זהירות - פוסט צבעוני

*
במזל תאומים נולדו לפני חודשיים דן ונועם הקטקטים לבית הגר עופרי ושות'. מכיוון שהיומן שלהם מאוד מאוד עמוס רק היום הזדמן לי לבקר אותם, ואחרי חודשים של מעקב וירטואלי אחר ההתפתחות שלהם, גם בבטן וגם מחוצה לה, האמת היא שהתרגשתי סוף סוף לראות אותם, ואכן המציאות מתוקה מכל תמונה - למשש ולנשנש את הבובונים הקטנטנים היה פשוט עונג צרוף! 
דןדן ונועם קיבלו ממני את שני הדובונים האלה (הדרכה מכאן) … גזרה שאני נהנית להכין פעם אחר פעם, גם כי היא קלה וכייפית, וגם כי אני מקבלת המון פידבקים מתינוקות שמתים עליהם. משהו בפשטות שלהם כובש…גם אותם וגם את האינפנטילית שבי... :-)


 
הדובונים הם דובוני כיס, ולכל אחד מהם תפרתי כרית קטנה תואמת בגודל 30X30 -


 

הסטים עומדים כל אחד בפני עצמו אבל הקפדתי שיהיו תואמים, הרמוניים וסימטריים, כיאה לתאומים.




מתנצלת על ריבוי התמונות אבל הדובונים עושים לי את זה :-)



ובפוזת מתכוננים לשנת לילה-




ונפרד כידידים על רקע גב הכריות -

*

ולעניין אחר - אמש, כמיטב המסורת חגגנו יומולדת לסמדר, הלוא היא לולה, או Loola. כל אחת ממוזמנות היומולדת נתבקשה להכין ריבוע בד בגדול 10X10 ס"מ, שיצטרף לאחיו הריבועיים ליצירת כרית מתנה משותפת. בהתאם לצבעים הנבחרים של סמדר, ההוראות היו ללכת על גווני כחול צהוב לבן. אני מודה שקצת חרגתי מהדרישה אבל יש לי נסיבות מקלות!
מכיוון שהעבודות של סמדר משדרות לי משהו מאוד הייטקי בנקיון, בדיוק וברעיונות המקוריים שלהן, ומכיוון שהשם Loola ישר עשה לי קונוטציות למותג הידוע, הרשיתי לעצמי להוסיף לפלטת הגוונים גם נגיעה אדומה, שידעתי שסמדר לא תתנגד לה, ואפילו ירוק כי הייתי חייבת :-)
ריבוע הבד שהכנתי יצא הייטקיסטי ומינימליסטי, אבל החלטתי שכך הוא ישאר, נקי מכל תוספת, כי יש בו, לטעמי, משהו חזק שמדבר בעד עצמו.



ולהמחשת הגודל -


 
ה"לוגו" שהכנתי מפונט שנראה לי תואם Google הודפס בצבעוני על פיסת הבד, ועל ההדפסה רקמתי ביד את האותיות ברקמה חופשית (רקמה חופשית זה אומר – לא מבינה ברקמה ולא יודעת איך קוראים לתפרים האלה… :-))

*

מתנת יום ההולדת לסמדר, כללה, על פי רמז חזק שקיבלתי ממנה בעבר, את אחד משלוש הקנקנים התכלכלים שיצאו מהתנור לאחרונה –

גם השניים האחרים כבר חולקו ליקירותי שמחכות בסבלנות… מסתבר שקנקנים הם מצרך מבוקש ואני לא עומדת בקצב הייצור – אז לכל מי שהבטחתי – יש עוד בשלבי הכנה :-) מקווה שאני אצליח להשאיר מהם הפעם גם משהו לבלוגולדה.

 

על מנת לא לחלק לסמדר קנקן גלמוד, או בפולנית "לא מגישים כלי ריק", צבעתי לסמדר סט כלי עץ של איקאה בצבעים אהובים ונקודות לבנות (פטיש נוסף שלה…) -

 

וכך נמסרה לסמדר מתנת יום ההולדת  -

 

   

*

הפוסט הקודם פורסם די מזמן, אבל אני רוצה להודות לכן על ים התגובות המקסים, ועל הפרגון הזה שמרחיב את הלב! (ולדורית ששאלה לגבי בד המשבצות האדום עניתי לך בתגובות שם.)

נקודות משבצות ופסים

*


ההתחלה שלי ב"עולם הקיפודים", היתה ברובה דרך מתנות לימי הולדת במשפחתי הקרובה, שבד"כ הקפדתי שתהיינה מקוריות, אישיות ושתמיד תהיה בהן נגיעה של חוש הומור. למזלי אני חלק ממשפחה שתמיד מקבלת את ההומור שלי…


לפני מספר שבועות התכנסנו בבית "אחי הגדול" לחגוג את יום הולדתו. על מתנה קנויה כמעט ואין מה לדבר ("כי מה כבר אפשר לקנות לו וכו'…"), ושוב מצאתי את עצמי מחפשת רעיון למתנה יצירתית, ברגע האחרון, להכנה ממה שיש בבית.
החלטתי שהמתנה צריכה להיות א. שימושית ב. קשורה לאחד מהתחביבים החדשים שאח'שלי הגדול פיתח לאחרונה… and the winner is– סינר לשטיפת כלים …YEYYY
לחפש בדים לסינר "גברי" ממצאי הבדים שיש לי בבית היה מתיש משהו, אבל מכיוון שאמרנו הומור – מצאתי בסופו של דבר שילוב מנצח, גם אם לא "גברי" במובן הקלאסי של המילה  -



הגזרה חופשית על בסיס סינר שמצאתי בבית והתאמתי את מידותיו, תפור מבד אדום משובץ רך ומאוד נעים עליו תפרתי כיס המחולק לשלושה תאים (למקרה שאח'שלי יחליט לחצות את הקווים שבין מדיח הכלים לטיגון חביתה…)


 
בהחתמה על בד הוספתי לסינר מסר אישי מחוייך עם נגיעת טורקיז -



טיפת טורקיז הוספתי גם בפינת הכיס וכך "שברתי" מעט את האדום האדום הזה.



כך נראה הסינר לפני אריזת המתנה על דוגמן הבית האישי שלי -



וכך נראה אחי החתיך ארוז במתנת היומולדת. אל תתנו למבט הקשוח להטעות אתכן - הוא מאוד אוהב את הסינר שלו ;-)

*

עוד פרויקט נקודות קטן (הפרויקט קטן, הנקודות גדולות) – הפיכת כסא העבודה שלי (במקור של איקאה) מלבן מלוכלך למנוקד אופנתי -


 
וכך הוא משתלב, משתי זוויות שונות, בחלל העבודה העמוס שלי ("לא נגענו…") -

*

אז נקודות ומשבצות כבר היו לנו, אבל הבטחתי גם פסים.
סט ספלים וקנקן תואם קיבלו ממני אותו אחי וגיסתי בליל הסדר  -



הכלים טבולים במספר גלזורות שהמשחק ביניהן יוצר מעין פסים בארבעה גוונים בחלק החיצוני של הכלי. זו תמונה המבטאה את הגוונים בצורה די מדוייקת -



הספלים גדולים, ובסה"כ מאוד דומים זה לזה בצורה ובגודל כך שאני מרוצה שהצלחתי להגיע למראה אחיד (זה תמיד החלק המאתגר כשמדובר בסט כלים בעבודת יד)…


 
 
ההפתעות הכי טובות כשכלים יוצאים מהתנור הן כל הנזילות המעניינות והריאקציות שנוצרות בזמן השריפה.

סופ"ש נעים ולהתראות!

*

תמונות מאמסטרדם

*
את אמצע השבוע האחרון בילינו, בנזוגי ואני, באמסטרדם. כל עוד החיילים הפרטיים שלי בטירונות ואני עוד לא מרגישה על תקן "האמא המודאגת", חופשת אמצע שבוע נראתה למצפון שלי בהחלט אפשרית ובתנאי שאני נוחתת בזמן לכביסות סופ"ש - וכך היה…
לא אלאה אתכם בכל סיפורי הבילויים, השיטוטים, הביקורים והקניות (והיו הרבה קניות הפעם!), גם לא בפרטי הפגישה הבלתי מתוכננת שלי עם רופא שיניים הולנדי (שהציל אותי והיה פשוט נהדר!). זה גם לא הולך להיות פוסט תמונות שצילמנו באמסטרדם (כי לא צילמנו אף לא תמונה אחת…!). 

בחרתי להקדיש את הזכרונות שלי מאמסטרדם לתמונות מזוית קצת אחרת… 

את אחד מהבקרים שלנו הקדשנו למוזיאון ואן-גוך. לאחר שסקרנו את כל הקומות הואן-גוכיות, נכנסנו, בקומת המרתף של המוזיאון, לתערוכה זמנית של תמונות שצייר דווקא פיקאסו בתקופה הפריזאית שלו. שם, על הקיר, זו לצד זו, היו תלויות שתי תמונות ששבו את לבי. אין לי מושג על מה ולמה דווקא הציורים של הנשים באדום היפנטו אותי, ובפרט התאהבתי בציור הימני (dwarf dancer), למרות (או דווקא בגלל) שהרקדנית חסרת הפרופורציות בעלת פרצוף מרושע…



את אהבתי לגמדה המרושעת מימשתי בקניית מגנט למקרר בחנות המוזיאון, אבל מציאה שווה הרבה יותר מצאתי נגישה בכל מקום ולגמרי בחינם - הציור השמאלי, הנקרא the prostitute הופיע בברושור התערוכה שחולק בנדיבות בכל רחובות אמסטרדם, והחלטתי לקחת אותו הביתה ולשלב אותו איכשהו בקיר התמונות והמזכרות שלי.

החומרים שמצאתי בבית – מסגרת מגניבה שנקנתה מתישהו בפריז או בלונדון וחיכתה יפה בארון לשימוש ומימוש, ריבוע פספרטו, ותמונה מתוך עלון הפרסומת לתערוכה של פיקאסו.


 
העבודה (מינימאלית) צביעת הפספרטו במריחת שתי שכבות של צבע חרדלי בהיר וכהה, והוספת חותמת כתב וינטאג' קטנטן שנרכשה אצל דפי במסטיקים ומצאתי לה סוף –סוף שימוש פיגוזי. ע"י הפספרטו הקטנתי למעשה את הציור המקורי כך שרק חלק ממנו גלוי, והתוצאה (שילוב של פיקאסו עם האינטרפרטציה שלי…:-)) -
 
תקריב על מריחות המכחול והחותמת -


 
וכך, בתקציב אפסי ובמינימום מאמץ יצאה לי תמונת מזכרת אהובה עלי מאוד מאמסטרדם.

*

אתר נוסף בו ביקרנו היה שוק הפשפשים של ווטרלו, שם יצאתי עם מבחר מציאות מפתיע, ובין היתר, תמורת שלושה יורו הפכתי לבעליה החוקיים של התמונה הקטנטנה והמתוקה הזאת בעלת הפוטנציאל הצועק לשמיים…

מדובר בתמונה ממש קטנטונת, לאחר שפירקתי אותה גיליתי שמדובר בציור שמן, חתום בחריטה (כל כך קטן שקשה לראות) המצוייר ישירות על חתיכת נחושת -

כמה שכבות צבע ושפשופים קלים הביאו אותנו לתוצאה המקסימה הזו -



עוד מזכרת מתוקה לקיר התמונות והמזכרות שלי…



אלו היו שני פרויקטים קטנטנים קלילים וכיפיים - רק בשישי בערב נחתנו, וכעת, שבת בערב, המזכרות שלי מאמסטרדם כבר תלויות על הקיר – בצד ציור שלי, שני ציורים יפהפיים של דודתי המופלאה, ועוד תמונות ששדרגתי בעבר, מזכרות מימים אחרים וטיולים אחרים…



מנצלת את ההזדמנות לומר תודה גדולה לענת, פיית המרציפן המקסימה, על המדריך הנהדר שלה לאמסטרדם על שלוש חלקיו – יופי של טיפים! 


חג שמח לכולכן – אל תכלו את זמנכן על נקיונות, ממילא הכל יתלכלך שוב… את הזמן הפנוי והאנרגיות שחסכתן אפשר לנצל לדברים נפלאים ופרודוקטיביים אחרים ;-) 



*

שלוש בריבוע

*
קודם כל תודה-תודה-תודה ענקית לכן, על כל התגובות המאוד נוגעות ללב מהפוסט הקודם, ועל כל הברכות שכתבתן לשלושת החיילים הפרטיים שלי. בשבת האחרונה יצאו שלושתם הביתה (איזה כיף!), ואני ביליתי את השבת בעיקר בתפקיד "מכבסת – תולה", לא לפני שערכתי ביניהם תחרות על התואר הנכסף "ערימת הכביסה הצחננית ביותר", ויש לנו גם זוכה  ו-ב-ג-ד-ו-ל! (שני המתחרים על המקום השני קצת התאכזבו "מה, אמא, הכביסה שלי לא היתה הכי מסריחה? לא יכול להיות…" )
תודה גם לכל מי שדאגה לסידורי הכביסה שלי, אני ערוכה היטב לתפקיד הכובסת, וכאן המקום לתת קרדיט לארבע העוזרות הנאמנות שלי שעבדו קשה בסופ"ש…

  *

לאחר הצלחת הארנקים בסיבוב הראשון כאן, הזמינה אצלי גיסתי היקרה ארנק, שהפך למתנת יום ההולדת שלה שבועיים אח"כ. רציתי להכין לה ארנק מדמוי-עור, ומכיוון שיש רק צבעים חלקים, ורציתי קצת לשדרג את החלק החיצוני, הוספתי אפליקציה פנימית ("חלון" שחתוך בעור) ממנה מציץ הבד בו השתמשתי לחלקו הפנימי של הארנק.



צד שני...
 
וחלקו הפנימי של הארנק – אני אוהבת ריצ'רצ'ים צבעוניים!


 

*

גם אהובתי זהר חגגה את יום ההולדת שלה, בלונדון. כמה ימים קודם לכן, בגיחה קצרצרה שלה לארץ יצא לנו להפגש במטבחון על כוס קפה, והיא סיפרה לי על כל התכניות שהיא לא מספיקה לתפור לעצמה, ובהן ארנק פו- הדב כמו שתפרתי ליערה (וזה, לתזכורת, הארנק שתפרתי ליערה ).

אז לכבוד היומולדת, החלטתי לתפור לזהר ארנק, אבל בד פו-הדב שלי נראה לי הפעם סגול מדי, והחלטתי לעדן אותו ולהשתמש רק באפליקציות שגזרתי ממנו. הצלחתי לגזור שני עיגולי פו-הדב בלי טיפת סגול, אותם שילבתי בג'ינס חלק. צד אחד -



וצד שני -



גם כאן הוספתי את האפליקציה כחלון פנימי, ומכיוון שמדובר בבד ולא בדמוי עור, עבדתי קצת יותר קשה בשיטת גימור תפור לעיגולים מכאן.



חלקו הפנימי של הארנק -



מכיוון שהארנק נשלח ללונדון בלעדי ובלי נשיקת יומולדת אישית, החלטתי למלא אותו בכמה הפתעות קטנות- הכנתי סט "כרטיסי אשראי" סקראפיים (ואני אפילו מרוצה מהסקראפיות שלי!), על כל אחד מהם כתבתי בהמשך איזשהו "קרדיט" שאני שומרת לזהר לכשתגיע לארץ…


 
אליהם הוספתי גם ארבע מטבעות שוקולד שמסמלים מטבע לכל עשור



הכרטיסים והמטבעות נכנסו לארנק וטסו היישר ללונדון (תודה דקלה!)…

*

שיהיה שבוע שקט ורגוע!

*

אמא'לה שלושה חיילים

*

 
...אחרי 18 וחצי שנים של הכנה נפשית, כמה חודשים של הכנות מעשיות ויומיים של קניות מרוכזות…





אחרי שגידלנו, טיפחנו, האכלנו, השקינו, צחקנו, פה ושם כעסנו, קצת חינכנו (או לפחות השתדלנו...), צילמנו (לפעמים פידחנו…) ואחרי תספורת "גאלח"…





הגיע היום הזה, שבו הפכו שלוש בני המופלאים  לרכוש צה"ל.

*

שלוש פעמים ביקרתי בבקו"מ בשבועיים שחלפו. בכל פעם כזו חיכה לי שידור חוזר של ריטואל קבוע – התרגשות, חיבוקים, ציפייה. ואז השם ומספר הזהות שלו מופיעים פתאום על הלוח האלקטרוני, ואחרי שמושכים עוד קצת זמן, הילד שלי עולה לאוטובוס יחד עם עוד ארבעים ותשעה ילדים של אמהות אחרות. על ה"רציף" נשארים חמישים זוגות הורים (פלוס מינוס) ועוד מלווים אחרים, חברים, חברות ודמעות קולקטיביות. האוטובוס מתחיל לזוז, המלווים מוחאים כפיים, יש גם כאלו שמשפריצים מים על האוטובוס (כנראה שזה מביא מזל…?). האוטובוס נעלם מהעין, ואתו עוד אחד מהילדים שלי. אוטובוס ריק נכנס לרציף ומהלוח האלקטרוני נעלמת הרשימה עם השם שלו, ושמותיהם של חמישים ילדים/חיילים "חדשים" מופיעים שם.
3…2…1 אמא'לה – אני אמא לשלושה חיילים!





הצורך לתעל את האנרגיות האמהיות שלי לכיוונים פרקטיים, והידיעה שבשלב זה של חיינו נעלמת כמעט לגמרי יכולת ההשפעה שלי כאמא על עתיד וגורל ילדיי, תפרתי עבורם את שלוש שקיות הבד הקטנטנות האלו, שתכולתן הסמלית "לא יכולה להזיק" על פי אמונות כאלו ואחרות. לשמחתי הם עדיין מסכימים לקבל פקודות גם מאמא וכל אחד מהם זרק את שקית הבד הפצפונת שלו עמוק עמוק לצ'ימידאן…

*