הילדה הכי יפה בגן

 *


אז מה היה לנו בשלוש השבועות בהם לא כתבתי?
הבלוג עבר מתיחת פנים וקיבל מראה קייצי, עדכני ותואם לפייסבוק שלי (בינתיים).
אני מופיעה כ"בלוג השבוע" באתר של סודות מחדר התפירה.


ומורן, חגגה יומולדת עגול וחשוב – ואני הכנתי לה קערת תותים עם מסר אישי -



מורן, למי שלא מכירה, היא הגננת הכי-הכי-הכי מתוקה ברעננה (ובעולם כולו!). מצד אחד אני מצטערת שאין לי ילדים בגילאים המתאימים ליהנות מזה, מצד שני – לפחות אני אישית זוכה ליהנות ממנה בכל מפגש שלנו – הבחורה פשוט הכי הכי מקסימה בגן.
מכאן רק התבקש שעל קערת התותים המתוקה אכתוב לה מלים מתוך "הילדה הכי יפה בגן", והאגס נוכח בצילום על מנת להמחיש את גודלה של הקערה.



ומזוית אחרת – כי דברים שרואים מכאן, לא רואים משם -



היתה חגיגת יומולדת – תותים!!!

*

עד לקיץ האחרון טענתי שאני לא חובבת צמידים, כנראה כי לא נתקלתי בכאלו שאני כן חובבת… לפני כמה שבועות, מצאתי את עצמי עם שעה פנויה בין שתי ישיבות משוטטת בתל אביב, ומאחד מחלונות הראווה הציץ אלי צמיד שמאוד מצא חן בעיני. החלטתי לפרגן אותו לעצמי, ותוך כדי כניסה לחנות הרהרתי ביני וביני כמה פחות או יותר הוא צריך לעלות בתוספת של 100% בגלל העובדה שאני במצב רוח נפלא ונורא בא לי לרכוש לעצמי מתנה. בחנות המעוצבת ציפתה לי הפתעה מבאסת – הצמיד עלה פי ארבע מכל מחיר שניתן לקרוא לו סביר פלוס…אז ויתרתי. זה נראה לי פשוט מחיר חצוף.

אבל כמו בהרבה מקרים אחרים – צריך להפוך את הדפקט לאפקט והזמנתי לעצמי מ ETSY (תודה ל"קשת חיפושים") את הקפיץ הדרוש להכנת צמיד בסגנון. כל שאר החומרים מאוספים שיש לי בבית, ויכולתי לעצב לעצמי צמיד לפי טעמיי ושגעונותי -

כאמור, הרעיון הבסיסי של צמיד על קפיץ איננו שלי, אבל התוצר הסופי שמורכב מכל החרוזים שאני אוספת כבר שנים ופיסות בד שיש לי בבית – מבטא אותי יותר מכל צמיד קנוי אחר. עצם ההכנה גרמה לי אושר גדול, היה פשוט כיף לשבת שעות עם קופסאות החרוזים, לחטט בהן, להפוך, להתלבט, להשחיל, לשנות דעה ולהתמלא בשמחה צבעונית ככל שארבעת הסיבובים שלו הלכו והתמלאו בחרוזים.

כל כך נהניתי שכבר הכנתי עוד אחד… לכבוד יום ההולדת של איילת

לאיילת (מורתי האהובה לקרמיקה) רציתי להכין צמיד מתון יותר, ולכן הסתפקתי בשלושה סיבובים של קפיץ ובמנעד צבעים מצומצם יותר – כתום וטורקיז, עם פחות נגיעות ממשפחות צבעים אחרות.



תפרתי לו ביד גם נרתיק לבד קטנטנן בתוכו הוא נמסר -



ומכיוון שבכל הצילומים כאן הצמידים נראים ענקיים – הנה צילום ב LIVE -



לכל מי ששאלה אותי שאלות לגבי הפוסט הקודם -
א. כפכפי אצבע ב 10 ש"ח ניתן למצוא ב ZIPPER כפר סבא. הייתי שם אתמול ועדיין יש מבחר יפה מאוד של מידות וצבעים!
ב. הדרכה ל ANGRY BIRDS – לא שכחתי, היא עוד תגיע.
ג. האם הסלסלה נסרגה מחוטי כותנה או טריקו? כנראה שטריקו… היא בעיקר נסרגה ממה שהצלחתי לשנורר מחברות :-) 

תודה לכן על התגובות החמות, המרגשות, המתעניינות ומלאות הפרגון, וברוכות הבאות לכל המצטרפות החדשות שהגיעו מסודות מחדר התפירה… נכון שבפוסט הזה אין תפירה – אבל אני מבטיחה שהיא בוא תבוא!


*

קיפופיל

*
את יום ההולדת שלי (ותודה לכן על כל הברכות! :-)) חגגתי השנה יד ביד עם חברתי היקרה הילה, האוחזת בבלוג המושחז אל הפילים בערב כייפי עם חברות טובות. לחגיגת יום ההולדת דבק הכינוי "קיפופיל" או "פילפוד", ממוחה הקודח של כלת יום ההולדת הצעירה מבינינו (וזו לא אני! :-)).


בין האוכל, הפטפוטים וטקס פתיחת המתנות המסורתי, החלטנו, הילה ואני, לאפשר לבנות פעילות יצירתית בזמן היומולדת במידה והאצבעות ידגדגו להן. מצד שני, לא רצינו לגרום להן להגיע מצוידות בחצי בית, וגם רצינו לשמור על אלמנט ההפתעה, ולכן החלטנו שכל פעילות היצירה תהיה במסגרת ערכות שנכין מראש.
לצורך כך עלעלנו בספר הזה, מתוכו לקחנו שני אלמנטים שצירפנו לכדי ציור אחד, גייסנו את מיטב הסבלנות של שתינו, ערימת לבד, סיכות, מחטים, חוטי רקמה ו…יצאנו לדרך החתחתית שכללה גזירת המון המון המון חתיכות לבד קטנות ומעצבנות (הילה מצטיינת בגזירת ארנבים תכלכלים, ואני בגזירת עיגולים קטנטנים) -


 
כל ערכה מורכבת מהפרודוקטים הבאים – פיסות הלבד הנדרשות, חוטי רקמה תואמים, חתוכים במידה ומגולגלים על קרטון, סיכות ומחט, ושרטוט מתאר של התוצר הסופי -


 
הערכות נכנסו לשקיות צלופן והוגשו כך -



וכדי להגביר את המוטיבציה של הבנות לרקום בין האוכל והפטפוטים, הכינותי מראש ומסגרתי ערכה אחת לדוגמא -



מסקנות מהארוע – בנות מתות על הפתעות, אבל יותר מזה אוהבות פטפוטים! (סטטיסטיקה – רק כ 20% מהנוכחות פתחו את הערכות בו במקום והגיעו לשלבים כאלה ואחרים של רקמה… השאר יסיימו בבית :-))

*

נוהג חשוב מאוד בחגיגת יום הולדת הוא חלוקת הפתעות ומתנות בסופה… בהתחלה חשבנו על שקית יומולדת, אח"כ פנינו לכיוון קצת יותר מיניאטורי ודיאטטי.

הילה גייסה (שוב) את מיטב סבלנותה האינסופית וסרגה את עוגיות המקרונים הללו בשלל צבעים -

אני, גייסתי קצת פחות סבלנות וקידרתי את ערימת הצלוחיות התואמות האלה -


 

וכך נראה האיחוד המרגש בין העוגיות לצלוחיות -
 
ומזוית אחרת -



ובתמונת מאקרו יפהפיה באדיבות אילאיל זיו, מלכת האוכל האסתטי ומלכה בכלל, שבצילומים שלה הכל נראה הרבה יותר מפתה…



גם כאן צברתי תובנות סטטיסטיות – בנות אוהבות ורוד, אבל מעדיפות צלוחיות בצבע תכלת :-)

*

עם סיום חגיגת היומולדת, התפזרות הבנות לבתיהן, ותקתוק זריז של הבית למצבו היומיומי, לקחנו, בנזוגי ואני את המזוודה, ושמנו פעמינו אל שדה התעופה לסופ"ש בברצלונה, שם, על תקרת זכוכית גבוהה בכניסה לנמל Port Vell, ניסיתי לצלם את עצמנו באופן שבו המצלמה לא תכסה לי את הפרצוף. התוצאה – אוסף של תמונות מקריות שאוגדו לידי קולאז' פספוסים אהוב עלי מאוד -

*

שלשום קיימתי בביתי את סדנת כרית הכיס והדובון הראשונה מתוך שתיים מתוכננות, פתוחות לקהל הרחב לבקשת קוראות הבלוג. מכיוון שזו לי סדנא ראשונה שאני מקיימת בתשלום מיותר לומר שהתרגשתי לפני, והיה לי מאוד חשוב שכולן יצאו מביתי עם כרית, דובון, ולא פחות חשוב מזה – עם שמחה בלב, כי זה בעצם כל העניין, לא?

קבוצת הבנות שהגיעה אלי היתה מקסימה. תמיד נחמד לראות איך בנות שמעולם לא נפגשו מצליחות במהירות ליצור סביב שולחן העבודה קשר, דינמיקה ועזרה הדדית. אמנם הלאיתי אתכן בהמון כריות ודובונים כבר, אבל הבנות דרשו שהכרבונים שלהן (זהו, החלטתי בזה הרגע על קיצור ה"כרית דובון" לכדי "כרבון"!) יופיעו בבלוג, והאמת? מגיע להן! הן היו מקסימות, והכרבונים שלהן לא פחות מקסימים, קבלו אותם בתמונת מחזור בכל מיני שלבים של סיום פרצוף :-))

 

מתנצלת על איכות התמונות שצולמו בתנאי תאורה קשים…

ובנימה אופטימית זו… שבוע נפלא לכולן!


*

כך ברא אותך הטבע…

*

נדמה לי כאילו נצח שלא כתבתי, ואכן עברו להם כמה שבועות.

את פני שנת 2011 קיבלתי בלונדון, ב"גיבושון" שלי ושל שלוש גברברי הצעירים, שהסכימו להקדיש לי שבוע שלם של בילויים, כיף (ובלי שופינג!!!), קצת לפני הגיוס שלהם… היה נפלא!

*

בשבוע שעבר נפל בחלקי העונג להשתתף בחגיגת יום ההולדת של בחורה מופלאה אחת ומיוחדת. בלב שלי אני קוראת לה עדיין קינשסה, למרות שהיא כבר מזמן "יפעת קייטס עיצובים" בשבילכם. אם ממש במקרה יש מי שלא מכיר – זה הזמן לתת לאצבעות לרוץ מהר להכיר מקרוב את הבלוג של הבחורה עם הלב הכי רחב וצבעוני שיש, ואם יצא לכם להכיר אותה גם בלייב – אשריכם! אני כבר זכיתי.

על הפינוקים שזימנה לנו מסיבת יום ההולדת הכי מושקעת בסביבה, תוכלו לקרוא אצל יפעת. אני רק אומר שהיה זה ערב שזימן לנו חוויה חד פעמית של שמחה, אהבה וקולינריה משובחת!

*

על משקל ספר שמן, הוחלט להכין פיסות השראה של 10X10 ס"מ ולחברן ללוח השראה לפינת העבודה החדשה של יפעת. חיפשתי לבטא בפיסה שלי את העוצמות והייחוד, ובחרתי להדגיש שילובים שמאוד מאפיינים לדעתי את יפעת – צבעוניות עזה, בצד שחור-לבן.

הכנתי ליפעת קנווס קטן, עליו מרחתי צבעים אקריליים בסגנון חופשי, אליו הוספתי אלמנט שחור לבן - "כפתור" שעשוי מפקק של בקבוק בירה שעבר יישור באמצעות פטיש וחירור באמצעות מסמר… רקמתי גבעול אדום, וכתבתי מסביב את מילותיו של אחד השירים היותר אהובים עלי (ארז הלוי – חרשתי עליו בתקופת הצבא, ואני כנראה אחת מ 287 האנשים שרכשו את הדיסק שלו… :-))

"כך ברא אותך הטבע, עם קצת דמיון ומחשבה חופשית, אז תן לזה לגדול מהתחלה, בבקשה…"

*

וכידוע - אין חגיגה בלי מתנה… מזה זמן רב שאני אוספת פיסות בדי טריקו משובחים ונעימים שכל אחת מהן מספרת סיפור מאיזה בגד שעבר אצלי בארון. התכנית המקורית היתה לתפור מהן משהו לעצמי. ומכיוון שלעצמי אני ממילא לא מגיעה לתפור, שמחתי לתת ליפעת מתנה אוהבת שמורכבת מפיסות בד שיש מאחריהן סיפור, היסטוריה ונשמה, ותפרתי לה "צעיף פיסות עם פרנזים משוגעים…"

גם הצעיף מבטא את הצבעוניות בצד השחור-לבן, והשתדלתי מאוד להתאים אותו לטעמה של כלת השימחה, על אף שהוא מותאם מאוד גם לטעמי…:-)

הפיסות נתפרו זו לזו בתפר זיגזג ובסגנון לא מוקפד -

כל הפיסות חוברו בסוף התהליך לבד רך ונעים בצבע טורקיז עמוק, שגם הוא מספר סיפור…

הצעיף נמסר בהמון אהבה בתוך שקית בד מותאמת, שרק יפעת קייטס עיצובים בע"מ יכולה להחליט שהיא בכלל בעצם תיק :-)

*

ולשאר ענייני דיומא - במהלך השבועות האחרונים נשלפו כמה וכמה כלים מהתנור, ובהם עוד כמה כלים מהסדרה הפרחונית -

ו"גרסת הרצה" של כלים מחימר אדום לסבונים ולמברשות שיניים-

אני אוהבת את הרגליים המסולסלות והמחוייכות שלהם -

*

אור ואהבה!

גליש - מלכה :-)

*

חלק גדול מההנעה וההנאה ליצור סובב סביב מסורת של מסיבות יומולדת, ובאחת כזו השתתפתי אתמול – יום ההולדת של גליש – לא רק אמא… אלא גם מותג, חברה טובה, יוצרת נפלאה, ובעלת סגנון ייחודי וקו מאפיין, בקיצור - מלכה!

את מסורת הספר השמן החליפה הפעם ה"כרית הרבגונית"… כל אחת ממשתתפות הארוע נתבקשה להכין עבור גלי פיסת בד בגודל 10X10 ס"מ, כחלק מיצירת פסיפס רבגוני, אותו תהפוך שרון רותם הקוסמת לכרית טלאים אחת.

פיסת הבד שהכנתי מאופיינת במחשבה על גלי, סגנונה ומאפייניה -

הכתר תפור באפליקציה של תחרה על בד, מעוטר בכפתורים הכי מלכותיים שמצאתי, והכיתוב " לא רק אמא, אני = מלכה!" (מה שנכון, נכון!)…רקום עליה.

*

לעניין מתנה למלכת יום ההולדת, דווקא היה לי משהו אחר מתוכנן בראש, אבל בגלל הבלת"מים של השבועות האחרונים מצאתי את עצמי עם פחות זמן משתכננתי, מחפשת ברגע האחרון (כן, כן… חמישה ימים לפני נחשב אצלי ברגע האחרון!) רעיון למתנה "פשוטה".

הפעלה קטנה של קשת הפקות ושרותי בילוש (תודה – את מקסימה ואלופה!), בכדי לגלות שמכונת התפירה של גלי מסתובבת ערומה, ואף אחת עוד לא תפרה לה כיסוי.

וכאן מגיע הפרק המייגע של "איך אני מתחילה פרויקט פשוט ומסבכת לעצמי את החיים" -

שלב א' – טלאים: בשביל כיסוי למכונת תפירה צריך יחסית הרבה בד, ובשביל גלי צריך הרבה בד יפה! אני בד"כ אוגרת וצוברת פיסות ושאריות מפה ומשם, אני לא מזמינה מחו"ל ולא תמצאו אצלי מטרים רבים של בדים מדוגמים (ובינינו ,על מעט ה FQ החינניים שלי, אני קצת מתקמצנת…:-)), ומכאן נולד פתרון "סבך לעצמך את החיים מספר 1" –את הכיסוי החלטתי לתפור מטלאים! (חלקם מפיסות בד באדיבות מתנה מצ'פרת ומחממת לב שקיבלתי מנתנאלה, תודה יקירה!)

שלב ב' – גזרה: התמזל מזלי ולפני המון זמן הכינה לי שרון רותם, את הכיסוי המדליק למכונה שלי שצילמתי והעליתי כאן. הכיסוי שתפרתי מתבסס על הכיסוי שתפרה לי שרון.

שלב ג' – כיסים: אם אפשר לסבך עניינים פשוטים – הנני כאן! – ולמה שלכיסוי של גלי לא יהיו כיסים צדדיים (ולמה שכן יהיו, בעצם??), אז אלו הם הכיסים שהוספתי משני צידי המכונה -

שלב ד' – ידית נשיאה - שרון, מקצוענית אמיתית, לקחה בחשבון שאת המכונה צריך גם לשאת מדי פעם לסדנאות, או סתם ממקום למקום בתוך הבית, ולכן לא מספיק כיסוי "סגור מלמעלה" אלא כזה עם פתח לידית, שמאפשר נשיאה של המכונה – רעיון מבריק של בחורה מבריקה (והכי צנועה בעולם! :-)). את הרעיון שלה לקחתי הלאה, והחלטתי שאם הכיסוי פתוח – צריכה להיות אפשרות גם לסגור אותו במצב שבו המכונה עומדת במקום -

כך נראה הפתח כשהוא סגור -

והצצה -

וכך, כשהפתח פתוח ניתן לשאת את מכונת התפירה לכל מקום, ולא לשכוח לקחת בכיסים את כל התוספות :-)

במסגרת העבודה על הכיסוי, התגברתי לראשונה על הפחד מפני הדפסה על בד – והוספתי לכיסוי תגית עם הסמל של גלי...

להלן קצת פרטים -

גלי מרוצה ואני גם!

*