יום ראשון, 30 באוגוסט 2009

עוד אחי - זה הזמן ל...

*

כפי שכתבתי בפוסט 'אחי זה הכי' יש לי גם "אח גדול" שחגג השנה יומולדת עגול - 50 !!!
זה ממש נשמע המון, אבל בחיי שמדובר על בחור צעיר, אנרגטי וחתיך!
גם הפעם חיפשתי מתנה מיוחדת, אבל יותר פונקציונאלית ופחות רגשנית.
אחי בשנה זו עשה כל מיני שינויים המפנים לו יותר זמן פנוי, והחלטתי שזה יהיה המוטיב של העבודה.
רציתי גם משהו שיכול להביא לו תועלת במשרד או בפינת העבודה בבית, בקיצור - שיהיה שימושי!
קניתי באיקאה סט מגירות מעץ. את המגירות צבעתי בגווני כחול.


(ניתן להגדיל את התמונות בלחיצה עליהן)


מכל מיני ציורי גלגלי שיניים שמצאתי באינטרנט - חתכתי שבלונות תוך כדי הקפדה על כך שבגודל הסופי כל הגלגלים יוכלו להתחבר זה לזה (זה אלץ אותי בגלגלים קטנים שהדפסתי בהגדלה להקטין את גודל השיניים ולהכפיל את מספרן על אותו היקף). את הגלגלים ציירתי על הקופסא בצבעים מתכתיים.

התוצאה - גם מצביעה על מוטיב הזמן, וגם מספיק "מכובדת" ו"גברית" כדי לעמוד במשרד.


הוספתי את הכיתוב "זה הזמן ל...", שהוא המוטו של המתנה, כאשר על כל מגירה רשמתי משהו אחר וגם הכנסתי לתוכה חפץ שיאפיין אותה.
המגירות ותכולתן - או זה הזמן ל...
* סל תרבות - ספר מסטימצקי.
* פירוטכניקה - כרית לרחיצת כלים עם כפפות גומי ומגבת מטבח (ואם זה לא רמז דק...???)
* פיתוח מיומנויות - משחקי חשיבה קטנים מעץ.
* מנוחה על השמרים - מיני מקצף ביצים ולקקן מתוקים נורא שמצאתי בהפנינג.
* שאר ירקות (זה גם התאים כי נחגג בפסח...) - שקיות זרעים של גזר, עגבניה, פטרוזיליה וכו'

לצערי לא צילמתי את המתנה על כל פרטיה אלא רק את המגירות עצמן ואת כל השאר תצטרכו לדמיין...


בסופו של דבר המגירות לא הוצבו במשרד וגם לא בפינת העבודה שבבית. גיסתי לא ויתרה עליהן והן עומדות על האי שבמטבח והפכו לליבה הארגונית של הבית !
------------------
המון תודה לכל התגובות בפוסטים הקודמים! הכתיבה מאוד כייפית וכשיש גם מי שקורא ומעריך זה כיף כפול...
*

יום ראשון, 23 באוגוסט 2009

מעשה בארנב (וחלזון)


בשבוע שעבר מצאתי חנות בדים חביבה בעירי כפר-סבא, שסיפקה את הצורך המיידי שלי בכמה פיסות בד מתקתקות. בכך נדחתה הגיחה המתוכננת לנחלת בנימין לפחות עד אחרי שהטמפרטורות בחוץ ירדו ב 15 מעלות...
כפרויקט ראשון עם הבדים המתקתקים והדנדשים שלי החלטתי ללכת על סלסלת טלאים מבד. (הוראות
מכאן).


על תפירת הסלסלה התגברתי בקלות יחסית , אבל אז מצאתי שאני צריכה להתגבר על משהו הרבה יותר מסובך, וזה – להצליח להפרד ממנה! (ככה זה - אני עובדת עם עצמי על עצמי בעניין חלוקת הרכוש המצטבר בהמוניו בבית...). בשביל להקל על עצמי להפרד ממנה ברצון החלטתי שאני צריכה למסור אותה באהבה - לבת האחיינית הג'ינג'ית והמתוקה שלנו - בת השלוש (כמעט), גיל.
אבל – בשביל ילדה בת שלוש הסלסלה נראתה לי ריקה מדי, והחלטתי למלא את הסלסלה בארנב (הוראות מכאן).



בדיעבד, (ומזל שלא ידעתי לפני שהתחלתי), התברר שעל מנת שהאוזניים המקסימות יעמדו ושניתן יהיה לשחק בצורה שלהן – יש לשתול בהן חוטי ברזל דקים. אז לאחר כמה שעות של בילוי עם האוזניים והארנב המחובר אליהן, יצא ארנב היי-טק עם זוג אוזניים ממש פירוטכניות! (חלק מהמאמץ הושקע בכך שהן תהיינה "בטיחותיות" ללא מפגש בין הג'ינג'ית לחוטי הברזל...
וטיפ קטן: גם בסלסלה וגם באוזני הארנב השתמשתי בחתיכות משמיכת פיקה בתור בטנה פנימית מייצבת אך רכה ונעימה.
לגזרה המקורית נוסף סרט (ואולי זאת בכלל ארנבת כעת?) המכסה על פשלות שנוצרו תוך כדי חיבור האוזניים - זה היה קצת מסובך אבל יצא שווה...שימו לב לאוזניים הגמישות!


וכדי שלארנב לא יהיה משעמם לבד בסלסלה הוספתי לו
תותים מלבד המתאימים לבטנה של הסל וגם לאוזניים המיועדות להכנס אליו...


והנה – המתנה המוכנה של גיל בשלמותה –



לגיל יש אח תינוק, עגלגל ומתוק, איתמר, שעל הדרך הכנתי לו חלזון המבוסס על ההדרכה של פרפרים, אלא

שלחלזון של איתמר אין ג'יפ 4X4 כמו לזה של פרפרים, והוא ייאלץ להמשיך לזחול...




נראה לי שהוא מקבל את הדין בחיוך!


:)

יום שישי, 21 באוגוסט 2009

אחי זה הכי

*



בשנה האחרונה חגגו שני האחים שלי ימי הולדת עגולים ו"אחי הקטן" נהיה בן 40 ! (למתנה של "אחי הגדול" אני אקדיש פוסט נפרד).
לאחי הקטן אני קשורה במיוחד מאז ומתמיד. הייתי בת 3 וחצי כשהפכתי ל"אחותו הגדולה" (וגם היחידה...).



כמה זכרונות משותפים:
- אני בת חמש ומלמדת אותו לדחוף חתיכות בד קטנות לאף - ותנחשו על מי כועסים...?
- אני לוקחת אותו מהגן ומרכיבה אותו על הסבל של האופניים.
- אני מכריחה אותו להיות תלמיד בכיתה הדמיונית שלי, להשתתף בשיעור ולקרוא מהלוח.
- הוא מתנגד לסמכות שלי (לפעמים..) ואנחנו הולכים מכות.
- שנינו חולים, לא הולכים לבי"ס, רואים טלויזיה חינוכית ורבים מי יקום מהספה לכבות אותה בין תכנית לתכנית (זוכרים את ההפסקות של 40 דקות צפצוף?)
- אני מלמדת אותו לנגן על גיטרה - והוא עוקף אותי בסיבוב בלי לאותת (הוא גיטריסט כל כך מוכשר - איפה אני ואיפה הוא!)
- אני, נהגת טריה, מסיעה אותו אל ומהחברה הראשונה שלו.
- אנחנו מנגנים יחד (הוא בגיטרה, אני בחלילית - עד היום).
- אני טסה על הטוסטוס שלי כדי להביא לו מאיזו מסעדה TAKE AWAY אוכל סיני ולשפר לו את המצב רוח כשהוא מאושפז בבית חולים אחרי תאונת דרכים.
- הוא מגוייס לעזור לי לאחר שנולדה השלישייה שלי - אני תוקעת לו תינוק בידיים, הוא מחזיק אותו כמו שמחזיקים שק תפוחי אדמה (מה לו ולתינוקות?) - אבל מאכיל בבקבוק כמו גדול - מצב חרום זה מצב חרום!
- אני מתקשרת לשאול אותו איך לתקן את מערכת הסטריאו שלי - הוא נותן לי הוראות - אני מפרקת את המערכת ומצליחה לתקן עם "טכנאי בשלט רחוק".
- הוא מתקשר אלי בעיתוי הכי מוזר לזמזם לי שורה מאיזה שיר כדי שאני אזהה מי שר אותו כי הוא בדיוק התערב עם חברים והם חייבים לדעת.
ועוד ועוד... - אין ספק - אחי זה הכי וחיפשתי מתנה שתשקף את זה!



החלטתי להכין לו כסא אישי. שיפצתי כסא ישן. צבעתי ויישנתי אותו, וכשקפץ לי לראש הסלוגן "אחי זה הכי" - כל השאר כבר זרם מעצמו...

הדבקתי מוטיבים שקשורים אליו בעבר ובהווה:
- תמונות של נגדים, קבלים וחלקי אלקטרוניקה...
- הגיטרה שלו!
- ספר שהוא הכי הכי מזוהה אתו.
- יין - אני מקווה שטוב לפחות כמו היין שהוא מכין אצלו במרתף!
- תמונת ילדות של שנינו יחד.
- כמה פרפרים - כי אחי טיפוס חופשי...

מסביב, על חלקי הכסא כתבתי במפוזר את מילות השיר "חייך וחיי" (של דודו ברק) שתמיד מזכירות לי אותו !



על מפתן יומך
צעצועים אלפיים
ויונה צחה
ושיר עד לב שמיים
וילדה ברוכה
עם אודם בלחיים
על מפתן יומך
***
בחצי היום
מדי הקרב עליך
בשערך מקום
לאלף נשותיך
ובנחלה
תינוק עגול בעגלה
***


הקשב
אחי שלי הקט, הקשב
הקשב אל העולם הזה, שלך,
לך קורא הוא בשמך
מחר
יסעו עפיפונים אל על
ויום נוסף יחדל אחי שלי הקט
חיינו הם גלגל
***
בערוב יומך
מבט שותק לערב
נוכח מלכתך
ועל ליבך החרב
זוהי שעתך
ברכות קבל מקרב לב אלוהיך
אלו הם ימי ואלו הם ימיך
אלה תפילותי ואלה תפילותיך
כאן מול שתי עיני
עוברים חייך וחיי...


הכסא התקבל בברכה ובאהבה ע"י אחי וגיסתי, חשבתי שהוא יוצב בפינת העבודה של אחי, אבל הוא קיבל מקום של כבוד - נישה מלכותית משלו בכניסה לבית ואפילו תאורה מתוכננת - ממש מוצג מוזיאוני!


***

ולסיום -
תודה גדולה לכל מי שקורא וכפליים למי שגם מגיב - התגובות שלכם מחממות את הלב!
מנוע התגובות בבלוגספוט קצת חלש, ואני שומעת מדי פעם מאנשים שהשאירו לי תגובות אבל אני לא רואה שהן נקלטו, ולכן אם מישהו משאיר תגובה - אם אפשר להעיף מבט ולוודא שהיא באמת מופיעה!
בבלוגספוט גם אי אפשר להגיב לתגובה. אז ליערית ששאלה לגבי הקרמיקה - אני לומדת בהוד השרון וזה קצת רחוק, אם בכל זאת זה רלוונטי - תשלחי לי מייל.
זהו.


יום שישי, 14 באוגוסט 2009

קרמיקה


סוף סוף הם יצאו מהתנור:
*
*
חמישה דברים שלא ידעתי על קדרות לפני שהתחלתי ללמוד:

1. שאת החימר צריך ללוש היטב - זה ממש קשה ומעייף - וקיצ'נאייד לא יעזור במקרה הזה...
2. שבסוף שיעור קרמיקה אני מגיעה הביתה מרוחה בבוץ מכף רגל ועד ראש אבל עם המון אדרנלין וחיוך מאוזן לאוזן!
3. שלהכין ספל אחד זה לא קשה, אבל להכין שני ספלים זהים זה כבר קשה מאוד!
4. שמי שעוסק בקדרות מפתח מן תכונה מביכה - להרים כל כלי שהוא רואה בכל מקום כדי להרגיש את המשקל שלו, ולהפוך אותו כדי לראות את איכות ה"פינישים" בתחתית הכלי.
5. שהמקצוע הזה דורש ה מ ו ן סבלנות (שאין לי!) - כי תהליך עבודה על כלי יכול להמשך גם כמה חודשים שבמהלכם אפשר רק לנחש איך הוא ייראה בסוף - אבל זה רק ניחוש...

***
לפני שנה החלטתי להגשים לעצמי חלום וללמוד קדרות.
כלים מקרמיקה זו אהבה גדולה שלי, ואין דבר יותר משמח מלמלא את הבית ואת שולחן האוכל בכלים שייצרתי בעצמי!


בשנה הזו הכנתי המוווווון כלים.
לאט לאט הארונות בבית מתמלאים, ואז - קונים עוד ארון, ועוד ארון, ועוד כמה מדפים ובסוף... גם מתחילים לחלק!
עוד כמה תמונות של כל מיני כלים שכרגע מתגלגלים בבית.



וכמה שחילקתי בתור מתנות -



ועוד קצת...

על מנת להסביר למה נדרשת כל כך הרבה ס ב ל נ ו ת אני אפרט קצת את שלבי העבודה (המינימליים):
1. יצירת הכלי על האובניים.
2. "צד שני" וידיות- עיצוב התחתית של הכלי וחלקו התחתון, ואת זה ניתן לעשות רק כשהכלי התייבש קצת, (כשבוע לאחר סעיף1).
הנה דוגמא לכלי שעבר "צד שני" לעומת כלי שלא עבר. הגימור הזה משפיע רבות על צורת הכלי ומשקלו!

בשלב הזה הכלי עדיין לח וניתן להוסיף לכלים ידיות, רגליים, משפך (לקומקום נניח), חורים וכו' וכו'...
3. צביעה ועיטור - אם רוצים - צביעה, ציור על הכלי, חריטה, חותמות וכו'
4. שריפה ראשונה (הנקראת גם שריפת ביסק ואורכת כמה ימים) - רק לאחר שהכלי יבש לגמרי (בד"כ לפחות שבועיים לאחר שלב 1).
5. ציפוי בגלזורה - הגלזורה נותנת לכלי את השכבה ה"זכוכיתית" שלו והיא חלק מהעיצוב של הכלי, יש גלזורות שקופות, צבעוניות, "משחקות" וכו'...
6. שריפה שניה - שריפת גלזורה. גם היא אורכת כמה ימים - העמסה וסידור תנור, התנור מגיע לטמפ' מאוד גבוהה - 1230 מעלות ורק להתקרר לוקח לו יומיים עד שניתן לפתוח אותו.
7. יש!!! סוף סוף!!! הכלים יוצאים מהתנור!!!

או. קיי - זה בתאוריה. וכעת בפועל - אני לומדת פעם בשבוע שיעור של שלוש שעות. אין לי שליטה על מה שנכנס ויוצא מהתנור שמופעל פעם בכמה זמן כשיש מספיק כלים שיצדיקו את זה. אין לי שליטה על זה שסיימתי כלי בדיוק יומיים אחרי שהיתה שריפה ומי יודע מתי תהיה הבאה (וכל כלי עובר שתי שריפות שונות)!
אין לי שליטה, כמובן על כך שהתנור מתקלקל באמצע שריפה (וזה קורה המון!) וכעת צריך לחכות לתיקון ולשריפה מחדש... וכו' וכו' המון ציפיות מתוחות משבוע לשבוע, וכשכבר יוצא תנור של כלים לאחר שריפה שניה- זה מעמד מאוד משמח ומרגש (אותי, לפחות...)- אבל גם בו יש לפעמים לא מעט מפח נפש - כלים שלא יצאו כמו שרצית, כלים שהתפוצצו, שנדבקו למדף בתנור וכו'. בנוסף, תמיד צריך לקחת בחשבון שהכלים מתכווצים בכל אחד משלבי הייבוש והשריפה, ותמיד הכלי יוצא בסוף יותר קטן ממה שדמיינת...


מבחינתי כל כלי שיוצא מהתנור זה נס קטן! ומה רבה היתה שמחתי כשסוף סוף, אחרי שכבר שכחתי מתי התחלתי לעבוד עליהם, והסקרנות לדעת איך הם יצאו אכלה אותי, נשלפו שלמות ויפות מהתנור הצלחות הפרחוניות שלי! התוצאות משמחות למדי ואני כבר שוב סקרנית לראות איך יצאו עוד ספלים, קערה, ותבניות לעוגה מאותה סדרה שנמצאים בכל מיני שלבים שבין 1 ל 7 ...


יום שישי, 7 באוגוסט 2009

וינטאג'

השבוע החלטתי לארגן קצת את המחרוזות שלי. אני אוהבת חרוזים, ולייצר מחרוזות בעצמי לעצמי.
ככל שהאוסף גדל נהיה קצת קשה למצוא בהן את הידיים והרגליים והחלטתי לתלות את אלו שיש להן נטיה להסתבך.


מצאתי את המסגרת הזו בארון הגרוטאות שלי (לא זוכרת איך היא התגלגלה אלי), ושלושה ווים בארגז הכלים.


דגדגו לי באצבעות תכלת אופנתי וקיטש נשי - שניהם בד"כ רחוקים מ א ו ד מהסגנון שלי.

צבעתי את המסגרת בשכבות - (שמנת ומעל תכלת) ויישנתי קצת ע"י שיוף (את הווים עם פריימר, צבע חום ושיוף קל).
הוורדים - אני יודעת ששימוש במפיות קצת לא באופנה בזמן האחרון, אבל אני מאוד מחבבת את הטכניקה הזאת במקום הנכון ובמינונים הנכונים...בקיצור, אני מרוצה מהוורדים.
הוספתי כיתוב VINTAGE משוייף משבלונה שחתכתי.
התמונות של הילדות התכלכלות והרומנטיות בחסות פליקר - vintage postcards.
ולסיום, אחרי לכה (קריסטלית) הדבקתי נצנוצים קטנים שאני בטוחה שיש להם שם יותר מקצועי אבל אין לי מושג ירוק מהו.
וזו התוצאה הסופית -
ועם קצת משחקי התאמת צבעים במחשב -
כפי שתוכלו לראות - קצת התלהבתי מהתוצאה - ועשיתי בוק למתלה הרומנטי -קיטש שלי ... (וזה כבר אחרי צנזור חלק מהההתלהבות)




וכאן - תלויה על הקיר בחדר השינה ומבצעת את תפקידה - (ומי שחושב שצבע הקיר לא מתאים לה - די צודק, וקל מאוד לשנות את זה...לידיעת הקורא נ' השותף לאותו חדר ממש :)


ולבסוף, מכיוון שאני ילדה טובה, ומשתדלת לשמוע בקול אמא שלי שאמרה שאני צריכה לכתוב פוסט על מחרוזות - אז על הדרך - הנה דוגמנית הבית החדשה במבחר תלבושות, ונסתפק בזאת.
כמובן - מה שנכון לכל הפוסט - ניתן להגדיל כל אחת מהתמונות (ולהווכח שלא מדובר בארבע תמונות זהות...) .

ואנקדוטת מחרוזות קטנה לסיום - לפני שנה, בחתונה משפחתית ענדתי אחת צבעונית וכבדה במיוחד (שלישית מימין) שתוך כדי פיזוז שיכור התפרקה והתפזרה לכל עבר על רחבת הריקודים - ממש מפגן זיקוקים קטן. כל הנוכחים, כולל הצלם, ירדו על ארבע והתחילו לאסוף חרוזים, וכנראה שעשו עבודה טובה כי לא היה חסר כלום כשהרכבתי אותה מחדש...
:)

יום שבת, 1 באוגוסט 2009

ינשופים


בנזוגי חובב ינשופים, ואף טיפח לו אוסף ינשופים קטן.


טיפח, ליתר דיוק, אומר שהוא קנה לעצמו פעם ינשוף אחד, שיושב על ערימת ספרים, ואני ברוב התלהבות (סוף סוף יש מה לקנות...) החלטתי שזה מגניב בנזוג עם אוסף ינשופים ולאט לאט אני מוסיפה פרטים (וגם יוצאת משקיענית בזוגיות!).




לכן, כשהתחלתי לראות ינשופים מבצבצים בפורומי היצירה ובבלוגים, ידעתי שיום יבוא וגם אני אתפור מתנות לאספן הינשופים שלי.

חודשים עברו, בהם אני אני מבטיחה לבנזוג שתפירת הינשופים בוא תבוא, והשבוע התפניתי סוף סוף למשימה!
הגזרה, כמובן, מכאן וההוראות מכאן, (כבר עברו הרבה ידיים אבל קרדיט זה קרדיט...)



מתקפת הינשופים הפרטית הולידה שלושה זוגות של הורים וילדים עם תלבושות הופכיות-


האינטלקטואלים:



הבלונדיניות :



והבלתי מסווגים :







תמונה משפחתית מורחבת :
(ושאף אחד לא ימצמץ!)





הינשופים נמסרו בגאווה לבנהזוג (נמסרו, קרי, נזרקו באויר תוך אמירת "תתפוס") שלאחר העפת מבט קצרה טען שהם יותר מזכירים תנשמות מאשר ינשופים!

ולכן, ערכנו מחקר קטן (איך לעזאזל מבדילים בין כל העופות האלו?)
ואני מזמינה אתכם למשאל תגובות - למי נראה לכם שהם דומים ?
(ולא, "לאבא" או "לאמא" הן לא חלק מהתשובות האפשריות במשאל...)
בין המגיבים יוגרל מרק עוף.







ולסיום - תמונות משפחתיות במקום הראוי - כי מי שיושב בין הספרים חייב להיות ינשוף, לא?