*
את החדרים של שלושת בני החיילים צבעתי בכל מיני כחולים ומשוגעים לפני המון שנים. לאחרונה, בחופשות מהצבא התחשק לאחד מהם לשפץ קצת את החדר שלו, מה שאומר – צבע, איקאה ותפעול של אמא. הצביעה הפכה למגפה מדבקת מחדר לחדר ואני מצאתי את עצמי בלי להתכוון בעיצומם של ימי צבע.
הצילום הזה בתום יום צביעת רהיטים-של-הבנים מצא חן בעיני. רוב רהיטיהם (וגם קירותיהם) נצבעו בגוונים שונים של אפור (החל מאפרפר כמעט לבן וכלה באפור פחם כמעט שחור), האדום-כתום שימש רק לנגיעות קלות על הדרך…
אבל זה בכלל לא מה שרציתי לספר כאן, אלא על מה שהתגלגל בעקבות זה. המוטיבציה לצבוע רהיטים (וקירות) מגיעה אצלי בגלים, ואני מודה שכבר מזמן לא ביקר אצלי הגל המתאים. אבל מכיוון שהפעם הגל פשוט שטף אותי בלי לשאול יותר מדי שאלות ובלי להותיר לי הרבה אפשרות להתנגד – זרמתי!
ועל הדרך גם הלכתי על כמה פרוייקטים שכבר מזמן ממתינים לי.
בהתחלה, שלוש המדפים שלו הספיקו למטרה שלשמה הוא הגיע, אבל בהמשך וככל שהשגעון שלי הלך והתפתח, נוצר לי צורך בעוד מדפים ולכן ניסרתי פלטה ששמרתי פעם במרתף (גילוי נאות – הפעם לא התחשק לי לנסר, אז רק סימנתי בטוש על הפלטה ושלחתי לחבר שאני סומכת על הסיבובים שלו אפילו יותר מאשר על שלי - והוא שעשה את עבודת הניסור המדוייקת, תודה! מאוד מעריכה...)
חיברתי את המדפים החדשים לכוננית הפינתית וצבעתי אותה. מכיוון שהמטרה מאוד ספציפית והמהירות היתה יותר חשובה לי מאשר הפינישים, צבעתי עם מיכל ספריי שסחתבי מאמסטרדם, אבל היום כבר ניתן להשיג בכל הצבעים האפשריים גם בארץ, אצל אלעד וגיא מ CAPZOOLA בדרום תל אביב. מיכל ספריי בודד הספיק לי בדיוק לצביעה לא יסודית מדי של הכוננית (אם תבדקו היטב אז הצבע לא הספיק לגב או לפינות נסתרות אחרות...), ככה אנחנו נראים אחרי הטיפול (אני יודעת שרואים את ההבדל בין המדפים השונים, כאמור, זה לא היה כל כך חשוב לי ותיכף תבינו גם למה…)
והנה – המטרה שלשמה התכנסנו - אוסף הכפכפים השבדיות שלי, לתפארת מחסן הנעליים (לא להזדעזע מהוילון - זה רק "מחסן"...)!
ומזוית קצת אחרת – כי אני אישית לא מפסיקה לחייך למראה הסידור המעולה הזה!
שייפתי וצבעתי אותו (צבע ומברשת) וכך הוא היה נראה אחרי השכבה הראשונה (צילמתי מקרוב כדי שאפשר יהיה לראות גם את הגוון וגם את הדפיקות הקטנות אליהן הצבע לא נכנס אם לא מתאמצים – ואני לא התאמצתי! …)
בסיום הצביעה, שייפתי את המשטחים הצבועים בכלל ואת הפינות בפרט ביסודיות ובלי רחמים…
כך הוא נראה באור יום לפני שנכנס חזרה הביתה למקומו החדש/ישן (מאוד התגעגעתי אליו ולא אהבתי את השולחן החליפי שעמד במקומו במשך כמה שנים) -
ומגירת הצד שלו שאני מאוד אוהבת
וכך הוא נראה לאחר שהוצב חזרה במרכז הבית -
ובזוית קצת אחרת -
את המפה היפהפיה הזו תפרה לי מזמן בתור מתנת יום הולדת, חברתי היקרה והמחוננת שרון רותם. היא דאגה למדוד מאחורי גבי את השולחן הישן ולתפור לי את מפת הטלאים בתור הפתעה שריגשה אותי מאוד בהקפדה היפהפיה שבה ובהתאמה המופלאה שלה לטעמנו האקלקטי ולצבעים השולטים בסלון…
השולחן הזה גדול יותר מקודמו בתפקיד, ולכן לטעמי המפה מתאימה לו אף יותר, מכיוון שהיא משאירה שוליים של עץ משופשף מציצים ממנה, ולמרות שלכאורה שילוב הצבעים מוטרף – הרי שהמפה עושה תפקיד נפלא בליכוד ואיחוד של כל הצבעים שסביבה…
את החדרים של שלושת בני החיילים צבעתי בכל מיני כחולים ומשוגעים לפני המון שנים. לאחרונה, בחופשות מהצבא התחשק לאחד מהם לשפץ קצת את החדר שלו, מה שאומר – צבע, איקאה ותפעול של אמא. הצביעה הפכה למגפה מדבקת מחדר לחדר ואני מצאתי את עצמי בלי להתכוון בעיצומם של ימי צבע.
הצילום הזה בתום יום צביעת רהיטים-של-הבנים מצא חן בעיני. רוב רהיטיהם (וגם קירותיהם) נצבעו בגוונים שונים של אפור (החל מאפרפר כמעט לבן וכלה באפור פחם כמעט שחור), האדום-כתום שימש רק לנגיעות קלות על הדרך…
אבל זה בכלל לא מה שרציתי לספר כאן, אלא על מה שהתגלגל בעקבות זה. המוטיבציה לצבוע רהיטים (וקירות) מגיעה אצלי בגלים, ואני מודה שכבר מזמן לא ביקר אצלי הגל המתאים. אבל מכיוון שהפעם הגל פשוט שטף אותי בלי לשאול יותר מדי שאלות ובלי להותיר לי הרבה אפשרות להתנגד – זרמתי!
ועל הדרך גם הלכתי על כמה פרוייקטים שכבר מזמן ממתינים לי.
*
אז קודם כל אציג בפניכם את רהיט ה"מציאה" שמצאתי ברחוב. למרות גל הוינטאג' והרטרו, הסיבה לכך שהרהיט הזה נאסף מהרחוב אלי לאוטו היא רק בגלל שהוא התאים לי בול לפינה מאוד מסויימת ולמטרה מאוד ספציפית (יש אומרים – ביזארית…). בינתיים אני לא מגלה לכן מהי - תתאפקו!
בהתחלה, שלוש המדפים שלו הספיקו למטרה שלשמה הוא הגיע, אבל בהמשך וככל שהשגעון שלי הלך והתפתח, נוצר לי צורך בעוד מדפים ולכן ניסרתי פלטה ששמרתי פעם במרתף (גילוי נאות – הפעם לא התחשק לי לנסר, אז רק סימנתי בטוש על הפלטה ושלחתי לחבר שאני סומכת על הסיבובים שלו אפילו יותר מאשר על שלי - והוא שעשה את עבודת הניסור המדוייקת, תודה! מאוד מעריכה...)
חיברתי את המדפים החדשים לכוננית הפינתית וצבעתי אותה. מכיוון שהמטרה מאוד ספציפית והמהירות היתה יותר חשובה לי מאשר הפינישים, צבעתי עם מיכל ספריי שסחתבי מאמסטרדם, אבל היום כבר ניתן להשיג בכל הצבעים האפשריים גם בארץ, אצל אלעד וגיא מ CAPZOOLA בדרום תל אביב. מיכל ספריי בודד הספיק לי בדיוק לצביעה לא יסודית מדי של הכוננית (אם תבדקו היטב אז הצבע לא הספיק לגב או לפינות נסתרות אחרות...), ככה אנחנו נראים אחרי הטיפול (אני יודעת שרואים את ההבדל בין המדפים השונים, כאמור, זה לא היה כל כך חשוב לי ותיכף תבינו גם למה…)
והנה – המטרה שלשמה התכנסנו - אוסף הכפכפים השבדיות שלי, לתפארת מחסן הנעליים (לא להזדעזע מהוילון - זה רק "מחסן"...)!
ומזוית קצת אחרת – כי אני אישית לא מפסיקה לחייך למראה הסידור המעולה הזה!
כשקניתי מאיילת (BRONXY) את הזוג השביעי ושאלתי אותה אם אני שוברת את השיא, היא סיפרה לי שיש לה לקוחה שקנתה 14 זוגות כאלה, כך שיש לי עוד לאן לשאוף 
.
.
וזו לגמרי לא פרסומת, ואין לי, לצערי, אחוזים. אני סתם אוהבת מאוד את הכפכפים האלו והן מהוות את הנעליים העיקריות שלי בקיץ!
*
ובאותו פרץ אנרגיה כחלחל (טוב, נו, אקווה) שלפתי ממרתף ביתנו את שולחן הסלון הישן שכבר שנים אני חולמת להחזיר למקומו במרכז הבית, אבל מתכננת קודם לצבוע אותו.
כך הוא היה נראה לפני הצביעה בתוספת יתרון נפלא שלא רואים בצילום. אחרי בילוי של שנים במרתף ביתנו, בעודו משמש כשולחן הכיף והזולה של הילדים שגדלו והפכו עליו לנוער ובהמשך לגברים – הוא חבוט לתפארת, כלומר, מצבו הכללי מצויין אבל יש עליו המון דפיקות קטנות ונפלאות לסגנון מיושן.
שייפתי וצבעתי אותו (צבע ומברשת) וכך הוא היה נראה אחרי השכבה הראשונה (צילמתי מקרוב כדי שאפשר יהיה לראות גם את הגוון וגם את הדפיקות הקטנות אליהן הצבע לא נכנס אם לא מתאמצים – ואני לא התאמצתי! …)
בסיום הצביעה, שייפתי את המשטחים הצבועים בכלל ואת הפינות בפרט ביסודיות ובלי רחמים…
כך הוא נראה באור יום לפני שנכנס חזרה הביתה למקומו החדש/ישן (מאוד התגעגעתי אליו ולא אהבתי את השולחן החליפי שעמד במקומו במשך כמה שנים) -
ומגירת הצד שלו שאני מאוד אוהבת
וכך הוא נראה לאחר שהוצב חזרה במרכז הבית -
ובזוית קצת אחרת -
את המפה היפהפיה הזו תפרה לי מזמן בתור מתנת יום הולדת, חברתי היקרה והמחוננת שרון רותם. היא דאגה למדוד מאחורי גבי את השולחן הישן ולתפור לי את מפת הטלאים בתור הפתעה שריגשה אותי מאוד בהקפדה היפהפיה שבה ובהתאמה המופלאה שלה לטעמנו האקלקטי ולצבעים השולטים בסלון…
השולחן הזה גדול יותר מקודמו בתפקיד, ולכן לטעמי המפה מתאימה לו אף יותר, מכיוון שהיא משאירה שוליים של עץ משופשף מציצים ממנה, ולמרות שלכאורה שילוב הצבעים מוטרף – הרי שהמפה עושה תפקיד נפלא בליכוד ואיחוד של כל הצבעים שסביבה…
מי אמר בית צבעוני ואקלקטי ולא קיבל? אני מאוד אוהבת.
הינשוף, בינתיים מסתגל… מצד שני – אם הוא הסתגל אלי, אז הכל אפשרי!
הינשוף, בינתיים מסתגל… מצד שני – אם הוא הסתגל אלי, אז הכל אפשרי!
*
וצבעוני קטן אחרון חביב – חגית, חברתי ושכנתי המופלאה, פתחה בימים אלו בלוג חדש ומרתק העוסק ביומני יצירה. הבלוג נקרא "יומני היקר" וכבר בתחילת הדרך היא מזמינה את הקוראים להשתתף באתגר יצירה נושא פרס – פרטים כאן.
במסגרת הפיילוט של האתגר הזמינה אותי חגית למלא "דו"ח" על עצמי. זה היה לי שעשוע מאוד חביב, מסוג הדברים שלא הייתי מגיעה לעשות לולא הוזמנתי אישית, וטוב שכך כי נהניתי (תודה חגית!)
אז הנה תרומתי הצנועה ל"יומני היקר". מי אני ומה שמי? כמו כל התמונות בפוסט הזה, ניתן להגדיל בשקל תשעים של הקלקה.
בבלוג של חגית תוכלו לראות עוד דפים מקסימים, להשתתף באותו אתגר ממש ואולי לזכות בפרס שווה (שאני מאוד חומדת לעצמי...)!
*
הפטריות מהפוסט הקודם מצאו כולן בתים חדשים, ומכיוון שהיתה התעניינות גדולה בקערות הפסים המקסיקניות (ואין אפילו אחת כרגע על המדף...) אני אכין עוד ואפרסם. תודה לכן על הפרגון והאהבה לדברים שאני מייצרת, זה מעשיר את עולמי וממלא את לבי באושר!
שבת שלום ושבוע נפלא :-)
*
