התאמה אישית

*


היריד (ההוא) הכניס אותי לסחרורים לוגיסטיים שונים ומשונים. אחד מהם היה הצורך ב"קופה ניידת" שתהיה צמודה לגוף שלי במהלך שלושה ימים, או במילים אחרות – פאוץ'. לתפור כזה היה לא רלוונטי בזמן שנותר, וכל השיטוטים שלי בחיפוש אחר אחד כזה שיהיה גם פונקציונלי אבל גם נעים למראה, עלו בתוהו, כך שברגע האחרון התפשרתי על פאוץ' פשוט כלשהו שהיה מאוד נוח, גם במחיר.

שכחתי לצלם את ה"לפני" אבל מדובר על משהו בכיוון הזה, פרט לצבע ולעובדה שעל שלי היה כתוב בענק -  LEE COOPER…


לאחר שנרכש, יום לפני היריד, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי שאין מצב שה"דבר הזה" יהיה תלוי עלי בתצורתו הנוכחית. ואכן, פחות משעה אחר כך הוא כבר נראה ממש חלק ממני -


מעוטר בפיסת בד (השארית האחרונה מבד שאהבתי מאוד מאוד), חרוזים שונים ובהם חרוזים מ"ריבת הקיפודים" הטעימה של דפי… והנה הוא מוכן לצאת להרפתקאות בעולם הגדול!

*

כשם שאני מאוד מקפידה להתאים לעצמי את החפצים הסובבים אותי (יש אומרים בררנית :-) ), כך אני גם מקפידה להתאים מתנות שאני מכינה בכלל ולאהובים עלי בפרט (או לפחות משתדלת...).

כשעדנה הגיעה לעזור לי בעיצוב הדוכן ביריד, חיכתה לה אצלי הפתעה, "פטריה לבקנית" שנעשתה במיוחד בשבילה באהבה וחשיבה על התאמה אישית.

למרות הקרבה והאהבה, הסגנונות העיצוביים שלנו כל כך שונים, שלא לומר הפוכים, מה שאתגר אותי למצוא את נקודת "החיבור העיצובי" בינינו.

הפטריה צולמה ביריד עצמו, ברגע האחרון, ואני אוהבת את הצילומים האלה.

*

לליאת, האשה המוכשרת עם הנקודות, נולד לפני כמה שבועות גורגורון תכלת העונה לשם נעם (או לפחות יתחיל לענות לו בעוד כמה חודשים). עוד בטרם נולד, הכינה ליאת החרוצה לנעם נדוניה מפוארת של בובות, שמיכות, מגיני ראש, בגדים משודרגים, תיקים ובערך את כל הציוד התפור שהוא יזדקק לו עד גיל 18… 

מכיוון שכך, החליטו במשפחת הקומונה ששתינו חברות בה, להכין לה כמתנה משותפת אלבום תמונות לנעם - כל אחת מאתנו מכינה דף לאלבום. ההוראות: עמוד 20X20 תחת הכותרת "הפעם הראשונה ש…" ומקום להשלים את החסר + מקום לתמונה (כי צריך להשאיר לליאת משהו לעשות, שלא ישעמם לה).

כאן המקום לספר שמשימות עם נייר קשות לי מאוד, ואני לא מתחברת בכלל לקונספט של "דפי אלבום", ולכן מצאתי את עצמי מתהפכת עם המשימה הזו שבועות על שבועות, עד שהחלטתי שאני עושה לפרויקט הזה "התאמה אישית" לעצמי – ואני זורמת עם משהו שמדבר אלי…

ספרי ילדים מדברים אלי. יהודה אטלס מאוד מדבר אלי (הוא ממש ממש מדבר אלי כבר המון שנים :-)) וכמחווה לאיורים הנהדרים של דני קרמן בסדרת הספרים "והילד הזה הוא אני" יצרתי דף עם חלונות, התריסים הפכו לצבעוניים וסקראפיים בזכות חבילת הדפים המדוגמים הישנה של איקאה -

הכיתוב, מהחותמות הנהדרות והמאוד שימושיות אצלי, שרכשתי מזמן מלימור (והן ממש קסם שימושי! )


לקינוח, וכדי שהדף לא יראה ריק מדי עד להוספת תמונה של נעם, הדבקתי ציור של "תינוק זמני" עם וושי טייפ (חיכיתי שנים לרגע שגם אני אוכל לומר ש"השתמשתי בוושי טייפ" ;-) )

*

הרבה זמן לא כתבתי. התגעגעתי לזה והצטברו לי עוד המון חומרים… פוסט נוסף – בקרוב.

שבוע נפלא!!!

*