גמני אמיגורמי

*

אמיגורמי, אומנות סריגה יפנית במסרגה אחת, באמצעותה סורגים כל מיני דוממים - בובות, דמויות, וחפצים שונים שמקבלים כפילים מצמר… ההבדל בין סריגה לבין אמיגורמי הוא, ככל הנראה, שמסתם סריגה קונבנציונלית יוצאים תוצרים שימושיים, ומאמיגורמי יוצאים תוצרים בלתי שימושיים בעליל, אבל הם כל כך מתוקים שאי אפשר לעמוד בפניהם…

לאחר פזילה לכיוון, ונסיונות קטנים ולא מאוד מחייבים שהעליתי כאן, נתקלו עיני בדובון שבקישור הזה, ובאותו רגע הרגשתי שאני פשוט – חייבת-חייבת-חייבת לסרוג אותו. באופן מיידי זרקתי הצידה את כל מטלותי, ולא נרגעתי עד שגם לי היה דובון !

על מנת שתראו שמדובר בדובון זערורי עם ראש גדול - הוא צולם בפוזה אינטליגנטית.

בניגוד לסריגות קודמות, השתמשתי הפעם בצמר משאריות של סוודר שסרגתי בעבר – ומצאתי שהרבה יותר נוח לקרוש אמיגורמי עם צמר עבה מאשר עם חוטי כותנה, ובכלל במקרה הזה לצמר יש משחק גוונים יפה…

משהו במבט הדובוני שלו גרם לי לצלם אותו על רקע השיר הנהדר הזה -

ואכן, לא טוב היות הדובון לבדו – באמת נהניתי כל כך מהצמר שתוך שבוע סרגתי לו גם חבר -

למען האמת מדובר בחברה… כי אחרי שסיימתי לסרוג את הפילון על פי ההוראות האלה עם קצת אילתורים ומשחק בשני גוונים, החלטתי שבכל זאת אני רוצה שהוא יהיה קצת יותר מדליק, ועם תוספת של קצת שמחת חיים וורודה בקצה החדק… הוא הפך להיות היא -

הזנב שלה נוצר מצמה מדובללת עם קצת קשרים – פתרון שיותר מצא חן בעיני מהזנב הסרוג.

אז אמנם כל בובון כזה גוזל ממני המון זמן ואפילו כמה אנחות תיסכול בדרך, ואמנם מדובר בתוצרים בלתי שימושיים בעליל (אלא אם קישוט שולחן העבודה של בנזוגי שמרעיף על הפילה מבטים מאוהבים נחשב שימושי…) אבל – תודו שהם מתוקים להפליא!

*

וקצת חובות והשלמת פערים לפני שנפרק תנור חדש… קצת כלים שעוד לא העליתי. הגעתי למסקנה שמכל כלי הקרמיקה, לקדר אני הכי אוהבת – קנקנים, ספלים וקערות…

קנקן גדול וקנקן תינוק תואם (לחלב)…

בתוך הקערה פיזרתי לפני השריפה קצת שברי זכוכית כחולה. הזכוכית ניתכת בשריפה, נוזלת ויוצרת תחתית מעניינת… (במקרה הזה תפקידה היה לכסות דפקט – ויצא אפקט :-))

שבוע קסום לכולנו!

*