בשבת שעברה חגגנו לאמי היקרה יום הולדת, וזו היתה סיבה למסיבה שכללה פגישה משפחתית שמחה בחצר של אחי עם שלושה דורות שמחים - הורים, אחים (יש לי שניים), ונכדים, עם רוב גברי מובהק, שהבכור שבהם קצין בן 21 והצעיר בן חצי שנה.
כרגיל, חיפשתי רעיון למתנה, ונזכרתי שלא מזמן אמא שלי סיפרה שלאחרונה היא נהנית לנמנם שנת צהריים על הספה בסלון. לא מזמן קניתי בסופרמרקט, בין החלב לפסטרמה, כרית "דקורטיבית" בגודל 60*60, עם דוגמת זברה מזעזעת, שמראש נקנתה למטרת פירוק הדקורטיביות המפוספסת ושימוש מחדש במילוי.
לא היה לי זמן לחפש בדים מתאימים בחנויות ולכן פשפשתי בשק השאריות, המציאות, הפיסות והתרומות ומצאתי לא מעט בדים שהגיעו אלי מאמי בכבודה ובעצמה, חלקם פורקו מבגדים שלה, חלקם שאריות בד של בגדים שתפרה וזו היתה הזדמנות מצויינת להחזיר לה חלקים מהם (וככה לפחות אני בטוחה שהבדים מוצאים חן בעיניה!). הוספתי אליהם גם פיסות בד מבגדים שלי, פיסות תחרה, שכבות של צעיף שקוף, ומכל אלו תפרתי כרית טלאים רבועיים על טהרת שילוב פיסות בגדים של אמי ושלי, כך שבסופו של דבר יש למחזור גם ערך מוסף סמלי!
הכרית נתפרה מ 36 ריבועים במרקמים שונים של בד - החל מקטיפה, תחרה, דרך פליז, קורדרוי, כותנה ופיסות עם אופי קשיח וג'ינסי. חיבור החלקים לא היה קל, בגלל האלסטיות המאוד שונה בין הבדים, וניתן אף לראות שבמקומות מסוימים החיבורים רחוקים מלהיות מדוייקים, יחד עם זאת אני אוהבת את הרב גוניות, ואת האתגר שביצירת הרמוניה בין חיבורים אסתטיים בלתי אפשריים לכאורה...
כאן הכרית הקיפודית של דפי ערומה ברגע היוולדה :