סתם, כי בא לי לשחק

*

מי שעוקב אחר הבלוג, עוקב אתי כבר כמה שבועות אחר תהליך ייצורם של ספלי קרמיקה פרחוניים. מי שחדש בסביבה יכול להכנס לקישור לראות הסברים לגבי תחילת הדרך…

השבוע יצאו הכלים המדוברים מהשריפה הראשונה. חדי העין יוכלו להבחין שהספלים כלל לא השתנו (רק התכווצו קצת) – פרט לעובדה שנולדו להם צאצאים!

ובאמת - השריפה הראשונה אינה משפיעה על הצבעים כמעט כלל, והיא מעט מתסכלת כיוון שהכלים נראים כמעט אותו דבר לפני השריפה ולאחריה! אבל השריפה הראשונה תפקידה להקשות את החימר ולאחריה הוא כבר הרבה פחות שביר (אם כי עדיין פריך במקצת!).

ולגבי ההתרבות המפתיעה של הספלים – עוד לא מצאתי תנור קסם כזה שמכפיל את הכלים בזמן השריפה (לצערי) – אלא יש כאן הצטברות של שני סבבי הכנה של ספלים – הקנקן ושמונה הספלים הגדולים יותר עליהם כתבתי בעבר, ותשעה קטנים יותר שהכנתי עוד קודם ורק כעת נשרפו…

לאחר שיצאו מן השריפה הראשונה נטבלים הכלים בגלזורה לקראת שריפתם השניה. הגלזורה היא חומר נוזלי (המזכיר במרקמו מים עם קמח) המורכב מכל מיני חומרים במשקולות מאוד מדוייקות. ישנם הרכבי גלזורות שונים והן נחשבות ל"סודות המקצועיים" של הקרמיקאים. לי אישית אין ידע בהרכבן של הגלזורות.

בתהליך השריפה השניה הופכת הגלזורה לאותו חומר מזוגג וקשה המצפה את הכלי, והיא זו שתגרום לצבעים של הספלים להיראות במלוא הדרם לאחר השריפה השניה.

בדליים, רוב הגלזורות נראות אותו דבר, אבל הן שונות זו מזו בצבעים ובמרקמים שיתקבלו לאחר השריפה… במקרה של סבב הכלים הפרחוניים הללו החלטתי לטבול בגלזורה שקופה מבריקה (מתנצלת מראש על איכות הצילומים!)

הכלי מוחזק ע"י מלקחיים מיוחדים ונטבל בדלי הגלזורה לכמה שניות…

שבסופן הוא נראה כך

וכך…

הגלזורה מתייבשת על הכלי תוך שניות ונראית כאילו הכלי מצופה בשכבת קמח שהתייבש. לאחר ליטוף, תיקון וניקוי גלזורה ממקומות מיותרים – כך נראים כל הספלים לאחר הגילוז – כל הפרחים נעלמו כלא היו מתחת למעטה הגלזורה…

בפעם הבאה שנראה את הכלים הם יהיו לאחר השריפה השניה – בסוף התהליך! אני כבר חסרת סבלנות לראות מה יצא!!!

עוד דבר שהספקתי בשיעור הקרמיקה השבוע הוא לסיים את הכנתו של הקומקום הראשון שלי! אומר רק באופן כללי שמכינים כל חלק לחוד - הגוף, הזרבובית, המכסה, הידיות למיניהן ולבסוף מחברים את הכל יחד – ומקוים שהכל יתאים!

הוא מצולם כאן עדיין רטוב ולא מעובד, אבל לא יכולתי להתאפק – זה הקומקום הראשון שאני מכינה ואני ממש מרוצה מהצורה ומהאופי שלו!!! (אגב חתיכות העיתון נועדו לכך שיהיה אפשר להרים את המכסה – כי הידית שלו עדיין רטובה ולא מספיק חזקה…)

ועוד זוית לזרבובית…

*

ולעניין אחר - באחד מערבי השבוע בער לי באצבעות לתפור בובה, וזו הפעם הראשונה שאני תופרת בובה ממש סתם, כי בא לי לשחק… ומבלי שהחלטתי מראש למי אני מחלקת אותה. על כן החלטתי שאני תופרת בובה – לעצמי!!! (וחייבת לציין שבשל כך נקשרתי אליה במיוחד).

הגזרה – חופשית לגמרי – על פי מודל כללי שציירתי על נייר. כל כך חפשית שלמעשה הבובה די עקומה, ולא ממש סימטרית, אבל אני לא מתנצלת – כי אני בכל זאת מאוהבת בה…

השיער המהמם (המסמל את הראסטות שיהיו לי בגלגול הבא) – מחתיכות לבד…

צילמתי את הבובה ערומה ונטולת פרצוף בתמונה לא מחמיאה במיוחד על מנת שתוכלו לראות בדיוק את צורתה הכללית וכיצד מחוברות הגפיים לגוף.

וכאן – היא כבר לבושה בשמלת השבת שתפרתי לה, ומעוטרת בפרצוף שהגו מיטב המנתחים הפלסטיים – טוב נו, לא…

ערכנו סשן צילומים בחצר – היא זכתה ממש ליחס של בליית…במהלכן היא הסתלבטה מתחת לשבשבת…

ניסיתי לדמיין אותה בתור "רותי סמרטוטי" אחוזה בכף יד קטנה – וזו הכי "צעירה" שמצאתי בבית לצורך הדיגמון -

ואף גילינו התעניינות ממקורות בלתי צפויים -

*

הפוסט הקודם שלי, על מתנת הטילדה שתפרתי, זכה למספר שיא של תגובות – שאני מוקירה ומעריכה אחת אחת אחת…המון המון תודה לכל מי שטרחה והגיבה – זה נדוש לומר, אבל ממש מרגש לקרוא כל תגובה ותגובה כאן, ולקבל את כל הפרגון הזה כל פעם מחדש – מחמם את הלב ולגמרי לא מובן לי מאליו!

וקצת שאלות שנשאלתי לגביהן -

את הברווז – תפרתי במכונה והוא קטן – גובהו כ 10 ס"מ ,כך על פי הגזרה המקורית. כמובן שניתן להגדיל במכונת צילום.

הסלסלה – מבוססת בגדול על הגזרה של סלסלת הטלאים , אלא ששיניתי מידות והשחלתי פנימה קרטון לפני סגירת הפתח על מנת לחזק את הדפנות וליצור רצפה קשיחה. יתכן שתנוח עלי הרוח ואצלם הדרכה בעתיד על פי דרישת הקהל.

*