*
עם גיוסם של הבנים, החלטתי לערוך סדר יסודי בחדריהם המיותמים רוב הזמן (מה שהם הבטיחו שיעשו עוד לפני שהתגייסו…) וכך אני עוברת בעצלתיים חדר אחר חדר, מארגנת, זורקת (קיבלתי רשות!), מסדרת, מיישרת, מצ'פרת ועל הדרך גם מוצאת כל מיני מציאות. מציאה שכזו היתה כפפת פליז אחת אפורה, גלמודה ובודדה. איך שנח עליה מבטי ישר ידעתי מה יהיה הייעוד שלה (עד כדי כך שלא ממש טרחתי לחפש את השניה).
אצתי רצתי עם הכפפה למועדפים שלי, שם שמרתי לפני המון המון זמן את ההדרכה הזו המלמדת איך להפוך כפפת צמר משועממת לסנאי חינני. הסתערתי על הפרוייקט הזה במהירות שיא, ומרגע מציאת הכפפה לא עברו שעתיים עד שהיא מצאה את עצמה במצב הצבירה הזה -
הוא שבה את לבי למרות שהוא לא בדיוק סנאי מובהק ובינינו, הוא גם רחוק מלהיות מושלם. מכיוון שמדובר בכפפת פליז ולא צמר, היא יותר "קשיחה". כל אחת מהאצבעות בכפפה היא בגודל אחר, לכל חלק שנחתך יש תפרים פנימיים (שלא כמו בכפפת צמר), ולכן נאלצתי לעשות כאן המון אילתורים והתאמות כדי להשאר בכל זאת קרובה למקור, ובכל אופן, זה אחד הדברים שהכי-הכי נהניתי לתפור אי פעם! דווקא בגלל אי הדיוקים, החופש והאילתורים שבתפירה (הידנית כמובן) נולד יצור, ספק סנאי ספק עכבר (סנאכבר?) מלא אופי, יחיד ומיוחד שאי אפשר לשחזר…
הסנאכבר הגיבן עומד מאוד יציב (שעון על זנבו הארוך…) ויש לו חזות מעניינת, לכן הוא זכה לבוק תמונות מרשים בזוויות אור שונות.
ומכיוון שהוא מזכיר לי דמויות מספרי ילדים מצולמים של פעם (סטייל "מה קרה לבובה של רותי?"), החלטתי להוסיף לו אביזרים שיהפכו אותו לחלק מתפאורה שלמה. סרגתי לו (על פי ההדרכה הזאת) שלושה בלוטים.
מה שחביב עלי במיוחד בהדרכה הזו הוא שניתן לפרק את הבלוטים מהספלולים, כל אחד מהם עומד בפני עצמו -
בהמשך הוספתי לערכה דלי עץ קטן צבוע ומיושן בעיטור פטריות (ממפית) – החלטתי להמשיך עם קו גווני היער…
וזוהי הערכה כולה, שנעשתה ללא כל מטרה מוצהרת, אלא סתם בשביל הכיף ועל כן נשארת לעת עתה, שלי (כל אחת והבליית שלה… :-)).
ועוד זוית אחת ואחרונה ודי-
עם גיוסם של הבנים, החלטתי לערוך סדר יסודי בחדריהם המיותמים רוב הזמן (מה שהם הבטיחו שיעשו עוד לפני שהתגייסו…) וכך אני עוברת בעצלתיים חדר אחר חדר, מארגנת, זורקת (קיבלתי רשות!), מסדרת, מיישרת, מצ'פרת ועל הדרך גם מוצאת כל מיני מציאות. מציאה שכזו היתה כפפת פליז אחת אפורה, גלמודה ובודדה. איך שנח עליה מבטי ישר ידעתי מה יהיה הייעוד שלה (עד כדי כך שלא ממש טרחתי לחפש את השניה).
אצתי רצתי עם הכפפה למועדפים שלי, שם שמרתי לפני המון המון זמן את ההדרכה הזו המלמדת איך להפוך כפפת צמר משועממת לסנאי חינני. הסתערתי על הפרוייקט הזה במהירות שיא, ומרגע מציאת הכפפה לא עברו שעתיים עד שהיא מצאה את עצמה במצב הצבירה הזה -
הוא שבה את לבי למרות שהוא לא בדיוק סנאי מובהק ובינינו, הוא גם רחוק מלהיות מושלם. מכיוון שמדובר בכפפת פליז ולא צמר, היא יותר "קשיחה". כל אחת מהאצבעות בכפפה היא בגודל אחר, לכל חלק שנחתך יש תפרים פנימיים (שלא כמו בכפפת צמר), ולכן נאלצתי לעשות כאן המון אילתורים והתאמות כדי להשאר בכל זאת קרובה למקור, ובכל אופן, זה אחד הדברים שהכי-הכי נהניתי לתפור אי פעם! דווקא בגלל אי הדיוקים, החופש והאילתורים שבתפירה (הידנית כמובן) נולד יצור, ספק סנאי ספק עכבר (סנאכבר?) מלא אופי, יחיד ומיוחד שאי אפשר לשחזר…
הסנאכבר הגיבן עומד מאוד יציב (שעון על זנבו הארוך…) ויש לו חזות מעניינת, לכן הוא זכה לבוק תמונות מרשים בזוויות אור שונות.
ומכיוון שהוא מזכיר לי דמויות מספרי ילדים מצולמים של פעם (סטייל "מה קרה לבובה של רותי?"), החלטתי להוסיף לו אביזרים שיהפכו אותו לחלק מתפאורה שלמה. סרגתי לו (על פי ההדרכה הזאת) שלושה בלוטים.
מה שחביב עלי במיוחד בהדרכה הזו הוא שניתן לפרק את הבלוטים מהספלולים, כל אחד מהם עומד בפני עצמו -
בהמשך הוספתי לערכה דלי עץ קטן צבוע ומיושן בעיטור פטריות (ממפית) – החלטתי להמשיך עם קו גווני היער…
וזוהי הערכה כולה, שנעשתה ללא כל מטרה מוצהרת, אלא סתם בשביל הכיף ועל כן נשארת לעת עתה, שלי (כל אחת והבליית שלה… :-)).
ועוד זוית אחת ואחרונה ודי-
*
השבוע סיימתי סדנת צילום בת ארבעה מפגשים אצל דנה ישראלי האחת והיחידה. אמנם על שדנה נאמר כבר כל כך הרבה (מעצבת וגרפיקאית מחוננת, יפהפיה מבפנים ומבחוץ, צלמת נפלאה…) אבל מזוית הסדנא אני אוסיף על כל הסופרלטיבים שהיא גם מורה נהדרת שנותנת במעט מפגשים בסיס מצויין להבנה ושליטה במצלמה, לשיפור איכות הצילום ולהשגת תוצאות הרבה יותר טובות ומעניינות. ריבוי הצילומים והזוויות בפוסט הזה מושפע קשות מהסדנא, המומלצת בחום!
*
