שלום כתה א' (אקשטיין...)

*
הבהרה: ילדי הפרטיים כבר מזמן לא עולים לכתה א', ולמעשה זו השנה השניה בה הם כבר באופן רשמי אינם נמנים עם אוכלוסיית התלמידים המתחילים את שנת הלימודים (ובבית נותר תיכוניסט אחד שלא ממש מתעניין בקישוט מחברות…). לכן, את כל הזדהותי עם ההתרגשות שלקראת שנת הלימודים החדשה (מהמקום הזה כבר לא רואים את הבאסה שבסיום החופש הגדול :-)) אני מיישמת בפרוייקטים לקטנטנים אחרים.

*

ערן עולה השנה לכתה א', ותכנית המגירה היתה לתפור לו קלמר במתנה. לצורך המשימה אף הצטיידתי כבר מזמן בפיסת בד דינוזאורים, החיה האהובה עליו, שתרמה לי שרון רותם המופלאה. ככל שחלף הזמן עלו בי הרהורי חרטה לגבי עניין הקלמר – כי ברור לי שבסופו של עניין ערן ילך לכתה א' עם קלמר חדש קנוי ותואם-ילקוט, וקלמר הדינוזאורים התפור יוותר ללא שימוש רשמי, כך שהחלטתי לשנות קצת את המטרה והמידות, ותפרתי לערן "נרתיק דינוזאורים" לפי ההוראות והגודל של נרתיק הטיטולים המפורסם שאני מוצאת אותו שימושי להרבה ענייני ערכות ומתנות למיניהן.



את נרתיק הטיטולים לא מסרתי ריק, אלא הכנסתי אליו ערימת דינוזאורים נאה, ששימחה אותי מאוד כשהגעתי לצלם את התוצרת -



את שמו של ערן (ושם המשפחה שנמחק מהצילום) החתמתי עם האותיות של קסם שימושי (שתמצאנה מאוד שימושיות לאורך כל הפוסט הזה) -


 
והצצה את תוך לוע נרתיק הדינוזאורים -

ערכת הדינוזאורים נמסרה כבר מזמן מזמן. ערן שמח ואהב מאוד ואף הצליח לדחוס אליה עוד המון דינוזאורים מהאוסף הפרטי…

*

לפני כמה שבועות אירחתי בביתי קבוצת חברות לתפירת פרויקט משותף. הלכנו על נרתיק איפור, שניתן בקלות להסבה לקלמר - מההדרכה הזו.

בדרך הקשה גילינו שההדרכה לא שלמה לגמרי, ובשביל לקבל גימור יפה בקצוות הרוכסן צריך לאלתר פתרון יצירתי… שימו לב אם אתן משתמשות בהדרכה!

 

יצא קטן, מתוק, ושימושי – אבל לא קלמר!

*

כך נותרתי עם תאוות תפירת הקלמר בידי, עד שמצאתי זמן להתגייס לפרויקט מקסים שארגנה מלכת התפירה הצפונית מיכל פ' שאפשר לי לממש גם תפירת קלמר, גם כיסוי לקלסר, ועל הדרך גם תרומה לקהילה (הקלסר והקלמר מיועדים לילדי עולים ומשפחות קשות יום בחיפה – עוד פרטים לגבי הצטרפות של הרגע האחרון לפרויקט אפשר למצוא כאן).

זהו הקלסר הלבוש (הגזרה אולתרה תוך כדי עבודה)…

באמצעות שילוב של חותמת מתוך סט תגיות שימושיות ממסטיקים, וחותמות האותיות של קסם שימושי הכנתי תגית ראויה לבית הספר -

על הדופן הפנימית של הכיסוי תפרתי כיס  – למדבקות, סרגל ומה שמתחשק…



והבטחתי גם קלמר אז הנה הצצה לקלמר התואם -



ובמלוא הדרו וייעודו -


 
לקלמר יצרתי גזרה חדשה המשלבת תובנות שלי מכמה גזרות שעבדתי איתן בעבר, כולל זו של נרתיק הדובדבנים. מכל גזרה לקחתי את היתרונות שאהבתי, בכדי ליצור את "הקלמר האידיאלי" בעיני. יש לו רוכסן של 20 ס"מ וגם BOXING על מנת לתת לו נפח ואפשרות עמידה יציבה.



ובפה פעור -


 
והנה הסט השלם שיגיע השבוע למיכלפ. הדג אמנם לא כל כך קשור לנוף אבל חיפשתי משהו נחמד לתפוס על הרוכסן וזה מה שהיה בבית…


 

*

לא סתם פתחתי את הרשומה עם אמירה לגבי ילדי הפרטיים. אחד מהם הגיע הביתה לשבת, והפתיע אותי עם תעסוקת "שלום כתה א'" מסוג אחר לגמרי.

- "אמא, את יכולה לתפור לי משהו?"

- "ברור מתוק, מה אתה צריך?" (ברורררר שברור…  לתומי חשבתי שמדובר על חיזוק כפתור במדים, קרע בחולצה, שפצור רצועה לנשק או משהו בסגנון).

או אז שלף לי החייל הצעיר שלושה שפנים מהכובע, או ליתר דיוק שלושה כובעים (חדשים לגמרי) מהצ'ימידן.

- "או.קיי, אני צריך שתתפרי לי את השם שלי על הכובע, וגם לשני חברים שלי כי אמרתי להם שאת תופרת ממש מקצועי".

דה? נסיון משותף להבין למה התכוון המשורר הוביל למסקנה העגומה שהמחמאה לגבי ה"תופרת ממש מקצועי" תעלה לי ביוקר… כי לא מדובר בתפירה אלא ברקמה, לא מדובר בסתם רקמה אלא ברקמת פונטים בדפוס, ולא מדובר בשמות הפרטיים שלהם אלא בשמות המשפחה, להלן – בר, לוי ו….אקשטיין ("תגיד, לא יכולת למצוא חבר עם שם קצר יותר?")

 

מכיוון שלא מצאתי דרך הגיונית מבחינת שעות עבודה להעביר פונטים "כמו במחשב" (דוגמת david) אל הכובעים, "הסתפק" החייל האמיץ בר בפונטים של החותמות שיש לי, שוב - קסם שימושי (הבטחתי לכן הרבה שימושיות בפוסט הזה!). את השמות החתמתי בתור בסיס באפור כהה על הכובעים, ועל ההחתמות רקמתי תוך כדי כיסוי הדיו והיצמדות לפונט המוחתם.

כך ביליתי את מיטב שעותיי בשבת תוך כדי שאני מעודדת את עצמי בשירת "א' אקשטיין ב' זה בר…"



את לוי ואקשטיין (השמות המלאים שמורים במערכת) אני לא מכירה באופן אישי, אבל החייל האמיץ בר יצא מרוצה וגם קצת מתנצל:


-"מה, אמא, את עוד תופרת? חשבתי שיש לך מכונה שעושה את זה".
- "אני לא תופרת, אני  ר-ו-ק-מ-ת!!!"

"קיפודים בשרות צה"ל" מקווה שגם לוי ואקשטיין מרוצים – חסר להם שלא!

*