א' בתשרי - יצירה של פעם בחיים

*

בערב ראש השנה תשנ"ג , לפני 17 שנים, בשעה שעם ישראל היה עסוק בעיכול ארוחת ערב החג - אני הייתי עסוקה בללדת.
טוב נו, לא הייתי ממש עסוקה. הצוות הרפואי היה עסוק, ואני רק שכבתי לי על הגב, פאסיבית לגמרי ורועדת מקור ומפחד.

בהתחלה היה די שקט בחדר הניתוח, חוץ מבדיחות הקרש של המרדים עם האפידורל. אבל בשלב כלשהו התמלא חלל החדר בבכי ראשון, ובבכי שני, ובבכי שלישי... וזהו (אם לא סופרים את שלי!), ובשעה 23:30 המסדר הפרטי שלי היה ערוך בשלשות בידי הצוות שקלט אותו לאויר העולם. (סליחה, אני לא ממש קלטתי בשלב הזה - לא את הילדים ולא באיזה סרט אני נמצאת...).

כולם מסביבי היו מאוד נרגשים לבשר לי מזל טוב ושנה טובה - אחרי הכל, לא בכל יום יוצא לרופא סטאז'ר שמצא את עצמו תקוע במשמרת ערב חג, ליילד שלישיית בנים חתיכית ושמנמנה (יחסית, הכל יחסית...).

מאז הפך עבורי ראש השנה ליום של חג כפול - א' בתשרי הוא תאריך הלידה של עמית, עומר ועידו, השלישייה המופלאה שלי, מתנת ראש השנה, והיצירה המפוארת ביותר של חיי.
גברברי היקרים עומדים היום לקראת השנה שתביא אותם לגיל 18 - לומדים נהיגה, מתכוננים לצבא, מנגנים, טועמים מהחיים וחולמים על הרגע שאחרי בחינת הבגרות האחרונה.
כל אחד לחוד עולם ומלואו אבל תמיד כל כך כל כך ביחד - משק אוטארקי מופלא שחי בהרמוניה, באחווה ורעות, בשותפות ובפרגון הדדי.
מאחלת להם באהבה ובגאווה, שבשנה המיוחדת הזאת עבורם יצליחו להגשים את כל השאיפות, החלומות והמשאלות.

אמא, העוגה של השכן יותר צבעונית (אנחנו בני 3)...

אנחנו בני 5 והצלם סידר אותנו במדרגות!

את יום הולדת 11 חגגנו בבאולינג. 3 פעמים! שבוע אחרי שבוע, בכל פעם הזמנו כתה אחרת...


אנחנו אוהבים מים, מתים על קפיצות משולשות וסלטות מהגשר, ובעיקר לראות את הפרצוף של אמא שלנו כשאנחנו עושים את זה...


הלכנו לקנות בגדים בחנות ממש גדולה, ומכל החנות זה מה שכל אחד בחר לעצמו (נכון שיש לנו טעם ממש שונה?):

אנחנו משתפים פעולה עם הצילומים האלה רק בשביל ההזמנות לבר מצווה...

סליחה - זאת התמונה הכי עדכנית שלנו, ואנחנו ממש לא אוהבים שאת מצלמת אותנו אז אין מצב שנחייך...דווקא!

שתהיה לכולנו שנה טובה, פוריה ומאושרת!