ורוד ירוק

*

השבוע הוזמנתי למסיבת יום ההולדת שארגנה לעצמה תמר THE SUPER GIRL. אחד הדברים המקסימים בסביבה היוצרת אותה אנו חיות, הוא העניין המשותף שיוצר מפגש אנושי וחיבורים שבשום עולם אחר לא היה סיכוי שיתקיימו, כיוון שהם חוצי מגדרים וחוצי גילאים. כך מצאתי את עצמי, בגילי המופלג, מוזמנת למסיבת יומולדת של מישהי שגילה מחצית מגילי – מה ששימח אותי עוד יותר!

מכיוון שתמרי בחורה מגניבה, מוכשרת ויצירתית במיוחד, והתואר SUPER GIRL אכן מאוד מתאים לה, החלטתי שבמתנה שאני מכינה לה – המוטיב הזה הולך להיות בולט. אוקיי - מ א ו ד בולט!

על מגבת גוף ורודה תפרתי לה אפליקציה בוורוד ירוק -

את האפליקציה (על פליזלין) תפרתי בתך שיניים של מכונת התפירה, דוגמא שמזכירה תפר שמיכה בעבודת יד. ניסיתי לצלם תקריב של האותיות – הצבעים מאוד לא מסתדרים בצילום – האמת נמצא אי שם באמצע :-)

למגבת הוספתי גם מוטיב ריחני בדמות שקית בד ובתוכה סבון מגורד.

יום לפני יום ההולדת, כשנזכרתי שוב בגילה של החוגגת, החלטתי שאולי מגבת זאת מתנה "רצינית" מדי, וחיפשתי משהו קטן ומגניב להוסיף לה… על שולחן העבודה שלי מצאתי בבושקה קטנה, אבודה וישנה שאספתי פעם ברחוב. שייפתי אותה על מנת שאוכל לצייר עליה, ומכיוון שתמר ניחנה בהמון חוש הומור הרשיתי לעצמי לצייר עליה את הפרשנות שלי לסופר גירל, תוך שמירה על צבעי המתנה – ורוד ירוק, והכנסתי לתוך קאפקייק קרטון קטנטן, שמצאתי לו סוף סוף יעוד -

ועם "כרטיס ברכה" מאולתר משלל חפצים עגולים ובהם פקק של בקבוק בירה מיושר וצבוע – כך נמסרה המתנה הוורודה-יריקה לחוגגת יום ההולדת המקסימה -

תמר היא מצטלמת נפלאה, שהיצירתיות וחוש ההומור שלה פורצים מכל אחת מתמונותיה, אותן תוכלו לראות אצלה בבלוג , וממנו "גנבתי" הבוקר את התמונה השמאלית. שם תוכלו גם לראות את שלל המתנות הנהדרות שהיא קיבלה, ואת כל הדברים המקסימים שהיא הכינה לנו! היה מוי כיף…

*

למשפחתי המורחבת הצטרפה בשבוע שעבר תינוקת טריה, שיציאתה לאויר העולם ריגשה אותנו, בהיותה נכדה ראשונה לדור בני-הדודים בשבט… זו היתה הזדמנות נהדרת להמשיך את מתקפת הורוד-ירוק ולתפור לה את כרית הכיס הזו-

צד אחורי -

לאחר שסיימתי לתפור את הכרית, התפניתי לחשוב מי יהיה היצור שיגור בתוך הכיס? הפעם החלטתי לגוון את רפרטואר הדובים-ארנבות-בובות, וללכת על יצורית בלתי מזוהה – על פי הספר של שינזי קאטו -

היצורית -פליז, אפודה עיניים פה – לבד, ובעיבוד צבעי קרמיט -

וכך נמסרה אתמול באהבה לביתה החדש -

*

צבעים משלימים

*

יש אנשים שאתה פשוט מאושר שהעולם התברך בהם. אם זכית במקרה והם חלק מהמשפחה שלך – על אחת כמה וכמה שזו זכות גדולה… ואם כדרך הטבע, הם מתבגרים ומוצאים אהבה בדמותם, והמשפחה שלך גדלה בעוד אדם שכזה – שגורם לך לשמוח רק מפני שעוד יש בעולם אנשים שכאלה, אשריך…

נופר ונועם נישאו זו לזה אתמול, בטקס נישואין שהיה מקסים אך צנוע, מרגש, מיוחד ורב משמעות - ממש ממש כמותם.

אנחנו אוהבים אותם מאוד, ומכיוון שאני יודעת עד כמה הם אוהבים ומעריכים את מה שנוצר בעבודת יד ובאהבה, יכולתי להרשות לעצמי לעבות את מתנת החתונה שלהם בתשומת לב אישית ואוהבת…

קודם כל החלטתי שאני מכינה להם קופסא – שבה נוכל אנו לשים את הברכות שלנו, ובה הם יוכלו לשמור את כל שאר הברכות שהם יקבלו…

את הקופסא צבעתי בגוון כחול – טורקיז רומנטי למדי, ושייפתי מעט. הוורדים המפוזרים עליה – ממפיות, האותיות נחתכו על ידי בשבלונת שקף – (הדרכה מצולמת שכתבתי בעבר לעניין חיתוך שבלונות תוכלו למצוא בפוסט הזה) ונצבעו בצבע אקריל סמיך בגוון שמנת. על הקופסא שילבתי תמונת "חתן-כלה-שושבין" וינטאג' –שהורדתי כבר מזמן מאתר חינמי כלשהו (כבר לא זוכרת מאיפה…) וחיכתה לזמנה.

על הקופסא פיזרתי מעט (מאוד) בלינגים, אותם אני אוהבת אך ורק במינון מאוד מוקפד.

בתוך המכסה הפנימי של הקופסא הדפסתי ועיטרתי בעדינות טקסט מתוך הכתובה. מכיוון שמדובר בכתובה אישית שנכתבה על ידי בני הזוג עצמם – אני מטשטשת כאן את הטקסט עצמו…

על מנת שהקוספא לא תימסר "ריקה" ועל מנת להוסיף למתנה גם מוטיב ריחני – תפרתי שקית בד תואמת בסגנונה, אותה מילאתי בפתיתי סבון מגורד…

הארנבים – החתמה על בד.

בנוסף הכנתי לזוג הצעיר תבניות קרמיקה -

וגם קומקום שאני מאוד אוהבת בו את משחקי הגוונים שיצרו שילובי הגלזורות, את זרבוביתו המחוייכת, ואת ידית הבמבוק.

בזמן שצילמתי תקריבים של הקומקום נשר מהשיח ונחת היישר ב"אתר הצילומים" פרח צהוב אחד, שאי אפשר היה להתעלם מנוכחותו ומעד כמה שהיא בולטת לעין – ושילבתי אותו בתמונות.

על הידית של מכסה הקומקום פיזרתי לפני השריפה שברי זכוכית כחולה – הזכוכית נמסה בזמן השריפה והפכה לחלק ממרקם הכלי.

הפרח הצהוב מוסיף לקומקום הכחלכל מכיוון שצהוב וכחול הם צבעים השייכים לשתי משפחות של צבעים משלימים (או הופכיים) על גלגל הצבעים, ולכן, נוכחותם זו לצד זו – מבליטה אותם מאוד.

אולי ההופכיות היא הסיבה שאני מאוד אוהבת את השילוב של – כתום, טורקיז… בתקופה שבה עסקתי יותר בציור, נתתי דעתי רבות על שימוש בצבעיים הופכיים, ובעת כתיבת שורות אלה אני נזכרת בציור קטן שעושה שימוש בהבלטה הנוצרת משילובם של זוג צבעים הופכיים קלאסי אחר - ירוק ואדום.

מכיוון שמאז הולדת הבלוג לא העליתי לכאן את הציור הזה, למרות שמטרתו המקורית של הבלוג היה איסוף עבודות מפוזרות – (אני לא מגיעה לזה כמעט – נוצרות כל הזמן עבודות חדשות…) – אני מעלה את הציור הקטן, שתלוי במטבח היפהפה של אחי וגיסתי (צבעי אקריל על קנווס בגודל 20*30).

*

ולגבי פוסט קודם – התבקשתי בתגובות להעלות הדרכה מצולמת לחתול גרב. הייתי שמחה לעשות זאת אלא שהגזרה והרעיון לקוחים מתוך ספר ולכן כמובן שאינני יכולה לצלם הדרכה. את הספר אין ברשותי ולכן אני גם לא יכולה להציע לשלוח צילום ממנו במייל, אבל אפשר למצוא אותו בקישור הזה ויש בו הדרכות לשלל בובות מקסימות מגרביים. אני השתתפתי בסדנא של מיכל פ. (וסליחה, רק כעת אני מגלה שהקישור אליה בפוסט הקודם לא היה נכון…).

שבוע טוב והמון מזל טוב לנופר ולנעם האהובים שלנו!

*

גן גורים

*

גן גורים 1- דובון לדגן

באחד מימי ראשון האחרונים הזדמן לי בוקר כייפי של תפירה משותפת עם האחת, היחידה והמיוחדת – קינשסה… את בוקר התפירה שלנו העברנו בחברתו של שחקן חיזוק מקסים וחייכן, רק בן כמה חודשים אבל מעסיק את עצמו כל כך יפה עד כדי כך שאמא שלו יכולה להתפנות לתפור בכיף! בעצם מאז שדגן נולד כבר עברו כמה חודשים שבהם עבר לי בראש בכמה הזדמנויות שאני רוצה להכין לו משהו – ביקור ראשון בבית קינשסה החמים והצבעוני נראה לי ממש הזדמנות ראויה, ולכן, תפרתי לדגן את הדובון החביב עלי… שיצא בצילום קצת חסר פנים – אבל במציאות הוא דווקא חייכן ודי בסדר…

הדובון של דגן מציץ…(אפשר לראות טיפה חיוך… :-))

מתוך כרית שמהווה לו בית אותו הוא חולק עם המוצצים האבודים.

וכך נראית הכרית מאחור – תדמיינו שהכפתורים בצבע תכלת :-) - אכן תמונות קשות…

גן גורים 2 - ארנב לניצן

את בוקר הכיף עם קינשסה העברנו בתפירת ארנבי טילדה. הארנב שלי יועד מראש ליורש עצר אחר – ניצן, לבית חגית ואופיר (אף על פי שבשעת תפירת הארנב הוא עוד היה בבטן של אמא חגית…).

השבוע ביקרתי את ניצן (והוא מתוק מתוק - איזה כיף לי שהוא ממש שכן!) ואת חגית – שכיף לראות אותה כזאת אמא רגועה ומקסימה!

אמא חגית שמחה על הארנב, ואני מקווה שכשניצן יגדל הוא ישמח בו גם!

ותקריב על הפרטים -

גן גורים 3 - חתלתול לגור הבית

לפתוח את השבוע בבוקרו של יום ראשון בקיבוץ קינשסה התגלה כחוויה כל כך נפלאה ששמחתי לחזור עליה עוד פעם נוספת מאז, עת השתתפתי בסדנת חתול צ'שייר שהעבירה בסבלנות, ומקצועיות מיכל פ. עוד על הסדנא הזו תוכלו לקרוא בפוסט הקורע מצחוק שכתבה עליו המארחת :-) תודה גדולה וחיבוקים למיכל ולקינשסה על הסדנא הנהדרת ועל האירוח המלבב...!

תוצר הסדנא שלי מדגמן פוזות שונות של פינוק והתמתחות...

רשימת הציוד לסדנא כללה זוג גרביים חדשות ומפוספסות – ואני, מאוד ממושמעת, הלכתי לקושש זוג כזה בחנויות – וכל כך שמחתי כשמצאתי (זו לא ממש עונת הגרביים) שלא שמתי לב שהגרביים חסרות עקב, ולכן במקומות בהם העקב היה אמור לתת "התעגלות" – פרצוף וישבן, הוספתי עיגולי לבד בהם חתכתי חיתוכים ותפרתי תיפורים ליצירת נפח…

לטעמי, הדפקט הפך לאפקט ותוספות הלבד משדרגות, אלא שבמקום חתול צ'שייר יצא לי חתול חייכן ומפונק…

הוא גם החתול היחיד בעולם שיכול לשרוד את הסיטואציה הזאת…

*

תודה תודה על ים התגובות האוהבות על הפוסט הקודם, התרגשתי כשכתבתי אותו, והתרגשתי עוד יותר לקרוא כל אחת ואחת מהתגובות המקסימות שלכן.

לאורית ששאלה לגבי הוספת סימן מים לתמונות – אני מעלה פוסטים ותמונות דרך windows live writer שמאפשר הוספת סימן מים כחלק מהפונקציות שלו.

לגבי תפירת העור לתיק – השתמשתי במחט הכי עבה שהגיעה עם מכונת התפירה – וזה עבד…

ולשאלת השאלות – האם בנזוגי יודע שנעלמו לו הג'ינס מהארון? ברור שהוא יודע – הוא קורא את הבלוג :-)

*

מים מתוך הבאר...

*

בדרך כלל בין הבזק מחשבה על פרויקט כלשהו, לבין הרגע שהוא מוכן וגם עולה לבלוג לוקח לא מעט זמן… שלשום, בעת שעסקתי בתפירת מתנה כלשהי, שאל אותי אחד מבניי מדוע אני כמעט אף פעם לא מכינה משהו לעצמי? ואללה – צודק! רצה הגורל ויש לי קצת זמן בימים אלו, רצה עוד גורל ושלח אלי ליד ספר ובו רעיונות לתיקים מקסימים מחומרים ובגדים ממוחזרים שהשאילה לי מופלאה אחת העונה (גם) לשם קינשסה.

אני אוהבת תיקי גב – גם כשהם באופנה וגם כשהם פחות, אני תמיד מעדיפה להשאר בקטגוריה של תרמילאית!

דפדוף בספר העלה בי את הרעיון לתפור לעצמי את תיק הגב החלומי שלי. לפי ההוראות, התיק מורכב מחלקים שנגזרים משני זוגות ג'ינס. אני החלטתי ללכת על זוג ג'ינס אחד, ואת שאר החלקים לגזור מבד קנווס בסגנון מקסיקני שקניתי פעם בנחלת בנימין, ובכלל עשיתי בתיק הבסיסי המון שינויים, ואף הוספתי לגזרה המקורית ביטנה ותוספות משדרגות אחרות... אם כבר פרויקט לעצמי - אז כבר!!!

לצורך מציאת זוג ג'ינס ראוי ומשופשף כמו שרציתי, הפכתי את הארון של בנזוגי היקר, והלאמתי ממנו זוג ג'ינס מרופט שכבר מזמן הפכו למכנסי טיולים…וחלקן אף מכוסה בדגימות כתמי בוץ מחלקים שונים בארץ…

הג'ינס פורק לגורמים, החלקים המאוד מבוצבצים נשלחו לפח, וכמעט כל מה שנותר מהן נוצל עד תום - זהו גב התרמיל – תוכלו לראות בתחתיתו מעט בוץ אותנטי, (מה שמוסיף לטעמי לאופי של התרמיל), וגם ניצול של אחד הכיסים.

וכך נראה התרמיל שלי מהצד – הכפתור והרצועה ובה הלולאה נגזרו מהחגורה של הגינס…

עבור חלקים פנימיים של הכיסים, של הרצועות ושל הביטנה השתמשתי בחתיכות מחצאית משי הודית –

זהו נסיון נואש לצלם את החלק הפנימי – ביטנה עם כיס ג'ינס נוסף…

על מנת להוסיף לו אופי, הוספתי לו ידית נשיאה מעור, ועל אחד הכיסים אף תפרתי בתור "אלמנט קישוטי" פיסת עור הפוכה – במראה של זמש…

ואם יותר לי להיות מרוצה מעצמי בשלב הזה אז - האמת היא שאני מאוהבת בתיק המדליק, מתה על הצבעוניות הזאת, ומאוד אוהבת את השילוב שנוצר מאוסף החומרים הבלתי קשורים לכאורה - קנווס, ג'ינס, משי ועור…ואם הוא כבר מופיע בפוסט תוך יומיים מהולדת הרעיון - אז בכלל אני מרוצה :-)

תודה לבנזוגי על הג'ינס האותנטי, ולמכונת התפירה שלי שעמדה בכבוד במשימה הלא פשוטה הזאת!

*

ולמדור "חם מהתנור"… אני אוהבת קרמיקה – הידעתם? אני מוכנה לאכול ולשתות הכל מתוך כלי חימר ומאוד אוהבת כוסות חימר שמזכירים לי שתיה מבאר…. בקיץ אני מוצאת שכוסות חימר קטנות הן מאוד שימושיות בבית, מונחות על מדף ליד מכשיר התמ"י 4 שהוא התחליף לבאר המקומית…

אז הכנתי עוד סט כוסות לבית -

שהצטלמו על קרש חיתוך מתאים לצילום ששידרגתי פעם עם הרבה צבע, קרקל ומפית של פלפלים…

הכוסות מחימר בגוון חום בהיר, שהשארתי מעט ממנו חשוף בתחתית, צבועות בגווני טורקיז ומזוגגות בהתאם…

על הדרך יצאה מהתנור גם צלחת הגשה תואמת -

וזהו צידה האחורי (עשויה מחימר יותר אדמדם…)-

*

וצילום תוצרים משותף וצבעוני שגורם לי לשיר (זהירות!) מילים נפלאות -

"מים מתוך הבאר/ לחם מתוך התנור/ חופן של מלח/ ופלח מפרי העץ האסור…" (יורם טהרלב/ מים מתוך הבאר – חוה אלברשטיין) -

*

ועוד כמה מילים לפוסט ארוך- בעוד כמה ימים ימלאו ל"קיפודים" ולבלוג – שנה! האומץ לתת לעצמי שם "מותגי" ולהתחיל להוציא את עבודותי מהארון הביא עלי שנה קסומה ומופלאה של התפתחות שלפני שנה לא יכולתי אפילו לחלום עליה.

אני לא מהחוגגות, מציינות ומאזכרות, אבל בכל זאת, לגמרי בצירוף מקרים, בשבוע שעבר התפרסם מגזין נישה של חודש יולי…

ובמדור "במו ידי" פורסמה ההדרכה שלי לכלוב הציפורים, כפי שהופיעה בפוסט הזה (פחות או יותר…)

…זה בדיוק הזמן לומר שוב תודה לכל מי שקורא כאן, על כל אחת ואחת מהתגובות - החמות, המפרגנות והנפלאות שאתן משאירות! על המיילים המקסימים, על השאלות והבקשות, זה פשוט כל פעם מפתיע אותי מחדש, מפליא, מעודד ומרחיב את הלב ועל כן אוסיף עוד כמה מילים מתוך השיר שאיזכרתי קודם -

"הגעתי לעולם עירום ויחף/ פוסע לבד וכושל/ עד אשר הציעה לי הארץ הטובה/ את מה שנתן לה האל..."

*