יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

כלים ועוד כלים…

*

לפני כמה פוסטים הצגתי כאן תמונות מתחילתו של תהליך ייצור של כמה ספלים וקנקן, לאחר השלב הראשוני – ייצורם על האובניים.

תמונה088

לאחר שהכלים קצת מתייבשים (זה לוקח יום, יומיים, שבוע – תלוי במזג האויר ובמידת אריזתם בניילונים) מתבצע השלב שנקרא "צד שני", שהוא עיצוב החלק התחתון של הכלי – הורדת חימר מיותר, סידור "רגל" או תחתית אחרת, ניקוי, ליטוף ועידון צורה. בשלב הזה מוסיפים לכלי ידיות במידת הצורך. הכלים עדיין לחים מעט והדבקת הידיות (שמכינים אותן כרצועות נפרדות), נעשית עם חימר במצב צבירה ממש בוצי.

בתמונה זו ניתן לראות בדיוק למה התכוונתי כשאמרתי "צד שני" – שימו לב לתחתית של הספל שקיבל ישבן קטן ומעוגל (לעומת צורת הספלים בתמונה הקודמת) ובנוסף קיבל ידית ו"חותמת" (שהיא בעצם הטבעה בחימר בשלב שהוא עדיין רך מספיק).

IMG_0938

החימר הזה נקרא חימר לבן – אף על פי שבשלב הזה הוא נראה אפור למדי. הוא ייראה לבן לאחר השריפה במידה ולא ייצבע.

IMG_0936

וכאן כל שמונה הספלים והקנקן לאחר שקיבלו ידיות. ניתן להבחין די בקלות שלא כולן יצאו ממש באותו גובה, וחדי העין יוכלו להבחין בעוד אי אלו הבדלים. די קשה ליצור שני כלים זהים בצורתם ובגודלם, צריך המון נסיון ותרגול (שעוד אין לי) וכמו שאומר אחי המעודד – "עבודת יד לא צריכה להיראות כמו ממכונה…", ומי אני שאתווכח?

IMG_0933

IMG_0934

לאחר שסיימנו עם הידיות ניתן להתחיל לצבוע את הכלים, ורצוי לעשות זאת כשהכלים עדיין לחים.

בתמונה הבאה הכלים כבר צבועים, למרות שקצת קשה להבחין בצבע, כי גם לאחר הצביעה לא ממש רואים איך הוא ייראה בצורתו הסופית (לאחר שריפה וגלזורה) – וצריך לסמוך על הדמיון…

שני הספלים הקרובים שבתמונה עומדים על מין מתקנים מסתובבים ידנית המקלים על הצביעה, כיוון שכלים עגולים רצוי לצבוע בתנועה סיבובית. מי שלא מפחד יכול לצבוע אותם גם תוך כדי סיבוב עדין על האובניים עצמן, אבל יש לעשות זאת ממש בזהירות, כי לחיצה חזקה מדי על הדוושה של האובניים תגרום לכוח הצנטרפוגלי לעשות את שלו ולשלוח את הכלי לקפיצה מוטסת אל עולם שכולו טוב…

IMG_0941

IMG_0939

לאחר הצביעה אני מעטרת את הכלי בפרחים והתוצאה נראית כך.

IMG_0942

ועם קצת עזרה של המחשב בתיקון צבעים -

IMG_0943

כעת – הם מתייבשים ומחכים לשריפה הראשונה שלהם. בשלב ההמתנה הזה, כשהם כבר יבשים, הם נהיים כל כך שבירים ופריכים (קצת כמו בוץ יבש...) שתמיד זה נראה לי נס שהם שורדים בכלל…אני אדווח על המשך התקדמותם לכשיהיה על מה לדווח, וכמו שכבר כתבתי פעם – צריך המון סבלנות כשמצפים להעמסת תנור ולשריפות…

ומי שלא קרא כאן בעבר ומעוניין לקרוא פוסט קודם עם קצת יותר הסברים על התהליך מוזמן לפוסט הזה.

וכעת אשתף אתכם בכמה כלים שהגיעו עד הלום והצטרפו השבוע לערימת הכלים מחוסרי הדיור שלי…

הראשונה – קערה על שלוש רגליים- צולמה מבחוץ, מבפנים ומלמטה, ומלאה בגוונים ונזילות כמו שאני אוהבת.

כלי עם רגליים

אין לי מושג איך הגיע הכתם האדמדם לתוך הקערה (כנראה מטפטוף גלזורה של כלי אחר בסטודיו), אבל אני מאוד אוהבת את הכתם הזה וכבר חושבת על ליין של כלים מוכתמים.

וכאן - חלקן הפנימי של שתי קערות נוספות שמאוד אהבתי את צבעיהן -

IMG_0952

וצלחת שיכולה לשמש תחתית לעציץ – היא נוצרה כלאחר יד ולא היתה ממש מתוכננת, אבל הספירלה שלה, שנוצרה בלחיצה בזמן סיבוב האובניים, מאוד יפה בעיני.

IMG_0962


*

יום שישי, 25 בדצמבר 2009

צעיף מעצבים

*

בחנוכה נסענו בנזוגי ואני ללונדון. היה נורא כיף... הלכנו ימים שלמים נהנים מהרחובות, השווקים, המוזיאונים, החנויות, האווירה הקריסמסית ומזג האויר הקריר! כמעט ולא צילמנו, ובכל זאת הוכחה קטנה וצבעונית לכך שהיינו ונהנינו – חנות בובות מקסימות תפורות בעבודת יד בקאמדן טאון -

IMG_0907

והוכחה קטנה שהיה קררררר – זהו מטוס אל על עומד ומחכה להחזיר אותנו הביתה מעבר לחלון של הטרמינל – וכפי שעיניכם רואות – רצנו אליו בשלג!!! איזה כיף…!

IMG_0914

האמת היא שלא הייתי מספרת לכם את זה אילולא לפני נסיעתנו פינקה אותי זהר הנהדרת והמוכשרת (תלחצו על הקישור ותראו בעצמכם!), שגרה בלונדון, בטיפים והמלצות שהיא ישבה וכתבה לנו במיוחד ופשוט עשתה לנו את הטיול!

היום, לאחר התכתבויות ארוכות, סוף סוף פגשתי את זהר. היא הגיעה לביתי עם יפעת גיסתה (שתיהן בחופשה בארץ כעת), לשם הוצאה לפועל של החלפה פרטית, או יותר נכון, להעביר את הקיפוד מהפוסט הקודם, שהכנתי ליונתן הבן שלה, לידי בעליו החוקיים… ומכיוון שכל כך רציתי להודות לה על "מדריך זהר ללונדון" החלטתי שבנוסף להחלפה אני רוצה לפנק אותה גם באופן אישי.

זהר קיבלה ממני את אחת משתי שקיות הבד הללו -

IMG_0927

ובתוכה…… הפתעה!

לפני כמה שבועות השתתפתי במפגש של פורום YNET, שם התקיימה החלפה על פי ההגדרה – "פריט זריז" – מקסימום שעתיים עבודה. אני לא השתתפתי בהחלפה, שהיתה די ספונטנית, כי לא מצאתי אפילו עשר דקות פנויות באותו שבוע, שלא לדבר על שעתיים, אבל ממש בכסא לידי ראיתי עבודה מקסימה שהחליפה ידיים - צעיף גאוני ופשוט להכנה !

את הצעיף הכינה להחלפה "ציפוש" מפורום YNET ומיד כשראיתי אותו ידעתי שאני רוצה אחד כזה גם!

אז הכנתי אחד כזה גם, כמובן – כי דחיית סיפוקים זה לא הצד החזק שלי!

IMG_0966

IMG_0950

והכנתי עוד שניים , להם תפרתי שקיות בד תואמות - למתנות – אחד לחברה שחוגגת יומולדת, ואחד, כאמור, לזהר !

IMG_0929

זהר הגלויה ויפעת הסמויה הן שתי מקסימות אמיתיות שהיה כיף וזורם להפגש אתן. תראו מה זהר הביאה לי (את האריזה המקסימה אתם לא יכולים לראות כי עשינו טקס פתיחת מתנות והאריזות פשוט נתלשו… :-) - בבוקשת זהר יפהפיה, תה אנגלי שיזכיר לנו את לונדון, כרטיס מקסים ומלא מחשבה מתחום הקרמיקה (שלא צולם… ) ו...השוס הכתום!!!

IMG_0967

צנצנת הפתעות כתומות עם סרטים, כפתורים, פרחים סרוגים, פרחי סול, וכל מיני כתומים!

זהר – זהו, סופית - אני מאוהבת בך… :-)

IMG_0968

ונחזור לאפורים – עוד קצת לגבי הצעיף -

אני לא בטוחה שהתמונות מעבירות את הרעיון הגאוני, אבל המוטו של הצעיף הוא – "כך תכיני לך צעיף מעצבים במינימום עבודה" – אין צורך במכונת תפירה, אפילו לא בחוט ומחט. כך נראה הצעיף כשהוא פרוש ואני מקווה שזה עוזר להבין את הרעיון!

IMG_0946

IMG_0945

חיפשתי באינטרנט אחר הסבר או הדרכה, אבל לא מצאתי שום הדרכה או הוכחה וירטואלית לקיומו הממשי, ולכן החלטתי לספק הדרכה קלילה -

כך תכיני "צעיף מעצבים" במינימום מאמץ

שלב ראשון - לקנות חצי מטר בד. לגבי סוג הבד – דומה לטריקו וקצת אלסטי (אם מי מקוראותי מזהה איך קוראים לבד הזה אני אשמח להתעדכן ולתקן!). רוחב הבד- במקרה שלי זה היה כמעט 1.80, אבל זה לא מאוד משנה… העיקר שיהיה "רוחב ארוך" מספיק לצעיף!

שלב שני - לגזור מפינותיו את הריבועים השחורים (10X10 ס"מ) שקופית1

כעת נשארתן עם חתיכת בד בצורה הזו -

שקופית2

שלב שלישי - לגזור מהקצה פנימה (על פי הקווקווים האדומים) חיתוכים בעומק של 10 ס"מ וברוחב שבין 7 ל 9 ס"מ. זה תלוי במידות הבד שקניתן, וזה לא מדע מדוייק. צריך רק להקפיד – שהגזירות יהיו ברוחב אחיד, שכולן יסתיימו על אותו קו דמיוני בעומק 10 ס"מ, ושהחיתוכים יהיו מקבילים בשני הצדדים.

שקופית3

לאחר הגזירה תישארו עם חתיכת בד בצורה הזו:

שקופית4

שלב רביעי – בכל "שפיץ" יש לקשור קשר רגיל אחד חזק, פחות או יותר באמצע. לא קרוב מדי לקצה – כדי שישאר שניץ יפה של בד, ולא עמוק מדי על מנת שהצעיף יוכל להפרש יפה והקשרים לא "יחנקו" אותו…

IMG_0965

וזהו – כך הכנתן לכן "צעיף מעצבים בקלי קלות", ותודה ל"ציפוש" על הרעיון הנהדר!

*

יום שבת, 19 בדצמבר 2009

למה קיפודים?

*

למה קיפודים? זו שאלה שאני נשאלת לעתים קרובות בלא מעט מפגשים…

אז הכל התחיל בכך שבנזוגי גילה לפני כמה שנים שאחת מהנדוניות שלי היא העובדה שאני יודעת לסרוג…

בתמונה זו שצולמה לפני המוני שנים (35 בערך?…), אני עושה את צעדי הראשונים בתחום, בחסות סבתא שלי, עליה השלום…שימו לב שפעם סבתא ממש נראתה כמו סבתא!

soreget1

מאז שבנזוגי גילה ש"יש לי את זה", בכל פעם שאני שואלת אותו מה הוא ירצה כמתנה ליום ההולדת שלו, התשובה האולטימטיבית היא "שתסרגי לי סוודר"…

יכולת הסריגה שלי לא התפתחה בהרבה מאז התמונה ההיא… היא בסיסית ביותר, וממש לא מהמשובחות, אבל בשביל סוודר ביתי ומרופט (זה מה שהאיש ביקש!) - זה הספיק. הסוודר הזה כבר בן כמה שנים, והמוטיב הדובוני נבחר בשל נטייתו של האיש להזדהות לעתים עם "דובי לא-לא", אהבתי גם את הרעיון שהדובון הסרוג יקבל "נפח" מהדובון האנושי שבתוכו…

IMG_0924

IMG_0919

על הגב - "נונו" הוא כינויו של בנהזוג, אפשר גם no no…

nono

הסוודר הפך לאהוב מאוד על האיש, ובניגוד לסיכומים המוקדמים אף יוצא לעתים לטיולים מחוץ לבית, ולכן, בחורף הקודם לקחתי את המסרגות שוב לידיים וסרגתי סוודר נוסף על מנת לאפשר לדובי להתאוורר קצת מהאיש שבתוכו ולצאת לתורנות כביסה…

החלטתי להמשיך במוטיב "בעלי החיים המאפיינים את בנהזוג" וללכת על קיפוד (האיש הוא רבגוני!), שזו, אגב, חיה שזכינו להכיר כבר כמה פעמים ממש מקרוב – יש להם נטיה להגיע לחצר שלנו, ואחד אמיתי למהדרין אף מצאנו בעודו חוצה (בנונשלנטיות מקסימה) את סלון ביתנו!

IMG_0881

על הגב סרגתי את הכיתוב www.kipod.co.il – רק כדי לגלות לאחר מכן שמאחורי הדומיין הזה אין בכלל כלום, (אבל הוא תפוס…) ומכאן לשם התגלגל ונולד אצלי בראש ובלב הכינוי "קיפודים".

IMG_0883

kipod

הסוודר הבא בטרילוגיית בעלי החיים כבר ממש סרוג אצלי בראש… יש רק עוד כמה בעיות קטנות של זמן, סבלנות, תרשים, צמר וכמה עשרות אלפי עיניים עד שהוא יהיה מוכן!

ואם כבר בקיפודים עסקינן, אז עוד שניים מתוך שלושה שתפרתי לאחרונה. הקיפוד הזה נתפר להחלפה פרטית לפי הזמנה של זוהר (עבור הבן שלה)…

IMG_0825

IMG_0826

וקל לנחש מי גרמה לי להפוך קיפוד לקיפודה וורודה? כמובן – נמסרה לנתנאלה

IMG_0829

כאן שניהם מצולמים בחיזור גורלי, אנחנו מצפים לגורים…

IMG_0834

IMG_0831

ואם עסקתי בקיפודים ובנות זוגם, אז לבנזוגי שהסכים לדגמן ולהצטלם בתנאי מזג אויר קשים ובסבל רב … :-) ובכלל על הזמן שהוא מפנה לי, על כל השטויות שהוא נאלץ לסבול, ועל כל הפרגון והאהבה – תודה!

*

יום שבת, 12 בדצמבר 2009

על נייר וחימר

*

נכון ,זה כבר היה לפני כמה שבועות, והספקתם לקרוא על זה כל כך הרבה, אבל – גם אני הייתי שם… בסדנת יום א' של נטאשה אצל נתנאלה.

האמת היא שלא תכננתי – אף פעם לא עסקתי בנייר במובן הסקראפי של המילה ולכן לא ביקשתי להרשם לסוף השבוע. אבל הוזמנתי למסיבת יום שישי בערב, וראיתי את הפרצופים הזורחים של כל המשתתפות, וקשה היה שלא להתרשם, אפילו בביקור החפוז הזה, ממידת ההשקעה הארגון והתקתוק של נתנאלה (ונטאשה) בסוף השבוע הכי חם בעיר… וכך, מצאתי את עצמי באופן ספונטני מתברגת למקום שהתפנה בסדנא של יום א' בבוקר – ומה אומר לכם? היתה חוויה מהנה, ייחודית ומתקנת (בגישתי אל עולם הנייר)!

בסדנא הכנו מיני אלבום קנווס. אלא מה? כל עוד נטאשה המתוקה הסתובבה עם האלבום שלה והיה לי ממי "להעתיק", אז עוד איכשהו הסתדרתי… אבל סיימתי בקושי עמוד אחד באלבום, והייתי צריכה להמשיך לבד בבית תוך כוונה שיהפוך למתנת יום ההולדת של אחי - יליד נר ראשון של חנוכה.

כדי להצליח במשימה הצצתי בבלוג של קרן, הלא היא פרפרים האלופה (והתלמידה המצטיינת) בכדי לקחת השראה מהאלבום שהיא הכינה (שזה, במילים אחרות, "להעתיק" - אבל ביקשתי רשות!).לאט לאט נזקקתי פחות ופחות לדפים של קרן כמקור השראה. חלק מהאלבום המשכתי בערב יצירה אצל דפי ממסטיקים (תחפשו אצלה בבלוג ותבואו – כדאי לכן!) בסיוע עצות שימושיות של שותפות אחרות לשולחן היצירה, ולבסוף - אתמול והיום סיימתי את האלבום (כמובן שבדקה ה 90), לגמרי לבד – כשאני כבר מעיזה להוסיף לאלבום חומרים ממקורות אחרים שלא מהקיט של הסדנא, ואני מרוצה מכך שהדפים האחרונים הם כבר ממש "שלי"!

אז זהו התוצר והמוצר – התנסות סקראפית די ראשונית. אני מרוצה מהתוצאה, אבל ימים יגידו אם זו תחילתה של ידידות מופלאה…

IMG_0884

IMG_0885

IMG_0889

IMG_0890

IMG_0891

IMG_0892

IMG_0893

IMG_0894

IMG_0895 IMG_0896

והנה כמה תמונות מעולם שיותר קרוב ללבי (ותודה לרעיה על הצילומים ועל שמחת החיים!), אלו שמונה ספלים וקנקן קטן ושמנמן שאני מכינה לצורך חלוקת שלל משפחתית… (רק בסבלנות, זה יקח עוד זמן ואי אפשר לדעת מה יצא מהם בסוף, כן?).

כך הם נראים אחרי השלב הראשון – שלב האובניים -

תמונה085

וכך אני נראית לאחר אותו שלב ממש…(לא לגמרי – זה כבר אחרי שרחצתי ידיים…:) )

תמונה087

כרגע הם נראים מאוד גדולים עבור ספלים, אבל זהו שלב ראשוני בלבד– הם עוד יתכווצו לא מעט במהלך הדרך ויש לקחת זאת בחשבון.

עד להפיכתם לספלים (וקנקן שמנגוץ) הם עוד יעברו תהליך של "צד שני" בחלקם התחתון, שיתן להם צורה מעודנת, ומראה וגובה אחידים יותר. בהמשך, יקבלו הכלים ידיות, צבע, עיטור, וגלזורה… ואז הם יראו כמו שצריך (אני מקווה…:))!

תמונה086

והתייחסות לפוסט הקודם – תודה למגיבותיי המקסימות, שברתן לי את שיא התגובות לפוסט אחד!

לגבי החותמות - הזמנתי אותן בהתארגנות של קניה מרוכזת מחנות בשם זום גלי גלי (מארה"ב). להפתעתי - קיבלתי כמה חתיכות גומי! (אני חסרת נסיון ולא הבנתי מראש שזה לא מגיע כמו חותמת!) ולכן את הגומי הדבקתי על פיסות עץ.

לגבי הבגדים לבובה של מיכל – קיבלתי מכן הצעות להלביש את כל הבובות הערומות מאילת ועד מטולה, כולל ילדות בנות חמש (אני מקווה שלהן יש מה ללבוש בינתיים והן לא בונות על זה…)!

המון תודה! זה מחמיא ומרגש - תמשיכו!

חנוכה שמח!

*