שדרוגים של מונוכרום

*

היכולת לקחת בגד ניטרלי ולתת לו אופי ייחודי משלו משמחת אותי ולכן, לא פעם אני מוצאת את עצמי רוכשת בגדים רק בשביל הפוטנציאל שלהם.
מטבע הדברים אלו אמורים להיות בגדים שעלו ממש מעט, כך שבמקרה הכי גרוע (שבו גרמתי להם נזק בלתי הפיך) לא מדובר בנזק כבד לכיס.

ה"מעילון" הירקרק הסתפח לשקית הקניות שלי באחד השווקים, תוך שאני מונה לעצמי בראש את היתרונות והחסרונות של הפוטנציאל הגלום:
יתרונות - הוא היה זול במיוחד (40 ש"ח), הבד שלו רך ונעים-נעים-נעים ואני אוהבת את הצבע הבסיסי.
חסרונות - משעמם, אין לו כפתורים (שזה גם בדיוק היתרון שאני מחפשת), יש לו כיסים פנימיים שמאוד "מנפחים" את הגזרה שלו.

יתרון הכי חשוב בדיעבד: שבוע אחרי שרכשתי אותו ב 40 ש"ח, ראיתי בדיוק את אותו בגד בבוטיק שביקש בשבילו 160 ש"ח… גררררר


שלב ראשון בתכנון – יצירת לולאות (לאחר מאבק לא פשוט עם הבד הדובוני) והוספת כפתורים צבעוניים


כאן כבר רואים את הקצה של השלב השני – הוספת רקמה פשוטה מחוטי צמר צבעוניים מסביב לשוליים (גם בשולי השרוולים).


על מנת לשנות את המראה ה"דובוני" שלו ביטלתי את הכיסים – גזרתי אותם מהחלק הפנימי של הבגד וסגרתי את ה"חור" שנוצר בתפר. המרקם של הבד מאוד סלחן ולכן קשה מאוד לזהות עליו את צלקות הניתוח שעשיתי לו.


עד מהרה הוא הפך לאחד הבגדים האהובים עלי בבית וגם בחוץ – הוא קל ונעים, מחמם כמו שק שינה, והכי חשוב – יש בו בדיוק את השילוב שאני אוהבת בין צבע מונוכרומטי דומיננטי מצד אחד, לצבעוניות שמחה מצד שני.

*

גם את חרוזי העץ הפשוטים האלה קניתי בגלל הפוטנציאל. הם אמנם מאוד פשוטים אבל הצבע שלהם (שקצת הולך לאיבוד בצילום הזה) נפלא.

בכדי להפוך אותם ל"תכשיט" נברתי בערימת החרוזים שלי על מנת למצוא את ה"דבר הנכון" שיתן להם את ההידוק העיצובי שחסר להם.



הפתרון נמצא בארבעה חרוזים "פושטיים" ששוכבים כבר שנים ללא שימוש בערימה – מה שהפך את השמחה לכפולה ומכופלת.


את שני צידי החלק העליון חיברתי זה לזה עם חוט טריקו, כך שהמחרוזת נעימה על הצוואר.


ובמקרה, בוקר אחד, ברמזור, הצליח לי בסלפי, בדיוק עם המחרוזת הזו – כתם צבע…

*

ועוד פוטנציאל בשילובי צבעים גם במשחק בין חימר שחור ומריחות מכחול -

התחלתי בתור שעשוע עם כמה קעריות וכפיות קטנות


והתאהבתי לגמרי בצילומים...


בסיבוב השני הכנתי כפות הרבה יותר גדולות -


אפילו ממש ממש ממש גדולות -


טוב, עפתי על עצמי עם הצילומים…




אבל נהניתי מכל רגע – ומקווה שגם אתם.

אשמח אם תשאירו תגובה, שאדע שאני לא מדברת לעצמי 

*