קיפודים, כרטיס ביקור

*
התגעגעתי, אז באתי… (מקווה שזה הדדי).

הפסקת הכתיבה הארוכה ביותר שידע הבלוג הזה לא נובעת מהיעדר מוזה או יצירה, אלא דווקא מהתפתחויות שיפורסמו בשלב מאוחר יותר. בתור רמז ראשון, ובשמחה גדולה אני מציגה בפניכם את כרטיס הביקור הראשון וה"רשמי" של קיפודים ורוצה להודות כאן לחברה מקסימה שנרתמה ורתמה (את אבא שלה) לתמיכה טכנית (ונפשית). תודה סמנכ"לית ;-)


וכעת, ומכיוון שעל כרטיס הביקור כתוב "אומנות שימושית רב-תחומית" אני אנסה להצדיק את התואר מכמה זוויות…

*

לפני כמה שנים חלפה בארוני עליונית שקיבלתי במתנה, בצבע שלא אהבתי, אבל עם גזרה נהדרת.  בפוסט הותיק הזה שיתפתי באיך הוצאתי את הגזרה ותפרתי לי עליונית חדשה מבד שמצא חן בעיני.

מאז חלפו שנתיים וחצי, וקילוגרמים רבים נשרו ממני. כמעט כל ארון הבגדים שלי הוחלף בשמחה גדולה למידות קטנות. מכירת חיסול של מלאי בדים בחנות הבגדים "צבעים" המקסימה שנסגרה בהוד השרון, הניבה לי, בין היתר, פיסת בד חרדלי מקסימה והרבה תהיות מה לעשות איתו. באורח פלא, הגזרה הותיקה נותרה מצויינת גם במידותי החדשות ולאחר שתפרתי לי בגד "קיפודים" חדש בהצלחה, ביקשתי מהינשוף לצלם אותו בפעולה -

וכך הוא נראה מאחור…

בסופו של דבר, סשן הצילומים היה כל כך מוצלח והניב תמונות מקסימות כך שהחלטתי לצאת מהארון מידות קטנות שלי ולהשויץ בבוק -


בהמשך החלטנו לצלם שוב גם את העליונית שתפרתי לפני שנתיים ולא קיבלה אז תיעוד ראוי. עד מהרה הפך סשן הצילומים בחסות הינשוף למשעשע למדי והניב תמונות נדירות מכדי לשמור אותן לעצמי ;-) …  

*

ואם כבר אז, כדי שלא תתפתו לחשוב שאני תמיד לבושה כל כך יפה, הרי שכך אני נראית לאחרונה ברוב השעות בהן אני נמצאת בבית -

מרוחה כראוי בחימר… 

כמעט את כל הנסיונות של צבעים חדשים או דוגמאות חדשות אני מנסה קודם כל על כדורי חימר שאני יוצרת מגוש (על האובניים). הכדורים חלולים ואינם שימושיים, אבל מאוד כיף לעשות עליהם נסיונות, כי בכל מקרה, גם אם הנסיון לא מוצלח, עדיין כיף להתסכל על ערימת הכדורים ההולכת ומצטברת על שלל הצבעים, הדוגמאות והגדלים שהופכים אותה לערימה עליזה ומשמחת…

*

ולקינוח - תוצר שממש לא היה מתוכנן (אבל כמו כל ילד פנצ'ר בסופו של דבר הוא אהוב במיוחד!)

לקראת כמה "ימי המתנה" בבית חולים שנוצרו לי (כמלווה) לפני כשבועיים, החלטתי, ברגע האחרון, לנצל את זמן הישיבה על הספסל במסדרון, ולפני שיצאתי מהבית הספקתי לזרוק לתיק שאריות צמר והוראות (מכאן). אמרתי לעצמי שמה שיוצא, אני אהיה מרוצה כי בכל מקרה זה יותר טוב מסתם לבזבז את הזמן בישיבה חסרת מעש...

לשמחתי, בסופו של דבר הבילוי בבית החולים היה יחסית קצר וכך גם זמן ההתאוששות והצורך בי כ"מלווה", ובכל זאת הספקתי לסרוג כמעט את כל חלקי הקוף, ובשבוע החולף מצאתי פה ושם כמה פינות זמן בלתי הגיוניות בכדי לסיים ולחבר אותו, ואני מאוד מאוד מרוצה!

שמחתי כפולה ומכופלת מכיוון שהפרויקט כולו הוא ניצול של שאריות צמר ישנות שלא היה ביניהן שום קשר וממש במקרה נמצאה ביניהן התאמת צבעים ראויה.

העיניים המקסימות שלו הן SAFETY EYES וכל שאר תווי הפנים, רקומים (בכוונה "ציירתי" לו גבות א-סימטריות).


וכעת, לאחר שהוא גמור, והצטלם עם אחיו הגדול (בזוקה) נותר לי רק לשאול את עצמי-


האם יש לי פטיש לקופים ורודים?

*

אני אסיים גם הפעם בתודה עמוקה וכנה לכל מי שקוראת כאן, מגיבה ומפרגנת – כי בלעדיכן הקסם המתהווה לי כאן (סבלנות, סבלנות...) לא יכול היה לקרות!

*