כלים ועוד כלים…

*

לפני כמה פוסטים הצגתי כאן תמונות מתחילתו של תהליך ייצור של כמה ספלים וקנקן, לאחר השלב הראשוני – ייצורם על האובניים.

לאחר שהכלים קצת מתייבשים (זה לוקח יום, יומיים, שבוע – תלוי במזג האויר ובמידת אריזתם בניילונים) מתבצע השלב שנקרא "צד שני", שהוא עיצוב החלק התחתון של הכלי – הורדת חימר מיותר, סידור "רגל" או תחתית אחרת, ניקוי, ליטוף ועידון צורה. בשלב הזה מוסיפים לכלי ידיות במידת הצורך. הכלים עדיין לחים מעט והדבקת הידיות (שמכינים אותן כרצועות נפרדות), נעשית עם חימר במצב צבירה ממש בוצי.

בתמונה זו ניתן לראות בדיוק למה התכוונתי כשאמרתי "צד שני" – שימו לב לתחתית של הספל שקיבל ישבן קטן ומעוגל (לעומת צורת הספלים בתמונה הקודמת) ובנוסף קיבל ידית ו"חותמת" (שהיא בעצם הטבעה בחימר בשלב שהוא עדיין רך מספיק).

החימר הזה נקרא חימר לבן – אף על פי שבשלב הזה הוא נראה אפור למדי. הוא ייראה לבן לאחר השריפה במידה ולא ייצבע.

וכאן כל שמונה הספלים והקנקן לאחר שקיבלו ידיות. ניתן להבחין די בקלות שלא כולן יצאו ממש באותו גובה, וחדי העין יוכלו להבחין בעוד אי אלו הבדלים. די קשה ליצור שני כלים זהים בצורתם ובגודלם, צריך המון נסיון ותרגול (שעוד אין לי) וכמו שאומר אחי המעודד – "עבודת יד לא צריכה להיראות כמו ממכונה…", ומי אני שאתווכח?

לאחר שסיימנו עם הידיות ניתן להתחיל לצבוע את הכלים, ורצוי לעשות זאת כשהכלים עדיין לחים.

בתמונה הבאה הכלים כבר צבועים, למרות שקצת קשה להבחין בצבע, כי גם לאחר הצביעה לא ממש רואים איך הוא ייראה בצורתו הסופית (לאחר שריפה וגלזורה) – וצריך לסמוך על הדמיון…

שני הספלים הקרובים שבתמונה עומדים על מין מתקנים מסתובבים ידנית המקלים על הצביעה, כיוון שכלים עגולים רצוי לצבוע בתנועה סיבובית. מי שלא מפחד יכול לצבוע אותם גם תוך כדי סיבוב עדין על האובניים עצמן, אבל יש לעשות זאת ממש בזהירות, כי לחיצה חזקה מדי על הדוושה של האובניים תגרום לכוח הצנטרפוגלי לעשות את שלו ולשלוח את הכלי לקפיצה מוטסת אל עולם שכולו טוב…

לאחר הצביעה אני מעטרת את הכלי בפרחים והתוצאה נראית כך.

ועם קצת עזרה של המחשב בתיקון צבעים -

כעת – הם מתייבשים ומחכים לשריפה הראשונה שלהם. בשלב ההמתנה הזה, כשהם כבר יבשים, הם נהיים כל כך שבירים ופריכים (קצת כמו בוץ יבש...) שתמיד זה נראה לי נס שהם שורדים בכלל…אני אדווח על המשך התקדמותם לכשיהיה על מה לדווח, וכמו שכבר כתבתי פעם – צריך המון סבלנות כשמצפים להעמסת תנור ולשריפות…

ומי שלא קרא כאן בעבר ומעוניין לקרוא פוסט קודם עם קצת יותר הסברים על התהליך מוזמן לפוסט הזה.

וכעת אשתף אתכם בכמה כלים שהגיעו עד הלום והצטרפו השבוע לערימת הכלים מחוסרי הדיור שלי…

הראשונה – קערה על שלוש רגליים- צולמה מבחוץ, מבפנים ומלמטה, ומלאה בגוונים ונזילות כמו שאני אוהבת.

אין לי מושג איך הגיע הכתם האדמדם לתוך הקערה (כנראה מטפטוף גלזורה של כלי אחר בסטודיו), אבל אני מאוד אוהבת את הכתם הזה וכבר חושבת על ליין של כלים מוכתמים.

וכאן - חלקן הפנימי של שתי קערות נוספות שמאוד אהבתי את צבעיהן -

וצלחת שיכולה לשמש תחתית לעציץ – היא נוצרה כלאחר יד ולא היתה ממש מתוכננת, אבל הספירלה שלה, שנוצרה בלחיצה בזמן סיבוב האובניים, מאוד יפה בעיני.

*