הכל מכל וכל - חלק ב'

*


כל תנור שאני פותחת בסטודיו הקטן שלי, משמח אותי מקודמו. עוד לא ממש הפנמתי את העובדה שאני באמת זו שאחראית על כל התהליך מתחילת העבודה על כדור החימר, ועד לתוצר המוגמר, ובכל פעם שאני חושבת על זה – זה מפתיע ומרגש אותי מחדש!



קצת לפני החג הוצאתי תנור נוסף וממנו יצאו כמה וכמה אוצרות.
מבחינתי, גולת הכותרת הן הקערות השטוחות האלה -



הקערות, מצד אחד הן בעלות מראה כפרי וצביעת ווש "מחוספסת" שמגלה חלק ממראה החימר שמתחתיה, ומצד שני הן קלות, עדינות ומבריקות -



לכבוד החג צילמתי אותן גם ב"סצנת רימונים" -



לא התאפקתי מלהכין להן גם קנקן תואם -



שזכה אף הוא ל"סצנת רימונים" משל עצמו…



לעניין הרימונים – אני חייבת להתוודות שלמרות שיש לנו בחצר עץ רימונים נדיב ומניב – הרימונים המצולמים בכתבה מקורם בעץ של הסופר… כי בעוד הרימונים שעל צמרת העץ שלנו נראים כך, הרחק הרחק ממגע ידינו -



אנחנו מתעצלים להגיע לצמרת כדי לקטוף אותם!  


לעומתם, אלו הנמוכים, התלויים בגובה העיניים, התייבשו עד בוש, ותלויים כתזכורת על עצלנותנו לדראון עולם (או עד שהם יפנימו את האמרה "מה שמתייבש - נופל") ומעוררים בינתיים קונוטציות משעשעות בקרב דיירי הבית (רק הזכרים, כמובן…:-))

*

ונחזור לענייננו -
בין השאר הניב התנור גם שישיית כוסות מחימר אדום (טרקוטה שחלקו נותר חשוף) בצבעי ווש כחולים -





מכל הדרך המוקפדת, בסופו של דבר נמשך הלב אל הנזילות הבלתי צפויות…

*

ובהחלפת מגנטים שבה השתתפתי, נבחרתי להכין החלפה לרוני מילשייק המגניבה והחייכנית (שמזמן לא עדכנה את הבלוג שלה!)… ניסיתי להכנס לראש הצבעוני, הצעיר והמיוחד של רוני, וליצור מגנטים בסגנון "פופ ארט" מחימר תוך שאני מנצלת חותמות הטבעה מפלסטיק שקיבלתי בירושה משרון רותם האחת והיחידה כשהיא עשתה סדר בחדר העבודה שלה (ואם היא לא היתה מוסרת לי אותן, אני אפילו לא הייתי יודעת עד כמה הייתי זקוקה להן! תודה, יקירתי :-))

אלו פיסות החימר האישיות שהכנתי לרוני -

 

וכאן – מתפקדות כמגנטים ומדגמנות איך הן יודעות להחזיק את ציור ראש השנה המקסים שקיבלתי מערן ומיכל המתוקים (תודה!) שהם גם צעירי הקוראים בבלוג… (או לפחות מסתכלים בתמונות :-))



מכיוון שלא התחשק לי למסור את המגנטים סתם כך, ואפילו (מודה באשמה) התחשק לי לשחק קצת בנייר, שידרגתי קופסת קרטון קטנה שהתאימה לי בדיוק -



חייבת להודות ששדרוג הקופסא לקח לי יותר זמן מאשר הכנת המגנטים עצמם :-)
כך היא נראית כשהיא סגורה על אוצרותיה -



במקום לקשור את הקופסא עם סתם חוט, החלטתי להכין שרשרת חרוזים קטנה שתוסיף צבע לעיניים, וניצלתי חרוז פימו פרוס שפעם קשת הכינה בתור הדגמה פשוטה באיזו סדנא (כשלא זורקים כלום לפח הכל מוצא את יעודו בסופו של דבר... :-))
ומעוד זוית, כי כמה כבר יוצא לי ליהנות מסקראפ... ?

רוני אהבה מאוד את  ההחלפה הצבעונית!

*

ובאגף התפורים (לפחות אלו שאני כבר יכולה להעלות לבלוג) הכנתי, על פי ההדרכה של… שלי (!!!)  כאן (ואיזה מזל שכתבתי הדרכה מסודרת ואני לא צריכה להתחיל למדוד את הכל מחדש!) כיסוי יומן, לקשת, חברתי האהובה, הנדיבה והנשמה הטובה (יצא לי שיר :-)) -

כדי שקשת תדע שאני באמת אוהבת אותה, "בזבזתי" עליה בד של צעצועי רטרו שאני ממש אוהבת :-)

וגם הוספתי נגיעה אישית על הכיסים המיועדים לכרטיסי אשראי -

כדי שלא יצא "מתוק מדי" שילבתי את הבד הילדותי עם בד רטרו בסגנון קצת אחר…

וכך תימסר המתנה שלי לקשת, ממש עוד מעט!

*

ולכל מי ששאלה, שואלת או תשאל – הכלים, שאני מכינה בינתיים בכמויות קטנות,  בשביל הכיף ובאהבה - מועמדים למכירה (לפחות אלו שלא נמסרו…). מי שמעוניינת מוזמנת לפנות אלי במייל לגבי כלים שהועלו כאן או בפוסטים קודמים, או לגבי הזמנות אישיות.

*

שיהיה לנו שבוע מעולה, עם שני חגים שמחים במיוחד ועם המשך בשורות שמרחיבות את הלב…

*

…וכל מיני

*
בפוסט האחרון זכה הסטודיו הדנדש לברכותיכן החמות, הנרגשות והמשמחות... נגעה ללבי במיוחד העובדה שלא מעט מכן דאגו לכל מיני נושאים פרקטיים והועלו שאלות ותהיות שנובעות מהזדהות, רצון טוב והמון אכפתיות – אתן מקסימות :-)


כמה תשובות לשאלות -
א. לכל השאלות לגבי האקלים בסטודיו והיעדר מזגן - ברוב שעות היום נמצא בית הפח שלי בצל העצים שבחצר. בנוסף, הוא התחדש ביום א' בחלון וארובת אוורור, כך שבסה"כ חם אך נסבל והשילוב של עבודה מול מאוורר תוך כדי התעסקות בבוץ ומים - עושה עבורי בינתיים את העבודה (ובכלל, בשעות שאני מבלה שם אני ממילא בכזו אופוריה שאני לא מרגישה כלום :-)). במידת הצורך - תמיד אפשר להשתדרג במזגן רצפתי (לא ניתן להתקין מזגן על קירות הפח), אבל בינתיים אני מסתדרת לא רע עם מה שיש.


והנה החלון החדש, ומסביבו, מזוית אחרת, הסטודיו שעומד בצל העצים -



ב. לגבי מיקום התנור בחוץ – התנור נמצא אמנם בחוץ, אבל במקום מוגן ומקורה. הוא לא חובב מים ואני לא חובבת שמש.


ג. לגבי נעילות/אזעקות - הסטודיו נמצא בתוך חצר סגורה, דלתותיו נעולות בלילה, ולגמרי במקרה הוא ממוקם ממש מתחת לחלון חדר השינה שלי (לא שיש משהו שיצליח להעיר אותי, ובכל זאת... :-))

בינתיים אני עובדת בו ככל שהזמן מאפשר לי, צוברת אט אט כלים לשריפה, אותם תוכלו לראות מתחילים להצטבר על המדף, ומצפה בקוצר רוח להעמסת התנור הראשון -



תודה לכן על ההתעניינות הכנה, הדאגה והאכפתיות, ועד להפעלת התנור – חזרה לעניינים שבשגרה…

*

אמא של נגה היא חברה שלי ושותפתי לשפיות במקום העבודה. נגה, בת השנה וחצי, היא "בת אחרי שני בנים" ואוהבת להסתובב ברחבי הבית עם תיק על הכתף. הבעיה היחידה היא שאת התיק היא סוחבת מאמא שלה, כך שהוא גדול עליה, כבד לה, ומלא באוצרות של אמא...


התבקשתי לתפור לנגה תיק לפי המידות הזערוריות של בת השנה וחצי, וזו התוצאה –





התיק הוא במתכוון פשוט מאוד - כיס עם ביטנה ובוקסינג קטן מאוד בתחתית, אין לו שום תכונות מיוחדות פרט למידותיו הזעירות.





אמא של נגה מדווחת שהתיק הולך עם נגה לכל מקום, והיא ממלאה אותו במוצצים ובשלל אוצרות קטנים אחרים. יחד עם זאת, כל נסיונותי לגרום לאמא של נגה לצלם צילום נורמאלי של התיק בפעולה – עלו בתוהו, אז נסתפק בתיעוד הזה -

*

לפי הזמנה מיוחדת תפרתי גם כיסוי ליומן משרדי קטן, מהסוג שבנקים אוהבים לחלק בתחילת שנה. בעבר תפרתי כמה כאלו מבדים מקסיקניים, שקיבלו אופי הרפתקני של יומן מסעות (עם אחד כזה אני מסתובבת בתיק כבר שנתיים), הפעם קיבל הכיסוי אופי מעט שונה, בהתאם לטעמה של הנמענת.





בכיסוי היומן יש מקום לכל מיני כרטיסים ופתקים, סימניה, מקום לעט, וסגירה ייחודית שמאפשרת לו להיות "שמן" או "רזה" בהתאם לכמות הפתקים שסוחבים ביומן...



הגזרה מהראש. למען האמת התחלתי לצלם הדרכה במהלך העבודה אבל נשברתי באמצע...אם יש דרישה אני אשתדל לשוב לזה.

*

ואלו זוג קנקנים שיצאו כבר מזמן מהתנור בסטודיו שבו אני לומדת ונמסרו באהבה לצמד M&M , מורן ומיטל המשגעות ביום ההולדת המשותף שלהן -




הקנקנים בעלי אופי יותר "מחוספס" -



והפעם גם הידיות במבנה קצת אחר -

*

ואי אפשר לסיים בלי כרית כיס ודובון נוסף שתפרתי באהבה רבה לתומר בן החודשיים.




שתי סדנאות כרית כיס ודובון המתוכננות לאוגוסט – מלאות. תודה על ההיענות!

*

על פי דרישת הקהל שיניתי את פורמט השארת התגובות לחלונית קופצת. בסוף הפוסט, לאחר כל התגובות הקיימות יש שורה קטנה שכתוב עליה "הוסף רשומת תגובה". אם לוחצים עליה נפתח מקום להשארת תגובה בחלונית נפרדת. אומרים שזה פותר את כל הבעיות של מי שלא מצליח לה… נגמרו התירוצים :-)


אתן יכולות להתאמן בלהגיד לי מזל טוב… היום, ה 28 ביולי, הוא יום ההולדת שלי.


:-)


*

סימה

*

בחורה אחת, יקרה לי במיוחד, חגגה החודש יומולדת. למען האמת כבר מזמן מזמן הבטחתי לתפור לה כיסוי לדרכון, אבל ההישאבות לתוך עולם ההחלפות, עמידה בזמנים ופרויקטים אינסופיים איכשהו הדחיקה ממני את העניין, והמשימה המתינה עד ליום ההולדת -

כיסוי לדרכון זו לא ממש מתנה, וראש השנה בפתח. אם יש מישהי בעולם שאני אשמח שיהיה לה בתיק בדיוק את מה שיש לי - זו היא, ועל כן תפרתי לה גם כיסוי ליומן – בדומה לזה שאני משתמשת בו כבר שנה ואוהבת מאוד…(השנה אפשר רק להחליף את היומן – הכיסוי נשאר!).

לכיסוי יש מצד אחד כיסים פנימיים לכרטיסי אשראי -

ומצד שני כיס ארוך לניירות, מרשמים, פתקים, כרטיסים -

כמובן – גם מקום לעט – מרצועות עור – וכך הוא נראה מהצד, כשהוא סגור -

לאחר שסיימתי לתפור את כיסויי הדרכון והיומן – ראיתי שנשארו לי מספיק זמן ומרץ להמשיך, ותפרתי, לפי הרעיון המקסים של דנדושה 76 המופלאה נרתיק נשי -

המכיל מראה ופינצטה מקסימה שקניתי מזמן (כי לא עמדתי בפיתוי ) בדיוק למטרה הזו - וחיכתה לתורה…

והנה הכל ביחד כפי שנמסר -

מזל טוב, אהובתי! מאחלת לך שהיומן יתמלא רק בארועים משמחים, הדרכון יסע הרבה לחו"ל והפינצטה תהיה שם רק לקישוט :-)

*

זו הזדמנות להעלות לכאן ציור שטרם העליתי, שנמסר לאותה חברה ממש, לפני כמה שנים, כשעברו לביתם החדש – הציור מורכב משני קנווסים – השמאלי – 30X30, הימני – 30X80, מצוייר בצבעי אקריל.

קצת קשה להכניס את הגודל הזה לרוחב מסך, לצערי אין לי יותר צילומים שלו – אז להלן תקריבים הכי קרובים שהצלחתי מפורקים לחלקים -

*

מקסיקו

*

מכל סגנונות העיצוב, אני תמיד מוצאת את עצמי נמשכת לאלו האתניים.

גם כשחיפשתי, בפעם הראשונה והיחידה, בדים ב ETSY (כי כולם וכו'...), ובכלל התכוונתי לקנות משהו אחר, בסופו של דבר אלו הבדים שהזמנתי, כי שוב לא יכלתי לעמוד בצבעוניות, בשמחה, ובאותנטיות של מקסיקו...

ובכלל לא הייתי אף פעם במקסיקו, או בדרום אמריקה בכלל, אבל פעם אחר פעם אני מוצאת את עצמי משפצת רהיטים בסגנון מקסיקני, צובעת קיר במריחות וצבעים אופייניים לדרום אמריקה, וחולמת חלום רומנטי לגבי "דרום אמריקה על אופנוע" עם תרמיל על הגב ובנהזוג בפנסיה...

כאן עיטרתי מזמן מזמן חזית של ספסל/כורסא ישן, את הדוגמא לפס לקחתי מנעלי האצבע שהיו על רגלי באותה עת...

וזה ספסל עץ קטן שיצא מחדר הילדים שבגרו, וזכה לטיפול דרום אמריקאי - נצבע בצבע חמרה-אדום , ומעליו כתום דלעת עם אפקט של קרקל בין שתי השכבות, ומעליהן צוירו התרנגולים והדוגמאות באמצעות שבלונות שחתכתי.

הספסלון ממוקם בנישה שבין חדרי שינה סמוך לקיר שצבעתי במריחות ספוג.

ואם כבר ביקרנו את הקיר - הגיטרה, האחת והיחידה שלי - איתי כבר 30 שנה ועדיין יפהפיה אמיתית, וקלוז אפ על "התמונה האדומה" שעוסקת ביבשת אהובה אחרת, אותה ציירתי לפני כמה שנים ,אקריליק על קונווס, 50*70, ומאוד מאוד קשה לצלם אותה - היא תמיד בוהקת...

***

לכבוד השנה החדשה חילקו אצלי בעבודה יומנים. יומן "כיס" פשוט שהחלטתי להתחיל להשתמש בו ועל הדרך למצוא סוף סוף ייעוד לבדים המקסיקנים.

תפרתי ליומן חליפה ולה כיסים לכרטיסי חבר למיניהם, לפתקים, מרשמים, קבלות וכל מיני ניירות שתמיד נפלו לי מהיומן הקודם...


הוספתי מקום לעט משתי פיסות עור שהודבקו ונתפרו ביד ליומן, ויצרתי לו סגירה עם חוט דמוי עור וכפתור.

הוספתי גם סרט לסימון המיקום ביומן ופעמון בקצהו.
נוצר לי יומן עם המון אופי שמריח כמו "יומן מסעות".

ברגע שראו את הלוק החדש של היומן אצלי בעבודה שמעתי את המשפט "איזה יופי, תכיני לי גם..." בגרסאות שונות, מספר לא מבוטל של פעמים . נעתרתי באהבה לשתיים מהן, ותפרתי עוד שני יומנים לבנות הצוות שלי...

וכמה תמונות משפחתיות (כי התלהבתי...) -

***

אומרים שילדים וכלבים גונבים את ההצגה. ללא ספק מכמות התגובות לפוסט הקודם, לפחות לגבי ילדים אני ממש מסכימה!

המון תודה על כל האיחולים, הברכות והמחמאות שהגיעו בתגובות החמות שלכן (שלא לומר "שלכם" - אפילו הבן שלי הגיב...)!. תודה לכל מי שמגיב כאן, לפעמים זה דורש קצת עקשנות (לחיצה חוזרת על "פרסם תגובה") אבל תמיד עובד בסוף, ומתקבל בהוקרה!

*