סוף אתגר קנווסון, ומה שיוצא

*


מכיוון שתנופת היצירה שלי בשבועות האחרונים היתה מוגבלת למדי, שמחתי מאוד עם כל מייל שהגיע תחת הכותרת אתגר קנווסון. אם אני לא יוצרת, אז לפחות תרמתי את חלקי (הצנוע, יש לומר) בהנעה ובהנאה של חברות אחרות :-)


נהניתי לראות ואף התרגשתי לקרוא את המיילים המצורפים (ובכלל, תמיד כל כך כיף לפגוש את הסמויות פה!).
מכיוון שאת שתיים מן המשתתפות אני מכירה אישית, העברתי את מלאכת השיפוט לידי חברותי הטובות, המוכשרות והמכובדות – חגית (היבואנית הרשמית של הקנווסון לאזורנו) והילה (כי איזה בונוס זה להגיד שההגרלה נערכה בחסות עו"ד, גם אם זו לא היתה הגרלה...).


אני גאה להעלות כאן את הצילומים של כל אחת משבע העבודות שההשתתפו -
אביה בן צבי היתה חרוצה והכינה שני קנווסונים. "חוף ים פרטי" - מקסים ורגוע, והשני, לדלת חדרה של בארי התינוקת הקטנה עם השם היפהפה - מזל טוב!



גם תמר סלוצקי הכינה שני קנווסונים – לאחד היא קראה "דובים" (ואני מאוהבת בצוללת הצהובה!)



והשני, קנווסון שהוכן כמתנת חתונה, נקרא ציפורים ופאותיו מלאות בזוגיות ואהבה…



מימין, מיכל שוורץ עם קנווסון רגוע באוירת נחל סתווית, ומשמאל, עדי ברש בירם עם קולאז' יצירתי ומעניין של ציור, חרוזים נותני צבע ונפח, וסליל חוט. איכשהו הצבעים והתוכן אפילו מחברים לי אותו לפסח!

*

במקום הראשון זכתה פה אחד היצירה של דפי חברתי המסטיקית (מתברר שגם סוכריות יושבות עליה טופי!). דפי הפכה את הקנווסון לטלויזיה ובה משודרת הסדרה זהבה ושלושת הדובים (בסצנה הזאת זהבה בדיוק הלכה רגע להכין קפה…). הרבה משחקי מילים יש ביצירה המקסימה הזו, אני בטוחה שתקראו עליהן גם בבלוג של דפי :-)



תודה גדולה לחברותי השופטות ותודה ענקית לכל מי שהשתתפה. המתנה העיקרית כאן היא העשיה וההנאה, ולדפי יש גם קערה נלווית :-)

*

אמנם, כפי שקיטרתי כבר, היצירה לא היתה בשיאה בשבועות האחרונים, ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ואולי בחד-גוניות היחסית של התוצרים יש בכדי להעיד על התקופה המדשדשת :-)

 

זוג קנקנים לבנבנים למדי, עם נגיעות בז' מינוריות -

בפוסט הזה יש הרבה צדפים, לא?

נרתיק זערורי וייצוגי לפלאפונו החכם והחדש של הינשוף (לא שהוא משתמש בו, אבל הייתי חייבת!). שימו לב להתאמה הבלתי אפשרית בין הגוף לסגירה – זה עלה לי בדם ויזע!

 

הבד האלמותי נקרא גם "נס פך השמן". הזמנתי רק מטר אחד והינשוף כבר זכה ממנו לציפית, כיסוי למחשב וכיסוי לפלאפון :-)

והצצה לבטנה המנוקדת ולסגירה הסקוצית -

*

מאותה משפחת גוונים, אבל עליז, שמח ומשמח, ילדתי עוד ארנב טילדה, והפעם בסגנון רומנטי ביותר!



באחד משיטוטי מצאתי שארית פיסת פליס קשיח באפור כהה וידעתי שהיא תהיה לי לארנב. הבגדים מבד תחרה אוף-וויט, ונגיעת הבד הורדרדה היא פיסת בד יקרה ללבי שקיבלתי מאהובה מוכשרת בטירוף, והתקמצנתי עליה בחירוף נפש עד לרגע שבו החלטתי לתפור ארנב שישאר אצלנו…



ובכל זאת בלי טיפת צבע אי אפשר… בתוך קערה טורקיזית -


 
ועם פיסת גינה פורחת -

*

לקראת סיום כמה מילים לגבי הפוסט הקודם – איזה כיף היה לקרוא את העניין שהבעתן בנושא שריפת הראקו! שמחה שההסברים היו מעניינים ומובנים (אם כי שטחיים, עשיתי לכן ראקו-לייט :-)). הפינגוין, עדיין דוגר על המדרגות ומוסר לכולכן שהוא אוהב אתכן בחזרה!  :-)

*

מקווה שהפוסט הבא יהיה צבעוני יותר, ומאחלת לכל קוראותי וקוראי (הבודדים) חג אביב שמח!

*

שריפת רקו (RAKU) וחיות אחרות

*


לפני הכל – אתגר קנווסון מסתיים היום בחצות והעבודות המקסימות שקיבלתי יועברו לשיפוט חיצוני אצל חברות טובות, מוכשרות ואוביקטיביות (מכיוון שאני מכירה אישית חלק מהיוצרות). התוצאות יפורסמו בפוסט הבא :-)

*

רקו (RAKU) הוא סוג של שריפת חימר. מבלי להכנס כעת להסברים מעמיקים מדי ברמה ההיסטורית והכימית, אציין רק שזו טכניקת שריפה יפנית, במהירות גבוהה לטמפרטורה נמוכה (1000 מעלות), שלאחריה עוברים הכלים בעודם לוהטים למיכל ובו נסורת, שם הם נסגרים בתוך מצב של בעירה בתנאי חוסר חמצן מה שיוצר השפעות, או "רדוקציות", על החימר והגלזורות ולכן תוצאות שריפת הרקו מיוחדות, ובלתי צפויות.
הסטודיו שבו אני לומדת, מתכונן כבר כמה חודשים לשריפה כזו. מכיוון שמדובר בהפנינג חד פעמי ובתנור קטן אחד, כל אחד מאתנו הוגבל להכנת שלושה כלים לשריפה.
אני התחלתי את התהליך בתכנון שלוש הכלים שיתאימו לי לרקו, ואימון על כלים בשריפה רגילה (שנוצרו תחת ההשפעה הברוכה והמתמשכת של הסמינר בתל-חי בדצמבר).





 
למרות שלא נראה כך – גם הבקבוק המרובע התחיל וסיים את תהליך העבודה - על האובניים. בהמשך, ומכיוון שהצורה שלו מזכירה לי בקבוקי דיו ישנים, התפרעתי עליו עם טפטופי צבע כחול, קובלט.

*

כאמור, אחרי מספר חודשים של הכנות, הגיע יום שריפת הרקו. הייתי מגדירה אותו כל"ג בעומר של הקרמיקאים – בילינו אותו ביום הפנינג סביב האש, העשן והחביות. היה גם אוכל. משובח.

אלו הכלים המצופים בגלזורה מחכים בתוך התנור, שהוא למעשה תנור מאולתר מחבית מצופה בידוד מתאים. השפיץ הבולט לתוך התנור משמאל, הוא החיישן של הטרמוסטט.

את החום יוצר מבער מחובר לבלון גז. כשהטמפרטורה בחבית מגיעה ל 1000 מעלות, הכלים נשלפים החוצה.

בעודם לוהטים, הם נזרקים היישר לתוך חבית מלאה נסורת, מה שיוצר התלקחות. זו ההזדמנות לזרוק עליהם עלים יבשים, בלוטים וכל מיני חומרים אורגניים שהתלקחותם על הכלים והגלזורות יוצרת אפקטים מעניינים על התוצר הסופי.


את החבית הבוערת סוגרים במכסה על מנת ליצור תהליך "חיזור", קרי, יניקה של החמצן מהחרס והגלזורה וממתינים כך כ 20 דקות, בהן נוצרים האפקטים והרדוקציות על הכלים.

מחבית הנסורת, ובעודם בוערים, עוברים הכלים היישר לחבית מלאה במים.

 
ומשם – לקרצוף ונקיון…


 
ולמדף העבודות :-) אלו שלוש הכלים שיצרו לי מהשריפה הזו -





כפי שציינתי, התוצאות בלתי צפויות – אני שלטתי על החלוקה לאזורים הלבנים והטורקיזיים, אבל כל מה שנוצר על הגלזורות מעבר לכך הוא כמעט ולא בשליטתי, כולל האזורים המוזהבים (לו זה היה תלוי בי, הבקבוק הלבן היה מקבל יותר סדקים, כתמים וקרקלים).



 
  
היה יום הפנינג נפלא. בילינו 8 שעות בצליית כלים, בכל מחזור נולדו שישה כלים חדשים כשכולנו מחכים להם בסקרנות ומתח כמו חבורת יולדות נרגשת, וזו ההוכחה החותכת שגם אני הייתי שם :-)

*

ולעניין אחר, אחרי כמה חודשים של בילוי על הפינטרסט שלי, הושק סוף סוף "פרויקט הפינגוין". בעוד כל חברותי עוסקות בסריגת שטיחים מחוטי כותנה, אני חגגתי על השאריות והצלחתי לשנורר מספיק חוטים בצבעים שחור, לבן וחמרה בשביל לסרוג את היצור המשעשע -

מכיוון שצורת הסריגה האמיגורומית יצרה מרווחים קטנים בין חצאי העמודים לא יכולתי למלא אותו ישירות בחומר מילוי (שהיה מציץ בין החורים), ולכן תפרתי לו ביטנה בצורת כדור שחציו העליון שחור וחציו התחתון לבן ואותה מילאתי בשאריות בדים, בשביל לתת לו משקל.

הוא שוקל כמו ילד בן ארבע :-)

לא כל כך ידעתי מה לעשות עם הגוש החדש והדי-דבילי, ולכן הנחתי אותו באופן זמני על המדרגות. בינתיים, ב 24 השעות בהן הוא רובץ שם, נוצרה בינו לבין הינשוף מערכת יחסים מפותחת ולכן הוא כנראה ישאר נטוע במקומו כדייר זמני על בסיס קבוע…

וצילום אחרון בחברת בני דודיו הננסיים.

*

mixed media ואני…

*


באחד מערבי השבוע שעבר השתתפתי בסדנת קנווס mixed media אצל חגית, משחק מילים. הרעיון בסדנא הוא לקחת קנווס אחד ותמונה אחת ולהפליג אתם כיד הדמיון עם מגוון של חומרים וטכניקות בכדי לקבל תוצאה של קנווס אישי וייחודי.
כמו בכל סדנא אצל חגית, גם הפעם ספגתי עולם ומלואו של השראה, יצירתיות וזווית ראיה מעניינת ובלתי צפויה.
כל התהליך כולו היה התנסות חווייתית במגוון חומרים מעניינים, שאת חלקם לא הכרתי קודם, והתוצאה היא "בובות", קנווס במידות 20X20.





היה מרתק לראות סביב שולחן העבודה איך כל אחת לוקחת את הקנווס שלה לכיוון אחר, ואת שלל העבודות המרתקות שכולן הוציאו תחת ידיהן…
אני יצאתי מאוהבת, גם מהתהליך וגם מהתוצאה (בחגית אני מאוהבת כבר מזמן… :-))



התמזל מזלי, וחגית היא לא רק מורה נפלאה אלא גם שכנה, חברה, ובנאדם נדיב להפליא, שהסכימה לקבל אותי גם למחרת לכמה שעות של בילוי משותף, במהלכן יצרתי עוד קנווס, כי מלכתחילה רציתי קולאז'.


בקנווס השני, "מדרגות" כבר ידעתי טוב יותר מה אני עושה ולאן אני חותרת והוא זרם לי מתחת לידיים בהנאה אינסופית של מריחה והתעסקות עם גזרי נייר והתאמת צבעים -



חגית, בסבלנות רבה מצאה לי את הבמבי הזה (כי אני רציתי דוב… :-)) ואני התאמתי את הצבעים שלו ל"בובות" על מנת ליצור קולאז' -



את כל העבודות של חברותי לסדנא תוכלו לראות בבלוג של חגית. שם יש גם פרטים על סדנאות נוספות שהיא מקיימת, ואני כאמור ממליצה בלב שלם ואוהב לכל מי שמחפשת חוויה נפלאה ומלאה בהשראה והעשרה לרוץ ולהרשם! הכלים הנפלאים שתקבלו מחגית הם מעבר ליצירה החד-פעמית שתיצרו בסדנא, אלא הם אלו שספגתם לתוככם וילכו אתכם הלאה…



וחזרה ל"בובות ומדרגות" - מי שמכיר את הבית שלי יודע שמרוב מדרגות, בובות ושטויות אחרות, קצת קשה למצוא בו פיסת קיר פנוי… אבל האמת היא שאני כל כך אוהבת את הקנווסים האלה, שהצלחתי למצוא להם מקום ראוי שממש תפור עליהן  :-)

*

ואם בדברים תלויים עסקינן, קצת מעולם הקרמיקה שתמונות ממנו נזנחו לאחרונה – שלט שהכנתי לשער הבית של חברים יקרים שלנו. הצילום מעוות משום מה – השלט במציאות בהחלט מלבני :-)

צולם ונמסר בעיצומו של מזג אויר קשה צילום…

*

ולמי שפספסה במקרה, זה המקום להזכיר את ההדרכה ואתגר הקנווסון מהפוסט הקודם, (אתגר יצירתי ונושא פרס :-)) 





סנונית מקסימה וראשונה כבר נחתה בתיבת המייל שלי וזיכתה את היוצרת שלה (וגם אותי…) בהמון הנאה! 


לכל מי שביקשה הקלות כי אצלה בבית משתמשים בסבון נוזלי - פה המקום לחשוף  פרט מביך ואפל: אני אישית בכלל מכורה מאז ומעולם ל"נקה 7" פושטי ונטול קופסא :-) קופסאות ה DOVE שייכות לטעמם היוקרתי של גברברי הבית… :-)


ולמי שבכל זאת אין - כל קופסא קטנה בגודל קרוב לזה תהיה טובה לצורך העניין, אבל תמיד אפשר להיות יצירתיים ובאותה שיטה של בניית הקנווסון אפשר, יש מאין, לבנות את כל הקופסא מחתיכות קרטון של קורנפלקס!


הנאה מובטחת - מוזמנות להציף לי את התיבה בקנווסונים :-)


*

הו אילנה (וגם טילדה ואתגר קנווסון)

*

בסוף הפוסט - הדרכה ליצירת מסגרת מיניאטורית (קנווסון מקופסת סבון), ואתגר נושא פרס… :-)

*

כשאני מכינה מתנה אני משתדלת בד"כ להכנס לראש של מקבל המתנה ולהכין אותה על פי טעמו ועל פי אהבותיו. בהיותי בעלת משפחה מורחבת מאוד מגוונת, זכיתי גם בגיס צבעוני, יחיד ומיוחד מאוד, שמעריץ כבר שנים את הזמרת אילנה אביטל. במשך שנים הוא גם אוסף חומרים שקשורים אליה ומתייק אותם בקלסר משרדי גדול ובנאלי. לפני כמה חודשים הוא הוזמן להתארח בתכנית טלויזיה (ועל הדרך גם להתחבק עם הו אילנה...!) ואני, שראיתי מהספה בבית את הקלסר המרופט שאתו הוא הגיע לשידור החלטתי בו ברגע שאני מכינה לו קלסר ייעודי. זה לקח כמה חודשים ואוטוטו יומולדת עד שהתיישבתי סוף סוף להכין.


בבחירת הצבעים והתכנים - ניסיתי מאוד להכנס לראש שלו ולטעמיו על מנת ליצור כיסוי לקלסר שהוא ישמח בו – בד הבסיס הוא בד קנווס שקניתי פעם בשוק בברצלונה עם הדפסה של עיתונים (בספרדית :-)) שמייצג גם את תכולת הקלסר: קטעי עיתונות ותמונות.


 
מדף הפייסבוק שלו "גנבתי" והדפסתי על בד תמונות שלו בעבר עם אילנה, כולל זו באולפן הטלויזיה… את האפליקציה עם שמה ואת המסגרות לתמונות גזרתי מדוגמאות של בדי ריפוד בשלל צבעים שחברה יקרה תרמה לי פעם (נשיקות…)! 



בשביל לגוון הוספתי גם בד משבצות שחור לבן, וסרט בד ממוספר ומדליק שקניתי במסטיקים -



בצדו האחורי של הכיסוי הוספתי הקדשה מודפסת קצרה שלא צולמה, ובכל אופן הקלסר שהוכן ונמסר באהבה, התקבל בשמחה והרבה התרגשות!

*

מתנה נוספת שמסרתי לאחרונה היא ארנב טילדה (כן, כן, עוד אחד…!!!) שהכנתי באהבה לאורי התינוקת היפהפיה של דקלה – הג'ירפה חסרת הבלוג. אז אמנם אורי נולדה כבר מזמן, אבל היי, לפחות הספקתי להכין לה את מתנת הלידה לפני הבת-מצווש!

גם כאן השתדלתי להתאים את הצבעים לטעמה של האמא המקבלת :-)

מתנצלת אם אני חוזרת על עצמי בעניין ארנבי הטילדה, אבל אני פשוט מאוהבת בהם ונהנית להכין אותם כל פעם מחדש, אני משתדלת לפחות לגוון לעצמי את החומרים והביגוד, והפעם הארנב עשוי מפליז אפור/תכלכל מהסוג היותר קשיח ששמחתי למצוא בנחלת בנימין (סוג הפליז הזה פחות רך ונחשב פחות איכותי אבל הוא נפלא לבובות ממולאות מהסוג הזה…)

 

והפעם גם צילום מהגב, כי אני מתה על האיקס בכתפיות של הטוניקה הארנבית שלו ואף פעם לא יוצא לי לצלם אותו מאחור (ותודה לינשוף על האחיזה התומכת והמסוקסת…)!

 

*

וכפי שמבטיחה כותרת הפוסט -

הדרכת קנווסון זעיר מקופסת סבון (ואתגר נושא פרס בסופה!):

לפני שני פוסטים הצגתי את הקומיקס התלת מימדי "קנווסון" (כל הזכויות על השם שמורות לחגית :-)) מקופסת סבון, וקיבלתי כמה וכמה בקשות לצלם הדרכה ולתת כיוון למיני פרוייקט. מכיוון שממילא נשארתי עם חצי ברווזון גומי שחוט החלטתי לשנס מתניים וברווז, ולכתוב הדרכה קטנה לפרויקט זריז, קליל וכייפי שנותן דרור להמון אופציות יצירתיות. חייבת לתת קרדיט להדרכה המצויינת הזו של נילקי, שממנה למדתי פעם את העקרון.


מתחילים מקופסת סבון קטנה - מסמנים מסגרת כחצי ס"מ מהשוליים וחותכים את המרכז החוצה.



מודדים את עומק הקופסא (3.5 ס"מ) ואת המידות של החור שיצרנו (5X7 ס"מ). כמובן שאני מסבירה את העקרון – לכל קופסא יש את המידות שלה…



עומק הקופסא (3.5 ס"מ) יתחלק לשניים- 2 ס"מ עומק הקנווסון ו 1.5 ס"מ לגב.


מחתיכת קרטון אחרת חותכים רצועות מתאימות ויוצרים באמצעות מסקינגטייפ מסגרת גמישה במידות של החור (5X7 ס"מ) בגובה של 2 ס"מ.
בנוסף, יוצרים חמישה גילגולי קרטון, מעין "רגליים" בגובה של 1.5 ס"מ.



שופכים שלוליות של דבק פלסטי בארבע הפינות ואחת במרכז (שימו לב לא לעבור מחוץ לקו האדום המסומן בתחתית – הדבק צריך להיות מתחת לחור שחתכנו בקופסא…). מעמידים בשלוליות הדבק את הרגליים המגולגלות.



כשמתייבש שופכים דבק פלסטי גם מעל הרגליים ומניחים עליהן בצורה מדוייקת ומקבילה לחור את חתיכת הקרטון שהפרדנו קודם.



כשמתייבש מניחים את המסגרת הגמישה וממקמים אותה בדיוק ברווח שבין הגב לחזית-



מחזקים את הכל ברצועות מסקינגטייפ -



כעת, באמצעות דבק פלסטי מדולל במים (!!!) מצפים את הכל בשתי שכבות של גזרי עיתונים, רצוי עיתון מנייר מעט עבה.



כשמתייבש אפשר לצבוע בצבעים אקריליים, אם רוצים לשמור על שקיפות יש לדלל את הצבעים במים.



מכיוון שלא הייתי מרוצה מהצביעה, עיטרתי בסופו של דבר את הקופסא עם מפיות כך שהצבע והמפיות משתלבים ולא נותר זכר לכיתוב העיתון.
כמובן שכאן השמיים הם הגבול וזה הזמן להתפרע ברעיונות עיטור שקשורים לתוכן הקנווסון שאתן מתכננות.
כשהכל מתייבש רצוי לצפות את העבודה בשכבת לכה (ספריי) – שגם מחזקת את כל המסגרת והופכת אותה לקשה וכמעט פלסטיקית.



הברווזון שלי הפך ל TOILET DUCK לטובת דלת שרותי האורחים…



עציץ הפרחים הקטן עשוי מ… פקק של שפופרת קטנה של משחה רפואית שריססתי בספריי צבע. הפרחים הם פרחי בד קטנטנים שחיברתי לחוטי ברזל דקיקים והם עומדים בעציץ בתוך שלולית דבק גומי שהתייבש סביבם.


 
וצד שני…

*

אתגר קנווסבון ספונטני :

תוך כדי כתיבת ההדרכה, החלטתי לשתף אתכן, הקוראות, בחדוות היצירה. לצורך עידוד העשייה אני תורמת קערת קרמיקה בתור פרס ראשון (אם כי הפרס האמיתי הוא עצם היצירה, וגם הקנווסון שישאר אצלכן)!

עד סוף החודש (31 במרץ) אתן מוזמנות לשלוח לי למייל ykipodim@gmail.com צילומי קנווסונים שהכנתן לפי ההדרכה הזו. זה כמובן לא חייב להתבסס על ברווז (להיפך, אני אשמח לראות רעיונות מקוריים!) וגם לא על קומיקס, אלא כל רעיון של "התרחשות מיניאטורית תלת מימדית בתוך מסגרת מקופסת סבון".

לשם תזכורת – אלו שתי העבודות שלי.

את העבודות שלכן אני אעלה כאן בעוד כשלושה שבועות והעבודה המקורית והיפה ביותר לטעמי תזכה את היוצרת שלה בקערת קרמיקה מעשה ידי (אני לא מצרפת תמונה כי אתן לזוכה אפשרות בחירה...).

אם ארגיש (מטעמים אתיים או אחרים) שאני לא מצליחה לשפוט לבד , אגייס חברות נוספות מתחום היצירה שיעזרו לי לשפוט את העבודות שלכן בעילום שם...

יאללה – זה אתגר קליל וכייפי, ויש כמעט שלושה שבועות להכין אותו - אתן מוזמנות להשתתף בהמוניכן!

*