גלמים

*
לפני המוני זמן (ובעברית – למעלה משנתיים) השתתפתי בסדנת קומונה אצל חברתי היקרה, זו שמצליחה להוכיח כל פעם מחדש שהשמיים הם הגבול ואפילו הצליחה לחבב עלי את עולם עיסת הנייר – יעל "בבושקה" בעלת "הבית של יעלי".

הסדנא בסטודיו המקסים שלה כללה אז שני מפגשים. במפגש הראשון התכנסנו לשם יצירת צורות בסיס לבבושקות (תוך כדי וויכוח משעשע לגבי מה יותר נעים – לטבול את הידיים בחימר או בעיסת נייר? ), ובמפגש השני, שהתקיים שבועיים לאחר מכן היינו אמורים לצבוע אותן, אלא שאז נפל עלי ארוע בלת"מי כלשהו שמנע ממני להצטרף. הזמן עבר, לא הצלחתי להגיע ליעלי על מנת להשלים את השיעור, ובסופו של דבר החלטתי לפטור אותה מלשמור עבורי את הדמויות שהכנתי בשיעור הראשון.

כך התגלגלו לארוני שבעה גלמים לבנים עשויים מעיסת נייר (לחלקם יש בקדקודם טבעת לתליה) ובילו בו עוד כמה חודשים טובים, בלי לבקש אוכל.


בעודי מחפשת משהו בארון תוך כדי מתקפת הפינגווינים שליוותה אותי בשבועות האחרונים, נחו עיני על גלמי עיסת הנייר, והחלטתי להוציא אותם מהארון.

להפתעתי הרבה הם הפכו ממש בקלי קלות למשפחה קיסרית קטנה…


מכיוון שאני לא מומחית בנושא, החלטתי שאת האפים שלהם אני אכין מאזור החומרים המוכרים לי… ולכן הם עשויים מלבד, תפורים, קטומים ומודבקים עם דיימנונד גלייז (שעשה עבודה מעולה כך שזה לא מפריע).
בדיעבד, ד"ר יעל-עיסת-נייר גילתה לי שיכלתי להשתיל להם אף מחומרים "טבעיים" עבורם.


כשחיפשתי איך לצלם שלג, חבר הציע לי קלקר שהתברר כתחליף מצוין (כל עוד הכדורים לא מתפזרים לכל עבר). 
תמונת ה"מאחורי הקלעים" הצחיקה אותי…


אחד הדברים שאני אוהבת ביצורים הללו הוא שברגע שמקרבים אותם "אף אל אף" הם נראים לי פתאום כל כך כמהים ואנושיים…

*

הכלי הבא נולד מצורך שהעלו בפני שלוש בני החיילים.

מדי שבת כאשר מגיע מי-מהם הביתה לחופשה, הוא כבר לא זוכר מה צבע מברשת השיניים שמחכה לו בבית ולכן לוקח לעצמו חדשה… או אז מתחילות להיווצר כפילויות, וכבר אף אחד לא זוכר מה שייך למי. תוסיפו על זה את מברשות השיניים של החברות והנספחים ותבינו איך מצאתי את עצמי רוכשת בשנתיים האחרונות מאות מברשות שיניים.

אז החלטנו ש"לא עוד" והכנתי לאמבטיית החיילים כלי ייעודי. עם חלוקה על ידי שלוש רצועות פנימיות. כל רצועה יכולה להכיל את המברשת של בעליה ושל אורחיו/חותיו...

על מנת למנוע אי הבנות נחקקו שמותיהם... בסלע :-) 



ואם כבר אז כבר – הכנתי להם גם כלי תואם לסבון (הסנדלר-הלך-יחף-עד-היום זה ממש כאן… )


הסבונייה הצטלמה לי נהדר עם הברווזון השחיין


על הדרך הכנתי עוד כמה כלים מאותה סדרה… הכלי הכחול בצילום כבר נחטף, ומי שלקחה אותו אמרה שבזכות החורים בתחתית הוא יהיה לה נהדר דווקא לשמור על שיני שום במטבח. שמחתי על הרעיון המקורי :-)

*

ביום שישי האחרון התכנסנו, חברותי היקרות ואני, לבוקר של כיף שכלל מאות רבות של צילומים – של כל אחת לחוד, ושל כולנו יחד, בזוגות ובשלשות ובעיקר בצחוק ואהבה.

הבוקר התקיים בביתה המרתק של בתיה עוזיאל, האשה האגדית שהעלתה את נושא היצירה והמיחזור לתודעה דרך תכנית הטלויזיה עם הרייטינג העצום (אז מה אם היה פעם רק ערוץ אחד?) ועם משפט המפתח – "הכינותי מראש" שהטביעה בשפה של דור שלם (ואם יש במקרה מי שלא מכירה את האשה ופועלה – ניתן להתרשם כאן.)

כהוקרה על הארוח החלטנו להעניק לה מכולנו מזכרת בדמות "ספר שמן" – כל אחת הכינה לעבודה המשותפת עמוד בגדול 15X15 ס"מ.

הנושא שנבחר היה "פרחים" אבל משום מה הפרט הזה התפספס לי והלכתי (בהנאה רבה) לאן שהובילו אותי ידי – "השראה וילדות" :

הדף כולל שימוש בצבעי אקריל, מחוגה ועפרון, חותמות קיפודים ודמות בובה שנגזרה מאיזה מגזין והודבקה מוגבהת מעט מהדף.

בדיעבד, לאחר שביקרנו בביתה מלא ההשראה והמרתק, דמות הבובה הזו מככבת ברבות מעבודותיה של בתיה ואני שמחה על הבחירה.

*

תוצאות המפגש ההוא הולידו לא מעט תמונות, על האיפור היפהפה היתה אמונה ברגישות טלי פלד המקסימה, ומאחורי העדשה, במקצועיות ומרץ הקליקה נעה זני המדליקה. יצאו לנו יופי של צילומים, שמהם הכי קרוב ללבי הוא זה שצולם בסוף היום, כבדרך אגב, שבו אני מרגישה הכי טבעית…

הערב מתקיימת אצלי סדנא ראשונה מתוך שתיים של תפירת ארנב טילדה.
אני מתרגשת לקראתכן!
*