פוסט אקלקטי

בכל הקשור ליצירה ולעיצוב אני מוצאת את עצמי נמשכת לסגנונות שונים, לעתים אף מנוגדים. בד"כ אני משתדלת תוך כדי תהליך יצירה לתת לכל תוצר אופי וסגנון משלו, וללכת עד הסוף עם הכיוון העיצובי שאליו הוא לוקח אותי. כשאני מגיעה לסיום העבודה על היצירה החדשה, אני מוצאת שהחוט המקשר בסופו של תהליך הוא שכמעט הכל יוצא די ססגוני… :-)
איזה מזל שקיים במילון הערך "אקלקטי"…

*

בטיולנו האחרון באמסטרדם מצאתי בכמה אירו שובך עץ פשוט - כמה חתיכות עץ לא צבוע, עם חור קטן לציפור שלא תבוא. בית העץ עשה עליה למטוס ולארץ, חיכה קצת בפינה הטיפולית שלי לבוא תורו לעלות לשולחן הניתוחים, ובסופו של דבר מצא את עצמו מפורמט כך -



גופו נצבע בתכלת משוייפת, וכדי להבהיר למי שייך הבית הזה – נכתב עליו הסבר משכנע שנחתך משבלונה, כולל ניקוד לציפורים בכיתה א'.



האדום המנוקד, הפרחים מסביב לחלון ומשטח הגג הם תוצרים של הדבקת מפיות – את הוורודה הפרחונית מכרו פעם בגולף ואמנם התקמצנתי לקנות חבילה שלמה אבל סחבתי מפית אחת מאיזשהו ארוע, ואחרי שנים מצאתי לה שימוש מושלם כציפוי גג השובך הרומנטי…



בכדי שהתוצאה לא תהיה מלוקקת מדי, ליכלכתי את כל השובך כולל הגג בעזרת סמרטוט מרוח במעט צבע חום, ולסיום סיומת הדבקתי עליו זוג ציפורים וורדרדות בשנקל -



אני לא בטוחה שאני יודעת להגדיר את התוצאה במונחים של סגנון עיצובי – כפרי? שאבי-שיק? סתם קיטש? כך או כך, אני אוהבת את התוצאה, ומסתבר שלפעמים אני גם רומנטית…

*

עם כיוון אחר לגמרי הסתובבתי לתור אחר בדים לכריות ראויות לספות החדשות שלנו ומצאתי בד קנווסי צבוע ומקושקש, שברגע שראיתי אותו ידעתי שהוא פשוט תפור עלי - ואני אתפור עליו… ואכן תפרתי שתי כריות גדולות תפוחות מאוד במידות 50X50-

בסיומת שלהם הותרתי שוליים תפורים של ס"מ מסביב, סיומת שמקנה להן מראה יותר חגיגי…

והשקעתי גם בגב אז לפחות שתראו -

בכדי לשבור את הסגנון והגוונים, תפרתי גם כרית נוספת מבד אהוב מאוד שמצאתי ב"קטיפה כחולה" בנחלה (חנות שאני אוהבת במיוחד!)

לכרית הזו הענקתי סיומת של פספול ורוד וחיוני שמאוד מבליט את הבד היפהפה. אני מאוד גאה בפספול הראשון שלי, זאת למרות שאין לי מושג איך בעצם מבטאים את המילה הזו (ועל כן אני קוראת לו fasful ואין לי מושג אם זה כך או אחרת…)

*

כך קיבלה הספה החדשה את פני שלוש הכריות -

ומזוית אחרת -



ובעדשה קצת יותר רחבה – כך הן משתלות בסלון ביתי האקלקטי…



ובינתיים הספה השניה קצת מקופחת, ועל כן קיבלה את השובך בתור שכן חדש וטוב - 



זום אאוט…

*

בהמשך למתקפת הכריות, אירחתי והדרכתי אמש בביתי סדנת "כריס כיס ודובון" לחברותי לקומונת צומת צבעים. היה כיף גדול וכולן יצאו עם תוצרים משובבי נפש שהצטלמו יחד בתמונת מחזור (חלקם "דובונים אנונימים" שצולמו לפני שהספיקו לסיים להם את הפרצופים) -

*

לקראת סיום אני רוצה להודות לכם מקרב לב על התלהבותכם ואהבתכם לסנאכבר והבלוטים מהפוסט הקודם. דווקא משום שכל הקונספט נתפר ממקום מאוד אישי, חופשי וספונטני, זה יקר לי במיוחד!

לכל מי שכתבה לי במייל על קושי בהשארת תגובות בבלוגספוט, הדרך הפשוטה ביותר שתמיד עובדת היא השארת תגובה תחת האופציה של "אנונימי" והשארת השם בגוף התגובה. התגובות הן המנוע התמריצי של הבלוג, וגם המקום לשאלות, בקשות, תהיות וביקורת בונה. אני מוקירה כל תגובה ותגובה שנכתבת, ועל שאלות אני עונה במרוכז בפוסט העוקב.

*

ונפרד עם קומפוזיציה נוספת של anonymous teddy bears…

המשך שבוע צבעוני וקסום!


*

בלוט וספלול

*
עם גיוסם של הבנים, החלטתי לערוך סדר יסודי בחדריהם המיותמים רוב הזמן (מה שהם הבטיחו שיעשו עוד לפני שהתגייסו…) וכך אני עוברת בעצלתיים חדר אחר חדר, מארגנת, זורקת (קיבלתי רשות!), מסדרת, מיישרת, מצ'פרת ועל הדרך גם מוצאת כל מיני מציאות. מציאה שכזו היתה כפפת פליז אחת אפורה, גלמודה ובודדה. איך שנח עליה מבטי ישר ידעתי מה יהיה הייעוד שלה (עד כדי כך שלא ממש טרחתי לחפש את השניה).
אצתי רצתי עם הכפפה למועדפים שלי, שם שמרתי לפני המון המון זמן את ההדרכה הזו המלמדת איך להפוך כפפת צמר משועממת לסנאי חינני. הסתערתי על הפרוייקט הזה במהירות שיא, ומרגע מציאת הכפפה לא עברו שעתיים עד שהיא מצאה את עצמה במצב הצבירה הזה -



הוא שבה את לבי למרות שהוא לא בדיוק סנאי מובהק ובינינו, הוא  גם רחוק מלהיות מושלם. מכיוון שמדובר בכפפת פליז ולא צמר, היא יותר "קשיחה". כל אחת מהאצבעות בכפפה היא בגודל אחר, לכל חלק שנחתך יש תפרים פנימיים (שלא כמו בכפפת צמר), ולכן נאלצתי לעשות כאן המון אילתורים והתאמות כדי להשאר בכל זאת קרובה למקור, ובכל אופן, זה אחד הדברים שהכי-הכי נהניתי לתפור אי פעם! דווקא בגלל אי הדיוקים, החופש והאילתורים שבתפירה (הידנית כמובן) נולד יצור, ספק סנאי ספק עכבר (סנאכבר?) מלא אופי, יחיד ומיוחד שאי אפשר לשחזר…



הסנאכבר הגיבן עומד מאוד יציב (שעון על זנבו הארוך…) ויש לו חזות מעניינת, לכן הוא זכה לבוק תמונות מרשים בזוויות אור שונות.



ומכיוון שהוא מזכיר לי דמויות מספרי ילדים מצולמים של פעם (סטייל "מה קרה לבובה של רותי?"), החלטתי להוסיף לו אביזרים שיהפכו אותו לחלק מתפאורה שלמה. סרגתי לו (על פי ההדרכה הזאת) שלושה בלוטים.



מה שחביב עלי במיוחד בהדרכה הזו הוא שניתן לפרק את הבלוטים מהספלולים, כל אחד מהם עומד בפני עצמו -



בהמשך הוספתי לערכה דלי עץ קטן צבוע ומיושן בעיטור פטריות (ממפית) – החלטתי להמשיך עם קו גווני היער…


 
וזוהי הערכה כולה, שנעשתה ללא כל מטרה מוצהרת, אלא סתם בשביל הכיף ועל כן נשארת לעת עתה, שלי (כל אחת והבליית שלה… :-)).



ועוד זוית אחת ואחרונה ודי-

*

השבוע סיימתי סדנת צילום בת ארבעה מפגשים אצל דנה ישראלי האחת והיחידה. אמנם על שדנה נאמר כבר כל כך הרבה (מעצבת וגרפיקאית מחוננת, יפהפיה מבפנים ומבחוץ, צלמת נפלאה…) אבל מזוית הסדנא אני אוסיף על כל הסופרלטיבים שהיא גם מורה נהדרת שנותנת במעט מפגשים בסיס מצויין להבנה ושליטה במצלמה, לשיפור איכות הצילום ולהשגת תוצאות הרבה יותר טובות ומעניינות. ריבוי הצילומים והזוויות בפוסט הזה מושפע קשות מהסדנא, המומלצת בחום!

*

לי כל גל נושא מזכרת

*
לפני כמה חודשים העליתי כאן את הרשומה הזאת, ובה הראיתי איך הפכתי את המפית שבתמונה (שהיא למעשה חלק ממפה) לכרית בבושקה.



התגובה הנרגשת של רותי צחורי על הפוסט ההוא, נגעה לי מאוד מאוד ללב. היכרותי אז עם רותי היתה היכרות של "שלום שלום" בלבד, ובין המילים בתגובה שלה הרגשתי שהכרית הזאת נגעה בה במקום רגיש. מאז עברו מים בירדן (לא כל-כך הרבה, אבל זה מה יש), הרבה בדים תחת המחט, וגם ההיכרות שלי עם רותי העמיקה. למדתי להכיר בחורה נפלאה ומוכשרת שכולה לב גדול וחום אנושי, שלולא עולם היצירה הוירטואלי הקסום הזה, ספק אם אי פעם הייתי זוכה להכיר… ולו רק בגלל העובדה ששתינו "הגענו אל עצמנו ממקומות כל-כך שונים" כמילות השיר הנפלא...


ביום שלישי חגגה רותי את יום הולדתה במסיבה לחברות. לא היו לי יותר מדי התלבטויות לגבי המתנה שאני עומדת להכין, אחרי הכל ההתלהבות שלה מכרית הבבושקה היתה שמורה לי היטב בכיס של הלב… ובכלל, מכיוון שסגנונותינו כל כך שונים, שמחתי מאוד שיש לי אפשרות להכין לה, בהרבה אהבה, מתנה שאני בטוחה שמוצאת חן בעיניה :-)



ומכיוון שרותי זה שם נרדף לוורוד, לבן, ותחרה, עברה הכרית התאמה קלה – הפעם נוספה כרקע לעיגול הפנימי שכבת תחרה, וסרגתי לה פרח שצבעיו מתאימים בדיוק לפרחים שעל מסגרת הכרית…



אני לא אכביר בהסברים על איך, כמה ולמה – קישורים לשיטה שבה נתפר העיגול הפנימי, ולמקור ממנו הדפסתי את פני הבבושקה תוכלו למצוא בפוסט הקודם שלי בנושא -


 
גם כאן הוספתי להדפסת הפנים נגיעות מכחול ואודם-



גב הכרית -

וכאן היא מדגמנת על הספות החדשות אצלנו בסלון…(טוב, היא ממש לא מתאימה אבל הייתי חייבת לתת לכן הצצה על שתי הספות החדשות  והמ-א-מ-מ-ו-ת  שלנו :-))

רותי קיבלה את הכרית בחיבוק אמיתי ובהתרגשות של "לי כל גל נושא מזכרת…" שהדביקה גם אותי!

*

ולעניין אחר - במפגש תפירה בחסות הילה (רוצו לראות את הזחל הרעב בפוסט האחרון שלה) ובהדרכת שרון רותם (סוף סוף יש קישור לבלוג נפלא), שהתקיים לפני שבוע, התלבשנו, חבורת בנות עליזה, על פרוייקט הבמבי מתוך הספר המקסים Felt friends from Japan . הפרויקט הוא די ארוך כך שסיימתי אותו אחרי לא מעט שעות עבודה נוספות בבית. מודה ומתוודה שאני מאוהבת בתוצאה -

 

על מנת שהבמבי יעמוד יציב ויניף את ראשו הגאה אל-על, הכנסתי לו לרגליים וגם לחיבור בין הראש לצוואר, ברזלים שחתכתי מקולבי מתכת. תודה לרחלי גזית היפה והאלופה על הרעיון המבריק, ובכלל, אם אתם מחפשים רעיונות שווים, מגזין "זה רעיון" החדש שלה נמצא בחנויות היצירה ומחכה לכן… כבוד!

  

ובפוזת "יום אחד בני, כל זה יהיה שלך…."

סוף שבוע נפלא!


*