קיפופיל

*
את יום ההולדת שלי (ותודה לכן על כל הברכות! :-)) חגגתי השנה יד ביד עם חברתי היקרה הילה, האוחזת בבלוג המושחז אל הפילים בערב כייפי עם חברות טובות. לחגיגת יום ההולדת דבק הכינוי "קיפופיל" או "פילפוד", ממוחה הקודח של כלת יום ההולדת הצעירה מבינינו (וזו לא אני! :-)).


בין האוכל, הפטפוטים וטקס פתיחת המתנות המסורתי, החלטנו, הילה ואני, לאפשר לבנות פעילות יצירתית בזמן היומולדת במידה והאצבעות ידגדגו להן. מצד שני, לא רצינו לגרום להן להגיע מצוידות בחצי בית, וגם רצינו לשמור על אלמנט ההפתעה, ולכן החלטנו שכל פעילות היצירה תהיה במסגרת ערכות שנכין מראש.
לצורך כך עלעלנו בספר הזה, מתוכו לקחנו שני אלמנטים שצירפנו לכדי ציור אחד, גייסנו את מיטב הסבלנות של שתינו, ערימת לבד, סיכות, מחטים, חוטי רקמה ו…יצאנו לדרך החתחתית שכללה גזירת המון המון המון חתיכות לבד קטנות ומעצבנות (הילה מצטיינת בגזירת ארנבים תכלכלים, ואני בגזירת עיגולים קטנטנים) -


 
כל ערכה מורכבת מהפרודוקטים הבאים – פיסות הלבד הנדרשות, חוטי רקמה תואמים, חתוכים במידה ומגולגלים על קרטון, סיכות ומחט, ושרטוט מתאר של התוצר הסופי -


 
הערכות נכנסו לשקיות צלופן והוגשו כך -



וכדי להגביר את המוטיבציה של הבנות לרקום בין האוכל והפטפוטים, הכינותי מראש ומסגרתי ערכה אחת לדוגמא -



מסקנות מהארוע – בנות מתות על הפתעות, אבל יותר מזה אוהבות פטפוטים! (סטטיסטיקה – רק כ 20% מהנוכחות פתחו את הערכות בו במקום והגיעו לשלבים כאלה ואחרים של רקמה… השאר יסיימו בבית :-))

*

נוהג חשוב מאוד בחגיגת יום הולדת הוא חלוקת הפתעות ומתנות בסופה… בהתחלה חשבנו על שקית יומולדת, אח"כ פנינו לכיוון קצת יותר מיניאטורי ודיאטטי.

הילה גייסה (שוב) את מיטב סבלנותה האינסופית וסרגה את עוגיות המקרונים הללו בשלל צבעים -

אני, גייסתי קצת פחות סבלנות וקידרתי את ערימת הצלוחיות התואמות האלה -


 

וכך נראה האיחוד המרגש בין העוגיות לצלוחיות -
 
ומזוית אחרת -



ובתמונת מאקרו יפהפיה באדיבות אילאיל זיו, מלכת האוכל האסתטי ומלכה בכלל, שבצילומים שלה הכל נראה הרבה יותר מפתה…



גם כאן צברתי תובנות סטטיסטיות – בנות אוהבות ורוד, אבל מעדיפות צלוחיות בצבע תכלת :-)

*

עם סיום חגיגת היומולדת, התפזרות הבנות לבתיהן, ותקתוק זריז של הבית למצבו היומיומי, לקחנו, בנזוגי ואני את המזוודה, ושמנו פעמינו אל שדה התעופה לסופ"ש בברצלונה, שם, על תקרת זכוכית גבוהה בכניסה לנמל Port Vell, ניסיתי לצלם את עצמנו באופן שבו המצלמה לא תכסה לי את הפרצוף. התוצאה – אוסף של תמונות מקריות שאוגדו לידי קולאז' פספוסים אהוב עלי מאוד -

*

שלשום קיימתי בביתי את סדנת כרית הכיס והדובון הראשונה מתוך שתיים מתוכננות, פתוחות לקהל הרחב לבקשת קוראות הבלוג. מכיוון שזו לי סדנא ראשונה שאני מקיימת בתשלום מיותר לומר שהתרגשתי לפני, והיה לי מאוד חשוב שכולן יצאו מביתי עם כרית, דובון, ולא פחות חשוב מזה – עם שמחה בלב, כי זה בעצם כל העניין, לא?

קבוצת הבנות שהגיעה אלי היתה מקסימה. תמיד נחמד לראות איך בנות שמעולם לא נפגשו מצליחות במהירות ליצור סביב שולחן העבודה קשר, דינמיקה ועזרה הדדית. אמנם הלאיתי אתכן בהמון כריות ודובונים כבר, אבל הבנות דרשו שהכרבונים שלהן (זהו, החלטתי בזה הרגע על קיצור ה"כרית דובון" לכדי "כרבון"!) יופיעו בבלוג, והאמת? מגיע להן! הן היו מקסימות, והכרבונים שלהן לא פחות מקסימים, קבלו אותם בתמונת מחזור בכל מיני שלבים של סיום פרצוף :-))

 

מתנצלת על איכות התמונות שצולמו בתנאי תאורה קשים…

ובנימה אופטימית זו… שבוע נפלא לכולן!


*