תהליכים

*

…בפוסטים הקודמים פיללתי לאופטימיות, וזו, לצערי לא הגיעה. לפני עשרה ימים נפטר אבי…

תודה מקרב לב – שוב ושוב, לכל אותן שחיבקו ועודדו אותי בימים הקשים הללו, כל אחת בדרכה שלה.

"מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב" היה משפט הפתיחה בהספד שנשאתי לזכרו. אבי היה חפץ חיים, ובין שאר המעלות הטובות, הנחיל לנו דרך של עשייה והליכה קדימה, ובנימה חפצת חיים זו אני ממשיכה…

*

אני לומדת קדרות כבר שנתיים פלוס. בלא מעט מפגשים עם אנשים, בין אם בעולם היצירה או מחוצה לו, אני שומעת את המשפט "איזה כיף לך… אובניים – זה החלום שלי!". עד שאזרתי עוז והתחלתי, גם עבורי קדרות היתה בגדר חלום. אני מאושרת שזכיתי להגשים אותו, ויכולה רק להצטער על כך שזה לקח יותר מדי זמן.

לטובת המתעניינות - בפוסט הזה (ובפוסטים נוספים) כבר סיפרתי קצת על התהליכים שעובר כל כלי… אבל בחודשים האחרונים זכרתי וצילמתי שבוע אחר שבוע את תהליך היצירה של הקנקנים הללו החל מהשלב הראשוני. אני ממש לא מומחית, ואין הכוונה ללמד כאן שום דבר, (דילגתי גם על הרבה שלבים ופרטים קטנים בדרך) אלא רק לתת התרשמות כללית על תהליך העבודה לכל מי שזה מעניין אותה.

זהירות – תמונות מלכלכות !!!

*

הכל מתחיל מגוש חימר שעבר לישה בטכניקה מסויימת (שלב מעייף שלא צילמתי). מטרת הלישה היא ריכוך החימר והוצאת בועות אויר שכלואות בתוכו. לאחר לישתו "נזרק" הגוש על האובניים ומתחיל תהליך מירכוז החומר תוך כדי העלאה והורדה של הגוש – כל השלבים מתבצעים תוך כדי הרטבת החימר וסיבוב האובניים (ע"י רגלית חשמלית שמזכירה מכונת תפירה…).

עבודה עם חימר רטוב היא מאוד חושנית – :-)

לאחר שהגוש ממורכז, קובעים את גודל הבסיס, ומתחילים לתת לו צורה (במקרה זה אני עובדת על מבנה גלילי. עבודה על קערה, למשל, היא מעט שונה). יוצרים חור במרכז הגוש תוך שמירה על תחתית בעובי רצוי.

פותחים את החימר לצדדים…

ומתחילים להעלות את דפנות הכלי, תהליך שנקרא "הרמה".

תוך כדי סיבוב מנפחים את הכלי במקומות הרצויים, ומצרים באחרים… עד לקבלת צורה רצויה.

במקרה זה, יוצרים בעזרת האצבעות מתיחה שתהיה המשפך של הקנקן -

והנה – כבר אפשר לזהות מה הוא מתוכנן להיות -

בשלב הזה מניחים את הכלי בצד לייבוש חלקי.

*

ממשיכים לעבוד עליו (במקרה שלי אחרי שבוע) כאשר הוא במצב לח – אבל לא רטוב מדי…(leather hard).

בתהליך הראשוני הכלי נראה יפה בחלקו העליון אך יש צורך לטפל בחלקו התחתון שאיננו מעובד כלל. את הכלי מניחים הפוך וממורכז על האובניים (במקרה זה הוא מוחזק במתקן ייעודי לתהליך הזה). שימו לב שתחתית הכלי נראית מאוד גסה -

תוך כדי סיבוב ובאמצעות כלים ייעודיים התחתית עוברת גילוף עד לקבלת רגל מעודנת…

*

במקביל – יש ליצור לכלי ידיות. ישנן טכניקות רבות ליצור אותן, ואני בתור חובבת בוץ מעדיפה את זו שנקראת "חליבה" – מגוש חימר רטוב מאוד מושכים בעדינות ולאט לאט, בתנועה שלגמרי מזכירה חליבה, רצועות חימר…

ושוב – עבודה עם חימר רטוב היא מאוד חושנית :-)

את הרצועות חותכים, מכופפים בהתאם לידית הרצויה, ומניחים לייבוש חלקי.

לאחר שהתייבשו מעט – הן מודבקות לכלי ע"י בוץ – המורכב מחימר, מים, ולעתים מוסיפים לו מעט עיסת נייר (טואלט!).

בכלי עצמו חורצים חריצים (מכיוון ששכחתי לדאוג לצלם בזמן – שתי התמונות הבאות צולמו על כלי אחר, ידיות אחרות וידיים אחרות…) -

בחריצים מורחים חימר, מדביקים את הידיות, נותנים להן צורה ומנקים.

בשלב זה אני נוהגת להטביע בכל כלי חותמת (עץ) בבסיס הידית -

כעת (ובהנחה שאינני צובעת ומציירת עליו) – אמור הכלי להגיע לייבוש מלא, ולהכנס לתנור לשריפה ראשונה… במקרה שלי הסטודיו והשריפות אינם בשליטתי ולשריפות יש קצב משלהן שמלמד אותי דבר או שניים על דחיית סיפוקים…

*

לאחר הייבוש והשריפה, מתכווץ הכלי בכ 10% מגודלו המקורי, והחימר משנה את צבעו –

בשלב זה ניתן לטבול את הכלי בגלזורה (זיגוג). הגלזורה היא חומר נוזלי המתייבש ומצפה את הכלי, ציפוי שהופך למעין מרקם "זכוכיתי" לאחר השריפה השניה. הגלזורה היא חלק בלתי נפרד מעיטור הכלי, מגיעה בצבעים ומקרמים שונים ומאפשרת משחק שמשפיע רבות על התוצאה הסופית.

לדוגמא – על מנת להשאיר חימר חשוף הדבקתי מסקינגטייפ בתחתיתו של הכלי…

וטבלתי את חציו בגלזורה מסוג אחד (הנוזל הלבן שבדלי הוא הגלזורה)-

ואת חציו השני בגלזורה מסוג אחר, כך שבאמצע נוצר פס (שנקרא overlap) של שתי שכבות גלזורות שונות שיתנו תוצאה שלישית…

את חלקו העליון טבלתי כעת בגלזורה נוספת -

וכך – יכנס הכלי לשריפה השניה -

ולאחר המתנה חסרת סבלנות – כך הוא יצא ממנה -

וצילום דוגמנות -

וכלי אחר מאותה סדרה -

וכולם יחד -

ובחזרה למקום שממנו התחלנו -

*

שנראה ימים טובים…

*