מקסיקו

*

מכל סגנונות העיצוב, אני תמיד מוצאת את עצמי נמשכת לאלו האתניים.

גם כשחיפשתי, בפעם הראשונה והיחידה, בדים ב ETSY (כי כולם וכו'...), ובכלל התכוונתי לקנות משהו אחר, בסופו של דבר אלו הבדים שהזמנתי, כי שוב לא יכלתי לעמוד בצבעוניות, בשמחה, ובאותנטיות של מקסיקו...

ובכלל לא הייתי אף פעם במקסיקו, או בדרום אמריקה בכלל, אבל פעם אחר פעם אני מוצאת את עצמי משפצת רהיטים בסגנון מקסיקני, צובעת קיר במריחות וצבעים אופייניים לדרום אמריקה, וחולמת חלום רומנטי לגבי "דרום אמריקה על אופנוע" עם תרמיל על הגב ובנהזוג בפנסיה...

כאן עיטרתי מזמן מזמן חזית של ספסל/כורסא ישן, את הדוגמא לפס לקחתי מנעלי האצבע שהיו על רגלי באותה עת...

וזה ספסל עץ קטן שיצא מחדר הילדים שבגרו, וזכה לטיפול דרום אמריקאי - נצבע בצבע חמרה-אדום , ומעליו כתום דלעת עם אפקט של קרקל בין שתי השכבות, ומעליהן צוירו התרנגולים והדוגמאות באמצעות שבלונות שחתכתי.

הספסלון ממוקם בנישה שבין חדרי שינה סמוך לקיר שצבעתי במריחות ספוג.

ואם כבר ביקרנו את הקיר - הגיטרה, האחת והיחידה שלי - איתי כבר 30 שנה ועדיין יפהפיה אמיתית, וקלוז אפ על "התמונה האדומה" שעוסקת ביבשת אהובה אחרת, אותה ציירתי לפני כמה שנים ,אקריליק על קונווס, 50*70, ומאוד מאוד קשה לצלם אותה - היא תמיד בוהקת...

***

לכבוד השנה החדשה חילקו אצלי בעבודה יומנים. יומן "כיס" פשוט שהחלטתי להתחיל להשתמש בו ועל הדרך למצוא סוף סוף ייעוד לבדים המקסיקנים.

תפרתי ליומן חליפה ולה כיסים לכרטיסי חבר למיניהם, לפתקים, מרשמים, קבלות וכל מיני ניירות שתמיד נפלו לי מהיומן הקודם...


הוספתי מקום לעט משתי פיסות עור שהודבקו ונתפרו ביד ליומן, ויצרתי לו סגירה עם חוט דמוי עור וכפתור.

הוספתי גם סרט לסימון המיקום ביומן ופעמון בקצהו.
נוצר לי יומן עם המון אופי שמריח כמו "יומן מסעות".

ברגע שראו את הלוק החדש של היומן אצלי בעבודה שמעתי את המשפט "איזה יופי, תכיני לי גם..." בגרסאות שונות, מספר לא מבוטל של פעמים . נעתרתי באהבה לשתיים מהן, ותפרתי עוד שני יומנים לבנות הצוות שלי...

וכמה תמונות משפחתיות (כי התלהבתי...) -

***

אומרים שילדים וכלבים גונבים את ההצגה. ללא ספק מכמות התגובות לפוסט הקודם, לפחות לגבי ילדים אני ממש מסכימה!

המון תודה על כל האיחולים, הברכות והמחמאות שהגיעו בתגובות החמות שלכן (שלא לומר "שלכם" - אפילו הבן שלי הגיב...)!. תודה לכל מי שמגיב כאן, לפעמים זה דורש קצת עקשנות (לחיצה חוזרת על "פרסם תגובה") אבל תמיד עובד בסוף, ומתקבל בהוקרה!

*

א' בתשרי - יצירה של פעם בחיים

*

בערב ראש השנה תשנ"ג , לפני 17 שנים, בשעה שעם ישראל היה עסוק בעיכול ארוחת ערב החג - אני הייתי עסוקה בללדת.
טוב נו, לא הייתי ממש עסוקה. הצוות הרפואי היה עסוק, ואני רק שכבתי לי על הגב, פאסיבית לגמרי ורועדת מקור ומפחד.

בהתחלה היה די שקט בחדר הניתוח, חוץ מבדיחות הקרש של המרדים עם האפידורל. אבל בשלב כלשהו התמלא חלל החדר בבכי ראשון, ובבכי שני, ובבכי שלישי... וזהו (אם לא סופרים את שלי!), ובשעה 23:30 המסדר הפרטי שלי היה ערוך בשלשות בידי הצוות שקלט אותו לאויר העולם. (סליחה, אני לא ממש קלטתי בשלב הזה - לא את הילדים ולא באיזה סרט אני נמצאת...).

כולם מסביבי היו מאוד נרגשים לבשר לי מזל טוב ושנה טובה - אחרי הכל, לא בכל יום יוצא לרופא סטאז'ר שמצא את עצמו תקוע במשמרת ערב חג, ליילד שלישיית בנים חתיכית ושמנמנה (יחסית, הכל יחסית...).

מאז הפך עבורי ראש השנה ליום של חג כפול - א' בתשרי הוא תאריך הלידה של עמית, עומר ועידו, השלישייה המופלאה שלי, מתנת ראש השנה, והיצירה המפוארת ביותר של חיי.
גברברי היקרים עומדים היום לקראת השנה שתביא אותם לגיל 18 - לומדים נהיגה, מתכוננים לצבא, מנגנים, טועמים מהחיים וחולמים על הרגע שאחרי בחינת הבגרות האחרונה.
כל אחד לחוד עולם ומלואו אבל תמיד כל כך כל כך ביחד - משק אוטארקי מופלא שחי בהרמוניה, באחווה ורעות, בשותפות ובפרגון הדדי.
מאחלת להם באהבה ובגאווה, שבשנה המיוחדת הזאת עבורם יצליחו להגשים את כל השאיפות, החלומות והמשאלות.

אמא, העוגה של השכן יותר צבעונית (אנחנו בני 3)...

אנחנו בני 5 והצלם סידר אותנו במדרגות!

את יום הולדת 11 חגגנו בבאולינג. 3 פעמים! שבוע אחרי שבוע, בכל פעם הזמנו כתה אחרת...


אנחנו אוהבים מים, מתים על קפיצות משולשות וסלטות מהגשר, ובעיקר לראות את הפרצוף של אמא שלנו כשאנחנו עושים את זה...


הלכנו לקנות בגדים בחנות ממש גדולה, ומכל החנות זה מה שכל אחד בחר לעצמו (נכון שיש לנו טעם ממש שונה?):

אנחנו משתפים פעולה עם הצילומים האלה רק בשביל ההזמנות לבר מצווה...

סליחה - זאת התמונה הכי עדכנית שלנו, ואנחנו ממש לא אוהבים שאת מצלמת אותנו אז אין מצב שנחייך...דווקא!

שתהיה לכולנו שנה טובה, פוריה ומאושרת!

שבוע כתום

*

מי שמכיר אותי וביקר בביתי יודע שכתום זה צבע אהוב במיוחד!
מי שמכיר אותי גם יודע שבענייני ביגוד - יש לי את השגעונות שלי, אני יודעת בדיוק מה אני רוצה ואיך זה אמור להיראות, אבל בד"כ הבעיה היחידה היא שעוד לא ייצרו את זה!
לפני זמן מה קניתי בדים שנורא מצאו חן בעיני בכדי לתפור מהם "חולצות עליוניות בסגנון זרוק". אמנם הדרישות שלי פשוטות למדי, אבל הבדים לא כל כך פשוטים לתפירה, ורציתי ללמוד להתמודד אתם בצורה יותר מקצועית (בכל זאת הכוונה היא שאוכל לצאת עם החולצות האלו מהבית...), ולכן פינקתי את עצמי ביום א' שעבר בשעתיים שיעור פרטי אצל "מלי חוט ומחט" הנהדרת. מלי לימדה אותי להוציא גזרה מחולצה פשוטה שהבאתי כדוגמת בסיס, לחתוך את הבד נכון, ואצלה תפרתי חולצה אחת תוך קבלת הסברים על מגוון התפרים הקיימים במכונת התפירה שלי (אוברלוקים ביתיים למיניהם). חוץ מזה מלי לימדה אותי שאפשר להכניס להילוך רביעי ולשים גז על הדוושה - והמכונה לא עולה באש! (או כמו שמלי אומרת - לא צריך לספור את התפרים...). היה גם נעים וגם מחכים, ואת החולצה הראשונה סיימתי בהצלחה!

היא משמשת כחלק מה OUTFIT הכתום הזה -
(עליונית ומחרוזת - קיפודים בע"מ, גופיה - COTTON)

*

בהמשך השבוע שוב קיבלתי כמה כלים שיצאו מהתנור. שתי קערות די גדולות בסגנון עיטור יותר "חופשי". עם גלזורה בלבד.

עשיתי נסיון של משחק עם שני סוגי גלזורות ולכן מתחת לצבע החלבי ניתן לראות שמתקבל אפקט טורקיזי קל שמאוד אהבתי. אני גם אוהבת את כל ההפתעות שהשריפה מייצרת - כל מיני "מכות" בלתי צפויות בצבע, ואת הצורה הספירלית בתוך הקערות הנוצרת מסיבוב האובניים.




כשנשאר זנב של זמן בשיעור קרמיקה שבו סיימתי משהו וכבר אין זמן להתחיל ממש פרויקט חדש, אני מנצלת את הזמן ומייצרת דגים. אני מרדדת חימר וחותכת את הדגים בסכין. אפשר לעבוד עם חותכנים אבל אני דווקא מעדיפה שהם לא יצאו שטאנץ. אח"כ הם נצבעים בפשטות (כאמור, תפקידם לסתום חורי זמן ואני לא משקיעה בהם יותר מדי...) ובהמשך יוצאות מהתנור הפתעות נחמדות!



אפשר לקשור אותם למובייל, להפוך אותם למגנטים או סתם לתלות אותם בצרורות על חוטים. בינתיים הם ממתינים בשקט (דגים או לא?) יחד עם כל שאר הכלים שעוד לא מצאו מקום...

*

אתמול (שבת) ביליתי את כל יום החמסין במזגן ליד מכונת התפירה.
התחלתי בתפירת מתנה לאחיין שלי, משוש לבי, שסוף סוף השתחרר מהסורגים...ועבר למיטת נוער!
שוב ארנבון! לארנבון הזה יש אופציה להיות פיראט, או שלא (אם זה יהיה מפחיד מדי!).


יש לו גם כיס מזמין שמחכה לו בלילה על הכרית שתקשט את המיטה החדשה, אפשר לשמור בכיס עוד הפתעות קטנות, ויש בה גם כתומים משמחים!


רציתי שהכרית תהיה כביסה, ולכן היא ממולאת בכרית פנימית, ומכונת התפירה שלי התנסתה לראשונה בלולאות לכפתורים, ועשתה את זה כמו גדולה! אני גם מאוד אוהבת את אופציות התפרים הרקומים.

לאחר כמה שעות עבודה משהסתיים פרויקט ארנב-כרית (גזרה מכאן), בנזוגי שאל אם אני מקבלת הזמנות למתנות. מכיוון שהוא הבטיח לשלם(!) מצאתי את עצמי ממשיכה לעוד כמה שעות עבודה עם הבדים הכתומים ומייצרת מתנה לבחורה מקסימה שעובדת אתו -

סלסלת טלאים (גזרה מכאן)

ובתוכה - מגבת משודרגת (על בסיס הרעיון של מקופלת מכאן)


ושקית ריחנית ממולאת בסבון מגורד.

וכל הכתום הזה ביחד -

ואני עדיין ממתינה לתשלום...

*

ולסיום - להילה ששאלה באיזה בית קפה מחלקים מפיות של פליימוביל? זה היה ב"נונה" באבן גבירול - אבל כבר לפני המון חודשים. בכל מקרה כיף לשבת שם, אבל אם את באה במיוחד אז אולי עדיף שתתקשרי לשאול קודם איזה מפיות מחלקים שם היום...?

:)

פסים ומשבצות (וכמה נקודות...)

*

בשבת האחרונה נסעתי למסור משהו לנתנאלה. בתכנון המקורי הייתי אמורה לפגוש את אהבה, אבל מצאתי את ההורים של אהבה בשיא הבלאגן של ארגון ציוד, ארגזים, חומרים, חפצים ... (מקוה שהכל כבר הסתדר במקום!), שלכבודו הזאטוטה הסלבריטאית עצמה בילתה אצל סבא וסבתא, ואני פספסתי את ההזדמנות לפגוש אותה.
לפגישה שלא התקיימה הכינותי מראש (גזרה מכאן) ארנבונת מודרניסטית וארנבון תינוק משובצים אותם השארתי לה ואני מקווה שהיא אהבה (חחח...ממש חידוד לשון!).

לאמא יש כיס קטן על הבטן, אליו אפשר להכניס את הארנבון הזערורי.

והנה הם בתנוחת קנגורו בשני לוקיישנים שונים - באף אחת מהתמונות הצבעים לא ממש אמיתיים. האמת נמצאת אי שם באמצע...

ארנבון הכיס ממש קטנטן

ולכן היה מאוד קשה למלא אותו (עשיתי שטות ותפרתי את רובו דווקא במכונה...)
ביאושי עליתי על סטארטאפ שמשלב אומנויות מתחומים שונים - לשם תפירת ארנבון ננסי רצוי לדעת לנגן ב... חלילית!!! ולהשתמש בחוטר הניקוי שלה בתור "מחט" ענקית שעוזרת במילוי האקרילן בגפיים והאוזניים של היצור הזערורי!

בהמשך טרנד המשבצות תפרתי גם חלזון נוסף שנמסר בעבודה שלי לסבא אחד גאה לנכד ראשון.

ותודה לנתנאלה על בד הרקע (וכל השאר) שהכניס קצת נקודות לפוסט...!

וקצת פסים לגיוון -
פעם ישבנו בנזוגי ואני בבית קפה באבן גבירול. המלצרית הביאה לנו עם הקפה מפית של...פליימוביל! מיותר לציין שלמראה המפית שכחתי מהקפה! הייתי מוכנה אפילו לרחוץ כלים בשביל עוד כמה מפיות כאלו, אבל המלצרית הסתפקה בהתרפסות קלה וקיבלתי עוד שתי מפיות.

מאז השתמשתי בהן כבר כמה פעמים ל"מתנות פליימוביל" שאליהן אני מוסיפה גם בובות פליימוביל קטנות ומתוקות!
בד"כ אני אוהבת למסור אותן כפרסי תנחומים לאח גדול להולדת אח/ות קטנים...זו נראית לי מתנה חמודה לילד "חשוב" שהפך לאח גדול!

זו מתנת הפלייבומיל שנמסרה לערן:

ובמעמד אחר, זו נמסרה ליובל :


אני מקווה ששניהם הרגישו מספיק "חשובים" כשקיבלו את המתנה!