שים את ידך ביד הענן, ובקש חלום קטן…

*

*

...לפני שאספר לכן על הגשמת החלומות הפרטית שלי, אני לא אחזיק אתכן במתח, כי כמו שהבטחתי, ננעלה אמש רשימת התגובות להגרלת הכלים מהפוסט הקודם.


מה אומר ומה אגיד? תגובותיכן הותירו אותי נרגשת. למבול כזה של התייחסות מפרגנת, ולכמות כזו של אנשים שישמחו שהכלים שלי יעטרו את מדפיהם - לא ציפיתי. קראתי והתרגשתי מכל תגובה ותגובה, שמחתי לראות קוראות סמויות שהחליטו לצאת מהמסתור ולהגיב. לחלקכן פניתי גם באופן אישי, או עקבתי אחרי הלינקים היכן שהיו, כדי לדעת מי ומה מסתתר מאחורי הכינוי. האינטראקציה הבין-אישית-דו-צדדית הזו, נותנת לי המון אנרגיה. זכות גדולה היא להכיר את הדמויות האמיתיות שמתחבאות מאחורי מספר המנויים, נשים שהפוסטים שלי משמחים אותן, נותנים להן השראה ומדרבנים אותן ליצור – עבורי זהו אושר גדול.

תודה  ע-נ-ק-י-ת  וחיבוק לכל אחת ואחת מכן!

*

ולתכל'ס – כמות התגובות עשתה לי עבודה סיזיפית (אך מהנה!). על מנת ליצור הגרלה הוגנת לחלוטין העברתי את כל התגובות שלכן לגליון EXCEL ושם ערכתי סדר בבלאגן.


207 אנשים שונים (ואם לדקדק אז 205 נשים ושני זכרים יקרים, שאחד מהם הוא במקרה אחי הקטן והאהוב :-)) הגיבו לפוסט, בסה"כ, טכנית, 221 תגובות. כל אלו שפרסמו במקום נוסף, בין אם ידעו אותי על כך או שבמקרה גיליתי לבד, קיבלו שתי שורות בגליון (צדק פואטי שכזה :-)). שתי נשים אלטרואיסטיות במיוחד הגיבו רק כדי לומר מזל טוב וביקשו שלא להשתתף בהגרלה. סה"כ לאחר שקלולי פרסום וניקוי תגובות כפולות השתתפו 230 "פתקים" בהגרלה שנערכה בחסות random.org.



והזוכות: בזוג קערות –צרויה, בקנקן וזוג ספלים –לירון בן דוד, בשלושה ספלים גדולים - דליה ב' , בעוד זוג קערות – הגריטה.

בשל כמות התגובות המרגשת והרצון הכנה שלי לחלוק את שמחתי עם כולכן הוספתי עוד שני פרסי "תנחומים"  

בזוג ספלים קטנים זכתה – JJ, בקערה קטנה – רעות.

*

שש הזוכות המאושרות (אני מקווה :-)) מתבקשות ליצור אתי קשר במייל בכדי שנוכל לתאם את אופן העברת הכלים לבתיהם החדשים!

*

וכעת, כפי שנרמז בתחילת הפוסט, אני שמחה לשתף אתכן בהגשמת החלום הקטן שלי ובתהליך הגשמתו...


לפני ארבעה שבועות, ברגע מכונן אחד, נדלקה לי בראש נורת אזהרת "חלום קטן" מהבהבת בעצבנות, ועליה כתוב – "פינה משל עצמי לקדר בה בבית" או במילים אחרות שלא העזתי להעלות על דל שפתי, "סטודיו קטן לקרמיקה" (ולמי שלא מצויה בפרטים – עד היום עבדתי רק בתור תלמידה במסגרת חוג של פעם בשבוע, ורעיון של סטודיו עצמאי בכלל לא חלף במוחי...).


אם להיות הוגנת עם סביבתי, חלום "קטן" זו הגדרה לא מאוד מדויקת עבור סטודיו שכזה. מדובר בחלום בהחלט גדול בכל קנה מידה שהוא, המצריך מקום ייעודי מתאים, תנור, אובניים, המון ציוד, כלים, חומרים, מדפי אחסון, בוץ, היערכות פירוטכנית (חשמל תלת-פאזי), ובקיצור- בלאגן.


ברגע ששיתפתי, בהיסוס מה, את בנזוגי הספונטני בנבט החלום שלי ("יש לי בשבילך רעיון  נ-ה-ד-ר  למתנה קטנה ליומולדת שלי בחודש הבא ולעשר השנים הקרובות..."), הפך הרעיון מסטטוס "חלום" לסטטוס "פרויקט בר-מימוש". לאחר מסע זוגי קצר ברחבי הבית איתרנו את הלוקיישן המתאים - מחסן הפח שבקצה החצר, ובאופן רשמי עבר "פרויקט הסטודיו" את השלב הראשון - אור ירוק...
בקצב קבלת ההחלטות - הפתענו אפילו את עצמי!



לאחר שבוע של בהייה בנתונים ההתחלתיים והלא מעודדים במיוחד, רחרוח ותחקור תנאי השטח וסקירה מותשת של כל עבודות הפינוי-בינוי שצריכות להתבצע בדרך, הגעתי למסקנה מתסכלת משהו – הנה עבר שבוע שלם, שום דבר לא זז מעצמו, ואם אני לא מפשילה שרוולים – מחסן הפח ישאר מחסן פח, החלום ישאר חלום ושניהם לא ייפגשו לעולם.



תובנת "אם אין אני לי- מי לי" עבדה מצויין, והפכה אותי בן רגע מקיפודה so called מעודנת לבולדוזר ביום אימפולסיבי במיוחד... טדדדדדדדאאאאאם extreme makeover here i come !
שלב א' – פינוי המחסן מכל ערימת החפצים המיותרת שהתגוררה בו, וצביעת קירותיו הלוהטים בשמנת לכדי מראה בהיר ואנושי -

שלב ב' – "ויהי אור" כלל העברת חשמל למחסן (ולתנור התלת-פאזי העתיד לבוא) בעזרתו האדיבה של החשמלאי הכי מקסים, אמין ומתוק שתפגשו אי פעם (ואין לי אחוזים או אינטרס – סתם נתקלתי בו במקרה לגמרי).



שלב ג' –השתלת ברז וכיור על הקיר שמחוץ למחסן התבצע בחסותו הבלתי אדיבה בעליל של אינסטלטור תחמן שאני מצטערת על הרגע שפגשתי... (יחד עם זאת אחרי התמודדות פעילה מול שלושה איסטלטורים שונים, הגעתי למסקנה המבאסת, שרובם ככולם צאצאי שבט אצולה חוצני כלשהו, שמתנהלים על פי קודי התנהגות שונים לגמרי מאלו המקובלים אצל שאר הפרולטריון, ואני כנראה צריכה להודות לאל, או במקרה שלו – לאללה, שהוא בכלל עשה לי טובה והגיע לבצע את העבודה. שני הצדיקים שלפניו קבעו אתי מחיר ומועד ביצוע, בזבזו לי יומיים מהחיים לחכות להם, ופשוט – תקעו לי ברז - רק לא במקום הנכון …זהו, הייתי חייבת לשחרר את הקיטור הזה!)


שלב ד' – תוספת פינוקים וקישוטים פרקטיים לכיור החדש ועל הדרך תיקון הנזקים שהשאיר לי האינסטלטור משלב ג' – ברוך בורא המקדחה, הטיח והשפכטל...



שלב ה' –תכנונים ושרטוטים לניצול מקסימלי של שטח המחסן הקטן כך שיאכלס את כל מה שצריך סטודיו לקרמיקה + מסע מענג לאיקאה ראשון (פעמיים! היה כל כך מענג שהייתי חייבת להתענג שוב, לא???), הצטיידות הרכבה והתקנה + רכישות שונות ומשונות של דליים, מסננות, משקל דיגיטלי ועוד שלל קערות פלסטיק וחפצים בסעיף "שונות" שלאחריו היינו, המחסן שלי ואני, ערוכים, דרוכים ומצפים בקוצר רוח לכל הציוד המקצועי ולחומרים שהזמנתי מבעוד מועד מחנות מתמחה.



שלב ו' - לאחר שני ימים קצרי רוח ושני לילות ללא שינה מרוב התרגשות – הגיע ה 12/07/2011 המיוחל ואתו כל הציוד  – הנה התנור החתיך !

והאובניים -

וכך נראה שולחן לישה מאולתר (שולחן לישה = משטח מוגבה ויציב של עץ טבעי שסופג את עודפי הלחות מהחימר בזמן הלישה)



ומולו שולחן צביעה (שמעליו התקנתי מראה – על מנת לראות את הכלי מכל הכיוונים בזמן שצובעים אותו, או מדביקים לו ידית)



וברגע ספונטני אחד, משהחזקתי ממילא ביד מכחול עם שאריות צבע, זה הפך לרשמי - מחסן הפח הפך לסטודיו קיפודים -





חלקת האלוהים הקטנה שלי!



משהכל עמד במקומו, תוך שלושה שבועות בלבד מהרגע המכונן ההוא, בזמן שאני עוד לא מעכלת שזה אמיתי, קיבלתי מבנזוגי אריזת מתנה מבטיחה ובתוכה "פיית הקיפודים השומרת על הסטודיו" -



שלב ז' – יתרחש רק בשבוע הבא, עת יותקנו לי במחסן/סטודיו שלי חלון קטן, ארובת אוורור, ודלת נורמלית שגם אפשר יהיה לסגור אותה. כשפיית הקיפודים שומרת לי על הסטודיו – הכל נראה מאוד אפשרי!



ול"פינת הטישו" שבה אני אגזול עוד חצי דקה מזמנכן על מנת לשלוח תודה ענקית לינשוף הפרטי והאהוב שלי, המפרגן האינסופי, שמאפשר לי בעשר השנים האחרונות להיות כל מה שאני רק חולמת להיות, שמפנה את זמני, מעצים, מעודד, נרתם לכל שגעון שלי - קטן כגדול, ואפילו מצא לי פיה כתומה עם קיפוד - אין כמוך בעולם!!!

*

הפוסט הזה ירד לרזולוציות פינוי בינוי קטנוניות, ולא בכדי. הייתי מאוד רוצה להראות דרכו שדברים שנראים כמעט בלתי אפשריים, יכולים, עם קצת אמונה, להפוך למציאות. אני אשמח אם הצלחתי לדרבן בדחיפה קלה את כל מי שכתבה לי בתגובות לפוסט הקודם שהיא חולמת על משהו (לתפור, לקדר, ליצור וכיו"ב...) בדרך להפוך את החלום שלה למציאות! באמת-באמת שלפני שלוש שנים גם אני ישבתי בבית וחלמתי ללמוד קדרות, ואז הבנתי שכל עוד אני עסוקה בלחלום - השבועות יעברו ושום דבר לא יקרה מעצמו, והחלטתי לעשות מעשה ולחפש לי מקום ללמוד בו... מקום מקסים ותומך שמלווה אותי עד היום. אני, אגב, לא מפסיקה ללמוד למרות הסטודיו שיש לי בבית. העבודה בבית היא בנוסף, לא במקום. עדיין יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולאן להתפתח.

*

וזה כבר הכלי הראשון שהכנתי בסטודיו  ש-ל-י ! (ובקערה הכחולה גושי חימר ממתינים להפוך לכוסות…)

*

ולעניינים אחרים ותשובות לשאלות -


א. מועד נוסף לסדנת כרית כיס ודובון – לאור הביקוש החלטתי לפתוח סדנא נוספת (וכנראה אחרונה בהחלט) בתאריך 18 באוגוסט, יום חמישי בערב, שוב בביתי בכפר סבא (כאן ניתן לראות פרטים, עלויות ומה זה כולל). הסדנא מהווה פרויקט נהדר למתחילות ושעשוע כייפי למתקדמות.
בעקבות תזוזה מתאריך אחד למשנהו, יש כרגע מקום פנוי אחד בסדנא של ה 4 באוגוסט, ומספר מקומות פנויים בסדנא של ה 18 באוגוסט. מי שמעוניינת יכולה ליצור אתי קשר במייל.


ב. כלים למכירה - למי ששאלו לגבי רכישת כלים – מטבע הדברים יגדל בעתיד הקרוב "קצב הייצור" שלי ויתכן שאף אתחיל למכור לפי הזמנה – אודיע כאן אם וכשזה יהיה רלוונטי, (וטל – pretty pretty please צרי איתי קשר במייל :-))

*

המון תודה על שהגעתן עד הלום, אין לי מושג אם כל תיאור הפינוי-בינוי שלי היה מעניין או משעמם עד מוות – אבל הייתי חייבת לשתף אתכן בהתלהבות, מבטיחה לחזור לעצמי בפוסט הבא :-)




*

הקילומטר ה 101 (פוסט חגיגי ויש גם מתנות) !

*

כמעט בלי להרגיש חמק לו הפוסט הקודם שהיה הפוסט ה 100 בבלוג, ואני פותחת כעת מאה חדשה עם הפוסט ה 101 לבית קיפודים, שב 19 ביולי ימלאו לו שנתיים, והאמת היא שאני מרגישה צורך לחגוג אתכן את זה, ובעיקר – לדבר אתכן על זה...
כדי שלא תמותו משעמום בזמן שאני משתפכת כאן, אני משלבת בין רצף ההרהורים שלי מקבצי תמונות ססגוניים ואקראיים של חלק ממה שהספקתי ליצור בשנתיים האחרונות, מעין מסע מסכם תקופתי.



המטרה המקורית שלשמה פתחתי את "קיפודים" היתה תיעוד ושמירה של עבודות ופרוייקטים שהתפזרו לכל עבר, לעתים אפילו מבלי שצולמו. מקום לאסוף אליו את הדברים שאני יוצרת ולתת להם במה ראויה, בעיקר בשביל שתשאר לי איזושהי מזכרת מהם.
בחלומות הכי פטפטניים שלי לא האמנתי שיהיה לי על מה לקשקש פה במשך שנתיים, פעם בשבוע בממוצע, ושיהיו לי כל כך הרבה תוצרים להראות… כי כשפתחתי את הבלוג לא הבנתי עד כמה עצם קיומו יתן לי דחיפה ודרבון לעשות, להשתפר, לצלם נכון, להתנסות בדברים חדשים, לכתוב הדרכות, להציב לעצמי המון יעדים ולדרוש מעצמי תפוקה ופרפקציוניזם (לפעמים מעצבן לגמרי!).



לא העליתי בדעתי לפני שנתיים, ש"קיפודים" יהפוך ל"שם משפחה" שישי שלי (נוסף על החמישה הרשמיים שהספקתי כבר לצבור בחיי…:-)).

*

קצת סטטיסטיקה בלוגרית -
הפוסט הנצפה ביותר הוא סוף סוף - כלוב ציפורים – סדנא מצולמת!
הפוסט שזכה להכי הרבה תגובות (לא כולל בלוגולדות) הוא מים מתוך הבאר.



במהלך חייו הגיעו לכאן קוראים רבים שהקלידו מילות חיפוש שונות ומשונות בגוגל –כמובן ש"קיפודים" היא מילת החיפוש הכי נפוצה בין האקראיים שהגיעו לכאן (ולדעתי חלפו כאן לא מעט זיאולוגים מאוכזבים שמצאו את עצמם עם הקיפודים הלא נכונים…), אבל תמיד מצחיקות אותי מילות חיפוש לא קשורות כמו "תמונה של קוף מצוייר" או "8 לאוגוסט מה המזל". אני משתעשעת לעתים בהתחקות אחר תוצאות החיפושים ומנסה לדמיין מה חשב לעצמו מי שהקליד את מה שהקליד והגיע דווקא אלי… 
"בהשראת מרילין מונרו" לא נראה לי שהתכוון למצוא דווקא את הפוסט זה, "כך ברא אותך הטבע" בטח חשב על השיר הקסום של ארז הלוי והגיע לכאן, "הדרך אל העושר" - נו באמת, אצלי? זה המקסימום שאפשר למצוא, ו"גיל של ג'ירפה" – הממממ, עוד זיאולוג שמצא את עצמו עם הג'ירפה הלא נכונה.
 
מתישהו לאחרונה, חצה מונה הכניסות בבלוג את קו ה 100,000 מה שלעצמו בלתי נתפס בעיני (הגם שהמונה איננו מאוד מדוייק ואמין, ובכל זאת…).

*

באמת שאף פעם לא חשבתי שהעבודות וההגיגים שלי יגעו בלבבות של כל כך הרבה קוראות נאמנות, והנה, זכיתי לקבל מכן בשנתיים האלו מעל 3,100 תגובות מפרגנות ואוהבות והמון מיילים בנושאים שונים מנשים (ופעם גם מאיש!) מכל צבעי הקשת ובכל הגילאים, שעם חלקן פיתחתי חברויות וירטואליות מעניינות וחלקן הפכו לחברות יקרות ואהובות בחיים שמחוץ לוירטואליה.
 
לא אגזים אם אומר שיחד עם הבלוג הזה נולדה לה השתלשלות עניינים שפתחה לי את הלב (ואת הצ'אקרות :-)) ושינתה לי את החיים (עוד על כך – בפוסט הבא!). למרות הסיכון להישמע קלישאתית להחריד, אני מרגישה חייבת חלק גדול מזה לכן – אלו שעוקבות אחר הדרך שלי בכלל ואלו שמגיבות, מעודדות, מעירות ומשפיעות בפרט… תודה תודה ושוב תודה!

*

עד כאן להשתפכויות וכעת לתכל'ס…

הסיבה שמזמן לא העליתי תמונות של כלים חדשים היא מפני שבחדשיים האחרונים צברתי בציפיה דרוכה את סבב הכלים החדש שיצא טיפין טיפין מהתנור…

 
חמש קערות…



ערימה נאה של ספלים -







וגם שלושה קנקנים -





והנה כל הערימה כולה…ערימה ששמחתי שמחה גדולה לפגוש כשיצאה מהתנור – אני אישית מאוד אוהבת את ליין הכלים הזה והשקעתי בו המון עבודה ואהבה!

את השמחה הזו אני רוצה לחלוק עמכן…או במילים אחרות – יאללה בלוגולדה! 

*** בלוגולדה ***

בבלוגולדה אגריל ביניכן ארבעה סטים של כלים, שסידרתי אקראית לפי הסדר שבו אגריל בין התגובות, אבל אתן מוזמנות לכתוב את העדפותיכן, ואם אוכל להחליף ולהתאים כך שכולם יהיו מרוצים - אשתדל… (ובמקרה הגרוע, כמאמר ביצת הקינדר - "מה שיוצא אני מרוצה") הציפורים מצולמות בשביל הפרופורציה ולא כלולות בעסקה :-)



אז מה יש לנו כאן?
1+4) כל אחד מהם כולל זוג קערות גדולות בצבע תכלת ואוקר.
2) קנקן קטן ורוד ושני ספלים בגודל בינוני.
3) שלושה ספלים גדולים (ומהממים, אם יותר לי… :-)).


- איך משתתפים? משאירים תגובה, כמובן! הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, ומכיוון שיש לי גם יותר מתנות לחלק, תינתן אפשרות זכיה נוספת לכל מי שתפיץ בבלוגה את הבשורה ותודיע בתגובות. ניתן להשאיר תגובות עד ה 19 ביולי בחצות. למה דווקא 19 ביולי? כי אז ימלאו לקיפודים שנתיים בדיוק!


- איך יגיעו אליכן המתנות? קשה לי להבטיח משלוח על כל אחד מהסטים (הקערות גדולות) נצטרך להסתדר… נפתור עם רצון טוב כל מקרה לגופו :-)


- מה אם לא מצליחים להשאיר תגובה? זו ההזדמנות לכל מי שלא מצליחה להשאיר תגובה בבלוגר ללמוד לעשות זאת – מנסיוני, אם מגיבים כאנונימי (ולא לשכוח לרשום את שמכן בגוף התגובה!) לא אמורה להיות בעיה (או שיש בעיה בדפדפן ואפשר לנסות לעבוד עם דפדפן אחר… גוגל כרום שולטטט). אם ממש לא מסתדר להשאיר תגובה -תשלחו לי תגובה במייל (הוא מופיע בפרופיל שלי למעלה...) ואני אעדכן אותה בעבורכן.


בהצלחה בבלוגולדה! (הלוואי שיכולתי לחלק מתנות לכולכן...)

*

עוד שתי מילים לגבי פוסט קודם -

1. מסגרות לארנקים אני קניתי באטסי, מי שרוצה קישור ספציפי שתשלח לי מייל.

2. לשמחתי (והפתעתי, יש לומר…) התמלאה חיש קל סדנת כרית דובון, ויש כבר רשימת המתנה נאה. אציע בקרוב מועד נוסף, אתן עדיפות לאלו שלא היה להן מקום בסדנא הזו, יתכן שישארו מקומות בודדים.


שיוווו כמה חפרתי - שבת שלום! 




*

תפורים (והזמנה לסדנא)

*
שתי אופנות תפירה חלפו בשמי הארץ וחיכו ב to do list שלי. הראשונה שבהן היא תיק בנטו, שההדרכה המקורית שלו נלקחה מהבלוג המקסים של pink penguin, אבל הקרדיט על זיהוי הפוטנציאל ועל תפירת תיק הבנטו הישראלי הראשון שייך כולו לחגית. מאז עברו הרבה תיקי בנטו בבלוגספירה, ואף תורגמה הדרכה לעברית בבלוג של בעיקר פורמת, ואני חיכיתי למצוא בדים שיתאימו לי לתיק הבנטו המיוחד שלי.
את בד הבסיס (הקנווס עם הפסים) קניתי ב"קטיפה כחולה" בנחלה, משם הגיע גם בד הריפוד הפרחוני (שארית מהכרית שבפוסט הקודם) עבור הפס העליון



הוספתי לתיק לולאת צד מעור, סתם בשביל הכיף…






לא יודעת מה אתכן, אבל אני מאוהבת בשילוב הצבעים שהתקבל בתיק הבנטו המשוגע שלי -


 
צילום חזיתי אחרון ודי -
 
לאחר שראיתי כי מדובר בפרוייקט כייפי ותוצאה משמחת במיוחד, החלטתי לתפור תיק נוסף לנסיכה מיכל. בחרתי בדים שמתאימים לנסיכה בת שלוש וחצי (הבד המצויר נקנה בשוק באמסטרדם), וזו התוצאה -




סרט הסאטן הוורוד לכיווץ הכיסוי הוא אותו סרט ששילבתי גם בתיק הקודם. מסתבר שלשני תיקים בעלי אופי וצבעוניות כל כך שונים – בכל זאת יש מכנה משותף…






מיכל לא תקבל את התיק שלה ריק, אלא עם ארנק מסגרת תפור – שזו אופנת התפירה השנייה שדבקה בי השבוע -





הדרכה אחת מני רבות לארנק מסגרת ניתן למצוא כאן, ואלו כל המסגרות שתפרתי בינתיים -



הקיפודים מככבים אצלי הפעם – בבד הקיפודים הורוד צ'יפרתי את עצמי בביקור אצל עדי בשוקה בנחלה, וכעבור שלושה ימים קיבלתי מתנה מקסימה ונדיבה במיוחד מתמרי 28, ובה (בין השאר…) בד הקיפודים הצבעוניים -



מהקיפודים הצבעוניים תפרתי לעצמי נרתיק למשקפי השמש שלי, שמנמן ומרופד כהלכה…

וכולם בפה פעור, כמיטב המסורת -

*

איילת, מורתי היקרה לקרמיקה, תמיד יורדת עלי שאני מדברת על תפירה אבל מגיעה לאסוף כלים שנשרפו אצלה בסטודיו עם תיק סופרמרקט ירוק, מתפרק ומעאפן… מה שנכון, נכון – בסטודיו הכל מתבצבץ ולכן לא כל כך השקעתי, אבל איילת הרימה לי להנחתה, והחלטתי לתפור תיק ייעודי לנשיאת כלי קרמיקה ממקום למקום. התכנית היתה ללכת על משהו פשוט, ומאוד כביס (!!!), אבל כל פשוט מסתבך, והתוצאה הסופית היא שילוב גזרות של תיק אלבד מהסופרמרקט (מבנה מלבני) עם תיק בנטו (כיסוי בד).

 

התיק ממש גדול (בתקווה שיתמלא בהמון כלים…), מרופד היטב בבטנה מפיקה, ואני חייבת לכתוב משהו על הבד המנוקד ממנו נתפר - סבתי שנפטרה לפני שלושים שנה היתה תופרת. דודי האהוב (והקורא הנאמן שלי!) מתגורר בבית שבו חיו סבי וסבתי. לפני כמה חודשים הוא הביא לי שקית ובה כמה מטרים של בד ישן נושן שהוא מצא בארון של סבתי. על מנת להתגבר על הריח החזק של הנפטלין כיבסתי את הבד מספר פעמים :-) !  לא מדובר בכותנה (ולכן "בזבזתי" חלק ממנו על הפרויקט הזה…), ובכל זאת, מסתבר שכבר לפני 30-40 שנה היה לסבתא שלי חזון של בד אדום עם נקודות לבנות…!



וכאן ניתן לראות את המבנה הריבועי שנוצר (בדומה להדרכת שקית הלבד שפרסמתי בעבר כאן )

*

הזמנה לסדנת כרית כיס ודובון: לאחר פרסום הפוסט הקודם נשאלתי אם יש אפשרות לסדנת כרית כיס ודובון שלא במסגרת קומונה כלשהי? אני מרימה את הכפפה ומציעה סדנת כרית ודובון ב 4 באוגוסט, יום ה' בשעה 20:00 בביתי שבכפר סבא. הסדנא בעלות של 100 ש"ח מיועדת לבעלות מכונת תפירה (נדרש ידע בסיסי בלבד בתפירה – זה פרויקט נהדר למי שרוצה ללמוד לתפור!). המחיר כולל את החומרים לדובון, את הכרית עצמה (המחיר לא כולל את הבד לכרית, וכפתורים לכרית ולעיני הדובון) וכולל גם שתיה וכיבוד קל.

בסדנא נתפור כרית עם כיס, וכמובן - דובון… נלמד למקם כפתור ולתפור לולאה במכונת התפירה – תלוי בדגם. (מי שאין לה אופציה כזו במכונה שלה תקבל סיבוב על המכונה שלי…).

מי שמעוניינת יכולה ליצור אתי קשר במייל ykipodim@gmail.com. כדי לתת תשומת לב אישית הסדנא מיועדת למקסימום 8 משתתפות ותיפתח עבור 5 נרשמות ומעלה.

*

ולא נסיים בלי רגע של נחת -

שיהיה שבוע נפלא וחופש גדול קל למי שזה רלוונטי לו… :-)

*