יומן אסקפיזם

 *

"אי של אהבה
חלום ושלווה
שם נוכל להיות
לעולם ביחד"

אי ירוק בים/יונתן גפן (מצד שני – הוא גם כתב את בלדה לנאיבית...)

*

למזלי הגדול הבנים שלי, שהשתחררו מהצבא רק לפני כמה חודשים, לא נקראו למלחמה בצו 8 ולכן יכולתי לאפשר לעצמי, גם בשיא הצוק האיתן, פינות קטנות של אסקפיזם ויצירה (תודה לכל מי שחשב עלינו והתעניין בשלומם!)

*

את המגבות השמחות של ריבי, המדענית הכי יצירתית, כבר מזמן רציתי לתפור והעונג הזה הזדמן לי בסדנת חברות אמיצות (בכל זאת, הגענו אליה בין האזעקות!)

והנה בוק לדובי-גבת המקסים שאתו יצאתי מהסדנא המומלצת בחום (ואפשר לתפור עם ריבי גם שועל, מפלצת ועוד חמודים כיד הדמיון הטובה שלה)-


קלוז אפ לפרצוף שגורם לי לחייך -


ריבי לימדה אותנו המון דברים ובהם – איך לקפל את המגבת יפה ולארוז למתנה -


וכך נראינו בסוף הסדנא - עליזות ומדגמנות בזמן אמת -


תודה גדולה ריבי, היתה סדנא נפלאה…

*

באחד מהימים היותר קשים בחדשות חיפשתי לשחק במשהו צבעוני שאוכל ליצור מול הטלויזיה בלי להפריע לסביבה עם טרטור מכונת התפירה.

כל החומרים, למעט נעלי האצבע (פשוטות ב 9.90), ממוחזרים: הבדים מחולצות טריקו ישנות וצבעוניות והקישוטים מכובע תאילנדי ישן שמצאתי מקופל בין הסנטימנטים בקופסת האוצרות שלי.

כל התפירה ביד, תפירה גסה בחוטי רקמה, פרוייקט כייפי ומתנה מקסימה לעצמי :)  

*

פה ושם גם העמסתי ופרקתי תנור, מחפשת רעיונות חדשים (שיבשילו ואספר עליהם בהמשך) ופעם אחת זכרתי לצלם את התנור כשהוא מועמס, לפני ואחרי השריפה  - ומאוד אהבתי את ההשוואה…

*

במהלך המלחמה הספקתי גם להיות כמה ימים בלונדון. זה היה מתוכנן מראש, ולונדון היא לונדון, אבל גם כשהיאוש נעשה (קצת) יותר נוח – היה ממש לא קל להתנתק.

לפחות פגשתי קיפוד גראפיטי ענק! (אתם יכולים לחפש אותי מתחת לרגליים הקדמיות שלו…)

ולסיים בנימה אופטימית - אתמול הפתיע אותי הינשוף במתנה מקורית לכבוד ט"ז באב - תודו שזה קורע... :) 

ויקרא שמו בישראל – צוקי.

שנדע ימים של אהבה, שלום ושלווה…

*