LOVE BIRDS

*
על היצורים התפורים האלה אין צורך להרחיב את הדיבור. מסתבר שהן להיט! הזדמנות הפז לתפור אותן היתה יום ההולדת השלישי שחגגנו השבוע לעדידי - צעיר אחייני הדרדסים. ומכיוון שאין מצב להביא מתנה לדרדס הקטן ולקפח את הדרדס הגדול – נולדו להם שני ה ANGRY BIRDS האלה - וכמה שהיה כיף!
 
ההדרכה מכאן, הן תפורות מפליז וממולאות באקרילן, ולצהובה יש גם זנב!


את הגזרה המקורית הגדלתי על מנת שתהיה להן נוכחות, ובשביל לקבל פרופורציה בצילום (וגם כי הלוקיישן היה מגניב…) צילמתי אותן על סף דלת הכניסה לביתי – עם ההבעה הזאת אפשר להעסיק אותן בתור סלקטורים!


 

הציפורים הכעוסות התקבלו בכל כך הרבה שמחה אצל בן השלוש ובן החמש (וחצי!) שכמעט נמחצו מרוב אהבה. דיווחים עדכניים מהשטח מספרים על כמה לילות של חיבוקים הדדיים עד כדי כך שיש מצב שהציפורים הופכות מ ANGRY BIRDS ל LOVE BIRDS… תסתכלו על התמונה הבאה ותגידו בעצמכם אם אין כאן פוטנציאל לנשיקה אסקימוסית ולשלום עולמי -


 
חייבת לציין שכמות האנשים שראתה את היצורים הצבעוניים הללו וביקשה שאתפור להם גם – הפתיעה אותי… (וזה כולל גם את בניי החיילים! :-)). פניתי לבעלת הבלוג שפירסמה את ההדרכה במקור על מנת לבקש את רשותה לתרגם ולהעלות הדרכה מצולמת – אעדכן בהמשך!

*

אחי הצעיר בהחלט "סידר" לי אחיינים נפלאים, וגם גיסה מקסימה במיוחד, שעל הדרך קיבלה ממני מתנת יומולדת מעט מאוחרת – זוג נעלי אצבע משודרגות, על פי ההדרכה מכאן. זו מתנה נהדרת ומשמחת לקיץ ובפרט כשבתחילת הענוה ניתן למצוא בחנויות כפכפים בסיסיות בשלל צבעים נפלאים… לשמחתי גיסתי סובלנית לצבעים בדיוק כמוני!

הפעם הוספתי קצת רקמה בחוטים מצבעים שונים… נותן טויסט חמוד ומשדרג…



על מנת להפוך את המתנה למפנקת – תפרתי לנעלי האצבע גם שקית בד תואמת -
 
ובתוספת השבשבת הצבעונית - ענבל שמחה מאוד!

*

ולא נסיים בלי קצת תמונות של קרמיקה… לרפרטואר הכלים שלי נוספו גם צלחות (בגודל בינוני… בקרוב נגיע גם לגדולות יותר, אני עובדת על זה!) -

 
ובגלל שאני כל כך מרוצה מהצילומים  תיאלצו לצפות בעוד כמה…


 
כנ"ל -


 
וגם קעריות -


 
הרבה קעריות -



טוב – ממש ממש נהניתי מהצילומים!



בהזדמנות זו (ותודה לכל מי שהתעניינה :-)), דיווחים מהמקרר של אחי הגדול מוסרים שהחמאה הפסיקה לשייט בזכות הזיזים מהפוסט הקודם... 





ותודה שהגעתם עד הלום… שיהיה יום עצמאות שמח!

*

שובו של הצבע

*
את הפרידה מפסח והחזרה לשגרה חגגנו במוצ"ש במסגרת קומונת צומת צבעים בחגיגה אותנטית מסורתית... דווקא לא מימונה, כי אם חינה, ואם נדייק אז "קומונחינה". את הסיבה למסיבה סיפקה לנו חברתי היקרה סמדר (המון מזל טוב אהובה!).


כמיטב המסורת (המתהווה… למען האמת זו היתה קומנחינה ראשונה מסוגה EVER!) ציינו את הארוע, בין היתר, בהענקת מתנות קטנות לכלה המיועדת, ועבורי זו היתה הזדמנות משובחת לחזור לשולחן העבודה לצורך הכנת מתנה בעלת נופך אישי מאוד, אבל עם הרבה קריצות – ממש כמו שאני אוהבת!



החלטתי להשתמש בבבושקות עץ לא מעובדות (כן, כן…אני יודעת שאלו מטריושקות!) שחיכו לגאולה בארון שלי, ולעבד אותן עם צבעים אקריליים שהגעגועים אליהם רק הגבירו את ההנאה שלי מהעבודה על המתנה!
אחד הדברים שחיברו אותי בפעם הראשונה לסמדר היתה שיחה על חיבתנו המשותפת לשירים עבריים ולחשיבותן של המילים, ולכן היה לי ברור שבמתנה הזו יש מקום לשירים שסמדר אוהבת ומשפטים שיש להם משמעות עבורה…



את הגדולה משלושתן הקדשתי לסמדר ורועי עם מילות המפתח "יש בי אהבה והיא תנצח" מתוך השיר שסמדר פרסמה בבלוג שלה כשכתבה על הטבעת :-). הבבוקשה השניה הוקדשה ליהלי המתוקה, הבת של סמדר, שהיא בהחלט ציפור קטנה עם שתי גומות ומנגינה.


 
את התמונות הדפסתי על נייר רגיל במדפסת ביתית, ריססתי אותן עם ספריי פיקסטיב על מנת לקבע את הצבע, ואח"כ הדבקתי אותן עם דבק מפיות על העץ. מרחתי גם דבק מפיות על פני התמונות בכדי שאח"כ הן לא תיפגענה מהלכה (ספריי).


הבבושקה הקטנה הוקדשה לעתיד לבוא (To be continued), ומכיוון שהיא ניתנת לפתיחה, הבטחתי לסמדר למלא אותה בבוא העת… (פולניה הקטנה זה כאן!)



כרטיסי ברכה זה לא הצד החזק שלי ולכן ניצלתי את התחתית על מנת להפוך את המתנה כולה למזכרת שלמה ומוקדשת מהארוע, שהיה עבורי גם ארוע מכונן – החינה הראשונה שבה השתתפתי בחיי! :-) (ותודה גדולה להגרי על ההזדמנות והארגון, למיקוש על עריכת הטקס המרגש ועל הטבעה נדיבה של חינה על כף היד שלי... יש לי מזכרת איכותית עד היום – כולל הריח!)

*

עוד מתנה אישית שהוכנה מזמן-מזמן מסרתי סוף סוף במהלך פסח… כבר סיפרתי כאן פעם שמשפחתו של אחי הגדול חובבת חמאה ומאתגרת אותי כל פעם בגאד'גטים חדשים שקשורים לתחום ההתעניינות הזה… זה התחיל מצלחת קטנה ופשוטה לחמאה, המשיך במילוי הדרישה לכלי עם פעמון, על מנת שהחמאה לא תתייבש, והמשיך בדיונים סוערים סביב שולחן שישי בערב שנועדו לפתור את הבעיה הנוספת שגילה האחיין המאתגר שלי: כשהוא מגרד את החמאה עם הסכין – היא משייטת לו בצלחת!

ים של רעיונות בשיטת "למה שלא…" העלו האחיינים שלי סביב שולחנות הדיונים המרתקים של יום שישי (למה שלא תכניסי מקלות מברזל בחימר לפני שאת שורפת? למה שלא תעשי חורים קטנים ונתקע בהם קצוות של שיפודים? למה שלא תדביקי שפיצים? וכולי וכולי…) עד שבסופו של דבר נשברתי תחת הלחץ והגיתי את כלי החמאה המשודרג -

נראה לי שאין צורך להסביר – הוספתי לצלחת הקטנטנה נקודות שפיציות מחימר, ותודה לאחייני האהוב והמאתגר, שלא ינום ולא ישן עד שהוא ישיג את מה שהוא רוצה… יותמי – הכל בזכותך ובשבילך!

מכיוון שהכלי נמסר כמתנה אישית ליותם, הוא נצבע בצבעים "גבריים" ובסגנון צעיר. בשביל הטויסט הוספתי על מכסה הפעמון את הכיתוב המבריק  THE BUTTER THE BETTER שהגתה חברתי לחוג החימר, ליאת (תודה)!

*

ועוד כמה כלים שסיפקה לי בטן התנור -



קערות במידות גדולות – לפירות, להגשה או לכל שימוש אחר…



תודה על פרגוניכן הנפלאים גם כשמידת הצבעוניות בפסוט הקודם היתה נוגה מעט, וכעת, משחזר הצבע לבלוג – מאחלת לכן המשך שמח וצבעוני!


*

סוף אתגר קנווסון, ומה שיוצא

*


מכיוון שתנופת היצירה שלי בשבועות האחרונים היתה מוגבלת למדי, שמחתי מאוד עם כל מייל שהגיע תחת הכותרת אתגר קנווסון. אם אני לא יוצרת, אז לפחות תרמתי את חלקי (הצנוע, יש לומר) בהנעה ובהנאה של חברות אחרות :-)


נהניתי לראות ואף התרגשתי לקרוא את המיילים המצורפים (ובכלל, תמיד כל כך כיף לפגוש את הסמויות פה!).
מכיוון שאת שתיים מן המשתתפות אני מכירה אישית, העברתי את מלאכת השיפוט לידי חברותי הטובות, המוכשרות והמכובדות – חגית (היבואנית הרשמית של הקנווסון לאזורנו) והילה (כי איזה בונוס זה להגיד שההגרלה נערכה בחסות עו"ד, גם אם זו לא היתה הגרלה...).


אני גאה להעלות כאן את הצילומים של כל אחת משבע העבודות שההשתתפו -
אביה בן צבי היתה חרוצה והכינה שני קנווסונים. "חוף ים פרטי" - מקסים ורגוע, והשני, לדלת חדרה של בארי התינוקת הקטנה עם השם היפהפה - מזל טוב!



גם תמר סלוצקי הכינה שני קנווסונים – לאחד היא קראה "דובים" (ואני מאוהבת בצוללת הצהובה!)



והשני, קנווסון שהוכן כמתנת חתונה, נקרא ציפורים ופאותיו מלאות בזוגיות ואהבה…



מימין, מיכל שוורץ עם קנווסון רגוע באוירת נחל סתווית, ומשמאל, עדי ברש בירם עם קולאז' יצירתי ומעניין של ציור, חרוזים נותני צבע ונפח, וסליל חוט. איכשהו הצבעים והתוכן אפילו מחברים לי אותו לפסח!

*

במקום הראשון זכתה פה אחד היצירה של דפי חברתי המסטיקית (מתברר שגם סוכריות יושבות עליה טופי!). דפי הפכה את הקנווסון לטלויזיה ובה משודרת הסדרה זהבה ושלושת הדובים (בסצנה הזאת זהבה בדיוק הלכה רגע להכין קפה…). הרבה משחקי מילים יש ביצירה המקסימה הזו, אני בטוחה שתקראו עליהן גם בבלוג של דפי :-)



תודה גדולה לחברותי השופטות ותודה ענקית לכל מי שהשתתפה. המתנה העיקרית כאן היא העשיה וההנאה, ולדפי יש גם קערה נלווית :-)

*

אמנם, כפי שקיטרתי כבר, היצירה לא היתה בשיאה בשבועות האחרונים, ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ואולי בחד-גוניות היחסית של התוצרים יש בכדי להעיד על התקופה המדשדשת :-)

 

זוג קנקנים לבנבנים למדי, עם נגיעות בז' מינוריות -

בפוסט הזה יש הרבה צדפים, לא?

נרתיק זערורי וייצוגי לפלאפונו החכם והחדש של הינשוף (לא שהוא משתמש בו, אבל הייתי חייבת!). שימו לב להתאמה הבלתי אפשרית בין הגוף לסגירה – זה עלה לי בדם ויזע!

 

הבד האלמותי נקרא גם "נס פך השמן". הזמנתי רק מטר אחד והינשוף כבר זכה ממנו לציפית, כיסוי למחשב וכיסוי לפלאפון :-)

והצצה לבטנה המנוקדת ולסגירה הסקוצית -

*

מאותה משפחת גוונים, אבל עליז, שמח ומשמח, ילדתי עוד ארנב טילדה, והפעם בסגנון רומנטי ביותר!



באחד משיטוטי מצאתי שארית פיסת פליס קשיח באפור כהה וידעתי שהיא תהיה לי לארנב. הבגדים מבד תחרה אוף-וויט, ונגיעת הבד הורדרדה היא פיסת בד יקרה ללבי שקיבלתי מאהובה מוכשרת בטירוף, והתקמצנתי עליה בחירוף נפש עד לרגע שבו החלטתי לתפור ארנב שישאר אצלנו…



ובכל זאת בלי טיפת צבע אי אפשר… בתוך קערה טורקיזית -


 
ועם פיסת גינה פורחת -

*

לקראת סיום כמה מילים לגבי הפוסט הקודם – איזה כיף היה לקרוא את העניין שהבעתן בנושא שריפת הראקו! שמחה שההסברים היו מעניינים ומובנים (אם כי שטחיים, עשיתי לכן ראקו-לייט :-)). הפינגוין, עדיין דוגר על המדרגות ומוסר לכולכן שהוא אוהב אתכן בחזרה!  :-)

*

מקווה שהפוסט הבא יהיה צבעוני יותר, ומאחלת לכל קוראותי וקוראי (הבודדים) חג אביב שמח!

*