יום רביעי, 29 ביולי 2009

שירת האבנים


לפני X זמן מלאו לאמא הצעירה והמיוחדת שלי 70. הארוע הזה נחגג בסוף שבוע משפחתי מורחב במקום מקסים - מצפה לשלום בכפר חרוב - כפר צימרים קסום ברמת הגולן עם נוף מדהים שרואים ממנו את כל הכנרת.

היה ברור -
שצריך מתנה.
שצריך מתנה יצירתית.
שצריך שהמתנה היצירתית תבטא את השנים שחלפו ואת אלו שיבואו.
שצריך שהמתנה היצירתית תבטא את השנים שחלפו ואת אלו שיבואו וגם תהלום את אמא שלי המיוחדת!
(*כעת עובר במוחי רעיון להקדיש פוסט אורח לפסלים שלה...).


ליקטתי 71 אבנים - חלוקי נחל בכל מיני גדלים וצורות.
(ליקטתי זה נשמע ממש פואטי - בפועל, בררתי אותן מהר אבנים מלוכלך במשתלה, ועוד אחרי שמיינתי וניקיתי אבנים ופיניתי אשפה מהמשתלה אני מתביישת לספר כמה שילמתי על שקית אבנים! בקיצור - מי שחושב על רעיון כזה שיתארגן מראש וילקט אבנים במקום יותר רומנטי... )

כל האבנים מוספרו מ 1 עד 71 ע"י מדבקות מוזהבות והפכו לאחת מסדרת "שירת האבנים".
כל אבן בסדרה קיבלה משמעות - אבן התבונה, אבן הידידות, אבן האהבה, אבן הצבעים וכו' וכו'... האבן ה 71 היא, איך לא, - אבן אריכות הימים. האבנים קושטו בהדבקת מוטיבים ממפיות (שנראות נהדר על המרקם של האבנים).
על רוב האבנים כתבתי פיסות שירים, משפטים או אמירות שיש להן קשר למשמעות שמסמלת האבן.







לאחר מכן צופו בלכה מט, ומצאתי עבורן סל שגם מצליח לסחוב את המשקל שלהן, וגם משלים להן את המראה.
(אפשר להקליק עליהן ולהגדיל...)
כל מי שנכנס לבית של ההורים שלי, מגדול ועד קטן, לא יכול להתעלם מסל האבנים, כולם הופכים ומפשפשים בהן, חלק מסתכלים על הציורים, חלק קוראים שירים ומחפשים משמעויות, והמכלול "שירת האבנים" הפך להרבה יותר מסך חלקיו...

שתמיד תהיינה לנו במשפחה שמחות שגורמות לי להיות יצירתית!

יום שני, 20 ביולי 2009

ריבועים

מאז שפרסמתי את הולדת קיפודים בפורום הבית, נוספו לי גם קוראות (וקוראים...), וגם המון עידוד ופרגון בתגובות ובמיילים. אז קודם כל המון המון תודה לכם !

בזמן האחרון אני כבר לא ממש מציירת. בפינת חדר העבודה ממתין ציור מסדרת "ציורי ריבועים" שאולי עוד אחזור אליו פעם.
בד"כ אני מעדיפה לצייר אנשים. את הסדרה פתח ציור של "הילדה השוודית". הילדה הגיעה מפרסומת של וולבו (וזה כל מה שיכולתי להרשות לעצמי לקחת מהפרסומת!). התאהבתי בצילום שלה, ובכלל, אין כמו ילדה שוודית כדי להזכיר לי שתי אהבות שוודיות - בילבי ואיקאה. לאחת - ניסיתי שנים להגיע, מהשניה חזרתי לפני שעתיים (אחלה סיילים...)



לצערי טרם מצאתי איך לצלם נכון ציורים גדולים (או קטנים...), כך שיש עיוות בקווים ובצבעים לעומת המציאות...(נשבעת לכם שהקווים ישרים כמו הפלס של קרן וגם להיפך).

חומרים - קנווס, אקריל, פחם לסימון, 2 סרגלים וחצי קילומטר של מסקינגטייפ.
כל ריבוע בסדרה הוא של 10*10 ס"מ, תעשו את החשבון על הגודל בעצמכם!

מאוד נהניתי מהטכניקה שהתפתחה עם הציור הראשון - ונולדה סדרה.

בציור הבא ציירתי ילדה נפאלית שצילמתי המון שנים קודם בטיול של אחרי צבא למזרח. ממש התאהבתי בילדה ובצילום אבל היא הפכה לציור רק המון שנים אח"כ והיום היא מאוד דומיננטית בבית... (80*80 ס"מ של פרצוף ממזרי...). צילמתי אותה בשלבי העבודה, אני חושבת שזה יפה לראות איך היא מציצה ונולדת לאט לאט מהקנווס...





בהמשך סידרתי לילדות סבא מקובה... (70*100)


ודוד חתיך רועה צאן מטיבט (40*100) אני טוענת שיש לו מבט חכם, ובנזוגי טוען שהוא נראה אדיוט... (אבל אולי זה מקנאה בשיער השופע...)


ואחרונה חביבה - ילדת אמזונס קטנה וכעוסה שהמבט שלה הולך אתך לכל מקום... (60*110)


ובינתיים הסבתא החצי אפויה עומדת בפינת חדר העבודה - אולי פעם יגיע תורה.
אני מצרפת צילומים נוספים של רובם, אמנם פחות טובים אבל את אלו ניתן להגדיל ע"י לחיצה - למי שמעניינים אותו הפרטים הקטנים...






* אמנם לא מדובר בעבודות חדשות אך אני אוספת אותן במסגרת מבצע איסוף של כל מיני עבודות שמפוזרות בכל מיני מקומות ברשת ושהחלטתי סוף סוף לרכז במקום ראוי אחד.

יום ראשון, 19 ביולי 2009

רשומת פתיחה - יצא הברווז מהשק


מאז "יומני היקר" בכתה ח' לא כתבתי לעצמי. אולי במשך הזמן יתווספו לכאן גם קוראים...?

ממה נתחיל? החלטתי לפתוח בלוג, על מנת לתעד עבודות, מכל התחומים שבהם אני יוצרת - קרמיקה, ציור, נייר, תפירה, חריזה, מיחזור, נגרות, לאט לאט...

אני מתכוונת לרכז כאן גם את מה שמפוזר בכל מיני מקומות ברשת - פרויקטים המצולמים כלאחר יד, שלפני שנעלמים לי לתת להם את הכבוד ולכתוב עליהם כמה מילים, כך שיהיה כאן גם חומר ישן יותר.

אבל נתחיל מהכי חדש!!!

בשבוע שעבר הגיעה אלי סוף סוף מכונת התפירה שלי (במסלול
פרפרים - שוב תודה!!!). התאהבתי ממבט ראשון. אחרי כמה משחקים של לנסות את כל הפונקציות החלטתי לתפור בובה ראשונה. חיפוש קצר ברשת לגזרה מכאן. איסוף בדים בשק הסמרטוטים שאני סוחבת כבר שנים (הגיע הזמן לחדש סחורה...).

מצאתי שקצת קשה לתפור בסיבובים, אולי אני צריכה לכוון את המכונה אחרת - אם למישהי יהיה רעיון אני אשמח לתגובות.

הזמן - יום ו' אחה"צ, בנזוגי שרוע על הספה בסלון ומנמנם:
בנזוג: " מה את עושה?"
אני: "תופרת"
הוא: "מה את תופרת?"
אני: " ברווז"
הוא: "אוי, בכיף הייתי אוכל עכשיו איזה ברווז..."

אז לאחר כמה שעות עם הפסקת אוכל באמצע (ג'פאניקה - לא ברווז), נולד בשעה טובה בן ראשון למכונת התפירה - הנה הוא - מונח על אמא לאחר הלידה...פרצוף מקסים אבל דבילי לחלוטין, וקצת פוזל - כמו שאני אוהבת...



הברווז המאושר הוא היחיד בבית שיש לו אישור לשבת על כסא העבודה הלבן שלי!



וצולם גם ישבנו החטוב עם החותמת המקסימה שהכינה עבורי
מקופלת.





נהניתי ממנו מאוד!