה גזירת המון המון המון חתיכות לבד קטנות ומעצבנות (הילה מצטיינת בגזירת ארנבים תכלכלים, ואני בגזירת עיגולים קטנטנים) -

כל ערכה מורכבת מהפרודוקטים הבאים – פיסות הלבד הנדרשות, חוטי רקמה תואמים, חתוכים במידה ומגולגלים על קרטון, סיכות ומחט, ושרטוט מתאר של התוצר הסופי -

הערכות נכנסו לשקיות צלופן והוגשו כך -

וכדי להגביר את המוטיבציה של הבנות לרקום בין האוכל והפטפוטים, הכינותי מראש ומסגרתי ערכה אחת לדוגמא -

מסקנות מהארוע – בנות מתות על הפתעות, אבל יותר מזה אוהבות פטפוטים! (סטטיסטיקה – רק כ 20% מהנוכחות פתחו את הערכות בו במקום והגיעו לשלבים כאלה ואחרים של רקמה… השאר יסיימו בבית :-))

נוהג חשוב מאוד בחגיגת יום הולדת הוא חלוקת הפתעות ומתנות בסופה… בהתחלה חשבנו על שקית יומולדת, אח"כ פנינו לכיוון קצת יותר מיניאטורי ודיאטטי.

הילה גייסה (שוב) את מיטב סבלנותה האינסופית וסרגה את עוגיות המקרונים הללו בשלל צבעים -

אני, גייסתי קצת פחות סבלנות וקידרתי את ערימת הצלוחיות התואמות האלה -

וכך נראה האיחוד המרגש בין העוגיות לצלוחיות -

ומזוית אחרת -

ובתמונת מאקרו יפהפיה באדיבות אילאיל זיו, מלכת האוכל האסתטי ומלכה בכלל, שבצילומים שלה הכל נראה הרבה יותר מפתה…

גם כאן צברתי תובנות סטטיסטיות – בנות אוהבות ורוד, אבל מעדיפות צלוחיות בצבע תכלת :-)

עם סיום חגיגת היומולדת, התפזרות הבנות לבתיהן, ותקתוק זריז של הבית למצבו היומיומי, לקחנו, בנזוגי ואני את המזוודה, ושמנו פעמינו אל שדה התעופה לסופ"ש בברצלונה, שם, על תקרת זכוכית גבוהה בכניסה לנמל Port Vell, ניסיתי לצלם את עצמנו באופן שבו המצלמה לא תכסה לי את הפרצוף. התוצאה – אוסף של תמונות מקריות שאוגדו לידי קולאז' פספוסים אהוב עלי מאוד -

שלשום קיימתי בביתי את סדנת כרית הכיס והדובון הראשונה מתוך שתיים מתוכננות, פתוחות לקהל הרחב לבקשת קוראות הבלוג. מכיוון שזו לי סדנא ראשונה שאני מקיימת בתשלום מיותר לומר שהתרגשתי לפני, והיה לי מאוד חשוב שכולן יצאו מביתי עם כרית, דובון, ולא פחות חשוב מזה – עם שמחה בלב, כי זה בעצם כל העניין, לא?

קבוצת הבנות שהגיעה אלי היתה מקסימה. תמיד נחמד לראות איך בנות שמעולם לא נפגשו מצליחות במהירות ליצור סביב שולחן העבודה קשר, דינמיקה ועזרה הדדית. אמנם הלאיתי אתכן בהמון כריות ודובונים כבר, אבל הבנות דרשו שהכרבונים שלהן (זהו, החלטתי בזה הרגע על קיצור ה"כרית דובון" לכדי "כרבון"!) יופיעו בבלוג, והאמת? מגיע להן! הן היו מקסימות, והכרבונים שלהן לא פחות מקסימים, קבלו אותם בתמונת מחזור בכל מיני שלבים של סיום פרצוף :-))

מתנצלת על איכות התמונות שצולמו בתנאי תאורה קשים…

ובנימה אופטימית זו… שבוע נפלא לכולן!

*