שובו של הצבע

*
את הפרידה מפסח והחזרה לשגרה חגגנו במוצ"ש במסגרת קומונת צומת צבעים בחגיגה אותנטית מסורתית... דווקא לא מימונה, כי אם חינה, ואם נדייק אז "קומונחינה". את הסיבה למסיבה סיפקה לנו חברתי היקרה סמדר (המון מזל טוב אהובה!).


כמיטב המסורת (המתהווה… למען האמת זו היתה קומנחינה ראשונה מסוגה EVER!) ציינו את הארוע, בין היתר, בהענקת מתנות קטנות לכלה המיועדת, ועבורי זו היתה הזדמנות משובחת לחזור לשולחן העבודה לצורך הכנת מתנה בעלת נופך אישי מאוד, אבל עם הרבה קריצות – ממש כמו שאני אוהבת!



החלטתי להשתמש בבבושקות עץ לא מעובדות (כן, כן…אני יודעת שאלו מטריושקות!) שחיכו לגאולה בארון שלי, ולעבד אותן עם צבעים אקריליים שהגעגועים אליהם רק הגבירו את ההנאה שלי מהעבודה על המתנה!
אחד הדברים שחיברו אותי בפעם הראשונה לסמדר היתה שיחה על חיבתנו המשותפת לשירים עבריים ולחשיבותן של המילים, ולכן היה לי ברור שבמתנה הזו יש מקום לשירים שסמדר אוהבת ומשפטים שיש להם משמעות עבורה…



את הגדולה משלושתן הקדשתי לסמדר ורועי עם מילות המפתח "יש בי אהבה והיא תנצח" מתוך השיר שסמדר פרסמה בבלוג שלה כשכתבה על הטבעת :-). הבבוקשה השניה הוקדשה ליהלי המתוקה, הבת של סמדר, שהיא בהחלט ציפור קטנה עם שתי גומות ומנגינה.


 
את התמונות הדפסתי על נייר רגיל במדפסת ביתית, ריססתי אותן עם ספריי פיקסטיב על מנת לקבע את הצבע, ואח"כ הדבקתי אותן עם דבק מפיות על העץ. מרחתי גם דבק מפיות על פני התמונות בכדי שאח"כ הן לא תיפגענה מהלכה (ספריי).


הבבושקה הקטנה הוקדשה לעתיד לבוא (To be continued), ומכיוון שהיא ניתנת לפתיחה, הבטחתי לסמדר למלא אותה בבוא העת… (פולניה הקטנה זה כאן!)



כרטיסי ברכה זה לא הצד החזק שלי ולכן ניצלתי את התחתית על מנת להפוך את המתנה כולה למזכרת שלמה ומוקדשת מהארוע, שהיה עבורי גם ארוע מכונן – החינה הראשונה שבה השתתפתי בחיי! :-) (ותודה גדולה להגרי על ההזדמנות והארגון, למיקוש על עריכת הטקס המרגש ועל הטבעה נדיבה של חינה על כף היד שלי... יש לי מזכרת איכותית עד היום – כולל הריח!)

*

עוד מתנה אישית שהוכנה מזמן-מזמן מסרתי סוף סוף במהלך פסח… כבר סיפרתי כאן פעם שמשפחתו של אחי הגדול חובבת חמאה ומאתגרת אותי כל פעם בגאד'גטים חדשים שקשורים לתחום ההתעניינות הזה… זה התחיל מצלחת קטנה ופשוטה לחמאה, המשיך במילוי הדרישה לכלי עם פעמון, על מנת שהחמאה לא תתייבש, והמשיך בדיונים סוערים סביב שולחן שישי בערב שנועדו לפתור את הבעיה הנוספת שגילה האחיין המאתגר שלי: כשהוא מגרד את החמאה עם הסכין – היא משייטת לו בצלחת!

ים של רעיונות בשיטת "למה שלא…" העלו האחיינים שלי סביב שולחנות הדיונים המרתקים של יום שישי (למה שלא תכניסי מקלות מברזל בחימר לפני שאת שורפת? למה שלא תעשי חורים קטנים ונתקע בהם קצוות של שיפודים? למה שלא תדביקי שפיצים? וכולי וכולי…) עד שבסופו של דבר נשברתי תחת הלחץ והגיתי את כלי החמאה המשודרג -

נראה לי שאין צורך להסביר – הוספתי לצלחת הקטנטנה נקודות שפיציות מחימר, ותודה לאחייני האהוב והמאתגר, שלא ינום ולא ישן עד שהוא ישיג את מה שהוא רוצה… יותמי – הכל בזכותך ובשבילך!

מכיוון שהכלי נמסר כמתנה אישית ליותם, הוא נצבע בצבעים "גבריים" ובסגנון צעיר. בשביל הטויסט הוספתי על מכסה הפעמון את הכיתוב המבריק  THE BUTTER THE BETTER שהגתה חברתי לחוג החימר, ליאת (תודה)!

*

ועוד כמה כלים שסיפקה לי בטן התנור -



קערות במידות גדולות – לפירות, להגשה או לכל שימוש אחר…



תודה על פרגוניכן הנפלאים גם כשמידת הצבעוניות בפסוט הקודם היתה נוגה מעט, וכעת, משחזר הצבע לבלוג – מאחלת לכן המשך שמח וצבעוני!


*