זוגות זוגות

*

בכל פעם שאני רואה בובות אמיגורמי, המבט שלי מלווה בד"כ בקריאת התפעלות בלתי נשלטת נוסח "יוווו איזה חמווווד" וכולי קנאה במוכשרות בינינו שמצליחת לסרוג את הקטנטנים האלה. בשבוע שעבר ביליתי ערב כייפי בסדנא אצל מלכת המסרגות, האלופה חתולי, שלימדה אותנו את סודות האמיגורמי דרך סריגת חתול קטנטן.

אני אישית חושבת שהיצור יצא דומה יותר להכלאה של עטלף עם אבו – נפחא…ובכל זאת אין לתאר את תחושת האושר והסיפוק שאחזה בי כשהצלחתי לסיים, בבית, את הפינישים של הברנש הקטן -

מרוב שמחה צילמתי אותו בכנס מחזורים של תוצרי סדנאות החתולים שלי לדורותיהם -

למרות שהוא קטנטן, ההסברים של חתולי היו כל כך מעולים, שהיוו בסיס מצויין לאזור אומץ ולצאת לבד למלחמה על האמיגורמי חלק ב'.

בקישור הזה מצאתי הדרכה שנראתה לי מתאימה ליכולות הצנועות שלי.

וסרגתי… וקיללתי… וסרגתי... וקיללתי…וסרגתי… וסרגתי…וסרגתי…(בסוף כבר נמאס לי לקלל , זה לא יפה! :-))

וכך הגעתי לכמה תובנות אמיגורמי אישיות: 1.אני מעריצה את הסרגניות המתמידות 2.בשביל לסרוג אמיגורמי מול הטלויזיה צריך יכולת ריכוז של טייסת קרב 3.רצוי גם להצטייד בבנזוג שלא משתגע מזה שממלמלים לידו מספרים כל הערב (את זה דווקא יש לי :-)) 4.הארנב הזה, למרות אוזניו המרשימות, הוא בטוח חירש, כי אם הוא היה שומע את הקללות שלי הוא כבר היה בורח בלילה לבית אחר… (אבל מצד שני – אין לו רגליים).

אחרי מאבק של עין אחר עין, בסוף בסוף כשהוא "נולד" תחת המסרגה, מדובר בשמחת ניצחון גדולה, שמסרתי באהבה עוד יותר גדולה ליקירתי זהר.

*

עוד מנפלאות השבוע החולף, היתה השתתפותי בחגיגת יום ההולדת של יקירותי – שרון רותם, ואילאיל זיו.

קערה ושני ספלים קיבלה כמתנת יום הולדת שרון יקירתי הנפלאה והצנועה -

וקערה נוספת עם שני ספלים קיבלה אילאיל הצבעונית והמוכשרת -

וכך הם נראים דרך העין ועדשת המצלמה המקצועית של אילאיל – (תודה, יקירתי, על הצילומים היפים!)

*

את שתי קופסאות האוצר הכנתי במסגרת התחפשותי ל"פיית שיניים". זאת, בעקבות התארגנות מקסימה של דנא 6 לאיסוף מתנות, שיימסרו בשם פיית השיניים לילדי צהרון כלשהו שהפיה המפורסמת לא מבקרת אותם בבית…

קופסת האוצר הזו נועדה לבת -

וזו – נועדה לבן -

ומכיוון שלא יכולתי למסור קופסאות אוצר ריקות מילאתי אותן בכמה הפתעות קטנות של תשומת לב-

*

ולכמה שאלות ובקשות שנשאלתי בפוסטים קודמים -

- לליאת ורסנו שביקשה הדרכה של גזרים מלבד שהכנתי בפוסט הקוואי – ברגע שיהיה לי קצת זמן אני אכין הדרכה ואעלה!

- לענבל ויסמן - התמונה בשחור לבן שלי עם הבובות מהפוסט הקודם צולמה כשהייתי בת "שנתיים ורבע" כך כתוב עליה מאחור בכתב ידה של אמי…

- לדפנלולה – לגבי אותו פוסט – עגלת השלישיה נרכשה בארה"ב, ונשלחה אלי לארץ, היא היתה קיימת כמוצר מדף ולא נבנתה במיוחד עבורנו… למקרה שתצטרכי פעם :-)

*

תודה על כל התגובות המקסימות שלכן תמיד!

*

שמונה בעקבות אחד

*

השבוע, פשטה ברחבי הבלוגיאדה המקומית מגיפה המכונה "בלוג עם סטייל".

לעוברי אורח שלא מצויים בסוד העניין – המגיפה מזכירה מכתב שרשרת מפרגן – בחירתך ל"בלוג עם סטייל" על ידי קוראים אחרים, הופכת אותך לזכאי להציב בחזית הבלוג שלך סמל (שהייתי אמורה להציב כאן, אלא שהוא שחור מדי לטעמי) וכוללת שתי מחוייבויות – כתיבת 8 עובדות חדשות על עצמך, והעברת הפרס לשמונה "בלוגים עם סטייל" נוספים.

אז גם עלי לא פסחה המגיפה, והבלוג שלי הוכתר כ"בלוג עם סטייל" על ידי המפרגנות והנדיבות – יעלאל, פשוט הגר, קרניבל, יפעת קייטס עיצובים, עדי 26, הפיה לולית, לימוריתה, הילה 696, קשת, ופיצ'ולה (שעיצבה את פוסט הסטייל שלה בצורה הכי סטייליסטית שיש…) – תודה גדולה לכן!

ותודה גם לחגית שהרחיבה את גבולות הגזרה, והעניקה לי תואר "אשה עם סטייל" שגרם לי להסמיק קשות!

כאמור, noblesse oblige, ובשביל הכבוד הזה צריך גם לעבוד, אז קדימה – לעבודה:

שמונה דברים שלא ידעתם עלי :

1. שתי הידיים שלי הן "ידיים שמאליות". הפעילויות מתחלקות לי באופן טבעי בין שתיהן. בשמאל אני כותבת, תופרת, מדביקה. בימין אני גוזרת, מנסרת, סורגת, קודחת או משחקת מטקות - אם אני משחקת…:-). יש הרבה פעילויות בהן ממש לא משנה לי באיזו יד אני משתמשת (למשל - צביעה, דפיקת מסמרים או הברגה…).

2. ההורים שלי תמיד דאגו להזכיר לי שכשהייתי ממש קטנטנה אחד מתחביבי היה לשחק בחוטים, השעשוע הזה כלל קשירת חוטים וליפופם על ובין כל הרהיטים בבית. בימים קצת יותר יצירתיים הייתי עושה מהחוטים כדורונים קטנים, דוחפת אותם לאף, ומשחקת איתם כמו ב"יו-יו" שפועל על לחץ אויר... פעם ניסיתי את הטריק הזה על האף של אחי הקטן, אבא שלי מאוד לא אהב את זה!

3. אני מאוד אוהבת רולר-בליידס (למרות שאני לא ממש טובה בזה). לפני כמה שנים פרגנתי לעצמי זוג חדש ושווה מאוד, עשיתי איתם כמה סיבובים וקצת פאדיחות, ובינתיים הם שוכבים בארון ומחכים ליום שבו אני אתבגר ואחליט לוותר על החלום ולמכור אותם.

4. אני אמא לשלישיית בנים בני 18+, אמנם 98% מקוראי הפוסט הזה כבר יודעים את העובדה הזאת, אבל אני גם נהנית להגיד אותה שוב, וגם – תודו שלא ידעתם שאני הסתובבתי ברחוב עם הדבר המגניב הזה -

5. מסיבות שונות ומשונות, שם המשפחה הנוכחי שלי הוא כבר שם המשפחה החמישי שלי מאז שנולדתי.

6. יש לי רישיון לאופנוע ובמשך המון שנים רכבתי על טוסטוס בכל רחבי גוש דן והשפלה. רכבתי עליו גם בהריון (לפני שגיליתי מה תכולתו…), וחזרתי לרכוב עליו גם אחרי שנולדו הילדים שלי - כל יום לעבודה מרחק לא קטן. מכרתי אותו כשנסענו לחו"ל לכמה שנים, ואני אכולת געגועים עד היום ובטוחה שביום מן הימים אני עוד אחזור לאהבה הזאת.

זה לא הטוסטוס שלי אבל כזה בדיוק היה לי –

7. בצבא הייתי מ"מית של טירוניות ואח"כ קצינת הדרכה בבית ספר לקצינים. יצא לי לעשות כמה פעמים מילואים בתור מ"מית – אז כבר הייתי מגיעה לבסיס לבושה במדים, עם תרמיל גדול על הגב - רכובה על הטוסטוס מסעיף 6…

8.הגיטרה היפיופה הזאת מלווה אותי מגיל 14 (וכבר עברו יותר מ 30 שנה והרבה נדודים מאז…). כיום, אני מנגנת רק לפעמים ובעיקר לעצמי – אוהבת לשבת עם עצמי, לנגן ולשיר. במידת הצורך זה מאוד מטהר ומשפר מצב רוח!

*

העברת השרביט :

כעת השלב העוד יותר קשה שבו אני אמורה להעביר את השרביט לשמונה בלוגים נוספים עם סטייל, כשיש כל כך הרבה שאני אוהבת מסביב. למעשה, כל מי שאני חושבת שהתואר הזה ראוי לה כבר קיבלה אותו מבלוגריות נוספות, ואני בכל זאת אתן קרדיט לשמונה בלוגים שגורמים לי לחייך בכל פעם שמתפרסם בהם פוסט חדש, ועוד לפני שבכלל פתחתי אותו -

מקופלת – שגורמת לי לחייך גם הרבה אחרי שאני קוראת.

מסטיקים – בזכות הקריאטיביות, הקינטיות, וכל השאר.

גם וגם וגם – וגם וגם…. כי יש אלף סיבות.

גליש – כי היא מלכה אמיתית ומסוגננת.

זיקוקית – כי אין עליה במושלמות בכל דבר שהיא נוגעת בו.

זהר – כי היא גם אהובתי, וגם שונה, מיוחדת, וחושבת מחוץ לקופסא.

יפעת קייטס עיצובים – כי כל-כולה אומנות ונשמה.

הבלוג של emily falconbridge – אני מאוהבת באוסטרלית הזאת, שלא יוצרת לאחרונה כמעט כלום חוץ מילדים, אבל יש לה ראש משגע, ואם היתה לי אפשרות - הייתי מתה לכאלה ראסטות (הנה עוד משהו שלא ידעתם עלי :-)).

*

יומולדת למיקוש

*

אמש, במזג אויר סוער בחוץ ובאווירה שמחה וחמה בפנים, התכנסנו לחגוג יומולדת למיקוש. בשונה מחגיגות יומולדת אחרות בשיטת כל אחד מביא איתו משהו טעים, הפעם מיקוש לקחה פיקוד על התבשילים, ופינקה אותנו במיטב מטעמי המטבח המיקושי, כי למי שלא מכיר - מדובר בבשלנית בחסד (וטרפנו את ההוכחות החותכות אתמול!), שמכניסה לתוך הסירים הגדולים את כל התכונות הנהדרות והיקרות שלה – לב רחב, ביתיות והמון המון אהבה…

כרגיל במחוזותינו, ימי הולדת מדרבנים ליצירה ולעשייה, ולפני שפניתי להכנת מתנה, שוטטתי שוב בבלוג mic gadjet (ככה במקור), מתפעלת מהבישולים, הריחות שאפשר לדמיין מהמסך, ומהצילומים שאני אוהבת לראות – הכל אמיתי אמיתי, ישר מהמטבח והלב.

את העין שלי צד הצילום הזה של ירקות חתוכים, רגע לפני שהפכו למרק חרירה…

התמונה הזו עשתה לי השראה וחשק לצייר. הציור, בגודל 18*13, מורכב מכמה חלקים – ראשית, ציירתי את הירקות בצבעים אקריליים ובנגיעות של גירי פחם צבעוניים על נייר חום.

על מנת לתת נפח נוסף, הדבקתי פה ושם מעט חלקי ירקות שגזרתי מהצילום המקורי- למשל, כמה גרגרי חומוס :-)

כאשר ציור הירקות הסתיים, גזרתי אותו בחלקו העליון – על קו המתאר של הירקות עם הרקע, והדבקתי את הנייר החום והמצוייר על דף שיצרתי מפיסות גזורות של נייר מילימטרי עליו מרחתי צבעי אקריל - ליצירת רקע.

בבית מצאתי מסגרת ישנה של איקאה שרכשתי בחו"ל לפני שנים רבות.

המסגרת מעץ מחוספס, עברה אצלי שיוף קל, צביעה מחדש בשתי שכבות – האחת, אפור- תכלת בצביעה מלאה שנכנסה לכל החריצים של המסגרת המחוספסת. השניה – מריחת לבן שמנת עם ספוג על מנת ליצור את האפקט המחוספס – אבל בצבעים שמתאימים לי… (וכמו שראיתי -גם למטבח של מיקוש).

וזו התוצאה בשלמותה -

או כך במזג אויר בהיר יותר -

את האותיות שעל המסגרת (MIC GADJET כך הוא במקור הוא שם הבלוג של מיקוש) יצרתי באמצעות השיטה האהובה עלי בשל היותה מאוד זמינה ומאפשרת עולם ומלואו - חיתוך שבלונה משקף כפי שלימדתי בפוסט הזה.

כך נראות השבלונות המלוכלכות משימוש – גובה כל אות כ 2.7 ס"מ.

*

לאחר שכבר היו בידי עבודה גמורה ושבלונות מוכנות, פניתי ליצור למיקוש דף לספר שמן כמיטב המסורת, והחלטתי לנצל את השבלונות גם לצורך הדף. גודלו 15*15, ומכיוון שאני אוהבת את הבסיסיות והשורשיות במטבח של מיקוש, דף הרקע הוא שקית נייר חומה, וניתן במכוון לראות את הקיפולים שלה. לאחר צביעת האותיות, התבקשה לי מסגרת בצבעים "אמריקאיים" ולשם כך פירקתי מעטפת דואר אויר, ואם כבר מעטפה אז הוספתי גם בול בנושא אוכל -

את מוטיב הבישולים השלמתי באמצעות תרנגול שנגזר ממפית, ומקל קינמון – על מנת לתת לדף נפח וניחוח (עוף בקינמון ???)

*

ומשהו קטן וטוב שבא לבקר אותנו… לפני המון פוסטים סיפרתי על פרק הנגרות בחיי, ועל הבית של ציפי שעד היום לא התגוררה בו אף ציפור. אתמול העיפו הרוחות החזקות את הבית של ציפי מהעץ ומצאנו אותו מוטל על הרצפה ועליו אורח מפתיע -

אמנם הגיע עם בית משל עצמו וכנראה גם לא נשאר ללון, ובכל זאת - יפיוף!

חורף נעים בחוץ!

קוואי זה חמוד ביפנית

*

פוסט ורוד ומתוק - פסק זמן קצרצר מכל מה שקשה, כואב, שחור, חמוץ ושבור בלב ובאויר…

*

לפני זמן מה עלתה החלפה ב'פורום הטקסטיל והליבוד' ושמה בישראל – "החלפת קוואי". לא כל כך הבנתי מה זה ה"קוואי" הזה, אבל נרשמתי בכל זאת, והתחלתי לנסות לפצח את המושג על מנת ליצור החלפה שתענה על ההגדרה "קוואי".

…וקצת תרבות (יפנית :-)) - משמעות המילה kawaii ביפנית היא "חמוד". ומעבר לתרגום המילולי, "קוואי" הוא זרם אופנתי או בעצם תרבות שלמה שהתפתחה ביפן בשנות ה 70. הופתעתי לגלות בכתבה המרתקת בקישור הזה שמאחורי התרבות הזאת עומד עולם ומלואו, זאת על אף ששגרירת הקוואי האולטימטיבית היא לא פחות מדמותה השטוחה משהו של "הלו קיטי"…

ברמה הפרקטית, אימצתי לצורך ההחלפה את התובנות הבאות - הקוואי הוא ילדותי, תמים, קטן, ורוד, "נקי", שטוח ו"פלקטי".

דמויות קוואי הינן בד"כ בעלות פרצופים מינימליסטיים, ודי חסרות הבעה (פרשנות שלי בלבד…). חלקן חסרות פה בכלל, ואלו המחייכות – שומרות בד"כ על חיוך קטן, עדין ומנומס…

*

כבת זוג להחלפה קיבלתי את תהל טלאים, שהיא אמא לזאטוטה כבת שנתיים. החלטתי לפנק בהחלפה את הזאטוטה, ובפרט כששמעתי שהיא מתעתדת בקרוב להיות אחות גדולה.

בשלב ראשון הלכתי על ארנב קוואי. גזרת ארנב "מינימליסטי" מצאתי בספר של ארונזי ארונזו, שהוא עצמו יפני (ומעצב יפני זה כבר חצי קוואי). הארנב (מפליז לבן) הולבש בשמלה מבד יפני וחמוד שנרכש אצל נתנאלה.

לפרצוף ולהבעה הגעתי על סמך ניסוי וטעיה (וגם קצת תהיה), והתבוננות על כל מיני פרצופי קוואי שראיתי בגוגל (עיניים – עיגולי לבד, סומק – השאלתי לו מהאודם שלי).

הארנב יצא אמנם חמוד, אך נראה לי קצת עצוב… ועל כן החלטתי לפנק אותו בערימת גזר – תראו לי ארנב שגזר לא ישמח אותו?

חמישה גזרים תפורים מלבד (ובלי חשבון השקעות) קיבל הארנב בנסיון לשמח את ליבו…

בשלב זה נראה לי שלארנב תהיה בעיה לסחוב את כל הגזר ממקום למקום, ולכן הכנתי לו דלי עץ קטן, צבוע בצבעים אקריליים ומשוייף. הכבשה - נגזרה והודבקה ממפית.

הדלי קיבל מראה כפרי משהו אותו הדגשתי באמצעות ריפודו בנייר מדוגם.

וכך יצאה החלפת הקוואי שלי לדרכה.

*

מי יתן ונזכה למעט אופטימיות מתוקה וורודה בתוך הכאוס הנורא הזה.

*