יום רביעי, 29 בינואר 2014

מלידה לגבורה


(בסוף הפוסט יש כמה וכמה תשובות לכמה וכמה שאלות שנשאלו בתגובות לפוסט הקודם)
*
במסכת אבות מציינים את גילו של אדם בהתאם לתחנות בפרקי חייו השונים.
לדוגמא: "בן חמש שנים למקרא"… "בן עשרים לרדוף"…"בן שישים לזקנה" וכיו"ב… עד שמגיעים לגיל 100 "בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". סיפור עם תחזית פסימית משהו, אבל הוא משמש אותי מדי פעם בעת כתיבת ברכות (ומי שממש מתעניין יכול למצוא כאן את כל שאר הטקסט וגם פרשנות יותר מעמיקה).

נזכרתי במסכת אבות כשהתחלתי לכתוב את הפוסט העוסק במתנות לגילאים מגוונים - לידה (0), 40, 80 בפרט כשגיליתי שמדובר, למעשה, בסדרה חשבונית של גלגל חיים (כמעט) שלם.

*
ברוכה הבאה לעולם - עפרי…

כבר לפני חצי שנה נולדה לחברתי סמדר תינוקת מתוקה בשם עפרי.
חברותי היקרות (המכונות "דודות" של עפרי) ארגנו מתנה מקורית – כל אחת מאתנו תרמה את חלקה לצורך הרכבת תמונה גדולה מחלקים שונים ומגוונים (ורצוי שיכללו עפר או במבי).



וזהו חלקי במשימה המשותפת -


המון פעמים ראיתי יצירות מקסימות עם חיתוכי נייר (סילואט) והחלטתי שהפעם זו ההזדמנות שלי.

הכנתי סילואט של במבי שחור (מתמונה שמצאתי בגוגל), והדבקתי אותה עם פיסות קטנטנות של דבק דו"צ בעל נפח על פיסת קרטון שנצבעה (נשטפה) בצבעי אקריל קונטרסטיים.

בסוף החלטתי שחסרה גם שמש סילואטית…


יוהו… יצאה לי עבודת נייר קטנה, ואפילו עם קצת תלת-מימד!


עד שהגעתי לפרסם את זה עפרי כבר בובה אמיתית, והיצירה המשותפת כבר תלויה בחדרה.

*
40 – בת ארבעים לבינה, ומי יותר מתאימה לזה מאשר יפעת - יומלדת שמח יקרה!


בתים בסגנון הזה מצאתי בפינטרסט של יפעת, והחלטתי שאם זה טוב לה, אז זה טוב גם לי! יש משהו מתוק בבתים המאורכים. את המילים home sweet home רקמתי ביד חופשית (זו היתה דרכי להתחמק מתפירה חופשית במכונה כמו במקור).



זה היה פרוייקט תפירה כייפי במיוחד (ומעולה לחיסול שאריות בד).
*

80 – בת שמונים לגבורות, וגם כאן זה כל כך מתאים… מזל טוב לסבתא בתיה!


במסגרת היותנו משפחה מורכבת ומורחבת התברכנו בלא מעט סבתות...
סבתא בתיה היא סבתא מפנקת אולטימטיבית (וגם רוקמת בעבודת יד יצירות מרהיבות!) 


אצל סבתא בתיה על הקירות תלויות צלחות שנאספו במשך שנים מכל העולם, ואין מצב לחזור מטיול בחו"ל בלי להוסיף לה צלחת לאוסף (שאת קצה קצהו ניתן לראות מאחורי סבתא המאושרת עם הצלחת החדשה), ולכן אך טבעי שאת ארוע יום ההולדת ציינו עם צלחת הולמת.
 IMG-20131122-WA0010
במקרה הזה אני הייתי רק הצד המבצע – את הטקסט רקמו חלקים אחרים במשפחה… (והנה ציור משפחתי).


הצלחת יצאה ממש גדולה (במיוחד כשמצטלם לידה דוגמן קטן)


בסופו של דבר היא לא נתלתה על הקיר אלא קיבלה מקום מכובד במזנון סמיילי 

20140110_185815
מזל טוב לסבתא בתיה, ובניגוד לתחזית במסכת אבות – מאחלים לך באהבה עוד המון-המון-המון שנים טובות ובריאות!

*
הבטחתי ולכן אקיים – תשובות לשאלות ששאלתן בפוסט הקודם:

מושית10 – בשריפת חשמל אפשר לעתים לשרוף שוב על מנת לנסות לקבל תוצאה אחרת, אבל (לצערי), שריפת רקו נוספת לא תשנה במקרה הזה את התוצאה מכיוון שכבר אי אפשר להוסיף שכבת גלזורה ומכיוון שהכלים כבר עברו רדוקציה. (אגב, רוב הסיכויים שכלי כזה לא ישרוד שריפה נוספת מכיוון ששריפת הרקו מחלישה מאוד את הכלים).

ריבצוק – כלים שלי אפשר להזמין ישירות אצלי (או בירידים כשאני משתתפת בכאלה). את מוזמנת לפנות אלי במייל לגבי פרטים ykipodim@gmail.com

לאנונימית שבקשה הדרכה לתפירת במבי – הייתי שמחה לפרסם אותה כאן ולפרגן לכן, אבל הגזרה לקוחה מתוך ספר ולכן לא אוכל לעשות זאת. בכל מקרה מדובר בספר felt friends from japan - מתוק ומומלץ (הנה קישור לספר).

חן – את הלבד אני קונה באקוורל. לא מדובר בלבד טבעי או איכותי באופן מיוחד, אבל הוא עומד במשימה.

*
ואם כבר עסקתי בבמבי אז לסיום – רוצה להודות לכן מאוד על כל התגובות המבינות ללבי בעניין הגניבה, ולאופטימיות שמקוות שאולי הוא עוד יגיע בדואר – הלוואי!
ובימים אלו, ממש בעצלתיים, ממשיך היורש להיתפר לאיטו…

*

יום ראשון, 19 בינואר 2014

הפתעות טובות והפתעות פחות

*
למי שמנוי במייל, שיניתי את הגדרת המשלוח, ובשביל לראות את המשך הפוסט נא ללחוץ על הכותרת שלו. תודה!
*
החלפת פטריות, ככה קראו לה, והייתי צריכה למסור את ההחלפה שלי כבר ממש מזמן… אבל היה יריד, והיתה אורית, שגם ארגנה את ההחלפה וגם חכתה בסבלנות ואהבה (תודה יקירה!) עד שאצליח להתפנות להכין את חלקי, וכך קיבלתי לגיטימציה לאחר חופשי, ואני מקווה שהסבלנות של השתלמה.

אז מה הכנתי לאורית?
אורית היא אופה נפלאה (תראו כאן בעצמכם), אבל גם בשלנית, והכי כיף להכין לה דברים שקשורים לעולם המטבח!

וכך הפכה החלפת הפטריות שלי ל…מסננת. שיש בה חורים, ונקודות (פטריות או לא?)


ובכל זאת מה הקשר לפטריות? אז זהו… שהמסננת נועדה לשטיפת פטריות, אמיתיות, אבל כמו שכתבתי לאורית בהקדשה – אפשר לשטוף בה גם תותים :


בתחתית המסננת חשוב להקפיד ליצור מרווחים ב"רגל" של הכלי – על מנת שיהיה לנוזלים לאן לזלוג.


מכיוון שלא נותנים כלי ריק, חיפשתי רעיון מהיר ומשמח למלא בו את החלל, ומצאתי את הפתרון הדיאטטי הבא -


סוכריות בד פשוטות וקלילות להכנה – כדור קלקר קטן, ועליו מלופפת פיסת בד קשורה בקצוות, רעיון קליל ומשמח לשדרג כל מתנה…


הצעת הגשה :


צילמתי את הדוגמנית מהמון זוויות -

PicMonkey Collage
ובסופו של דבר התמונה שצילמה אורית כשקיבלה את ה"חבילה" היא כנראה מהזוית הכי נכונה…

1525126_10202240285383058_1505344590_n
*
לפני המון המון פוסטים סיפרתי כאן על שריפת ראקו ועל ההתנסות שלי בשריפה כזו.
במקום שבו אני לומדת כעת, שריפת הראקו (RAKU) מאוד נגישה, כך שאפשר להתנסות באופן יותר תכוף ולערוך נסיונות.

שריפת הראקו היא קצת כמו חמין – אתה יודע מה אתה מכניס לתנור אבל קשה לך לצפות מה יצא ממנו, ולכן, על מנת לא "להרוס" כלי גדול, את הנסיון הראשון ערכתי על כלי קטן. בכדי למקסם את הניסוי, הוא נערך בשני צבעים - המכסה נטבל בגלזורה טורקיז, הכלי בגלזורה לבנה, וכך הוא יצא מהשריפה.


זה היה לגמרי ניסיוני – אבל מאד אהבתי את התוצאה!


המכסה קיבל צבע טורקיזי עמוק עם משחקי סדיקה יפהפיים…


וגם גוף הקופסא ממש הפתיע אותי לטובה ויצא מעניין – גם בחלק הפנימי.


שמחה וטובת לב החלטתי להרחיב את הניסוי ולשלוח לשריפה בדיוק באותה שיטה כלי גדול, מאותו חימר, עם אותן גלזורות ב-ד-י-ו-ק… מן הסתם ציפיתי לקבל מהתנור כלי ענק ולבן, עם מכסה בצבע טורקיז.

ובמסגרת מוטיב ההפתעה - הנה מה שיצא…


אני לא אלאה אתכן בפרטים הטכניים ובהסברים מדוע, בדיעבד, כל אחד מהחלקים יצא מאוד שונה ממה שציפיתי, אני רק אספר שראיתי אותו מחוץ לתנור – לא החלטתי אם לצחוק או לבכות סמיילי


ובכל זאת – בחלק הפנימי של המכסה יש צבעוניות מאוד מעניינת!



והנה זה לצד זה, הגמד והענק… מצאו את ההבדלים!


*
ועל הדרך עוד קצת נסיונות קטנים שעשיתי – שמטרתם היתה לבדוק סוגי צבע מסויימים עם סוגי גלזורה מסויימים,


לפעמים הנסיונות החופשיים נחמדים כשלעצמם, ובכל מקרה יש לי כעת אוסף קופסאות מאוד מגוון!


*
ואסיים בהפתעה פחות טובה, אבל עם חזון אופטימי...

כפי שקיטרתי בפייסבוק, בתום היריד גילינו במפתיע שמישהו פילח/סחב/גנב/לקח (שלא על מנת להחזיר) לנו את הבמבי המתוק שלנו מהדוכן (כתבתי עליו כשנוצר – כאן).

הבמבי הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד ממדף הספרים בביתנו, והגיע אתנו לשלושה ירידים כחלק חייכני מהעיצוב.

גם את היריד האחרון הוא שרד, כמעט עד הרגע האחרון, אבל קצת לפני הסגירה מישהו כנראה חשב שאם הוא לא למכירה אז מותר לקחת אותו בלי לשלם… (והנה תמונה שלו בימים טובים).


ומכיוון שמדף הספרים מתגעגע, החלקים כבר גזורים לתפירת במבי חדש תחת הישן, כשברקע הצילום של ההוא המקורי – אני מסתכלת עליו בזמן שאני תופרת על מנת לדייק ככל האפשר את דמיונו למקור, ובכל זאת – לכל בובה יש את הבעת הפנים שלה. עוד לא הגעתי לשלב הפנים, אני סקרנית לקראת התוצאה הסופית.

1501734_10152154482629932_448897459_n
*
שיהיה לנו שבוע רק של הפתעות טובות!

*

יום שבת, 4 בינואר 2014

כשתאלם תרועת הפסטיבלים


כשתאלם תרועת הפסטיבלים -
ילבלבו שירי אהבתי ...

20131226_164838
הפוסט הזה הוא שיר תודה, שאני יושבת לכתוב בדיוק שבוע אחרי שנאלמה תרועת הפסטיבל הנפלאה של היריד.

בראש ובראשונה אני רוצה לשיר תודה לכל אחת ואחת מכן (וגם מכם) שהיו ונטלו חלק בחוויה הנפלאה הזו -
תודה שבאתם, 
תודה שחיבקתם, 
תודה שאהבתם, 
תודה שקניתם, 
תודה שהייתם!

*
המפגש האנושי עם האנשים מאחורי השמות (או הסמויים) קוראי הבלוג מרגש-מרגש-מרגש!

20131227_124508
(רוכשת קטנטנה מתלבטת איזה מפלצון היא הכי אוהבת!)
*
תודה לינשוף של חיי, האויר שמתחת לכנפיים, שמאפשר את כל הדבר הזה שהפך את ביתנו בחודשים האחרונים לבית.קיפודים.קום.

20131225_110442

תודה לאלעד (חבר וממלא מקום של חיילי הבית שלא יצאו בשבת-יריד) על כל העזרה בבית האריזה…

20131225_123439

וגם בהקמת הדוכן -

20131226_121038

אחרי יומיים של אריזה ופריקה של המון ארגזים, הכל מתחיל מתחושה של כאוס, ולאט לאט תופס את מקומו, ובאיזשהו שלב, קצת לפני שהקהל מתחיל לזרום פנימה, מתרחש הקסם הזה - הכל עומד במקום, חגיגי וצבעוני -

20131226_162853

וכך נראיתי אני, בבגדי אוירה-תואמת-יריד

20131226_163241

הפעם הכל היה כל כך נינוח שאפילו הספקתי לצלם קצת תמונות, למי שפספס…










תודה ליערת הבית שתמיד מתגייסת לעזור

IMG-20131227-WA0001

תודה ענקית לנתנאלה האלופה על הפקת ארוע חורף יפהפה ומפנק שהיה הרבה מעבר ליריד!

תודה על הזכות שנפלה בחלקי להיות בתוך הקסם הזה…

וככה (פחות או יותר) חזרנו הביתה, עם ארגזים ריקים ושיר גדול בלב!

bigstock-top-view-of-open-empty-box-26756855
*

תודה (אוהבת) לכל מי שקוראת, עוקבת, מלווה, מפרגנת ומגיבה – בלעדיכן כל זה לא היה קורה!

"כשתאלם תרועת הפסטיבלים, ילבלבו שירי אהבתי".

*
ובפוסט הבא – חזרה לשגרה יצירתית ברוכה – "יש לי יום יום חג, ה-ל-ל-ו-י-ה"

*