סיפורי בדים

*
כשצעירי הבית מזמינים ממני "עבודה" זה מרגש אותי במיוחד…




את זה הוורוד כבר תפרתי לעצמי, מבד רקמה של חולצה שקניתי בנפאל לפני יותר מחצי יובל.  מעולם לא לבשתי את החולצה הרקומה שהוא היה, אבל אני כל כך שמחה להתקל בו בתיק שלי מדי יום בפורמט החדש…

*

מיד כשהסתיים סבב תיקי הטבק לכל דורש, הגיע יום ההולדת של גיסתי. אחרי שבילינו יחד כמה ימים משותפים של שופינג בלונדון לא היה לי ספק שהצבעים שלה הם שחור וחרדל.

בכל מתנה שאני מכינה לאחרים אני מנסה להתבונן דרך העיניים של מי שיקבל אותה. הרצון להתאים את עצמי לסגנון של האחר מספק לי התמודדות עם אתגרים חדשים וקו מחשבה שאינו בהכרח אזור הנוחות שלי.

כך היה גם במקרה הזה. בד ריפוד בצבע חרדל וכפתור וינטאג' שמצאתי בערימה עשו את העבודה -

*

לפני המון המון זמן יצא לי לשחק קצת בסטודיו ולהכין לעצמי חופן חרוזים עם צבעי ופרחי הבית.

אחרי חודשים בהם שכבו החרוזים בשקית תחרה וצייצו אלי מדי פעם, החלטתי לטפל בהם.

עם תוספת נגיעה של אדומים וכתומים לחיזוק, העליתי אותם על חוט מתכת, אלא אז גיליתי שאין לי בעצם שום חוט מתאים מעור (כמו שדמיינתי) כדי להמשיך מכאן…

בסופו של דבר, היעדר חומרים (וגם ההשתתפות המהנה שלי בסדנא של צבעים עליה כתבתי כאן) הביאה אותי לפתרון שאימצתי בחום – ליפוף ותפירה של חוט טריקו על חוט המתכת -

 

כל כך נהניתי מהפתרון הזה, שהמשכתי לשחק עם חוטים וחרוזים מחימר שחור (וכאן כבר אפשר להבחין שהתפירה קצת יותר קפדנית)



ועל הסוס הפוטוגני כי התאהבתי בפוטנציאל…


ואם כבר בענייני סוסים -

*

כששרי גלסמן העלתה לרשת תמונה של תליון מוטבע עם שלוש מילים מיד חשבתי על הפוטנציאל… הרעיון להצמיד לעצמי שלוש מילים שתהיינה יקרות לי ותלויות עלי ביום יום, להזכיר לי את מה שחשוב, קסם לי.

למצוא את המילים הללו היה מין תהליך ממלא מחשבה ויקר כשלעצמו.

משנבחרו המילים הנכונות (ותודה ללאה גולדברג ששלוש מילותיה מייצגות עבורי עולם ומלואו) שרי תקתקה את התליון במהירות ושלחה בדואר, שלב שכבר דרש ממני מידה של סבלנות.

לפחות ידעתי בדיוק למה אני מחכה…

כשהוא הגיע החלטתי ששרשרת כסופה כמו שתכננתי מראש, פשוט לא תהיה "אני".

וכן… גם כאן במקרה הזה, הלכתי על אותו פתרון. לדעתי יש כאן סיפור אהבה שיהיה לו המשך…

*

ובקטנה – כי הזדמנות כזאת מעכשיו לעכשיו להכין מתנה לתינוק בשם עומר תמיד משמחת אותי -

*

וקולאז' צילומים מיריד קצת אחר שהשתתפתי בו לקראת ראש השנה… קטן, חמוד וכפר-סבאי. היה כיף!

תודה גדולה לכל אלו שבאו בכלל ולאלה שבאו במיוחד בשבילי לקנות מתנות מבית קיפודים לחג – בפרט. ריגשתם…

*

פוסט שחור לבן

*

אלבומים של עבודות חדשות מצטברים לי בתיקיות ואני לא עומדת בקצב…



המון חודשים עברו מאז החתונה הקסומה של נעה ונדב, וכבר הספקנו להשתתף בשמחתם של עוד כמה זוגות מאושרים, ובכל זאת – הביצה של נעה ונדב היתה בשבילי סוג של קסם מתוק ומיוחד, לזוג מתוק ומיוחד -



שתמיד-תמיד תשלימו זה את זו ותימלאו באהבה מתוקה!

*

לקראת השנה החדשה העומדת בפתח פצחו חברותי ברעיון נפלא להחלפה – "החלפת ראש-זנב".

למוחלפת-המוטרפת שלי רציתי להכין משהו שיהיה ממש פרקטי (שלא תתקע עם זה בתור עוד חפץ בבית), תפור (מכיוון שקרמיקה יפהפיה היא מכינה לבד) ושמח על גבול האינפנטילי.

בחזוני החלטתי על נרתיק בד שימושי בדמות ראש פנדה (אין לי מושג למה דווקא) ועם הרעיון הזה זרמתי בלי גזרה אבל עם המון נחישות ועם תכנית מתאר כללית מאוד שאתה יצאתי לדרך -

התוצאה הסופית די משמחת אבל גילוי נאות - הדרך היתה דרך חתחתים. הסתבכתי עם הגזרה, עם הנפח, וגם עם כל האביזרים הנלווים (אוזניים/אף/זנב) שחיברתי ופרמתי והחלפתי בעקשנות שלוש פעמים עד שהייתי מרוצה.

הצצה קטנה לבטנה המשובצת. הנרתיק תפור עם רצועת נפח -

מכיוון שלא כל כך נעים לראות דובי-פנדה ריק, ובעיקר מכיוון שחיפשתי לגוון אותו בכל מיני אביזרים אינפנטיליים בהתאמה, מצאתי שלל שטויות שידעתי שישמחו את הנמענת לא פחות מאשר אותי…


הדובי-פנדה בלע את כל ההפתעות בלי למצמץ…


מי שמביט בי מאחור… (בכל זאת, החלפת ראש-זנב )


הדגיג האדום הנלווה נועד להקל על הפתיחה, לתת כתם צבע או סתם להזכיר שראש השנה בפתח!

*

בשבוע הבא, ממש דקה לפני ראש השנה, אציג את קולקציית-החג של קיפודים ביריד מיוחד ולוקאלי שיתקיים במתחם "חצר השוק" החדש והיפהפה בכפר סבא.

הזדמנות אחרונה לקנות מתנות לחג, באוירת שיק-שוק מיוחדת ומתוקה – יריד אמנים חדש בצד השוק האותנטי והותיק של כפר סבא.

אשמח לראות אתכם - 23-24 בספטמבר, ויצמן 125 כפר סבא (פרטים נוספים על מתחם חצר השוק הקסום ניתן למצוא בדף הפייסבוק).

מוזמנים לבוא בהמוניכם, יהיה שמח!

*

(ענבלית – לא שכחתי את שרביט הפדיחה, אני שומרת את הזכות לפוסט הבא).

*

יומן אסקפיזם

 *

"אי של אהבה
חלום ושלווה
שם נוכל להיות
לעולם ביחד"

אי ירוק בים/יונתן גפן (מצד שני – הוא גם כתב את בלדה לנאיבית...)

*

למזלי הגדול הבנים שלי, שהשתחררו מהצבא רק לפני כמה חודשים, לא נקראו למלחמה בצו 8 ולכן יכולתי לאפשר לעצמי, גם בשיא הצוק האיתן, פינות קטנות של אסקפיזם ויצירה (תודה לכל מי שחשב עלינו והתעניין בשלומם!)

*

את המגבות השמחות של ריבי, המדענית הכי יצירתית, כבר מזמן רציתי לתפור והעונג הזה הזדמן לי בסדנת חברות אמיצות (בכל זאת, הגענו אליה בין האזעקות!)

והנה בוק לדובי-גבת המקסים שאתו יצאתי מהסדנא המומלצת בחום (ואפשר לתפור עם ריבי גם שועל, מפלצת ועוד חמודים כיד הדמיון הטובה שלה)-


קלוז אפ לפרצוף שגורם לי לחייך -


ריבי לימדה אותנו המון דברים ובהם – איך לקפל את המגבת יפה ולארוז למתנה -


וכך נראינו בסוף הסדנא - עליזות ומדגמנות בזמן אמת -


תודה גדולה ריבי, היתה סדנא נפלאה…

*

באחד מהימים היותר קשים בחדשות חיפשתי לשחק במשהו צבעוני שאוכל ליצור מול הטלויזיה בלי להפריע לסביבה עם טרטור מכונת התפירה.

כל החומרים, למעט נעלי האצבע (פשוטות ב 9.90), ממוחזרים: הבדים מחולצות טריקו ישנות וצבעוניות והקישוטים מכובע תאילנדי ישן שמצאתי מקופל בין הסנטימנטים בקופסת האוצרות שלי.

כל התפירה ביד, תפירה גסה בחוטי רקמה, פרוייקט כייפי ומתנה מקסימה לעצמי :)  

*

פה ושם גם העמסתי ופרקתי תנור, מחפשת רעיונות חדשים (שיבשילו ואספר עליהם בהמשך) ופעם אחת זכרתי לצלם את התנור כשהוא מועמס, לפני ואחרי השריפה  - ומאוד אהבתי את ההשוואה…

*

במהלך המלחמה הספקתי גם להיות כמה ימים בלונדון. זה היה מתוכנן מראש, ולונדון היא לונדון, אבל גם כשהיאוש נעשה (קצת) יותר נוח – היה ממש לא קל להתנתק.

לפחות פגשתי קיפוד גראפיטי ענק! (אתם יכולים לחפש אותי מתחת לרגליים הקדמיות שלו…)

ולסיים בנימה אופטימית - אתמול הפתיע אותי הינשוף במתנה מקורית לכבוד ט"ז באב - תודו שזה קורע... :) 

ויקרא שמו בישראל – צוקי.

שנדע ימים של אהבה, שלום ושלווה…

*

התנסויות

 *
ראשית דבר – תודה… לכל מי שבאו ליריד נשים יוצרות בתחנה, למפרגנות, למחבקות ולרוכשות. היריד הזה היה בשבילי חוויה מסוג אחר כשחלק ניכר מהזמן ביליתי בהדגמות.

זו היתה עבורי התנסות ראשונה בעבודה מול קהל באופן שכזה. להפתעתי נהניתי מכל רגע… וגם העוברים והשבים!


תודה מיוחדת לבני משפחתי הנפלאים שהתגייסו למשימה בשותפות מלאה ואפשרו לי להתפנות לשחק בבוץ בזמן שהם לקחו פיקוד על דוכן קיפודים (המהמם :) )


הכי כיף לשחק בבוץ, בפרט כשחם בחוץ (בקרוב מסע הופעות בכל רחבי הארץ ;-))

*

אי-שם בתחילת מרץ קיימנו סופ"ש יצירתי של קומונת חברות יוצרות. במסגרת שלל הארועים הנפלאים היה לי העונג להשתתף בסדנת ליבוד בהדרכתה המצויינת של עדנה, חברה יקרה ובעלת סטודיו "הפתעות".

הייתי מאוד סקרנית לקראת ההזדמנות להתנסות לראשונה בליבוד, ולא התאכזבתי! עדנה הפליאה בהדרכה שלה כך שכל אחת מאתנו הצליחה לצאת עם לא מעט ידע ועם תוצר מוגמר ומכובד, והנה המלובדת המכשפת שלי -

צילמתי אותה מסתובבת ברוח והתנועה שלה הזכירה לי מחול סופי (sufi)

עדנה הגיעה מוכנה עם שלל אוצרות שכללו גם כוכבים ומטאטא קטן ובכלל - היא מדריכה ומפעילה משובחת ואני מזמינה אתכן לפקוד את דף הפתעות בפייסבוק ולראות את כל הפעילויות שמתבשלות אצלה גם לנשים וגם לילדות-יום-הולדת (וזוהי המלצה אישית נטולת אינטרסים).

*

ועוד סדנא שהשתתפתי בה כבר מזמן-מזמן ולא יצא לי לכתוב עליה היא סדנת תכשיטי בד של אורנה עמר בסטודיו צבעים.

משהו בצבעוניות של אורנה נוגע בי בדיוק במקומות הנכונים ומהעושר הצבעוני הזה נהנתה המלתחה שלי עוד כשאורנה עיצבה בגדים בגלגול הקודם של "צבעים".

מהסדנא של אורנה יצאתי עם התנסות חדשה והמון ידע, רעיונות ותעוזה כבסיס ליצירת אין סוף חרוזים וקישוטים מבד.

יצאתי מההתנסות הזו עם תכשיט מעשה ידי -

ואלו תמונות שאורנה צילמה בסוף הסדנא - 

אמנם לקח לי קצת זמן להתחיל לענוד אותו, אבל לאחרונה אני מסתובבת אתו לא מעט והתאהבתי בו  – יחיד ומיוחד!


ואם חשקה נפשכן בכמה שעות קסומות ותכשיט מיוחד בתור בונוס – הנה הקישור לאתר של אורנה (וגם פה מדובר בהמלצה אישית ונטולת אינטרסים).

*

כמו שהזמן בורח מהר, כך חלפה לה שנת הלימוד הראשונה שלי במרכז לאומנויות בגבעת חביבה.

זו היתה שנה מפרה, מבלבלת, מעשירה, מטלטלת, עמוסה בכל טוב שבמהלכה נפתחו לי המון כיוונים, התווספו לי רעיונות רבים, הועשרתי בטכניקות מגוונות, ובראש ובראשונה – נהניתי מחוויה נהדרת.

במהלך השנה נחשפתי לעולם חדש של חומרים, שריפות וגלזורות, ועל מנת למצוא את עצמי בתוך שלל האפשרויות הרחב שיש למקום להציע, החלטתי לערוך היכרות אישית עם חלק מהחומרים שהמקום מאפשר - להתנסות ולחוש מה יפה בעיני, מה מעניין, מה יותר ומה פחות קרוב ללבי בתוך כל המגוון. 

לצורך ההתנסות הכנתי ערימה של קעריות מסוגי חימר שונים, ושיחקתי לא מעט זמן בגלזורות וטבלאות מאורגנות לרישום וריכוז התוצאות.

לא כל אחת מהקעריות האלה יצאה יפהפיה כתוצאה סופית (וזו גם לא היתה המטרה – אלא ההתנסות והכרת החומרים), אבל הסך הכל שלהן יצר פסיפס מרהיב של "קעריות ניסויים" – תענוג :)

 

מכל השילובים האלה אני יכולה להחליט כעת מה "עובד" לי נכון, ומה פחות, מה ימשיך אתי הלאה, את מה אנסה על כלים אחרים… כר נרחב של אפשרויות – אבל זהו רק קצה הקרחון!

*

מדי שנה מסתיימת שנת הלימוד ב"גבעה" בתערוכה מרשימה של עבודות התלמידים מהשנה האחרונה. העושר והמגוון שמשתקף בתערוכה הוא מה שמלכתחילה הביא אותי לבחור ללמוד בגבעת חביבה. התערוכה מוצגת במשך חודש שלם, גם בשבתות ואני מזמינה את כל מי שמתעניין בקרמיקה, או סתם באומנות להגיע לראות ולהתרשם.

גם כמה עבודות שלי יוצגו שם בצד עבודות קדרות ופיסול קרמי נפלאות ומגוונות. התערוכה גדולה ועשירה ומדברת בגובה העיניים. גבעת חביבה קרובה מאוד למחלף עירון שעל כביש 6 ובמקום חניה בשפע (הכניסה, כמובן ללא תשלום).

הנה הפרטים ושעות הפתיחה -

אין צורך לתאם מראש אבל מי מחברי שמעדיף להגיע כשאני שם – זה יקרה בערב הפתיחה ב 15 ביוני החל מ 17:30 (מנסיון זה ערב מעט עמוס באנשים) וגם ב 29 ביוני בשעות 16:00 עד 19:00 במסגרת תורנות שמקיימים התלמידים במקום.

מוזמנים מכל הלב :)

*