קומיקס תלת מימד

*
ינואר הקרררר והגשום גרם לי לוותר לעצמי על הרבה שעות עבודה עם בוץ רטוב בסטודיו לטובת ישיבה מול התנור בבית (אין מה לומר – צ'יפרתי את עצמי והתפנקתי :-)). כדי שהמצפון יהיה נקי והידיים לא תהיינה חסרות תעסוקה, ביליתי כמה וכמה ערבים חמימים עם מסרגה וצמר ביד!

מעט מאוד סוגי צמר מדברים אלי ויכולים לגרום לי להתחיל (וגם לסיים) פרוייקט סריגה, וצמר גולן של ויטלגו הוא אחד מהם. מחליף צבעים ולא אחיד, צמר שלא לגמרי סגור על עצמו עם צבעוניות מאוד מיוחדת שמזכירה לי שלכת במקומות שונים בעולם. רצה הגורל ואלונה ארובס החליטה להפטר פעם מכמה חבילות בודדות ובמסגרת החלפה פרטית שערכנו בינינו קיבלתי ממנה כמה צבעים מפתיעים, ובתוספת האפור שהיה לי מקודם, נוצר לי אוצר צבעוני שממנו החלטתי לסרוג לעצמי משהו -



יצאתי לדרך עם ארבע החבילות הקטנות והחלטתי לסרוג לעצמי של. מעולם לא היה לי של משולש מהסוג הנשי, העוטף והמתנפנף (זה תמיד נראה לי אלגנטי מדי בשבילי), ועל כן החלטתי לתקן את המעוות ולסרוג אחד כזה, יחיד ומיוחד, שיתאים למלתחה הפרטית שלי.
היה צורך בהרבה אלתור, החלפת צבעים, תכנון (ומצד שני חוסר-תכנון) בכדי להגיע לתוצאה הזו -



באופן מכוון החלטתי להחליף בין החבילות והצבעים תמיד באמצע שורה כדי ליצור "גושים" של צבע, מה שאומר שבסך הכל התעסקתי המון עם החלפת חוטים, קשרים, ולאחר סיום הסריגה עם הרבה עבודה של הסתרת כל הקצוות. אני לא בטוחה שכולם באמת מסתתרים, אבל בסה"כ סגנון הצמר והסריגה ממילא סלחנים לטעויות…



כשכבר כמעט סיימתי לסרוג את כל השל וחיסלתי את כל חוטי הגולן שהיו לי, נפלה עלי ממש מהשמיים חבילת צמר ורוד-מחליף-צבעים, בלתי קשורה בעליל לכלום אבל מצד שני כל-כך מוסיפה שהחלטתי לאלתר ממנה שלושה פרחים שיפארו את השל המטורף שלי…



השל זיכה אותי בבוק צילומים מפואר באדיבות וסבלנות הינשוף…

*

בסופ"ש האחרון נזקקתי לשלל מתנות קטנות ומפנקות מהסוג שמשדר אהבה ותשומת לב, ומצד שני לא היה לי יותר מדי זמן להכין אותן.

לעזרתי נחלצה ללין - אמנם אין לי אחוזים אבל אני חייבת להתפעל בקול רם מקרם הגוף הקטנטן והסבונים "במידה הנכונה" שמצאתי שם, שנכנסו לי מעולה כתוספת תשומי לספלים, או לשקיות בד פשתן דקיק שתפרתי להם  -

 
שקיות אלו חולקו באהבה לכמה בנות נפלאות שהיו אחראיות לסופ"ש היצירה הנהדר שעבר עלי – אבל עליו ועל מעלליו אני ארחיב בפוסט הבא…

*

ועוד דבר קטן שחילקתי בסופ"ש היה החלפה קטנטנה - החלפת קנווסון. הרעיון המעולה והמעורר של חגית היה לקחת קופסת אריזה של סבון, לקבל השראה מהקישור הזה, ולזרום כיד הטובה על כנפי הדמיון… (זה לפחות מה שאני עשיתי!).

 

האמת היא שקצת קשה לי להסביר איך קופסת ה DOVE שיצאתי ממנה הגיעה להיות "קומיקס תלת מימד" ציני נוסח שנות ה 80 אבל אני אנסה… מכיוון שאת ההחלפה הכנתי למיכלפ', ומכיוון ששתינו ילידות אותה שנה, הרשיתי לעצמי להתפרע עם המקורות התרבותיים האהובים עלי משנות התבגרותי העליזות – דודו גבע, הברווז והקומיקס. השיר המוזר "גבר שר אצלי באמבטיה" היה להיט חזק כשמיכלפ ואני היינו חיילות, ובימים אלו עושה קאמבק מה שגרם לי פתאום להזכר בו (מה גם שהמילה "סבוניה" מפארת את שורותיו...!).

את קופסת הסבון הפכתי למסגרת תלת-מימד, כלומר – הענקתי לה נפח פנימי ואח"כ עבדתי עם שכבות נייר, דפי תווים, צבע אקרילי, החתמת פצפצים, מפית מנוקדת וספריי לכה על מנת להגיע למסגרת הרצויה. בהמשך (ואני מצטטת את זהר יקירתי…) "רצחתי" ברווז גומי והדבקתי את חציו תוך יצירת דיאלוג בינו ובין כדור הבריכה (כדורון קלקר פיצפון מצופה בפרוסות לבד).

כאן מצולם כשמאחוריו, מציץ מעל העיתון "יוסף ממחלקת המים של העיריה"- גיבור נעורי שהדיאלוגים שלו עם הקקטוס עליהם גדלתי, היוו את מקור ההשראה החזק ביותר לקומיקס התלת מימדי שלי…

וכדי שתבינו שמדובר בהחלפה ממש ממש קטנטנה -

אפשר לסכם שמדובר באחת ההחלפות שהכי נהניתי להכין מאז ומעולם, תודה חגית על הרעיון הנפלא, ותודה למיכלפ שהבינה את ההומור האינפנטילי שלי :-)!

*

גמני אמיגורמי

*

אמיגורמי, אומנות סריגה יפנית במסרגה אחת, באמצעותה סורגים כל מיני דוממים - בובות, דמויות, וחפצים שונים שמקבלים כפילים מצמר… ההבדל בין סריגה לבין אמיגורמי הוא, ככל הנראה, שמסתם סריגה קונבנציונלית יוצאים תוצרים שימושיים, ומאמיגורמי יוצאים תוצרים בלתי שימושיים בעליל, אבל הם כל כך מתוקים שאי אפשר לעמוד בפניהם…

לאחר פזילה לכיוון, ונסיונות קטנים ולא מאוד מחייבים שהעליתי כאן, נתקלו עיני בדובון שבקישור הזה, ובאותו רגע הרגשתי שאני פשוט – חייבת-חייבת-חייבת לסרוג אותו. באופן מיידי זרקתי הצידה את כל מטלותי, ולא נרגעתי עד שגם לי היה דובון !

על מנת שתראו שמדובר בדובון זערורי עם ראש גדול - הוא צולם בפוזה אינטליגנטית.

בניגוד לסריגות קודמות, השתמשתי הפעם בצמר משאריות של סוודר שסרגתי בעבר – ומצאתי שהרבה יותר נוח לקרוש אמיגורמי עם צמר עבה מאשר עם חוטי כותנה, ובכלל במקרה הזה לצמר יש משחק גוונים יפה…

משהו במבט הדובוני שלו גרם לי לצלם אותו על רקע השיר הנהדר הזה -

ואכן, לא טוב היות הדובון לבדו – באמת נהניתי כל כך מהצמר שתוך שבוע סרגתי לו גם חבר -

למען האמת מדובר בחברה… כי אחרי שסיימתי לסרוג את הפילון על פי ההוראות האלה עם קצת אילתורים ומשחק בשני גוונים, החלטתי שבכל זאת אני רוצה שהוא יהיה קצת יותר מדליק, ועם תוספת של קצת שמחת חיים וורודה בקצה החדק… הוא הפך להיות היא -

הזנב שלה נוצר מצמה מדובללת עם קצת קשרים – פתרון שיותר מצא חן בעיני מהזנב הסרוג.

אז אמנם כל בובון כזה גוזל ממני המון זמן ואפילו כמה אנחות תיסכול בדרך, ואמנם מדובר בתוצרים בלתי שימושיים בעליל (אלא אם קישוט שולחן העבודה של בנזוגי שמרעיף על הפילה מבטים מאוהבים נחשב שימושי…) אבל – תודו שהם מתוקים להפליא!

*

וקצת חובות והשלמת פערים לפני שנפרק תנור חדש… קצת כלים שעוד לא העליתי. הגעתי למסקנה שמכל כלי הקרמיקה, לקדר אני הכי אוהבת – קנקנים, ספלים וקערות…

קנקן גדול וקנקן תינוק תואם (לחלב)…

בתוך הקערה פיזרתי לפני השריפה קצת שברי זכוכית כחולה. הזכוכית ניתכת בשריפה, נוזלת ויוצרת תחתית מעניינת… (במקרה הזה תפקידה היה לכסות דפקט – ויצא אפקט :-))

שבוע קסום לכולנו!

*

זוגות זוגות

*

בכל פעם שאני רואה בובות אמיגורמי, המבט שלי מלווה בד"כ בקריאת התפעלות בלתי נשלטת נוסח "יוווו איזה חמווווד" וכולי קנאה במוכשרות בינינו שמצליחת לסרוג את הקטנטנים האלה. בשבוע שעבר ביליתי ערב כייפי בסדנא אצל מלכת המסרגות, האלופה חתולי, שלימדה אותנו את סודות האמיגורמי דרך סריגת חתול קטנטן.

אני אישית חושבת שהיצור יצא דומה יותר להכלאה של עטלף עם אבו – נפחא…ובכל זאת אין לתאר את תחושת האושר והסיפוק שאחזה בי כשהצלחתי לסיים, בבית, את הפינישים של הברנש הקטן -

מרוב שמחה צילמתי אותו בכנס מחזורים של תוצרי סדנאות החתולים שלי לדורותיהם -

למרות שהוא קטנטן, ההסברים של חתולי היו כל כך מעולים, שהיוו בסיס מצויין לאזור אומץ ולצאת לבד למלחמה על האמיגורמי חלק ב'.

בקישור הזה מצאתי הדרכה שנראתה לי מתאימה ליכולות הצנועות שלי.

וסרגתי… וקיללתי… וסרגתי... וקיללתי…וסרגתי… וסרגתי…וסרגתי…(בסוף כבר נמאס לי לקלל , זה לא יפה! :-))

וכך הגעתי לכמה תובנות אמיגורמי אישיות: 1.אני מעריצה את הסרגניות המתמידות 2.בשביל לסרוג אמיגורמי מול הטלויזיה צריך יכולת ריכוז של טייסת קרב 3.רצוי גם להצטייד בבנזוג שלא משתגע מזה שממלמלים לידו מספרים כל הערב (את זה דווקא יש לי :-)) 4.הארנב הזה, למרות אוזניו המרשימות, הוא בטוח חירש, כי אם הוא היה שומע את הקללות שלי הוא כבר היה בורח בלילה לבית אחר… (אבל מצד שני – אין לו רגליים).

אחרי מאבק של עין אחר עין, בסוף בסוף כשהוא "נולד" תחת המסרגה, מדובר בשמחת ניצחון גדולה, שמסרתי באהבה עוד יותר גדולה ליקירתי זהר.

*

עוד מנפלאות השבוע החולף, היתה השתתפותי בחגיגת יום ההולדת של יקירותי – שרון רותם, ואילאיל זיו.

קערה ושני ספלים קיבלה כמתנת יום הולדת שרון יקירתי הנפלאה והצנועה -

וקערה נוספת עם שני ספלים קיבלה אילאיל הצבעונית והמוכשרת -

וכך הם נראים דרך העין ועדשת המצלמה המקצועית של אילאיל – (תודה, יקירתי, על הצילומים היפים!)

*

את שתי קופסאות האוצר הכנתי במסגרת התחפשותי ל"פיית שיניים". זאת, בעקבות התארגנות מקסימה של דנא 6 לאיסוף מתנות, שיימסרו בשם פיית השיניים לילדי צהרון כלשהו שהפיה המפורסמת לא מבקרת אותם בבית…

קופסת האוצר הזו נועדה לבת -

וזו – נועדה לבן -

ומכיוון שלא יכולתי למסור קופסאות אוצר ריקות מילאתי אותן בכמה הפתעות קטנות של תשומת לב-

*

ולכמה שאלות ובקשות שנשאלתי בפוסטים קודמים -

- לליאת ורסנו שביקשה הדרכה של גזרים מלבד שהכנתי בפוסט הקוואי – ברגע שיהיה לי קצת זמן אני אכין הדרכה ואעלה!

- לענבל ויסמן - התמונה בשחור לבן שלי עם הבובות מהפוסט הקודם צולמה כשהייתי בת "שנתיים ורבע" כך כתוב עליה מאחור בכתב ידה של אמי…

- לדפנלולה – לגבי אותו פוסט – עגלת השלישיה נרכשה בארה"ב, ונשלחה אלי לארץ, היא היתה קיימת כמוצר מדף ולא נבנתה במיוחד עבורנו… למקרה שתצטרכי פעם :-)

*

תודה על כל התגובות המקסימות שלכן תמיד!

*

דובון, ארנב, ומה שעכשיו

*

ואחרי פסק זמן קצר, סוף סוף – חזרה לשגרת יצירה… (ותודה לכל מי שהתעניינה בשלומי – הכל טוב :-))

לפני כמה שבועות, כשעוד היה יותר קריר, הזמין ממני בנזוגי מתנה לתינוק בן כמה חודשים, שהצטרף למשפחה של בחורה יקרה ומיוחדת שחיכתה לו הרבה זמן…

התחלתי בדובון פליז, עם צעיף סרוג – שהתמונה שלו מביט מהחלון מזכירה לי סיפור ילדות מכמיר לב…

המשכתי בארנב, אף הוא מפליז, שלו סרגתי אפודה אופנתית תואמת, עליה רקום לב מצמר -

והנה שניהם בתמונה זוגית לפני החופה -

תפרתי להם סלסלה זוגית -

עם בטנה מפליז -

וכך הם ממתינים בסבלנות להימסר לביתם החדש!

*

בהמשך, אזרתי אומץ לטפל סוף סוף בפיסת בד אהובה במיוחד שקניתי כי מאוד רציתי לתפור לי ממנה חולצה. התכנית הזו נדחתה כבר חודשים, ובסופו של דבר החלטתי לשנות את התכנית ולתפור עליונית. לקחתי בגד קיים ששוכב בארון, הוצאתי ממנו גזרה, ולהפתעתי הרבה הצלחתי לתפור לעצמי בגד לביש שאני אפילו לגמרי מרוצה ממנו -

מכיוון שבסופו של בגד, נשארו לי המון פיסות בד שאף אחת מהן לא מספיקה לכלום בפני עצמה, ומכיוון שהיה לי ממש חבל על פיסות הבד המקסים הזה, תפרתי לעצמי, באותה שיטה, גם "גופיית טלאים" (מדוגמנת עם מחרוזת שחרזתי לכבודה) -

הפיסות שברשותי לא הספיקו אפילו לגופיה שלמה, ואת חלקה האחורי השלמתי מגזירת חולצה מיותרת בארון (ולא- לא גיהצתי :-))

*

ושתי סוכריות לקינוח – בשבועיים האחרונים השתתפתי בשתי סדנאות כייפיות במיוחד אצל דפי ממסטיקים – ואלו התוצרים שלהן -

כדור קרושה צבעוני – עבודת האמיגורמי הראשונה שלי (הדרכה בפוסט הזה של דפי המקסימה!)

ומסגרת איקאה מטופלת שהפכה למסגרת לבד פרחונית – עם פרחים מתהפכים.

ונראה לי שלפוסט אחד – זה מספיק!

*

שלושה חודשים ושלוש מסרגות…

*

לפני שלושה חודשים (כבר עברו?) השתתפתי במפגש פורום YNET, שם נתקלתי, אצל אלונה ארובס, שהיא "מלכת הצמר" שלי…, בחבילות מהצמר הזה, גולן של ויטלגו, שהצבעים בצילום עושים לו עוול – ופשוט לא יכולתי לעמוד בפניו!

ומכיוון שאני מהמעצבנות האלו שיודעות בדיוק בדיוק איך הבגדים שלהן צריכים להיראות, רק שלצערן עוד אף אחד לא ייצר את זה… אז התירוץ הרגעי לקניית כמה חבילות היה, שאני אסרוג לעצמי אפודה זרוקה, בגזרת גופיה, עם מיפתחים רחבים – משהו שיכולתי לצייר בעיני רוחי.

בדמיוני ראיתי את עצמי יושבת לי מול הטלויזיה בערבי החורף ומלהטטת במסרגות – במציאות, שכחתי שכבר חודשים לא ראיתי טלויזיה, שאין חורף, ושאחיזת המסרגות שלי היא יותר ברווזית מאשר להטוטית… ובכל אופן – לאחר כחודשיים (!) הסתיימה סריגת החלקים הקדמי והאחורי (אין לי הוראות – רק ניסוי וטעיה) בשתי מסרגות, ותוך התיעצות עם להטוטנית צמר אמיתית אצלי בעבודה, החלטנו שאת חיבור שני החלקים זה לזה, ואת שורות הסגירה בצוואר ובכתפיים – אני עושה במסרגה אחת (לצורך העניין למדתי סוף סוף לעשות חצאי עמודים!)– כדי שיצא קצת מיוחד.

ולהלן התוצאות – חזית :

גב:

חיבור במסרגה אחת – חצי עמוד.

פתחים – שני סיבובים של חצי עמוד.

אני אפילו מרוצה מהתוצאה, שלמרבה הפלא יושבת עלי "בהזמנה"– אבל בגלל מזג האויר החמסיני – הפוסט ישאר ללא תצוגת תכלית…

*

ומכיוון שכל כך אהבתי את הצמר הזה – צירפתי מעט ממנו, מגולגל על ענף כחלק ממתנה מפנקת ששלחתי - שכללה גם ספל, בד פרפרים אהוב, אבן "מדברת" ו...

וסלסלת עיתונים קטנה וסרבנית צילום–

*

ואם בעיתונים עסקינן – ולשאלותיכן מהפוסט הקודם- אז ככה : העיתונים בהן אני השתמשתי הם עיתוני יום רגילים לגמרי, כלומר – המרקם הכי פשוט שיש. בסוף העבודה צבעתי את המשטחים (או הסלסלות) בצבע אקריל לעץ מדולל במים, (בסגנון ווש). כשהתייבשו שני הצדדים – מרחתי לכה קריסטלית בשכבה נדיבה מ א ו ד.

קיבלתי כמה בקשות להעלות הדרכה לפלייסמנטים, מכיוון שזה עלול לקחת קצת זמן - מצאתי איזשהו קישור להדרכה מאוד ישנה של הסלסלה מהרצועות השטוחות (כמו זו למעלה), ההדרכה מתחילה בעמוד 11 בקישור הזה , (ובאופן מוזר אין בקישור שום קרדיט) והיא מהווה בסיס מצויין ליצירת פלייסמנטים, רק שעל מנת ליצור פלייסמנט, במקום סלסלה, פשוט תיצרו שתי וערב שטוח לאיזה גודל שעולה על רוחכן ותסגרו על פי ההדרכה או בכל דרך הדבקה אחרת שיוצרת גימור יפה.

*