יום שני, 24 בספטמבר 2012

צבעים בנמל

*
אם הבלוג הזה נועד מלכתחילה לתת במה לעשיה היצירתית שלי, הרי שבחודשיים האחרונים עיקר העשייה שלי מסתובבת סביב יריד "חלומות בנמל" המתקרב ובא.

למי שפספס, הנה שוב ההזמנה. את הרהורי לבי בנושא שיתפתי כבר בפוסט הזה. אני חוזרת ומזמינה אתכן אישית לבוא, כי מעבר לזה שהולך להיות כיף גדול (ואני לא המציגה היחידה כמובן – על כל שאר הכיף אתם מוזמנים להתעדכן אצל נתנאלה) אני מרגישה שזו הזדמנות מצויינת להכיר ולפגוש, הזדמנות שלי לומר לכן תודה על כל הדרך.

פלאייר3

תבואו לומר שלום, ממש לא חייבים לקנות (אבל התבקשתי לציין שאם בכל זאת יבוא לכם לקנות, כדאי שתצטיידו במזומן – בהיותי "עסק" זעיר וחדש, אני לא ערוכה לקבלת תשלום בכרטיסי אשראי).

*

עד כאן לחלק הרשמי…וכעת, הצצה אל מאחורי הקלעים של ההכנות ליריד, או "מה בדיוק מעסיק אותי כבר כמה חודשים".

את הפוסט האחרון סיימתי עם ברכות ופרחים לשנה החדשה והתמונה הזו של סל החימר שיגיע אתי ליריד.


יחד אתו יגיעו גם ספלים וכלים נוספים בסגנון הזה -


סלי חימר יהיו גם בהירים יותר, בגוונים האלה -




וגם כאלה, ירקרקים -


כל אחד שונה מהשני, מלוטף ומעוצב, יחיד ומיוחד -


*
בסגנון שונה לגמרי, אלו כדורי חימר חלולים, מטרתם לנוי וגם הם יגיעו ליריד עם עוד כדורים רבים בסגנונות אחרים.


למעשה שבע הכדורים נצבעו בשבעת הגוונים המעורבבים "שלי" – אלו שמעטרים את שלל הכלים שיגיעו אתי ליריד.


דוגמא קטנה לכלים שיהיו שם -


והנה דוגמא גדולה לכלים שיהיו שם -

IMG_3584

IMG_3587
והצצה רחבת יריעה – כך נראה מרתף ביתנו שהפך למחסן הכלים הצבעוני שלי (ומתנצלת על איכות התמונות – הקיר ירוק ומעוות את הצבעים) -


יהיו הרבה- קערות, פעמוני חמאה, פטריות צבעוניות ושמחות, צלחות וצלוחיות ועוד…


המדפים התמלאו, וכבר השתלטתי על שטחים נוספים, אבל בכל פעם שאני ניגשת להסתכל אני נפעמת מהצבעוניות השמחה הזו שגורמת לי לרצות להכין ממנה עוד ועוד ועוד… (שלא יחסר :-))



בפוסט הבא (בתקווה שעוד אספיק) – עוד כמה הפתעות מתוכננות!

שיהיה לכולנו גמר חתימה טובה ושנתברך בשנה נהדרת, צבעונית ושמחה.

*

יום שני, 17 בספטמבר 2012

א' בתשרי - 20

*
מאז הקמתי את הבלוג זו הפכה כבר מסורת שלי לציין כאן את מתנת ראש השנה היפה ביותר שאפשר לקבל, יום ההולדת של שלוש בני, א' בתשרי.

1


חגגנו כאן יחד 17, ו 18 ובשנה שעברה חגגנו 19  והנה, היום אנחנו חוגגים,  20 :-)

כל שנה בגילאים האלה מלאה בהתפתחויות ושינויים, כל שנה מביאה אתה את השאלות שלה, המשאלות שלה והדאגות שלה, אבל השנה, כשאתם בדיוק שנה וחצי בצבא ומסתובבים בכל מיני מקומות ותפקידים שונים ומשונים, נדמה שמשאלות הלב שלי קטנות ומאוד ספציפיות.

לפני כמה שבועות תפרתי לכם שלושה סלי כביסה חדשים ונקיים -


וברגע מתגעגע אחד, תחת התמונה הזו, כתבתי בפייסבוק את הסטטוס הבא: "צה"ל היקר, בתחילת השבוע שלחתי אליך שלושה שקי כביסה חדשים ומדוגמים. אשמח אם תחזיר לי אותם מלאים (אפשר גם צחנניים) לראש השנה..."
כנראה שצה"ל קרא את הסטטוס שלי, כי כבר בשבוע שעבר הוא התחיל לטפטף לי אותם הביתה, אחד, אחד ועוד אחד…

ואין עבורי מתנה יפה ומשמחת מזו.


ילדים שלי, גברים שלי, שתמיד תשובו הביתה בשלום - טובים ובריאים, בגופכם ובנפשכם. שתמיד תשמחו לפגוש זה את זה ותמלאו את החלל שסביבכם בהמולה שמחה, מיוחדת ומאוחדת, אוהבת אתכם - אמא 3>

וכמיטב המסורת  - זו התמונה המשותפת העדכנית ביותר שהצלחתי לגייס -

IMG_2669
*
החג הזה מוצא אותי בהכנות קדחתניות לקראת "חלומות בנמל" היריד בנמל יפו שבו אשתתף לראשונה.
ההתרגשות גדולה (וכתבתי עליה כאן למי שפספס…) וכך גם כמות העבודה והכלים שאני מכינה לקראת הארוע.

אאחל לכם שנה נפלאה, שנה של שלווה ושלום, בריאות טובה, אהבה והתגשמות חלומות -


שנה טובה!

*

יום שלישי, 11 בספטמבר 2012

חלומות של אתמול הם…

*
אחד המשחקים האהובים עלי בילדותי היה משחק ב"חנות". מיותר לציין שבדור שבו גדלתי לא היו בנמצא שפע הצעצועים והמשחקים היעודיים שיש היום, ולכן לדמיון היה חלק משמעותי בכל שעשועי ילדותנו, ואפשר גם לקרוא לחנות שלי דאז - לשחק בנדמה לי. היא הסתכמה ב"דוכן" בדמות שרפרף קטן באמצעותו חסמתי את המעבר במסדרון, באסופת חפצים אקראיים שהיוו "סחורה" וביכולת שלי לנג'ס לקונים הפוטנציאליים – בני משפחתי היקרים שבשלב מסוים היו מתייאשים מהנודניקית הקטנה ופשוט מדלגים מעלי…

והמכירות? האמת, שלא היו משהו :-)

dolls2
השנים חלפו, ואתם המשחקים בנדמה לי. החלומות המקצועיים התחלפו בקריירה קצת פחות יצירתית וגלגל החיים התגלגל בדרכו...

ואז הגיעו פתאום היצירה, ו"קיפודים" שהפך לשמי השני, והבלוג הזה שמלאו לו לא מזמן שלוש שנים (בלי חגיגות ובלי זיקוקים כי בעלת הבית עסוקה :-)).
והגיעו גם התמקצעות והתפתחות, וסטודיו קטן ועצמאי לקדרות, והמון פרגון ואהבה שאני מקבלת מכן הקוראות פה, ולפני כמה שבועות כבר הצגתי כאן את כרטיס הביקור החדש שלי…

קיפודים כרטיס 10 על 10
דבר הוליד דבר וחלום הילדות של "חנות" עומד לרקום עור וגידים בדמות דוכן אמיתי, ולמשך שלושה ימים אני אוכל לשחק באמת!

אני שמחה (וגם מאוד מתרגשת) להזמין אתכן לארוע "חלומות בנמל" שמארגנת נתנאלה בחול המועד סוכות בחצר המתחם היפהפה של שוק יפו בנמל.
לצד יוצרות מוכשרות ודוכנים מלאי כל טוב אציג גם אני את עבודות הקרמיקה שלי.

26183102
(ולמי שלא ביקר מזמן בנמל יפו – זו הזדמנות נפלאה לראות איך המקום הזה שינה את פניו והפך לאזור בילוי חווייתי תוך שמירה על הצביון האותנטי שלו.)

בחודשים האחרונים אני עובדת במרץ על מנת להתכונן ליריד שמהווה ארוע מכונן בחיי "קיפודים".

אני נהנית מכל רגע בתהליך העבודה על הכלים וההפתעות שאביא אתי ליריד. כל אחד ואחד מהם מיוצר באהבה ותשומת לב אישית ואת השמחה וחדוות היצירה צילמתי וניסיתי להעביר בתמונות הבאות -

שלב ראשון – שלב ה"בוץ"

mosaic6cd31ba3bb001989afda885ecc3238cfa5109613
שלב של "צד שני" – מעין גילוף ומתן צורה לחלק התחתון של הכלי (שהופך, במקרה הזה, לחלק העליון…)


מנחשים כבר מה עומד לקרות לכיפות האלו?


צבע…


ושהגוונים הפסטליים לא יבלבלו אתכם!


ואחרי השריפה הראשונה – עוד מגע יד אישי וליטוף לכל אחת ואחת.


וגלזורה - כך הן נראות אחרי טבילה, וכך הן נכנסות לתנור.


ואי אלו שעות אחר כך (הכוללות בילוי חווייתי ב 1200 מעלות) הו יוצאות ממנו - צבעוניות, שמחות ומפתיעות כל פעם מחדש!



אני מזמינה אתכן לפגוש אותן ביריד.

אני מזמינה אתכן גם לפגוש אותי - לבוא ולומר שלום. אני מרגישה שלקוראות כאן יש חלק לא מבוטל בתהליך שהביא אותי עד הלום, וזו הזדמנות משמחת מאוד עבורי להכיר אישית את אלו מכן שעוד לא הכרתי.

סוכות, 4-6 באוקטובר. היריד של נתנאלה בנמל יפו. יהיה כיף!


*


יום שבת, 1 בספטמבר 2012

מתנות אישיות

*
ולפני הכל – התגובות שלכן ליצורי האוהל הצבעוניים היו ממש חיבוק אחד גדול. התרגשתי. תודה…

באחד מימי השישי הוזמנו לחגוג יומולדת לגיסתי. קצב החיים האינטנסיבי מצא אותי מחפשת, בדקה ה 90, רעיון למתנה (אצלי ערב קודם זו הדקה ה 90…). קצת לפני שנשברתי והחלטתי על מתנה קנויה, נזכרתי שאני סוחבת בתיק את היומן החדש לשנה הבאה, מתנה מהבנק :-).
זהו יומן משרדי פשוט שבדיוק למידותיו כתבתי בשנה שעברה הדרכה לכיסוי יומן.


כפי שזכרתי, בהדרכה יש מידות חיתוך מאוד מדוייקות, ולכן חצי מהעבודה כבר היתה מאחורי. היה לי גם קל למצוא אותה, כי בכל זאת, היא שלי… אבל עבורכן – הנה היא כאן, ואחרי כמעט שנה שלא נגעתי בה, גיליתי שהיא גם מאוד ברורה וקשה לפספס אם עובדים בדיוק על פי ההוראות.

בדרך כלל אני הנחתום שאינו מעיד על עיסתו,אבל הפעם אני מרשה לעצמי לחרוג מהכלל, כי לקראת ראש השנה אם יש עוד אנשים שיהנו מההדרכה הזו ומכיסוי יומן חדש לעצמם או כמתנה – ארגיש שבורכתי!


היומן נסגר באמצעות חוט שמלופף על כפתור, גם בעידן המודרני, אני אישית מעדיפה לסדר את חיי ביומן בדיוק כזה… יש משהו קסום ובעל אופי בנייר ובבד ששום אייפון לא יכול להחליף.


לכיסוי היומן יש כל כל מיני תאים לניירות (פתקים, מרשמים), ובהם תאים לכרטיסי אשראי (או כרטיסי חבר מועדון...).
אחרי שסיימתי את התפירה היה חסר לי משהו ללב ולעין, והחלטתי להוסיף לב ורוד מחבילת המתגהצאות של "תוצרת הארץ". הנה עוד יתרון נפלא שלהן – לא צריך לתכנן את התוספת הקישוטית מראש – פשוט לגהץ בסוף העבודה על פי ההוראות. היה קלי קלות ושידרג המון (להשיג אצל חברתי היקרה דפי ממסטיקים, וזו ממש לא פרסומת אלא המלצה אמיתית מכל הלב).


*
בהמשך לצביעה ורענונים שונים שנעשו בחדריהם של חיילי הבית, ביקש ממני עידו להכין לו כוס לעטים לשולחן הכתיבה שלו. למען האמת עצם הבקשה היתה עבורי מרגשת, בד"כ גברברי הבית הצעירים אינם מביעים עניין רב בעולם היצירה שלי.
חיפשתי משהו מגניב לצייר לו על הכוס, שיהיה משעשע, צבעוני במידה ו COOL משהו. קצת התכתבויות והתייעצויות עם ציפור נפש קטנה וצנועה (שמציירת מהמם על כלים!) הניבה את הדמות הזו שמשום מה נראתה לי מאוד מתאימה לבעל הספל (אני לא מכירה את הקומיקס וגם החייל לא…). קישור כאן

blacklagoon

והנה, ככל שהצלחתי לדייק, האינטרפרטציה שלי -




לכלי עצמו יש צורה של "לבניה"…


הכי כיף להכין לבד את הכלים כי אפשר לכתוב עליהם הקדשות אישיות!


*
שעשועים בחימר הולידו גם את פיסות החימר הללו -


כשהכנתי אותן לא הייתי בטוחה לגבי מידת השימושיות שלהן, הן היו יותר למטרת שעשוע. אבל בכל זאת משתיים הספקתי להכין מתנות אישיות קטנות וייחודיות ל... עצמי.
ענק חימר עם גלזורות, חרוזים אסופיים וחוט עור :


ענק חימר מצוייר, חרוזים אסופיים וחוט עור :


והנה צילום של כל השלל כולו (כמעט)– בינתיים…


שיהיה לנו שבוע צבעוני ורגוע!

*

יום ראשון, 19 באוגוסט 2012

סיפור עם שלוש התחלות

*
התחלה ראשונה –
אי שם בנובמבר 2011, על רקע מחאת האוהלים, הציגו שני אמנים תערוכה בשם "מועד אוהל" באוניברסיטה העברית בירושלים. על התערוכה אפשר לקרוא כאן או לראות את הקליפ המדליק הזה ביו טיוב… (קצר ושווה!).
לאחר שהסתיימה התערוכה, פוזרו 450 אוהלי הבד הלבנים בין כל מי שהסכים לקבל אחד תמורת ההבטחה ליצור ממנו יצירה כלשהי.
בדרך כזו או אחרת (תודה כרמל) הגיע גם אלי אוהל מועד אחד, אבל בגלל שלא ניתן DEAD LINE הוא שכב אצלי לא מעט זמן, לבן ועירום.



התחלה שניה -
מתישהו, וגם זה היה מזמן, השתעשעתי לי עם הרעיון לתפור יצורי פליז מתוך דמיוני הפרוע, וכך ציירתי כל מיני נסיונות חופשיים ואף תפרתי שני יצורים חסרי פרצוף בתור נסיונות. מכיוון שלא החלטתי היכן למקם את העיניים שלהם, הם נשארו כך, חסרי פרצוף, תקועים גם הם על השולחן שלי, ממש כמו האוהל ההוא.



התחלה שלישית -
במסגרת פורום אומנות הטכסטיל והליבוד ארגנו מיכלפ וריבי חברותי היקרות, איסוף תרומות לגן הילדים של אחד המקלטים לנשים מוכות.
כשהחלטתי שאני אנסה להכין משהו לשלוח כתרומה במסגרת הפרויקט, חיפשתי רעיון לצעצוע מחבק, שילד יוכל להזדהות אתו, למצוא בו נחמה ורצוי שיהיה UNISEX.

נחזור לאוהל… עבר חלף הזמן והאוהל מעלה אבק על השולחן שלי עד שיום אחד החלטתי שהוא חייב לזוז, כלומר, אני חייבת לעשות אתו משהו – וכבר ממש לא משנה מה, העיקר לסיים את החוב המוסרי שלי כלפי מי שהפקיד אותו בידי.
מה עושים מאוהל? אהיל? סביבון ענק? כל מיני מחשבות עברו לי בראש עד ש – החלטתי שמהאוהל אני עושה – אוהל! ולא סתם אלא אוהל לילדים שיוכלו לשחק בו וכך אני בעצם מסיימת שתי משימות בפרויקט אחד.

ואז נחתו עיני על יצורי הפליז, ופשוט ידעתי ב-ד-י-ו-ק מה אני רוצה להשיג :



האוהל המקורי מורכב משני פסי מתכת שעליהן היה מולבש בד לבן. תוך כדי מחשבה איך אני יוצרת בבד הלבן דלת או חלון, שמתי לב שהחיבורים המקוריים של הבד לאוהל רופפים למדי, וממש חששתי למסור אותו כמשחק לילדים שעלול לצוץ ממנו פתאום מקל מתכת קפיצי ומסוכן, ולכן החלטתי שאני תופרת את האוהל מחדש ועל הדרך גם יהיה לי הרבה יותר קל להתמודד עם תפירת החלון והדלת…

גם הבד שנבחר לצורך העניין, תאמינו או לא, היה מונח לגמרי במקרה על השולחן שלי - סוג של קנווס (מאיקאה) שבדיוק נשאר לי מוילונות שתפרתי לחדר של אחד מהחיילים שלי.



הבד נותן תחושה של נוף אורבני, וממש התאים לי לפרויקט האוהל והתחבר לי לנושא של "האוהל כמחאה" – מן אוהל עירוני שכזה :-)

דיברתי המון, וכעת – אתן לתמונות לדבר ורק אפריע קצת באמצע :



למעשה, מהאוהל המקורי נותרו רק הברזלים. את הבד תפרתי מחדש – חזק ויציב בלי חשש לקפיצת הברזלים החוצה. תפרתי לו דגל צבעוני שמחובר אליו עם מנקה מקטרות, יצרתי בו שני פתחים – חלון ודלת, והוספתי לו רצפה מקרטון קשיח מאוד מצופה בבד, מה ששומר על יציבות הקונסטרוקציה החדשה -


בשביל הצבעוניות והשעשוע הוספתי לאוהל "חבל כביסה" אותנטי עליו תלויים בגדי לבד צבעוניים באמצעות מקלות כביסה קטנים ותואמים.



והנה, בעל הבית עומד בפתח האוהל…



על מנת שכל האוהל יהפוך למרכז פעילות שלם ומחבק, תפרתי ליצורון הצבעוני כרית קטנה ושמיכה תואמת -



השמיכה היא דו-צדדית, בצידה השני פלנל נעים, היא ממולאת באקרילן, ואת כל זה אני מספרת בהתלהבות כי למעשה זו השמיכה הראשונה שתפרתי בחיים שלי :-) 



והנה היצורון מציג את כל הרכוש שלו…



וכאן הוא מתפנק באוהל -



ולא יכולתי להתאפק מלצלם גם מהחלון (אני בכלל חושבת שבשביל החלון הזה תפרתי את כל הפרויקט כולו...)



למעשה את הפרצוף של היצורון תפרתי אחרי שנוצר חור ההצצה. תכננתי את הפרצוף שיראה בדיוק כך :



כדי שהיצורון יוכל להציץ מהחלון ולחכות להפתעות -



לא טוב היות היצורון לבדו ולכן נזכרתי שבעצם תפרתי גרסת ניסוי מוקדמת וגם לו הוספתי תווי פנים והפכתי אותו לחבר – טובים השניים מן האחד!



בשבוע שעבר נסעו היצורונים בהסעה ספיישל לחיפה (תודה אישית לנהג :-)), ומתישהו לקראת שנת הלימודים הם יגיעו למקלט לנשים מוכות. אני אישית התאהבתי בפרוייקט ונקשרתי מאוד. לראשונה מזה זמן רב התקשיתי להפרד ממשהו שיצרתי. אני מקווה שהיצורונים יגיעו לידיים שיחבקו אותם, אבל לא פחות מזה, אני מקווה שהילדים שישחקו בהם ירגישו אהובים ומחובקים בחזרה…

*