שים את ידך ביד הענן, ובקש חלום קטן…

*

*

...לפני שאספר לכן על הגשמת החלומות הפרטית שלי, אני לא אחזיק אתכן במתח, כי כמו שהבטחתי, ננעלה אמש רשימת התגובות להגרלת הכלים מהפוסט הקודם.


מה אומר ומה אגיד? תגובותיכן הותירו אותי נרגשת. למבול כזה של התייחסות מפרגנת, ולכמות כזו של אנשים שישמחו שהכלים שלי יעטרו את מדפיהם - לא ציפיתי. קראתי והתרגשתי מכל תגובה ותגובה, שמחתי לראות קוראות סמויות שהחליטו לצאת מהמסתור ולהגיב. לחלקכן פניתי גם באופן אישי, או עקבתי אחרי הלינקים היכן שהיו, כדי לדעת מי ומה מסתתר מאחורי הכינוי. האינטראקציה הבין-אישית-דו-צדדית הזו, נותנת לי המון אנרגיה. זכות גדולה היא להכיר את הדמויות האמיתיות שמתחבאות מאחורי מספר המנויים, נשים שהפוסטים שלי משמחים אותן, נותנים להן השראה ומדרבנים אותן ליצור – עבורי זהו אושר גדול.

תודה  ע-נ-ק-י-ת  וחיבוק לכל אחת ואחת מכן!

*

ולתכל'ס – כמות התגובות עשתה לי עבודה סיזיפית (אך מהנה!). על מנת ליצור הגרלה הוגנת לחלוטין העברתי את כל התגובות שלכן לגליון EXCEL ושם ערכתי סדר בבלאגן.


207 אנשים שונים (ואם לדקדק אז 205 נשים ושני זכרים יקרים, שאחד מהם הוא במקרה אחי הקטן והאהוב :-)) הגיבו לפוסט, בסה"כ, טכנית, 221 תגובות. כל אלו שפרסמו במקום נוסף, בין אם ידעו אותי על כך או שבמקרה גיליתי לבד, קיבלו שתי שורות בגליון (צדק פואטי שכזה :-)). שתי נשים אלטרואיסטיות במיוחד הגיבו רק כדי לומר מזל טוב וביקשו שלא להשתתף בהגרלה. סה"כ לאחר שקלולי פרסום וניקוי תגובות כפולות השתתפו 230 "פתקים" בהגרלה שנערכה בחסות random.org.



והזוכות: בזוג קערות –צרויה, בקנקן וזוג ספלים –לירון בן דוד, בשלושה ספלים גדולים - דליה ב' , בעוד זוג קערות – הגריטה.

בשל כמות התגובות המרגשת והרצון הכנה שלי לחלוק את שמחתי עם כולכן הוספתי עוד שני פרסי "תנחומים"  

בזוג ספלים קטנים זכתה – JJ, בקערה קטנה – רעות.

*

שש הזוכות המאושרות (אני מקווה :-)) מתבקשות ליצור אתי קשר במייל בכדי שנוכל לתאם את אופן העברת הכלים לבתיהם החדשים!

*

וכעת, כפי שנרמז בתחילת הפוסט, אני שמחה לשתף אתכן בהגשמת החלום הקטן שלי ובתהליך הגשמתו...


לפני ארבעה שבועות, ברגע מכונן אחד, נדלקה לי בראש נורת אזהרת "חלום קטן" מהבהבת בעצבנות, ועליה כתוב – "פינה משל עצמי לקדר בה בבית" או במילים אחרות שלא העזתי להעלות על דל שפתי, "סטודיו קטן לקרמיקה" (ולמי שלא מצויה בפרטים – עד היום עבדתי רק בתור תלמידה במסגרת חוג של פעם בשבוע, ורעיון של סטודיו עצמאי בכלל לא חלף במוחי...).


אם להיות הוגנת עם סביבתי, חלום "קטן" זו הגדרה לא מאוד מדויקת עבור סטודיו שכזה. מדובר בחלום בהחלט גדול בכל קנה מידה שהוא, המצריך מקום ייעודי מתאים, תנור, אובניים, המון ציוד, כלים, חומרים, מדפי אחסון, בוץ, היערכות פירוטכנית (חשמל תלת-פאזי), ובקיצור- בלאגן.


ברגע ששיתפתי, בהיסוס מה, את בנזוגי הספונטני בנבט החלום שלי ("יש לי בשבילך רעיון  נ-ה-ד-ר  למתנה קטנה ליומולדת שלי בחודש הבא ולעשר השנים הקרובות..."), הפך הרעיון מסטטוס "חלום" לסטטוס "פרויקט בר-מימוש". לאחר מסע זוגי קצר ברחבי הבית איתרנו את הלוקיישן המתאים - מחסן הפח שבקצה החצר, ובאופן רשמי עבר "פרויקט הסטודיו" את השלב הראשון - אור ירוק...
בקצב קבלת ההחלטות - הפתענו אפילו את עצמי!



לאחר שבוע של בהייה בנתונים ההתחלתיים והלא מעודדים במיוחד, רחרוח ותחקור תנאי השטח וסקירה מותשת של כל עבודות הפינוי-בינוי שצריכות להתבצע בדרך, הגעתי למסקנה מתסכלת משהו – הנה עבר שבוע שלם, שום דבר לא זז מעצמו, ואם אני לא מפשילה שרוולים – מחסן הפח ישאר מחסן פח, החלום ישאר חלום ושניהם לא ייפגשו לעולם.



תובנת "אם אין אני לי- מי לי" עבדה מצויין, והפכה אותי בן רגע מקיפודה so called מעודנת לבולדוזר ביום אימפולסיבי במיוחד... טדדדדדדדאאאאאם extreme makeover here i come !
שלב א' – פינוי המחסן מכל ערימת החפצים המיותרת שהתגוררה בו, וצביעת קירותיו הלוהטים בשמנת לכדי מראה בהיר ואנושי -

שלב ב' – "ויהי אור" כלל העברת חשמל למחסן (ולתנור התלת-פאזי העתיד לבוא) בעזרתו האדיבה של החשמלאי הכי מקסים, אמין ומתוק שתפגשו אי פעם (ואין לי אחוזים או אינטרס – סתם נתקלתי בו במקרה לגמרי).



שלב ג' –השתלת ברז וכיור על הקיר שמחוץ למחסן התבצע בחסותו הבלתי אדיבה בעליל של אינסטלטור תחמן שאני מצטערת על הרגע שפגשתי... (יחד עם זאת אחרי התמודדות פעילה מול שלושה איסטלטורים שונים, הגעתי למסקנה המבאסת, שרובם ככולם צאצאי שבט אצולה חוצני כלשהו, שמתנהלים על פי קודי התנהגות שונים לגמרי מאלו המקובלים אצל שאר הפרולטריון, ואני כנראה צריכה להודות לאל, או במקרה שלו – לאללה, שהוא בכלל עשה לי טובה והגיע לבצע את העבודה. שני הצדיקים שלפניו קבעו אתי מחיר ומועד ביצוע, בזבזו לי יומיים מהחיים לחכות להם, ופשוט – תקעו לי ברז - רק לא במקום הנכון …זהו, הייתי חייבת לשחרר את הקיטור הזה!)


שלב ד' – תוספת פינוקים וקישוטים פרקטיים לכיור החדש ועל הדרך תיקון הנזקים שהשאיר לי האינסטלטור משלב ג' – ברוך בורא המקדחה, הטיח והשפכטל...



שלב ה' –תכנונים ושרטוטים לניצול מקסימלי של שטח המחסן הקטן כך שיאכלס את כל מה שצריך סטודיו לקרמיקה + מסע מענג לאיקאה ראשון (פעמיים! היה כל כך מענג שהייתי חייבת להתענג שוב, לא???), הצטיידות הרכבה והתקנה + רכישות שונות ומשונות של דליים, מסננות, משקל דיגיטלי ועוד שלל קערות פלסטיק וחפצים בסעיף "שונות" שלאחריו היינו, המחסן שלי ואני, ערוכים, דרוכים ומצפים בקוצר רוח לכל הציוד המקצועי ולחומרים שהזמנתי מבעוד מועד מחנות מתמחה.



שלב ו' - לאחר שני ימים קצרי רוח ושני לילות ללא שינה מרוב התרגשות – הגיע ה 12/07/2011 המיוחל ואתו כל הציוד  – הנה התנור החתיך !

והאובניים -

וכך נראה שולחן לישה מאולתר (שולחן לישה = משטח מוגבה ויציב של עץ טבעי שסופג את עודפי הלחות מהחימר בזמן הלישה)



ומולו שולחן צביעה (שמעליו התקנתי מראה – על מנת לראות את הכלי מכל הכיוונים בזמן שצובעים אותו, או מדביקים לו ידית)



וברגע ספונטני אחד, משהחזקתי ממילא ביד מכחול עם שאריות צבע, זה הפך לרשמי - מחסן הפח הפך לסטודיו קיפודים -





חלקת האלוהים הקטנה שלי!



משהכל עמד במקומו, תוך שלושה שבועות בלבד מהרגע המכונן ההוא, בזמן שאני עוד לא מעכלת שזה אמיתי, קיבלתי מבנזוגי אריזת מתנה מבטיחה ובתוכה "פיית הקיפודים השומרת על הסטודיו" -



שלב ז' – יתרחש רק בשבוע הבא, עת יותקנו לי במחסן/סטודיו שלי חלון קטן, ארובת אוורור, ודלת נורמלית שגם אפשר יהיה לסגור אותה. כשפיית הקיפודים שומרת לי על הסטודיו – הכל נראה מאוד אפשרי!



ול"פינת הטישו" שבה אני אגזול עוד חצי דקה מזמנכן על מנת לשלוח תודה ענקית לינשוף הפרטי והאהוב שלי, המפרגן האינסופי, שמאפשר לי בעשר השנים האחרונות להיות כל מה שאני רק חולמת להיות, שמפנה את זמני, מעצים, מעודד, נרתם לכל שגעון שלי - קטן כגדול, ואפילו מצא לי פיה כתומה עם קיפוד - אין כמוך בעולם!!!

*

הפוסט הזה ירד לרזולוציות פינוי בינוי קטנוניות, ולא בכדי. הייתי מאוד רוצה להראות דרכו שדברים שנראים כמעט בלתי אפשריים, יכולים, עם קצת אמונה, להפוך למציאות. אני אשמח אם הצלחתי לדרבן בדחיפה קלה את כל מי שכתבה לי בתגובות לפוסט הקודם שהיא חולמת על משהו (לתפור, לקדר, ליצור וכיו"ב...) בדרך להפוך את החלום שלה למציאות! באמת-באמת שלפני שלוש שנים גם אני ישבתי בבית וחלמתי ללמוד קדרות, ואז הבנתי שכל עוד אני עסוקה בלחלום - השבועות יעברו ושום דבר לא יקרה מעצמו, והחלטתי לעשות מעשה ולחפש לי מקום ללמוד בו... מקום מקסים ותומך שמלווה אותי עד היום. אני, אגב, לא מפסיקה ללמוד למרות הסטודיו שיש לי בבית. העבודה בבית היא בנוסף, לא במקום. עדיין יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולאן להתפתח.

*

וזה כבר הכלי הראשון שהכנתי בסטודיו  ש-ל-י ! (ובקערה הכחולה גושי חימר ממתינים להפוך לכוסות…)

*

ולעניינים אחרים ותשובות לשאלות -


א. מועד נוסף לסדנת כרית כיס ודובון – לאור הביקוש החלטתי לפתוח סדנא נוספת (וכנראה אחרונה בהחלט) בתאריך 18 באוגוסט, יום חמישי בערב, שוב בביתי בכפר סבא (כאן ניתן לראות פרטים, עלויות ומה זה כולל). הסדנא מהווה פרויקט נהדר למתחילות ושעשוע כייפי למתקדמות.
בעקבות תזוזה מתאריך אחד למשנהו, יש כרגע מקום פנוי אחד בסדנא של ה 4 באוגוסט, ומספר מקומות פנויים בסדנא של ה 18 באוגוסט. מי שמעוניינת יכולה ליצור אתי קשר במייל.


ב. כלים למכירה - למי ששאלו לגבי רכישת כלים – מטבע הדברים יגדל בעתיד הקרוב "קצב הייצור" שלי ויתכן שאף אתחיל למכור לפי הזמנה – אודיע כאן אם וכשזה יהיה רלוונטי, (וטל – pretty pretty please צרי איתי קשר במייל :-))

*

המון תודה על שהגעתן עד הלום, אין לי מושג אם כל תיאור הפינוי-בינוי שלי היה מעניין או משעמם עד מוות – אבל הייתי חייבת לשתף אתכן בהתלהבות, מבטיחה לחזור לעצמי בפוסט הבא :-)




*