*
לעתים נופלת בחלקי הזכות לקבל תמונה של דבר מה שיצרתי כפי שנקלט במשכנו החדש. בשבועיים האחרונים פונקתי בשלושה מיילים עם תמונות כאלו, אבל מכולן, הממיסה ביותר היא התמונה של הידידות הנרקמת בין הלל והטילדה, בשלב הזה הם ממש באותו גודל…
הלל המתוק להפליא הוא התוספת האהובה והטריה ביותר למשפחתנו המורחבת. ברוך הבא לעולם!
ביום ההולדת הראשון לסטודיו לקחתי יום חופש מעבודתי השגרתית וחגגתי עם עצמי באופן הכי מתבקש - בלי נרות ועוגת יומולדת ובלי בגדי-חג, אלא עם בגדים מרוחים בבוץ וצבע, ושמחה גדולה בלב על הזכות שנפלה בחלקי לעשות את מה שאני אוהבת -
ואלו תמונות מתוך "יום העבודה"…
קומקומים, בעיני, הם כלים מלאים בפוטנציאל הומוריסטי, אותו אני מאוד אוהבת לנצל,
ולכן אוהבת לחבר את הזרבובית לגוף בחיבורים לא שגרתיים…
אותן שתי גלזורות שימשו אותי גם בהזגת סלי חימר חדשים, ונותנות תוצאות שונות לגמרי על חימר לבן -
וכך הפך הדפקט לאפקט, כי הפטריה הפסיכודלית מאוד מצאה חן בעיני ולכן יצרתי לה דור-המשך:
על הפטריות הללו, שהן עדיין במסגרת ליין פרטי, כתבתי במפוזר את מילותיו של פזמון ליקינתון האהוב עלי…
וכך, בשיטת "בהתחלה זה כואב, אח"כ יוצא החוצה" נולד ליין הפטריות הפסיכודליות שלי :-)
לעתים נופלת בחלקי הזכות לקבל תמונה של דבר מה שיצרתי כפי שנקלט במשכנו החדש. בשבועיים האחרונים פונקתי בשלושה מיילים עם תמונות כאלו, אבל מכולן, הממיסה ביותר היא התמונה של הידידות הנרקמת בין הלל והטילדה, בשלב הזה הם ממש באותו גודל…
הלל המתוק להפליא הוא התוספת האהובה והטריה ביותר למשפחתנו המורחבת. ברוך הבא לעולם!
*
היעדרותי היחסית מכתיבה כאן לא מעידה על צמצום בפעילות קיפודים היוצרת, במקרה זה אפילו להיפך…בשבוע שעבר מלאה שנה לסטודיו שלי. זו היתה שנה נפלאה של גישושים וחוויית עצמאות. לימוד, ניסוי וטעיה. שנה של ברכה, חיפוש ומציאת כיוון.ביום ההולדת הראשון לסטודיו לקחתי יום חופש מעבודתי השגרתית וחגגתי עם עצמי באופן הכי מתבקש - בלי נרות ועוגת יומולדת ובלי בגדי-חג, אלא עם בגדים מרוחים בבוץ וצבע, ושמחה גדולה בלב על הזכות שנפלה בחלקי לעשות את מה שאני אוהבת -
ואלו תמונות מתוך "יום העבודה"…
*
במקרה או שלא, לקראת מלאת שנה לסטודיו הגעתי לתוצאות לא רעות עם גלזורות שהכנתי באופן עצמאי (עוד תורה שלמה שלמדתי בשנה האחרונה בקורס "טכנולוגיה של הקרמיקה")– על הקומקום הזה יש סה"כ שתי גלזורות שונות, שימו לב לכמה גוונים ניתן להגיע משילוב של שתי גלזורות בלבד (בסיס הכלי הוא חימר אדום).
קומקומים, בעיני, הם כלים מלאים בפוטנציאל הומוריסטי, אותו אני מאוד אוהבת לנצל,
ולכן אוהבת לחבר את הזרבובית לגוף בחיבורים לא שגרתיים…
אותן שתי גלזורות שימשו אותי גם בהזגת סלי חימר חדשים, ונותנות תוצאות שונות לגמרי על חימר לבן -
*
בפוסט הקודם נתתי קישור לראיון שערכה איתי יונית צוק המקסימה במסגרת עבודת התזה שלה. הראיון פורסם אצלה בבלוג בסלונה. יונית שאלה אותי שאלות שגרמו לי לחשוב ולהגדיר דברים שמעולם לא חשבתי עליהם קודם, כמו למשל, איך נולד רעיון?
בעקבות הסיפור שסיפרתי ליונית, החלטתי לשתף אתכן בתהליך שאני קוראת לו – "איך שיר נולד"…
לפני כמה חודשים העליתי תמונות של פעמון חמאה בדוגמת פסים שהכנתי במתנה לאחיין שלי. לפני שהוצאתי תחת ידי את פעמון החמאה השלם, הכנתי אחד אחר שבזמן השריפה הראשונה בתנור, התפוצצה לו הידית. כשראיתי את זה קצת הצטערית, אבל מיד חשבתי כיצד לנצל את מה שכן יצא - כיפת פסים צבעונית (ותלושת ידית). לשם השעשוע הוספתי לה רגל, שרפתי אותה שוב ועשיתי ממנה פטריה צבעונית לחצרי הפרטית.
כך היא נראית - ואפשר לראות בקצה הכיפה את החימר החשוף - הוא המקום ממנו נתלשה הידית (ציירתי עליו לב כחול בעפרון קרמי) -
וכך הפך הדפקט לאפקט, כי הפטריה הפסיכודלית מאוד מצאה חן בעיני ולכן יצרתי לה דור-המשך:
על הפטריות הללו, שהן עדיין במסגרת ליין פרטי, כתבתי במפוזר את מילותיו של פזמון ליקינתון האהוב עלי…
וכך, בשיטת "בהתחלה זה כואב, אח"כ יוצא החוצה" נולד ליין הפטריות הפסיכודליות שלי :-)
*
מאחלת לכן לידות קלות ומשמחות של תוצרים ויצורים נפלאים מכל הסוגים, המינים והצבעים 3>
*