יום חמישי, 26 בינואר 2017

מעגלים


*
”אמנות שימושית רב-תחומית” כתבתי פעם על כרטיס הביקור שלי, וכך זה נשאר. לא ממש מסוגלת להתמסר לגמרי רק לתחום אחד, חייבת מדי פעם לגוון, לחזור לאהבות ישנות, להתלהב מעולמות חדשים, עם חלק להמשיך, מחלק להפרד אחרי ההתנסות הראשונית.


וכבר המון זמן מדגדגים לי בידיים החרוזים האלו, שלוקחים אותי לתחום הדבקת הנייר. עד שהחלטתי שאני עושה את זה - מחדשת ומגוונת את קולקציית המחרוזות שלי.

20161204_124824
החרוזים מבסיסים שונים (קלקר, עץ ספוג, סול וכיו"ב) מצופים בנייר (במקרה הזה שאריות של עיתון קוריאני ישן שהדפים שלו כבר שימשו אותי להמון פרוייקטים ולצערי הטיפות האחרונות שלו עומדות להגמר).

20161204_124958
את החרוזים צבעתי בצבעי אקריל תוך שמירה על שקיפות כלשהי.
אחרי שיצרתי לי מחרוזת שאהבתי, המשכתי לצורות וצבעים אחרים, שוב בציפוי עיתון (הפעם בעברית) והשתוללתי עם הצבעים “שלי”.

20161119_082523
20161119_082258_001
בין חרוזי הנייר שילבתי חרוזי עץ צבועים באקרילים מוזהבים.

ציפוי החרוזים בלכה קריסטלית מעניק להם שכבה “קשיחה” והופך אותם לחזקים למגע ולשימוש. לכה קריסטלית אינה החומר הנעים ביותר לשימוש, אבל התוצאה מצדיקה את הדרך.

ואלו כבר חרוזים מצויירים בשלל צורות, נמרחים בלכה וממתינים לייבוש מלא.

20170121_095625
 המחרוזות קשורות כך שאורכן מתכוונן, הן קלות מאוד ואני מאושרת בהן ובשלל האפשרויות שנפתחו בפני, מחומרים פשוטים וזמינים.

20161119_082756
*
ובתוך מעגלי היצירה, ההתנסויות החדשות והאינטראקציה עם חומרים נוספים, החימר תמיד נמצא שם.
גם לו יש את העיגולים שלו, ואין מה שמהנה אותי יותר מכתיבה מעגלית של מילים שאני מתחברת אליהן.

כשאני מכינה כלי בהזמנה (ברוב המקרים כלים כתובים מוזמנים לצורך מתנה) תהליך העבודה עליו מתחיל בקשר שנוצר ביני לבין המזמין (מזמינה בדרך כלל…), ביכולת שלי להבין למי נועדה המתנה, מה היא אמורה להביע, ומה יהיה נכון מבחינת הכלי ומבחינת הכיתוב.

שלב החיפוש עם המזמינה אהוב עלי. לפעמים הטקסט נוגע בי יותר ולפעמים פחות, אבל תמיד בסוף אני אמצא את עצמי מחוברת אליו.

20160613_180739

כשאני מגיעה לשלב העבודה, אני כבר מרגישה לגמרי חלק מהעניין, כאילו המתנה הזו ניתנת ממני, ובדרך כלל מוצאת את עצמי מאוד מעורבת וסקרנית לדעת לאן הגיעה? האם התקבלה באהבה?

20160613_180724

*
לפעמים זו מתנה שניתנת ממני -


אחד מהתענוגות הגדולים בתהליך הוא חיפוש הטקסט המתאים בספרי שירה -



ולהצליח להתאים את הטקסט לכלי,


*
ולפעמים מספיק רק לקחת את המסר מהמקור, ולהעניק לה אותו באהבה בתוך ספל...

13502021_10154395582839284_542779763627119597_n
*
שיהיה סופ”ש אופטימי, וחמים - למרות הכל!


*

יום שלישי, 10 בינואר 2017

תיק אישי

*
כמה חודשים אחרי שהעליתי את “תיק הבורו” שתפרתי, על כל גלגוליו, הגיע שוב הדגדוג הזה באצבעות.

המטרה: תיק גדול יותר, שישמש אותי על בסיס יומיומי (אני צמודה לאותו תיק ולא מחליפה כל יום) מותאם למידותי, מוגדר לצרכי, ובעיקר - שיהיה מיוחד ויקלע לטעמי ולצבעים שנוח לי איתם.

האמצעים: ערימת דוגמאות לבדי ריפוד בחתיכות קטנטנות, המון נחישות במטרה, וקצת זמן פנוי.

לצערי, למרות הכוונות המוקדמות, שוב פרח ממני עניין הצילום בשלבים שבדרך, כך שנשאר לי רק להנציח את התוצאה הסופית:

20161207_145824

העדפתי את העיצוב על פני הפרקטיקה וויתרתי מראש על רוכסן.
במקום רוכסן יצרתי סגירה עם רצועה וכפתור, לצרכים שלי (כשהתיק מותאם ממילא להיות תלוי על הכתף מתחת ליד) זה מספיק.

20161207_145853_001

הכיס החיצוני הותאם לסלולארי שלי.

20161207_145824

כאמור, כל התיק, כולל הרצועות, מורכב משאריות (דוגמאות) בדי ריפוד, ולכן כל החלקים, כולל “רצועת האלכסון” שסוגרת אותו, וכולל הידיות, מורכב מחלקים חלקים.

20161207_150048

כך גם ה”גב” כמובן…
בפרויקט מסוג זה מושקע זמן רב בהתאמה של כל הפרטים כך שהתוצאה תקבל את האופי שחיפשתי מלכתחילה, וכל הדוגמאות והצבעים, שנראים לכאורה “בלתי אפשריים” יחד, ישתלבו באופן מיטבי.

20161207_145945

הצצה לביטנה – כיס פנימי וחיבור למפתחות…

20161207_151234

אני אוהבת את העובדה שהתיק, מוקשח ועם רצפה כך שהוא יכול לעמוד בכוחות עצמו, כמו סל וניתן לחטט בו בנוחות... 

20161207_150957

במנח “תלוי על הכתף”

20161207_150805

כפתור “פתוח” ללא רצועה

20161207_152422

התיק אכן הפך לתיק היומיום שלי ואין מה לומר – אהבה (ונוחות) זה כאן!

20161207_150432
*
ועוד בקטנה:
צלחות, מסתבר, הן אתגר בעולם הקרמיקה

20161119_083606

בפרט אם מעוניינים שתצאנה צלחות אחידות וקלות.

20161119_083746

אני נהנית לצלם אותן בערימה, כי אני יודעת שהיכולת שלהן להיערם זו על זו אינה מובנת מאליה.

20161119_084011

נערמו ונמסרו באהבה לחברה יקרה עד מאוד, ליום הולדתה העגול והמיוחד...

20161119_085609
*
אמנם הפוסט הזה הגיע לאחר חודשים בהם לא כתבתי, אולם לרגע לא הפסקתי ליצור ולהתפתח.

אחת ההתפתחויות המשמעותיות והמפתיעות של העת האחרונה היא ההזדמנות ללמד קדרות. עבורי זו מחמאה גדולה וסגירת מעגל. אני מלמדת ב”סטודיו של איילת” בכפר מל”ל. זה המקום שבו התחלתי את הסיבובים הראשונים שלי על האובניים, משם צמחתי והתפתחתי ולשם אני חוזרת שוב, כל יום רביעי בערב, והפעם בתור מורה.

בשנים האחרונות נשאלתי כאן לא מעט פעמים האם אני מלמדת? והנה - זו ההזדמנות של כל מי ששאלה, שהתביישה, שחלמה. הסטודיו של איילת עבר למבנה חדש, מרווח, מואר ומזמין הנמצא בכפר מל"ל. מנסיון אישי הוא אחד מהמקומות המקצועיים והנעימים ללמוד בו קדרות. 
השיעורים על בסיס שבועי קבוע בקבוצה קטנה המאפשרת ליווי אישי בצעדים הראשונים. אני מלמדת את קבוצת ימי רביעי בערב (19:00 עד 22:00) ומתרגשת להזמין אתכם להצטרף, לגעת בחומר, להתחיל מצעד קטן ולעוף עם החימר לכיוון האישי שלכם.

לפרטים נוספים ניתן ליצור עמי קשר בפרטי, או בטלפון 052-4479206


15042237_10154734198039932_9117609135478171517_o (1)

*
שיהיה לכולנו המשך שבוע נפלא, של הגשמת חלומות גדולים וקטנים!

*