כך ברא אותך הטבע…

*

נדמה לי כאילו נצח שלא כתבתי, ואכן עברו להם כמה שבועות.

את פני שנת 2011 קיבלתי בלונדון, ב"גיבושון" שלי ושל שלוש גברברי הצעירים, שהסכימו להקדיש לי שבוע שלם של בילויים, כיף (ובלי שופינג!!!), קצת לפני הגיוס שלהם… היה נפלא!

*

בשבוע שעבר נפל בחלקי העונג להשתתף בחגיגת יום ההולדת של בחורה מופלאה אחת ומיוחדת. בלב שלי אני קוראת לה עדיין קינשסה, למרות שהיא כבר מזמן "יפעת קייטס עיצובים" בשבילכם. אם ממש במקרה יש מי שלא מכיר – זה הזמן לתת לאצבעות לרוץ מהר להכיר מקרוב את הבלוג של הבחורה עם הלב הכי רחב וצבעוני שיש, ואם יצא לכם להכיר אותה גם בלייב – אשריכם! אני כבר זכיתי.

על הפינוקים שזימנה לנו מסיבת יום ההולדת הכי מושקעת בסביבה, תוכלו לקרוא אצל יפעת. אני רק אומר שהיה זה ערב שזימן לנו חוויה חד פעמית של שמחה, אהבה וקולינריה משובחת!

*

על משקל ספר שמן, הוחלט להכין פיסות השראה של 10X10 ס"מ ולחברן ללוח השראה לפינת העבודה החדשה של יפעת. חיפשתי לבטא בפיסה שלי את העוצמות והייחוד, ובחרתי להדגיש שילובים שמאוד מאפיינים לדעתי את יפעת – צבעוניות עזה, בצד שחור-לבן.

הכנתי ליפעת קנווס קטן, עליו מרחתי צבעים אקריליים בסגנון חופשי, אליו הוספתי אלמנט שחור לבן - "כפתור" שעשוי מפקק של בקבוק בירה שעבר יישור באמצעות פטיש וחירור באמצעות מסמר… רקמתי גבעול אדום, וכתבתי מסביב את מילותיו של אחד השירים היותר אהובים עלי (ארז הלוי – חרשתי עליו בתקופת הצבא, ואני כנראה אחת מ 287 האנשים שרכשו את הדיסק שלו… :-))

"כך ברא אותך הטבע, עם קצת דמיון ומחשבה חופשית, אז תן לזה לגדול מהתחלה, בבקשה…"

*

וכידוע - אין חגיגה בלי מתנה… מזה זמן רב שאני אוספת פיסות בדי טריקו משובחים ונעימים שכל אחת מהן מספרת סיפור מאיזה בגד שעבר אצלי בארון. התכנית המקורית היתה לתפור מהן משהו לעצמי. ומכיוון שלעצמי אני ממילא לא מגיעה לתפור, שמחתי לתת ליפעת מתנה אוהבת שמורכבת מפיסות בד שיש מאחריהן סיפור, היסטוריה ונשמה, ותפרתי לה "צעיף פיסות עם פרנזים משוגעים…"

גם הצעיף מבטא את הצבעוניות בצד השחור-לבן, והשתדלתי מאוד להתאים אותו לטעמה של כלת השימחה, על אף שהוא מותאם מאוד גם לטעמי…:-)

הפיסות נתפרו זו לזו בתפר זיגזג ובסגנון לא מוקפד -

כל הפיסות חוברו בסוף התהליך לבד רך ונעים בצבע טורקיז עמוק, שגם הוא מספר סיפור…

הצעיף נמסר בהמון אהבה בתוך שקית בד מותאמת, שרק יפעת קייטס עיצובים בע"מ יכולה להחליט שהיא בכלל בעצם תיק :-)

*

ולשאר ענייני דיומא - במהלך השבועות האחרונים נשלפו כמה וכמה כלים מהתנור, ובהם עוד כמה כלים מהסדרה הפרחונית -

ו"גרסת הרצה" של כלים מחימר אדום לסבונים ולמברשות שיניים-

אני אוהבת את הרגליים המסולסלות והמחוייכות שלהם -

*

אור ואהבה!

כריות

*

בשבת שעברה חגגנו לאמי היקרה יום הולדת, וזו היתה סיבה למסיבה שכללה פגישה משפחתית שמחה בחצר של אחי עם שלושה דורות שמחים - הורים, אחים (יש לי שניים), ונכדים, עם רוב גברי מובהק, שהבכור שבהם קצין בן 21 והצעיר בן חצי שנה.

כרגיל, חיפשתי רעיון למתנה, ונזכרתי שלא מזמן אמא שלי סיפרה שלאחרונה היא נהנית לנמנם שנת צהריים על הספה בסלון. לא מזמן קניתי בסופרמרקט, בין החלב לפסטרמה, כרית "דקורטיבית" בגודל 60*60, עם דוגמת זברה מזעזעת, שמראש נקנתה למטרת פירוק הדקורטיביות המפוספסת ושימוש מחדש במילוי.
לא היה לי זמן לחפש בדים מתאימים בחנויות ולכן פשפשתי בשק השאריות, המציאות, הפיסות והתרומות ומצאתי לא מעט בדים שהגיעו אלי מאמי בכבודה ובעצמה, חלקם פורקו מבגדים שלה, חלקם שאריות בד של בגדים שתפרה וזו היתה הזדמנות מצויינת להחזיר לה חלקים מהם (וככה לפחות אני בטוחה שהבדים מוצאים חן בעיניה!). הוספתי אליהם גם פיסות בד מבגדים שלי, פיסות תחרה, שכבות של צעיף שקוף, ומכל אלו תפרתי כרית טלאים רבועיים על טהרת שילוב פיסות בגדים של אמי ושלי, כך שבסופו של דבר יש למחזור גם ערך מוסף סמלי!

הכרית נתפרה מ 36 ריבועים במרקמים שונים של בד - החל מקטיפה, תחרה, דרך פליז, קורדרוי, כותנה ופיסות עם אופי קשיח וג'ינסי. חיבור החלקים לא היה קל, בגלל האלסטיות המאוד שונה בין הבדים, וניתן אף לראות שבמקומות מסוימים החיבורים רחוקים מלהיות מדוייקים, יחד עם זאת אני אוהבת את הרב גוניות, ואת האתגר שביצירת הרמוניה בין חיבורים אסתטיים בלתי אפשריים לכאורה...

גב הכרית -

הכרית הוגדרה ככרית לנמנום הצהריים, וכדי שחלילה לא תתפספס המטרה, רקמתי על אחד מריבועיה את המילה שאני יכולה רק לחלום עליה - SCHLAFSTUNDE...באהבה!

וכרית קצת אחרת -

הערב הוזמנתי לערב יצירה אצל דפי ממסטיקים, שהזמינה כמה בנות ששמחתי להכיר לערב יצירתי אצלה בסטודיו/חנות שלה - חלל כייפי ומשמח, עם המון מרחב ליצירה, המון חומרים מעוררי השראה, המון עבודות נייר מקסימות של דפי מפוזרות בכל מקום, וגיליוטינה אחת מיוחדת ועתיקה שחותכת שולי תמונות כמו אצל הצלמים של פעם - התאהבתי בה מחיתוך ראשון!

לדפי, שבד"כ עוסקת בנייר, הבאתי כרית סיכות מלבד, בעלת צורה קיפודית משמחת במיוחד!

הגזרה מבוססת על הקישור מכאן בתוספת שינויים שעשיתי לאחר שקיפוד הפיילוט שמונח אצלי על שולחן העבודה נראה כאילו הוא בלע חבית של בן אנד ג'ריז ומתקשה להתאושש...

כאן הכרית הקיפודית של דפי ערומה ברגע היוולדה :

ובתמונות הבאות הקיפודון משמש כדוגמן הבית של מרפאת אקופונקטורה :

וכעת - אני הולכת לפגוש סוף סוף את הכרית שלי! לילה טוב...

נ.ב. לקוראת רינת - לבקשתך, את מוזמנת להיות אחרונה חביבה לעניין משלוח האותיות. תשלחי לי כתובת!

*

ריבועים

מאז שפרסמתי את הולדת קיפודים בפורום הבית, נוספו לי גם קוראות (וקוראים...), וגם המון עידוד ופרגון בתגובות ובמיילים. אז קודם כל המון המון תודה לכם !

בזמן האחרון אני כבר לא ממש מציירת. בפינת חדר העבודה ממתין ציור מסדרת "ציורי ריבועים" שאולי עוד אחזור אליו פעם.
בד"כ אני מעדיפה לצייר אנשים. את הסדרה פתח ציור של "הילדה השוודית". הילדה הגיעה מפרסומת של וולבו (וזה כל מה שיכולתי להרשות לעצמי לקחת מהפרסומת!). התאהבתי בצילום שלה, ובכלל, אין כמו ילדה שוודית כדי להזכיר לי שתי אהבות שוודיות - בילבי ואיקאה. לאחת - ניסיתי שנים להגיע, מהשניה חזרתי לפני שעתיים (אחלה סיילים...)



לצערי טרם מצאתי איך לצלם נכון ציורים גדולים (או קטנים...), כך שיש עיוות בקווים ובצבעים לעומת המציאות...(נשבעת לכם שהקווים ישרים כמו הפלס של קרן וגם להיפך).

חומרים - קנווס, אקריל, פחם לסימון, 2 סרגלים וחצי קילומטר של מסקינגטייפ.
כל ריבוע בסדרה הוא של 10*10 ס"מ, תעשו את החשבון על הגודל בעצמכם!

מאוד נהניתי מהטכניקה שהתפתחה עם הציור הראשון - ונולדה סדרה.

בציור הבא ציירתי ילדה נפאלית שצילמתי המון שנים קודם בטיול של אחרי צבא למזרח. ממש התאהבתי בילדה ובצילום אבל היא הפכה לציור רק המון שנים אח"כ והיום היא מאוד דומיננטית בבית... (80*80 ס"מ של פרצוף ממזרי...). צילמתי אותה בשלבי העבודה, אני חושבת שזה יפה לראות איך היא מציצה ונולדת לאט לאט מהקנווס...





בהמשך סידרתי לילדות סבא מקובה... (70*100)


ודוד חתיך רועה צאן מטיבט (40*100) אני טוענת שיש לו מבט חכם, ובנזוגי טוען שהוא נראה אדיוט... (אבל אולי זה מקנאה בשיער השופע...)


ואחרונה חביבה - ילדת אמזונס קטנה וכעוסה שהמבט שלה הולך אתך לכל מקום... (60*110)


ובינתיים הסבתא החצי אפויה עומדת בפינת חדר העבודה - אולי פעם יגיע תורה.
אני מצרפת צילומים נוספים של רובם, אמנם פחות טובים אבל את אלו ניתן להגדיל ע"י לחיצה - למי שמעניינים אותו הפרטים הקטנים...

* אמנם לא מדובר בעבודות חדשות אך אני אוספת אותן במסגרת מבצע איסוף של כל מיני עבודות שמפוזרות בכל מיני מקומות ברשת ושהחלטתי סוף סוף לרכז במקום ראוי אחד.