כל מיני מינים

*

בשבוע שעבר היה לי הכבוד והעונג להשתתף ביום ההולדת של מיכלי, ממקו.

לקראת הארוע הגתה הגר רעיון יצירתי ומושלם כמזכרת/מתנה משותפת למיכל – כתיבת ברכה המתפרשת על פני אלבום שלם, כל משתתפת מכינה דף באלבום בהתאם למילה אחת מהברכה אותה תידרש לבטא. הדף, בגודל 20X20, אמור גם להכיל תמונה של מיכל.

והמילה שאני קיבלתי לבנות על פיה דף היא… "עושר".

עושר??? אני??? הנה סיבה מצויינת להכנס ללחץ, "עושר" זו מילה שמעולם לא השמשתי בה כחלק מברכה לאף אחד (חוץ מאשר בלב לעצמי :-)). סיבה נוספת שאפשר למנות כשמחפשים מדוע להילחץ היא העובדה שאני סקראפרית קטנה מאוד, ובד"כ משימות מן הסוג הזה מקבלות אצלי כל מיני תפניות מפצות ומחפות שהן לא ממש סקראפ… אבל דף 20X20 הכולל תמונה זו כבר משימה שדורשת ממני התייחסות סקראפית לכל דבר ועניין.

מרגע שהוקצתה לי המילה "עושר" הזדמזם לי בראש המושג "הדרך אל העושר…" (למרות שהקונוטציה שאולה), ומכיוון שהגר אסרה על שימוש במילים נוספות, נאלצתי לבטא את הדרך אל העושר בדרכים אחרות -

את המבוך העתקתי בחריטה על דף מבוך מתאים שמצאתי ברשת, ואח"כ צבעתי באקריל לבן. את הכסף התכוונתי לשדוד מקופסת מונופול ישנה שיש בבית, עד שהתברר שהקופסא כולה כבר נשדדה מזמן ואיננה עוד – ולכן הדפסתי תמונות של שטרות מוקטנים מגוגל, ולהפתעתי כל מי שראה את הדף שאל אותי "זה כסף ממונופול?", אז כנראה שבכל זאת הכוונה המקורית הצליחה לבטא את עצמה… המטבעות – אמיתיים לגמרי מאוסף שאריות המסע (אבל לצערי הם לא אלו שיביאו למיכלי את העושר…).

את המילה "עושר" הטבעתי בדיו באמצעות חותמות הסול שלי, ואח"כ חיזקתי באקריל מוזהב – אם כבר עושר אז עד הסוף!

ואחרון חביב – "התפרעתי" עם חומרי הסקראפ הדלים שברשותי, ותמונתה של מיכלי הודבקה על דבק דו-צדדי שמגביה אותה ונותן לדף עומק… שזה משפט שלם שאומר בעצם "ראיתי את כולם עושים את זה, אז עשיתי גם כדי שאפשר יהיה לקרוא לזה סקראפ".

*

כבכל יומולדת הכיף הגדול הוא להכין מתנה לילדת יום ההולדת – הקלה עלי העובדה שמיכל אהבה את הכלים בפוסט הזה, אבל אני משתדלת לא להגיש כלים ריקים, ולימונדה לא באה בחשבון במקרה הזה – אז כך נמסר הקנקן למיכל -

כשבתוכו, בשביל הנשמה והצבע, כלי עץ מאיקאה צבועים ומעוטרים בשמחה של יומולדת – נקודות אקריל ומפיות :-) (לאחרונה חזרתי להשתמש בז'אנר הזה, במינונים מאופקים).

*

ועוד בעניין כלים משמחים, אלו שני כלים שיצאו בחודש האחרון מבטן תנור הסטודיו, שניהם דומים, ובעלי צורה שמזכירה סיר לילה ויקטוריאני -

את שניהם מסרתי לאחרונה בשני ארועים שונים, לשתי נשים נפלאות כל אחת בדרכה שלה – הוורוד נמסר לנתנאלה, האחת והיחידה...

...והצהוב למלכת עיסת הנייר, יעלי הנפלאה – לכבוד מה ולמה, אני ארחיב בפוסט אחר…

*

יומולדת פעמיים בשנה…

*

יש אנשים שמגיעה להם חגיגת יומולדת פעמיים בשנה… קשת, נשמה יקרה ומארגנת חגיגות יומולדת אולטימטיבית, היא בוודאי אחת מהם, והשנה, היא זכתה גם ל"חצילדת" וגם למסיבת יומולדת אמיתית שהתקיימה בשבוע שעבר.

הארוע נחגג בגוונים של אקווה, אדום, לבן – בהתאם לצבעים שקשת אוהבת, ועל פי הרעיון והארגון המבריק של עדנה נ וגליש ועל כן הוחלט כי כל משתתפת תארגן דף בגודל 10*10 בצבעים אלו, שיהווה חלק מקולאז' על קנווס – תחליף לספר השמן המסורתי.

את הדף שלי הכנתי על קנווס קטנטן במידות האמורות – הקנווס נצבע בצבע אקריל גוון אקווה, וצוירה עליו ספירלה אדומה בסגנון מנדלה.

כל הדברים הטובים שיש לי לומר על קשת נכתבו במנדלה בכיתוב חופשי ובאמצעות מכחול וצבע לבן.

במרכז המנדלה הדבקתי נגץ שבתוכו כיתוב בפונט הציורי "גוטמן סתם", שהתאים לי לאווירה.

כל הריבועים של המשתתפות סודרו ע"י גליש האחת והיחידה באופן מרהיב על גבי קנווס גדול אותו תוכלו לראות כאן.

*

ביומולדת, כמו ביומולדת – יש מתנה…

וזה לא שהתבלבלתי – זו המתנה של קשת. החלטתי הפעם לשנות את הייעוד, למתנה לרוני ועידו, הילדים של קשת, וליוויתי את הרעיון במכתב הסבר -

הנחשים, כרגיל, מפליז במילוי פתיתי קלקר.

על שניהם אפליקציות תפורות על כל רצועת פליז, חדות העין תוכלנה להבחין כי על הנחשה הוורודה כתובות אותיות שמה של רוני, ועל הנחש הטורקיזי אותיות שמו של עידו.

ובכל זאת, מכיוון שהנחשים אינם כל כך פוטוגניים, ומכיוון שהשקעתי באפליקציה – להלן מבחר תקריבים, קצת חוטאים למציאות הססגונית, אבל מילא.

*

לגבי הפוסט הקודם וקנקני החימר -

לשאלתה של לימונדה – כמה זמן לוקח לעבוד על כל כלי?… הכלים "מיוצרים" בתהליך מתמשך, תוך כדי עבודה על מספר כלים במקביל, והזמן המוקדש לכל אחד מהם תלוי במורכבותם (גודל הכלי, מספר החלקים ממנו הוא מורכב, יש או אין ידית, אופן הצביעה וכו'). בהערכה גסה, אני אומדת קנקן כדוגמת אלו מהפוסט הקודם בכשעה וחצי עבודה נטו.

*

רוגשתי עד מאוד מכל תגובותיכן בימי צער…. תודה ענקית ומחבקת לכל אחת ואחת מהמגיבות לפוסט הקודם.

ו…להתראות בשמחות!

קן לציפור בין העצים

*

אמנם אנחנו בענייני בית ציפור, ולא קן לציפור, ובכל זאת נזכרתי בחיוך כיצד בילדותנו היינו סקרנים לדעת איך נראה ה"אספנתאיר" הזה, שנמצא בכל ביצה…

*

בפרידה ונומה העלתה אילאיל זיו החלפה מצייצת – החלפת "ציפור ובית ציפור". אח… הרעיון נשמע לי מקסים, ובתור מומחית לכלובים וציפורים עם סטאז' ונסיון מיהרתי להרשם בשמחה, והבטחתי לעצמי שהפעם – זו החלפה קלילה…קלילה, אמרתי? אז זהו – שלא!

אני לא אלאה אתכן בכל גלגולי העבודה שלי על ההחלפה הזאת, רק אספר שבחדר העבודה שלי מוטלים פגריהם של לפחות שלושה פתרונות דיור שונים לציפורים, החל מכלוב קטן, וכלה בבית ציפור מעץ…

בסופו של דבר, את ציפורי הבד תפרתי מפיסות בדים צבעוניות שהורי היקרים הביאו לי מיפן, ועל פי גזרה שקיבלתי מהגר עופרי המקסימה. לאחר שהן נתפרו החלטתי שאני ממשיכה את הקו היפני, ונותנת לכל ההחלפה מראה מעט אוריינטלי…

לאחר כל הגלגולים, מבוסס הבית עצמו על ההדרכה הנהדרת של נילקי, בתחום עיסת נייר (או יותר נכון הדבקת נייר), שזו לי הפעם הראשונה שאני מתנסה בו.

את הבסיס בניתי מקופסא ריקה וקשיחה למדי של ג'וני ווקר… שאותה ציפיתי בהרבה שכבות של עיתונים "יפניים" (ובעצם קוריאניים אבל אל תתפסו אותי במילה :-)).

על מנת להוסיף לבית הציפורים אופי אוריינטלי וגם קצת צבע וחיים, הדבקתי על העיתונים מוטיב של דובדבנים ופריחתם. הדובדבנים והפרחים נגזרו ממפית, ואני אוהבת מאוד את התוצאה שמתקבלת מהמרקם השקוף של המפית שמשתלב בכיתוב של העיתון.

המקל עליו יושבת אחת הציפורים הוא פיסת ענף צבוע בלבן.

הציפור השניה קיבלה מקום של כבוד בעליית הגג -

בפונט שנלקח מכאן, (ונקרא chinese takeaway :-)) הוספתי את הכיתוב CHERRY באמצעות שבלונה שחתכתי לפי הדרכה שפעם פרסמתי כאן.

לגג הבית חיברתי שרשרת חרוזי קרמיקה שהגיעו אתי פעם מתאילנד.

וכך נראה בית הציפור כשהוא תלוי בחצר לצרכי דוגמנות -

ההחלפה נשלחה לדולעלמה.

*

ובהזדמנות זו של עיתונים וכיתוב, אני מעלה תמונות של סימניה שהכנתי לפני כמה חודשים ונמסרה לאבי ביום הולדתו (המתנה היתה כמובן, כמה ספרים…).

במקרה הזה, מסיבות סימבוליות, מורכבת ההדבקה מפיסות נייר בשלל שפות, כולל זו המוסיקלית, ועל מנת לטשטש את השוני בין גווני הנייר השונים, מרחתי את הכל בשכבה אקרילית לבנה במרקם שקוף.

האותיות הוחתמו מ"חותמות סול" (הדרכה כאן), בצדה השני של הסימניה נכתבה הקדשה, והיא צופתה בשכבת מדבקה שקופה שמזכירה למינציה.

*

פוסט פרחוני

*

בשבת האחרונה השתתפתי בחגיגת יום ההולדת של האחת והיחידה, האשה והמותג – יעל יניב.

כמיטב המסורת הכנו דפים ל"ספר שמן". ועוד כמיטב המסורת, בתור סקראפרית במצב בראשיתי למדי – נתקעתי. לזכותי נזקפה העובדה שיעל יניב, מעבר להיותה אחת הבחורות היותר מקסימות, מפרגנות ויקרות שאני מכירה – היא גם אמנית בנשמתה, שופעת רעיונות, נוגעת במגוון רחב של תחומים, ובעברית – רבגונית…

בדף שהכנתי ניסיתי לבטא את ה"מותג" המסתתר מאחורי השם, ואת הרבגוניות על ידי שימוש בחומרים מחומרים שונים -

בתמונה הבאה קל יותר לראות את השימוש בנייר, בד, עור, לבד, פלסטיק (מקולב של גרביים!), סול, צבע אקריל ופרח סרוג קטנטן – שסרגתי במו ידי - פרטים בהמשך :-)

וזהו צידו האחורי של הדף, עם הברכה ליעל שהיא בין היתר גם מלכת קאפקייקס (ושוקלדים מהממים תוצרת בית!)

גם לגבי המתנה ליעל שברתי את הראש לא מעט… ("מה כבר אפשר להכין לבחורה מוכשרת שיודעת להכין הכל?" - אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה...) עד שדפדפתי במקרה בספר תפירה של קיית קידסון שרכשתי פעם והגיע בדואר עם פיסות בד חתוכות מליין הבדים של כותבת הספר במטרה שיהפכו פעם לתיק…. מבט חטוף על הדוגמא של הבד הספיק לי כדי להבין שהוא פשוט "תפור" על יעל…

מדובר בתיק לא גדול – ותודה לרונה על הדוגמנות :-)

רצועת התיק קצרה ותפורה בצורה מקופלת -

התיק נסגר עם סקוץ' (הכפתור רק לקישוט) והוספתי לו בצד לולאה לקישותיק -

כך נראה גב התיק -

וכך נראה פנים התיק – לאחר שהוספתי לו ביטנה וכיס פנימי -

*

את פרח הקרושה הקטנטן סרגתי (קרשתי???) בסדנת פרחי קרושה שהעבירה לפני מספר שבועות ריבי, הלא היא דנא 6 הנהדרת והסבלנית. לאחר מספר שעות מהנות ביותר בסדנא, חזרתי הביתה עם תוצר של… שלושה פרחי קרושה קטנטנים :-) שאחד מהם שובץ בספר השמן דלעיל, והשניים האחרים אופסנו היכנשהו… יחד עם זאת – למדתי המון בסדנא וקיבלתי בסיס להמשך – מבטיחה לא להתייאש ולהמשיך לנסות לאחוז במסרגה אחת!

לסדנא של ריבי הבאתי עימדי כלי קרמיקה קטן לבעלת הבית (מתוך סדרת כלים שאעלה בפוסט הבא)-

ובתוכו – פרח סקראפי העשוי מגזיר גלויה של מעגלות שקיבלתי פעם, ועוד כל מיני חלקי נייר כאלה ואחרים.

*

ובהמשך לנימה הפרחונית והרומנטית – תפרתי גם ארבעה לבבות טילדה ריחניים שמסרתי ושלחתי לנמענות שונות בנסיבות כאלו ואחרות…

*

תודה לכל המפרגנות והמגיבות בכלל, ובפוסט הבבושקות בפרט– שמחה שהצבעוניות הזאת נגעה ללבם של כל כך הרבה אנשים!

לגבי השאלה החוזרת – היכן רכשתי את הבבושקות הלא מעובדות? הן נרכשו לפני מספר חודשים בחנות "שני שקל" בכפר סבא (במחיר של עשרה שקלים…), ומאז לא ראיתי כאלה…ציפורים קטנות ניסו לברר עבורכן לגבי מצאי של בבוקשות כאלה ברחבי ארצנו – אך לא מצאו במלאי…

באם מי מכן יודעת היכן ניתן למצוא סט בבוקשות חלקות – אשמח אם תשאירו תגובה (או תשלחו לי מייל), ואפיץ את הבשורה בפוסט הבא כשרות לציבור בתוספת תודתי הכנה…

משהו-אים קטנים וטובים

*

ביום חמישי השתתפתי במפגש קומונה מקסים ועליז – צומת צבעים. היה צבעוני, וגם הרבה לבן, היה טעים, שוקק, שמח, מקשקש, עליז ומלא ביצירות נפלאות שהחליפו ידיים, בבנות קסומות שהן במקרה בעלות הידיים המוכשרות האלו, ובמיקוש נהדרת אחת – מארחת נפלאה. לקראת המפגש ארגנה "קשת הפקות מושלמות" משחק משאלות – ואני הוגרלתי להכין לזיקוקית מחזיק מפתחות תפור. התחבטתי והתלבטתי, ויום אחד, בבלוג של עדנה נ. - עם הקפה הראשון, (זהו שם הבלוג – אני את הקפה הראשון שלי שותה כל בוקר באוטו…), נתקלתי בתמונה הזו מתוך פוסט שווה שווה במיוחד שהוקדש לקולאז'ים של MARIANNE HORTON… ואת עיני צד היצורון הקטן שהגברת האופנתית אוחזת בביטחה.

אז החלטתי שאם בציור הופכים את התלת-מימד לדו-מימד, הרי שבמקרה הזה – אני הולכת להיפך… מציור לדמות תפורה תוך שמירה על המראה ה"מצוייר" שלו. קצת התאמות ושינויים קלים, וכך נולד מחזיק המפתחות של זיקוקית – ביישן קטן ולא כל כך אוהב להצטלם :-)

היצורון (ארנב? דובון?) עשוי מלבד, תפור כולו ביד, ממולא במעט אקרילן כך שהוא רק חצי תלת – מימד… אבל הסתבכתי פה עם המתימטיקה :-). אני קיבלתי החלפת משאלה מ…זיקוקית גם. כן, כן… נורא כיף לי. חכו שהיא תעלה לבלוג!

*

עוד משהו קטן וטוב הכנתי על פי הזמנה של בנהזוג – "מתנת תשומי" לחן שעובדת איתו. אני לא מכירה את חן, והחלטתי שהפעם אני מכינה לשם שינוי משהו מ…נייר. היה מאתגר למדי, ובזמן שלקח לי להכין את המתנה הזו – יכולתי לתפור שמיכת טלאים למיטה זוגית, אבל – לפחות למדתי (גם ללמוד שזה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה, זה משהו, לא? …)

אז מה היה לנו? הכנתי לחן חמישה מגנטים סרבני צילום -

ופנקס אישי קטן שהחתמתי את קצוות דפיו בכל מיני חותמות קטנטנות ומתוקות אבל לא צילמתי…

הפנקס והמגנטים הונחו בתוך קופסה שחיכתה לי בארון כבר שנים…

ובזאת נחתם נסיון סקראפי קטנטן נוסף… ואללה - לא היה קל!

שיהיו לכם תמיד הרבה משהו-אים קטנים וגדולים וטובים! :-)